כל יום הוא שואל את עצמו

מה הערך בשיריו

ולמי הוא כותב

כל יום הוא מחליט לא לכתוב יותר

לפרסם ספר מייד

להיות באיזו קליקה ולעשות קשרים

על מנת לפרסם

ובכל־זאת תמיד כותב

כותב בכמויות אדירות

כל יום הוא שואל את עצמו על תכלית העולם

על תכליתו בעולם

וכל יום משנה את דעתו

אדם מוזר האיש הזה, מוזר מאוד בעיני,

כל יום הוא מחליט לעזוב את הארץ

להתגרש, להוליד עוד ילד, לאהוב עוד אשה,

להירגע קצת, להחליף עבודה, לכתוב רומאן,

לכתוב שיר, לדבר עם עורכים, לנסוע לחו"ל

לכתוב למרלן, לדבר עם בני, ללמוד רפואה,

לעזוב רפואה, לתת הרצאה על חיסונים,

לצאת למיתקפה נגד ניסויים בבעלי־חיים,

לצאת למיתקפה נגד השלטון, לעשות מהפכה

בחייו ובמדינתו, לעשות צדק, להיות פושע

לגנוב, להחזיר את מה שגנב ומה שלא גנב

להניח תפילין ממחר, לשמור שבת, לשלוח את

אשתו למיקווה, לעשות אהבה בווסת, לעזוב את הכל

ולשבת לכתוב ויהי מה, לפרסם בחדרים

לפרסם במאזניים, להוציא כתב־עת,

כמה החלטות ביום לאיש אחד, איש עם החלטות

הוא מסוגל לחשוב על שבעה דברים בבת־אחת

ואומנם הראש שלו פועל ללא הפסקה

הפיוּזים קופצים כל שבעה ימים

הוא חשב לעבור דירה, לקנות אוטו

לעשות רשיון, לסגור את חשבון הבנק

לקנות את המתיאוס פאסיון, למכור את המערכת

לחזור בתשובה, לחזור בשאלה, לחזור בסימן קריאה

לנסוע לחו"ל, לכתוב מיכתב לרב הראשי

ולהתפלל לאלוהים שיתמוטט בית־הדין הרבני

קילל את הרבנים, אבל לא שנא אותם

הם לא יותר מטומטמים מהאחרים

פוחד לדבר עם עורכים ספרותיים

פוחד לעמוד למיבחן בכלל, לביקורת

פוחד לפרסם, רוצה מאוד להתפרסם

עם השנים הוא הפך למשורר מתוסכל

אבל לא מספיק מתוסכל כדי לקבל תואר

הוא די שונא ספרות בעצם, במיוחד פרוזה

אבל גם שירה, סופרים ומשוררים מעצבנים אותו

השמאלנים לא פחות, הוא לא מסתדר בכלל עם אשכנזים

נראים לו תמיד זרים איכשהו,

פחד מן העליה מרוסיה, אבל שמח שהם באו

מעולם לא דיבר עם ערבי יותר מעשר דקות

בוודאי לא היו לו חברים ערבים, פעם בצרפת

כמעט התחבר עם ערבי, אבל כמובן שלא

בעצם גם הרבה חברים אין לו

גם עם עצמו די קשה לו

השתחרר מן הצבא בגלל סעיף שמיעה, לפני שבוע

הוא שומע משהו אבל רק כשהוא רוצה

את באך הוא שומע כל הזמן

גם כשהמערכת לא עובדת

אוהב שיעורי תורה, וגם גמרא

אבל שונא סמכות, כל סמכות חוץ מסמכות האל

שונא פוליטיקאים, רבנים, רופאים, שופטים, עורכים

שונא אותם אבל לא ממש

שונא אותם תיאורטית

כשהוא נפגש איתם הוא מרחם עליהם

על שהם חושבים שהם חשובים בשל מעמדם

הם נראים לו מגוחכים, יש ימים שכל האנשים נראים לו מגוחכים

