בור כרה ויחפרהו

ויפול בשחת יפעל.

(תהלות ז ט"ז)

צַדִיק תָּמִים הָיָה הָעֶבֶד רֶבַע,

יָרֵא-אֱלֹהִים, יָשָׁר לֶכֶת הַצְנֵעַ,

בְּתֻמַת לְבָבוֹ שֵׁרֵת גְבִרְתּוֹ אֱלִישֶׁבַע,

אֵשֶׁת הַפֶּחָה מִקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.

מַה-נָאוָה רוּחָהּ, מַה נָעֲמוּ מַעֲשֶׂיהָ;

וְאִם רוּחַ זָדוֹן יַחֲלוֹף עַל פָּנֶיהָ,

וַתְּצַו רֶדֶת שְׁאוֹל, בַּתְּהוֹם נוֹרָא לָבוֹא,

גַם-אָז יְמַלֵא פִקוּדָהּ בְּשִׂמְחַת לְבָבוֹ.­–

מֵעֲלוֹת הַשַׁחַר בְּיַרְכְּתֵי הַשָׁמָיִם,

עַד רָפָה הַיוֹם וְהִגִיעַ הַלָיִל,

הִנוֹ סָר לְמִשְׁמַעֲתָּהּ בְּנִקְיוֹן כַּפָּיִם,

אַךְ שָׁמֹר פִּקוּדֶיהָ הִגְבִּיר חָיִל;­–

וּבְאָמְרָה אֵלָיו: הִנָפֵשׁ אַרְגִיעָה!

אָז בָּבַת עֵינוֹ דֶמַע הִבִּיעָה,

וְזָמַם בִּלְבָבוֹ, כִּי חַטָאת מָנוֹחַ,

אִם תַּחַת עוֹל סִבֳּלוֹ לֹא יֵלֵךְ שְׁחוֹחַ.

וְכֵן מֵהֲמוֹן עֲבָדִים, עָלֶיהָ נִצָבִים,

הַגְבִירָה שָׂמְתְהוּ לִבְחִיר-הַסְגֻלָה;

וְעֵת שִׂפְתוֹתֶיהָ דֹבְבוֹת בְּיִפְעַת אֲהָבִים,

יִשְׁמַע רַב צִדְקָתוֹ לְשֵׁם וְלִתְהִלָה.

לֹא כָעֶבֶד מוּזָר נֶחְשַׁב בְּעֵינֶיהָ,

אַךְ כַבֵּן אֲהָבַתּוּ, כְּיוֹנֵק שָׁדֶיהָ;

תָּמִיד עֵינָה תְּלוּיָה בְמִצְהֲלוֹת אַפָּיִם

עֲלֵי צֶלֶם מַרְאֵהוּ בִיפִי-עֵינָיִם

וַיִחַר אַף כָּזְבִּי גִבּוֹר הַצַיִד,

כְּרֹאשׁ פְּתָנִים בְּחֻבּוֹ קִנְאָה וּמַשְׂטֵמָה,

לְבַלְעֶנוּ חִישׁ, כְּעַל הַפְּגָרִים הָעַיִט,

מִנִי אָז חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ הַשׁוֹמֵמָה;

וַיִקְרַב אֶל-הַפֶּחָה פַּחַז בְּתָרְמָה,­–

עֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה, בְּזָדוֹן וְעָרְמָה,­–

בְּשׁוּבָם הַבַּיְתָה מִצֵידָם בַּיָעַר,

לָעִיר בְּלִבּוֹ רוּחַ קִנְאָה ­– וַיָעַר.

“מַה-מְאֻשָׁר אֲדוֹנִי, פֶּחָה יָקָר וְשׁוֹעַ!­”

פָּתַח אֶת-פִּיהוּ בַתְּאֻנִים וּרְמִיָה,

"הַשֶׂפֶק לֹא יָעֹז שְׁנָתְךָ לִפְרוֹעַ,

נָוְךָ מִשֹׁד קִנְאָה לֹא יֻכַּת שְׁאִיָה;

אִשָׁה יִרְאַת אֲדֹנָי נָפְלָה לְךָ לְמָנָה,

שׁוֹמֶרֶת בְּרִית אִשָׁהּ בְּרוּחַ נֶאֱמָנָה.

לְהָפֵר אֶת-בְּרִיתָהּ, בְּרִית אַלוּף נְעוּרֶיהָ,

לֹא יָזִיד מַדִיחַ גֶשֶׁת עָדֶיהָ."­–

עֵין הַפֶּחָה קָדְרָה, רְגָזָה מְעֻלֶפֶת:

"מַה-תֹאמַר וּמַה-תְדַבֵּר דִבְרֵי רוּחַ?

הֲאֶבְטַח בְּצִדְקַת אִשָׁה, לַשָׁוְא נֶחְרֶפֶת,

כְּגַלֵי יָם נָעָה, כְּמוֹץ תִּדְפֶנוּ רוּחַ?

חָנֵף עַל נְקַלָה הֵן יָצוּד נֶאֱהָבָה;

אַךְ בִּמְקוֹם אֵיתָן אֱמוּנָתִי נִצָבָה.

לְאֵשֶׁת הַפֶּחָה מִקָדִשׁ בַּרְנֵעַ,

לֹא יִגַשׁ­–כֵּן אֲצַפֶּה­–מְנַסֶה פוֹשֶׁעַ!"

וַיֹאמֶר הַצַיִד: "כֵּנִים הַדְבָרִים.

רַק בִּזָיוֹן וְקֶצֶף נָאווּ פִי שְׁנָיִם

לְעֶבֶד מִבֶּטֶן, קְלוֹן אִוֶלֶת יָרִים,

עֵת-כִּי-יֶעֱרַב לְבָבוֹ בְחֶלְקַת שְׂפָתָיִם

לָגֶשֶׁת אֶל-גְבִרְתּוֹ אֵשֶׁת אֲדוֹנֵיהוּ,

וּמַאֲוַיֵי פֶשַׁע קִנְנוּ בְנַפְשֵׁהוּ."­–

“מַה?” קָרָא הַפֶּחָה בְתִגְרַת נְקָמָה,

“הֲכִי תְדַבֵּר מֵאָדָם וְחַי עֲלֵי הָאֲדָמָה?”­–

"כֵּן הוּא! מָה אִתָּנוּ כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ,

וּמֵעֵינֵי אֲדוֹנִי נֶעֱלָם בְּמִסְתָּרִים?

וְיַעַן נַפְשְׁךָ תֹאבֶה לְבַל יִתְגַלֵעַ,

לָכֵן תַּחַת לְשׁוֹנִי אֶכַחֵד הַדְבָרִים."­–

“אֱמוֹר! מוֹת תָּמוּת אִם עוֹד תֶּחְשֶׁה הַפָּעַם!”

קָרָא הַפֶּחָה אָיוֹם בְּרוֹגֶז וְזָעַם;

“מִי אֶל-אֱלִישֶׁבֶע יָרִים עֶשְׁתֹּונוֹתָיו?”­–

כֵּן, הוּא אַדְמוֹנִי בְתַלְתַּלֵי קְוֻוצוֹתָיו."

“אָמְנָה לֹא יֶחְסַר יוֹפִי אֶל מַרְאֵהוּ,”

כֵּן הוֹסִיף לְדַבֵּר בִּזְדוֹן-תַּרְמִית לִבּוֹ,

מִדֵי דַבְּרוֹ, הַפֶּחָה חִיל יֹאחְזֵהוּ,

גַם קוֹר וָחוֹם חֲלִיפוֹת יִתְהַפְּכוּ בְּחֻבּוֹ.

"הֲכִי אֳדוֹנִי מֵאָז אֵינֶנוּ יוֹדֵעַ,

אֵיךְ עֵינוֹ תָמִיד בְּעֵינָהּ תִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ?