אדם מוזר מאוד האיש הזה, מוזר מאוד בעיני

באמת, למה הוא לא לומד מן הניסיון

אמרו תהיה בן שלושים ותראה, הוא לא ראה כלום

ועכשיו גם לא שומע, מה יש לראות

שאפשר להיות מטומטם תמיד ידע

עכשיו עם יד על הלב היה עוזב את הארץ

את האשה ואת הילדים לאיזה שנתיים

אבל חוזר אחרי חודשיים, אי אפשר לדעת

אולי הוא יעשה את זה, הוא מופרע

אבל לא מספיק כדי שיתנו לו תואר

אולי הוא יתגרש אבל אין לו סיבה

חוץ מן העובדה שהחליט פעם שיתגרש

התחתן לניסיון לשישה חודשים אבל נשוי כבר שש שנים

אשתו נחמדה מבינה אותו ומלחיצה אותו

אוהב את ילדיו (ציון 8) אבל כל זה מלחיץ אותו

הוא מזל קשת, בעצם מאזניים עם קשת באופק וירח בבית ראשון

מחפש חופש, פוחד מהגבלות

פעם חשב שיתפרנס מספרות בגיל שלושים

כתב שבעה רומאנים (איפה הם עכשיו?)

פעם כתב רומאן בשלושה שבועות

אבל לא מצא מו"ל

כתב איזה אלף שירים או יותר

אבל פירסם רק שלושים או פחות

וספר שירה אחד שהופץ בשבעה עותקים

יש אומרים שהוא מוכשר

הוא חושב שהוא גאון

משהו בסדר־גודל של באך

הוא כבר לא בטוח, פעם חשב,

תראה זה שנים של תיסכול

ללא פירסום כמעט

זה שנים של חיפוש

הלך ללמוד רפואה טבעית בצרפת

כל הזמן יש לו בעיות

הצטננויות, קוצר נשימה

פחות מפעם אבל לא אייאייאיי

האמת היא שלא הייתי מתחבר אתו כל־כך בקלות

הוא מוזר, נתון למצבי־רוח

לפעמים בלתי נסבל, מפהק ליד אנשים שמשעממים אותו

הוא לא שם לב, אשתו מעירה לו

הוא אוהב להתעסק בעצמו אבל גם בורח מזה

הוא כמובן לא אגוצנטרי ולא אגואיסט

אה, לא, הוא לא כמו המשוררים והאמנים, הוא שונה,

הוא סולד מהם, מרוּבם אפשר לומר

הם עסוקים רק בעצמם

בפני אנשים הוא ממעט לדבר על עצמו

הוא מדבר על דברים שברומו של עולם

פילוסופיה, חיסונים, מוות

ועוד דברים מדכאים

הוא די מעניין את שומעיו

אבל משתעמם מהר מהנושא בו הוא עוסק

ועובר לנושא הבא

מה יהיה עליו, באמת, מה יהיה עליו

הוא שואל את עצמו, מה זה מעניין אותכם החיים שלו

ובאמת מה זה מעניין אותכם

ובאמת כנראה שזה לא מעניין אותכם, בינתיים

מי זה האיש הזה שאני מכיר ושאיני מכיר

שהוא אני אבל אני אינני הוא

מי זה האיש הזה

שיש עליו כל־כך הרבה ביקורת

לשאלה הזו קוראים סכיזופרניה חיובית.

– – – – – – – – – – – – – – –

הוא שׂם את בתו לישון כדי שיוכל לכתוב

הוא שומר על הילדים, נמאס לו מזה

היה רוצה למצוא עבודה שתוציא אותו מן הבית עשרים שעות ביום

אבל הוא עצלן, הוא צריך מרחב

הרבה שעות שינה

הבן שואל עכשיו “מה אתה כותב?”

“אני כותב שיר”

“איזה שיר?”

– – – – – – – – – – – – – – –

כבר שינה מאה פעם את הפואטיקה שלו

עכשיו הוא חושב שידפיס את הפואמה בעצמו

בכמה מאות עותקים, או כמה עשרות

ויפיץ אותה בעצמו, נמאס לו כבר מלשלוח למו"לים,

לפרסים ספרותיים ולקרנות בלי קרניים

אבל מחר מחרתיים, הוא לא יוכל לקרוא בה

זה ישעמם אותו, כמעט כמו כל מה שכתב

הוא רץ כל הזמן, רץ ללא סוף

הראש שלו מתפוצץ מריצות, כל הזמן קדימה

אשתו מזל אריה עם אריה באופק

די שתלטנית בעיניו, אבל איזו אשה לא שתלטנית בעיניו

התחתן בתול, היה אימפוטנט לפני זה

זאתומרת אימפוטנט בראש שלו

היה בטיפול פסיכולוגי, וזה פתר את הבעיות

מעולם לא שכב עם מישהי מלבד אשתו

זה נראה קצת מיושן, או אולי אוונגרד חדש

הרבה זמן הניח תפילין

אחר־כך הפסיק, השבוע קנה חדשים

כשהוא מטפל בחוליו הוא מתפלל בבוקר ושם ציצית

כדי לא לשכוח שאין רופא מבלעדי ה'

ה' רופא והאחרים רק שליחיו

מונותיאיסט, אבל אוהב סטריאו

היום זה השנה החמישית למות אביו

היה לו קשר מאוד לא קיים אתו

לקראת מותו התחילו לדבר קצת

יכול להיות שעכשיו שגם הוא אבא

היה מדבר אתו יותר, מבין

אבא שלו היה צמחוני בגיל 18, קומוניסט

והראשון שלא צם ביום כיפור בעירו

היה שומע את רדיו רוסיה,

אבל הוא אף פעם הוא לא היה קומוניסט

סוציאליסט אולי שישה חודשים, הוא בעד שוק חופשי

השתתף פעם בהפגנה של שלום עכשיו

עכשיו הוא לא סובל אותם

אבל זו כנראה תכונה של כל אנשי שלום עכשיו

הם לא סובלים אף אחד וגם לא את עצמם

אבל כאן לא שירה פוליטית אז נעזוב את זה

תנועה של אשכנזים, הוא מסתדר יותר טוב עם הספרדים

גם עם צרפתים יהודים וגם גויים

פעם אמר לו שכנו, גוי מאוסטרליה שבא לארץ ללמוד חסידות ומיקרא

“לאשכנזים יש בעיה, או שהם דתיים או שהם חילוניים”

אצל הספרדים אין בעיה כזאת, אבל תהיה,

הספרדים נהיים לאט לאט אשכנזים בים התיכון

הוא יודע טוב שברגע שהוא מדבר על מארוקו

על עוגיות הדודה סולטנה ועל קוסקוס

יש סיכוי טוב שיפרסמו את השיר

האשכנזים רוצים אקשן

רוצים ספרדים מאולפים שיהיו להם געגועים

לקוסקוס, לטפינה או למעברה

אבל לא ספרדים שיכתבו שירים פילוסופיים

לא, לזה לא נסכים, זה השטח שלנו, מה הם חושבים להם, שיֵשבו בפינה

וימשיכו להישמע להוראות התנועה, שם בפינתם

אנחנו נבחר כבר משורר או סופר מארוקאי תורן

שיהיה מספיק בינוני כדי שלא יסכן אותנו

או אולי הוא מפתח גישה כזאת על מנת להרגיש

יהודי, נרדף, גלותי, צריך שמישהו ירדוף אותו

כל אחד יכול להגיע פה, כל אחד יכול לפרסם

ובלבד שיהיו לו את החברים הנכונים

הקליקה הנכונה, כמו בכל מקום אחר בעולם

בעצם לספרדי יש סיכוי להתפרסם רק אם הוא בינוני ומטה

גם אם אתה אשכנזי זה לא קל (נמאס לכם לשמוע על הסיפור הזה, נכון?)