אֶל מִצְוֹת אֲדוֹנִי הֵן לֹא יִפֶן לְתַאֲבָה,

רַק אֶצְלָהּ נִצָב אָסוּר בָּאזִיקֵי אַהֲבָה?"

"הַבֵּט-נָא אָדוֹן אֶל דִבְרֵי אִגְרָתוֹ,

כְּתוּבִים בְּאֵשׁ אַהֲבָה, אֵינֶנָה מְסֻתֶּרֶת,

וַיֶעְתַּר אֵלֶיהָ לְנוֹכַח אַהֲבָתוֹ,

זֶה עֶבֶד בְּלִיַעַל, נֶפֶשׁ סוֹרָרֶת.

אַךְ אֵשֶׁת בְּרִיתְךָ, מַחְזֶקֶת בְּתֻּמָתָהּ,

כִּסְתָה מִמְךָ זֹאת בְּחֶמְלַת לִבָּתָהּ;

וַאֲנִי אֶנָחֵם עַל דַבְּרִי הַפָּעַם,

כִּי, אָדוֹן, מַה תִרְהֶה בְרֶתֶת וָזָעַם?"

וַיִסַע הַפֶּחָה בָחֳרִי-אַף וַעֲצֶבֶת,

אֶל יַעַר צוֹמֵחַ צֶאֱלִים וְאַלוֹנִים,

שָׁם אוּר הַכִּבְשָׁן בְּתַנוּר אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת,

יִצְרוֹף בַּעֲלִיל הַבַּרְזֶל עֲשֶׂרֶת מוֹנִים.

שָׁמָה עֲבָדָיו מִבֹּקֶר וְעַד עַרְבָּיִם,

עֵצִים יַשִׂיקוּ בְלִי רִפְיוֹן יָדָיִם

יִגְאוּ בְנֵי-רֶשֶׁף, נָשַׁף הַמַפּוּחַ,

כְּמוֹ אֲבָנִים יָזוֹקוּ בְּגַלְגַל לְכָל רוּחַ.

עֱזוּז הַשַׁלְהֶבֶת בְּתַעֲצוּמוֹת הַמָיִם,

פֹּה יִתְלַכְּדוּ, יִתְאַחְדוּ עוֹלָמִים;

מֵעֱזוּז הַזֶרֶם אוֹפַן הָרֵחָיִם,

מִתְהַפֵּךְ, מִתְגוֹלֵל זֶה כַבִּיר יָמִים.

יוֹמָם וְלַיִל יִשָׁמַע הוֹלֶם-פָּעַם,

הַכֵּילַפּוֹת יִשְׁתַּקְשְׁקוּן כְּפַּעַם בְּפַעַם,

מִמַּכָּה בִלְתִּי סָרָה לְעוֹשֵׂי הַמְלָאכָה,

יֵרַךְ הַבַּרְזֶל יוּשַׁת לַמֶרְקָחָה.

וַיִקְרוֹץ לִשְׁנַיִם עוֹשֵׂי רְצוֹנֵהוּ,

וַיְצַו לָמוֹ וַיִגְזוֹר בַּאֲרֶשֶׁת שְׂפָתוֹ:

"רִאשׁוֹן אָדָם זֶה הֵנָה אֶשְׁלָחֵהוּ,

שָׁאֹל יִשְׁאַל אֶתְכֶם בְּעֶצֶם תֻּמָתוֹ:

הֲכִי עֲשִׂיתֶם מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת אֲדוֹנֵנוּ?

בִּשְׁאוֹל לַבַּת-אֵשׁ שָׁמָה תַשְׁלִיכֶנוּ.

לְעָפָר וְאֵפֶר יְהִי, בְּעַצְמוֹתָיו רֶצַח,

וְעֵינוֹ לֹא תְשׁוּרֶנוּ עוֹד עוֹד לָנֶצַח." ­–

וַתָּגֵל רוּחַ אֵלֶה הָאַכְזָרִים,

אַכְזָרִיוּת-אַף מֵאָז עַל לִבָּם חֲרוּשָׁה;

בְּשִׂמְחַת עוֹלָם שָׁמְעוּ אֵלֶה הַדְבָרִים.

כִּי לִבָּם כַּבַּרְזֶל, בְּשָׂרָם כַּנְחוּשָׁה.

עַל-יַד הַמַפּוּחַ חַיִל הִגְבִּירוּ,

בֶּטֶן הַכִּבְשָׁן בְּיֶתֶר-עֹז הִבְעִירוּ,

נְכוֹנִים נִצָבִים, הִתְעַתְּדוּ לַטָבַח,

הַגֵשׁ קָרְבַּן-אִשֶׁה, הַקְרֵב הַזָבַח.

וְכָּזְבִּי לְרֵעֵהוּ הַתָּם הִתְרוֹעֵעַ,

וַיֹאמֶר אֵלָיו בְּחֶלְקַת לָשׁוֹן רְמִיָה:

"הָחִישָׁה פְעָמֶיךָ, אַל תַּעֲמוֹד רֵעַ!

אֲדוֹנִי אֵלֶיךָ דְבַר-סֵתֶר וְתּוּשִׁיָה." ­–

וַיְצַו הַשָׂר: "רֶבַע! שַׁנֵס מָתְנַיִם,

אֵל-אוּר הַבַּרְזֶל רוּץ פַּחַז כַּמַיִם,

הַסָרִים לְמִשְׁמַעֲתִּי שָׁם תִּשְׁאֶלֵימוֹ:

אִם שָׁמְרוּ כַאֲשֶׁר צִוִיתִי אֵלֵימוֹ?" ­–

וַיַעַן הָעֶבֶד: “דְבָרְךָ אֲקַיֵמָה!”

וַיִשָׂא אֶת-רַגְלָיו חוּצָה לָלֶכֶת.

וַיַעֲמוֹד פִּתְאֹם כְּמֵקִיץ מִתַּרְדֵמָה:

“אוּלַי גַם הִיא תְצַוֵנִי לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת?”

וַיִקְרַב וַיַעֲמוֹד לִפְנֵי הַגְבָרֶת:

"לְכִּבְשָׁן נִשְׁלַחְתִּי מִמְרוֹמֵי הַקָרֶת;

דְבַר-מַה לַעֲשׂוֹת צָוִי-נָא בַחֲסָדָיִךְ,

כִּי רוּחִי וּבְשָׂרִי תֻּכּוּ לְרַגְלָיִךְ "

וַתַּעַן גְבִרְתּוֹ מִקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ,

בְּקוֹל-עָרֵב וְנָעִים, כְּנֹפֶת צוּף שְׂפָתָיִם:

"לָאֵל, יֵעָתֵר אֵלַי כִּי אֲשַׁוֵעַ,

הַיוֹם אֲשַׁלֵם נְדָרָי, אַחַת אַפָּיִם.

בְּנִי נָפַל לְמִשְׁכָּב לִפְנֵי יֶרַח יָמִים,

וָאֶדֵר: כִּי יָקוּם, עָלַי זִבְחֵי שְׁלָמִים.

לָכֵן הַעַל תּוֹדָה שָׁם בְּהַר הַקֹדֶשׁ,

וְהַעֲתִּיר בַּעֲדִי לַאֲדֹנָי בְּיֹום הַחֹדֶשׁ."

וּבְשִׂמְחַת לֵבָב מִלֵא אַרֶשֶׁת הַגְבֶרֶת,

וַיְמַהֵר לְדַרְכּוֹ וַיִשָׂא רַגְלֵיהוּ.

וְהוּא עוֹד לֹא הִרְחִיק מִמִגְרְשֵׁי הַקֶרֶת,

שָׁם אֵצֶל הַנָהָר, שׁוֹטֵף דָכְיֵהוּ,

וַיִשְׁמַע נַאֲקַת אָדָם מִתְיַפֵּחַ:

פַּלְטָה נַפְשִׁי פַחַז, גֶבֶר אוֹרֵחַ!

מִלוֹעַ הַזֶרֶם, לְעִתּוֹת בַּצָרָתָה!

וַיָצָל בַּמְצוּלָה הָהּ, בְּאֵין יְשׁוּעָתָה.

כְּשָׁמְעוֹ קוֹל הָאִישׁ מִמְצוּלָה מְשַׁוֵעַ,

וַיַכֵּר אֶת-אוֹיְבוֹ, זִמְרִי אִישׁ מֶרִי.

תּוֹרַת הָאָדָם זֶה כַבִּיר פּוֹרֵעַ,

שִׂנְאָתוֹ הִכְּתָה שֹׁרֶשׂ וְתַּעַשׂ פֶּרִי.

לֹא תִקֹם וְלֹא תִטֹר! כָּתוּב בַּתּוֹרָה,

כֵּן תּוֹכַח לוֹ בְחֻבּוֹ רוּחוֹ הַטְהוֹרָה,

וַיִתְנַפֵּל כְּרֶגַע בְּפֶּרֶץ הַמָיִם,

וַיַעֲלֵהוּ חִישׁ וַיָשָׁב לוֹ חַיִים.

כִּמְעַט פָּתַח הָאִישׁ בְּבַת עֵינֵיהוּ,

וַיֹאמֶר: "בֹּשְתִּי, נִכְלַמְתִּי לְפָנֶיךָ,

וַאֲדֹנָי אֱלֹהִים, הַמְשַׁלֵם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ,

ייֵטִיב עִמְךָ וִישַׁלֵם מַשְׂכֻּרְתֶּךָ."­–

עוֹדָם הֵמָה מְדַבְּרִים שָׁמָה גַם יָחַד,

וְאֵשֶׁת הָאִישׁ בָּאָה בְרֶתֶת וּפָחַד,

וּכְבָר אֶת-כָּל-נַעֲשָׂה שָׁמְעָה בְאָזְנֶיהָ,

וַתּוֹדֶה הַמָצִיל בְּדִמְעוֹת עֵינֶיהָ. ­–

וַיִסֹב רֶבַע דֶרֶךְ יְרוּשָׁלָיִם.

וַעֲלֵי הַר-צִיוֹן, עַל מִזְבַּח הַקֹדֶשׁ,

הֶעֱלָה, כְּמִשְׁפָּט כָּתוּב, עַתּוּדִים שְׁנָיִם,

אֵלִים בְּנֵי-בָשָׁן אָז בַּיוֹם הַחֹדֶשׁ,

וַיֶעֱתַּר בְּעַד גְבִרְתּוֹ מִקִירוֹת לְבָבוֹ,

וַיִקוֹד לָאֵל, עָלָיו הִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ.

וּבְלֵב נָכוֹן מִהֵר לֶכֶת דַרְכֵּהוּ,

שָׁם לְמִשְׂרְפוֹת הַבַּרְזֶל כְּמִצְוַת אֲדוֹנֵיהוּ.­–

כַּאֲשֶׁר עֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן עֵינוֹ רָאָתָה,

וַיַרְא הָעֲבָדִים נִצָבִים מְיֻזָנִים,

וַיִקְרָא: "הֲאִם כַּמִשְׁפָּט נִהְיָתָה

מִצְוַת הַפֶּחָה, עֲבָדִים נֶאֱמָנִים!?"

וַיַעֲנוּהוּ כֻלָם בִּלְזוּת שְׂפָתָיִם,

וְעַל לוֹעַ הַתַּנוּר יִרְזְמוּן בְּיָדָיִם:

הִנֵה הוּא נֶחְבָּא, צָפוּן.לְעוֹלָמִים,

הַפֶּחָה יְהַלֵל עֲבָדָיו בִּלְבַב-תָּמִים."

הָשִׁיב מַעֲנֶה לְשׁוֹלְחָיו, דָבָר לַאֲדוֹנֵיהוּ,

שָׁב בְּחָפְזוֹ לָרוּץ כַּמַיִם נֻגָרִים.

כִּרְאוֹתוֹ אֲדוֹנָיו מִמֶרְחָק דַרְכֵּהוּ,

לֹא הֶאֱמִין אִם עֵינָיו חָזוּ מֵישָׁרִים:

“הוֹי אִישׁ דַכָּא! מֵאַיִן בָּאתָ עָתָּה?”

“מֵאוּר הַבַּרְזֶל” ­– "לֹא-כֵן, כּוֹזֵב אָתָּה!

אוֹ-אָז בַּמֵרוּץ אֵחַרְתָּ בַּקָרֶת?" ­–

"אֲדוֹנִי, עַד אִם מִלֵאתִי נְאֻם הַגְבָרֶת "

"וַאֲנִי בְּטֶרֶם הַיוֹם מֵעַל פָּנֶיךָ

לַדֶרֶךְ יָצָאתִי, אָדוֹן שָׂאֵנִי!

אָז שָׁאַלְתִּי אֶת-פִּי אֵשֶׁת חֵיקֶךָ,

הִיא גְבֶרֶת רוֹמֵמָה, אִם מַה תְצַוֵנִי?

הַעַל זֶבַח תּוֹדָה, צִוְתָה הַגְבִירָה,

שָׁם בְּהַר הַקֹדֶשׁ חַסְדֵי אֵל הַזְכִּירָה,

בְּנִי נָפַל לְמִשְׁכָּב לִפְנֵי יֶרַח יָמִים,

וְעַתָּה הֶחְלִימֵהוּ יוֹצֵר עוֹלָמִים."

הַשָׂר מִשְׁתּוֹמֵם מַחֲרִישׁ לָדַעַת,

וַיִתְחַלְחַל מְאֹד וּפָנָיו יֶחְוָרוּ:

"מַה בְאוּר הַבַּרְזֶל אָזְנְךָ שׁוֹמַעַת,

דַבֵּר, מָה עֲבָדַי לְךָ לַעֲנוֹת מָהָרוּ?"

אֲדוֹנִי, לֹא הֲבִינֹתִי אֲרֶשֶׁת שׁפָתַיִם;

אֶל הַתַּנוּר בִּשְׂחוֹק קָרְצוּ בָעֵינָיִם:

הִנֵה הוּא נֶחְבָּא, צָפוּן לְעוֹלָמִים,

הַפֶּחָה יְהַלֵל עֲבָדָיו בִּלְבַב-תָּמִים."­–

“וְכָּזְבִּי?” שְׁאָלָהוּ חִישׁ הַשׁוֹעַ כָּכָה,

וַיָפָג רוּחוֹ, לְבָבוֹ, אֲחָזוֹ שָׂעַר,

"לֹא פָגַשׁ שָׁמָה בַדֶרֶךְ אוֹתָכָה?

הֵן אָנֹכִי שִׁלַחְתִּיהוּ אֶל הַיָעַר."­–

"לֹא בַיַעַר וְשָׂדֶה עֵינַי אוֹתוֹ רָאוּ,

אַף עִקְבוֹת כָּזְבִּי מֵאָז לֹא נוֹדָעוּ,

"עַתָּה, כֵּן הַפֶּחָה בְרֶתֶת הִבִּיעַ,

“אֶחֱזֶה: יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּרָקִיעַ!”

וַיִקַח בְּטוּב לֵבָב, בְּחֶסֶד וַחֲנִינָה,

זְרוֹעַ עַבְדוֹ, יָשָׁר לֶכֶת הַצְנֵעַ,

וַיְבִיאֵהוּ לִפְנֵי הַגְבֶרֶת הָעֲדִינָה,

שֶׁמֶץ עַד-הֵנָה לֹא לָהּ יִתְגַלֵעַ:

"הַיֶלֶד הַזֶה כְּמַלְאַךְ-אֵל אֲרֹמְמֶנְהוּ,

רוּחַ חֲסָדַיִךְ אַל-נָא תִּקְחִי מֶנְהוּ!

זַמוֹתִי בְרָע הוּא, כִּלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן,

וַאֲדוֹנָי עִמוֹ, בְּצֵל שַׁדַי יִתְלוֹנָן."