יש אנשים ששומרים על רמה נמוכה של ספרות

זו דאגתם העיקרית

הוא באמת שואל את עצמו, שוב פעם שואל את עצמו,

לשם מה כל המלל הזה, לשם מה לשם מי

לא רק אתם שואלים את עצמכם

באמת הוא לא יודע למה ולשם מה הוא כותב

הוא גם לא חושב שזה חשוב או נחשב

רוצה להיות מפורסם אך מפחד מפירסום

אין לו רצון להיחשף אבל נחשף

נו, באמת, מה יהיה אתו, הוא לא מתפשר על כלום

מסתובב בחדר, מביט בראי,

לא רואה את עצמו, קרֵח, עם משקפיים, שיער מפוזר, זקן

מישהו שטעה בשנה, בא ממאי 68

או ממהפכת אוקטובר, או מהמהפכה הבאה

הוא משנה לעיתים את דעתו

אבל יש לו בסיס איתן של דיעות

אי אפשר לומר שהוא הפכפך

רוצה את האמת בכל לבו

מקבל את התורה אבל סולד מרבנים

התורה היא לגביו החוק האלוהי היחיד

הילדים הורידו עכשיו את כל הספרים

בלגן בכל הבית, אשתו תעשה לו פרצוף כשהיא תגיע

הוא שונא את הפרצופים האלה של אשתו

זה מזכיר לו את אמא שלו

הוא לא סובל ביקורת אבל הוא מאוד ביקורתי

הוא בולע הרבה ויטמין סי מגנזיום וצמחים

עבר את המיבחנים בנטורופתיה בהצלחה, לא האמין

מפחד ושונא מיבחנים, בצורה פאתולוגית

אין לו רשיון נהיגה,

הוא ישן הרבה, עשר או יותר שעות ביום

כמו לה־פונטן, תמיד מזכיר אותו, הגאון הישן

הוא כל הזמן מחפש עטים, משורר ללא עת

שאינו מוצא את עצמו, שהיה הידיעה

שידע ושכח, שהיה במעמד הר סיני, ושכח

ששכח ושכח עד ששכח ששכח

נדד כמו העם היהודי בכל מקום כמעט

ועכשיו אינו מוצא את מקומו אפילו בארצו

ורגליו בלויות אבל נעליו חדשות, בגדיו נקיים

כאילו רק אתמול קנה אותם, הוא נדד

בכל הארצות ושימלתו לא בלתה, ועכשיו

הוא לא יודע עברית אבל זו שפתו העליונה

בשפתו התחתונה הוא מדבר עוד שלוש שפות

הוא לא יודע עברית, אבל יודע אותה טוב מכל שפה אחרת

למד ספרות אנגלית ודרומאמריקאית, פיסיקה, מתמטיקה, מחשבים

רפואה טבעית, ועוד דברים שאינו זוכר, עובד כמנהל־חשבונות,

היה קופאי, בֶּל בּוֹי, מתרגם, ספרן בספריה הלאומית, היה

מנהל בית עגנון חודשיים והעיפו אותו, עשה בלגן

תמיד עשה בלגן בכל מקום, עכשיו הוא קצת נרגע

אבל רק בשביל לעשות בלגן עוד יותר גדול

רק שעכשיו הוא צריך לפרנס משפחה

אין לו זמן לכתוב פרוזה, לכן הוא כותב שירה

זה דורש ריכוז גבוה לטווח קצר,

לעומת הפרוזה שדורשת ריכוז בינוני לטווח ארוך

החליט שיחזור לכתוב פרוזה רק אם ישלמו לו

לפחות מיקדמה קטנה, הוא נהנה לחשוב על עצמו

כעל משורר שיגלו אותו אחרי מותו, אבל גם זה לא יקרה

הוא יתפרסם הרבה לפני כן, הוא עובד על זה בדמיונו

והביצוע הוא רק עניין של זמן,

קצת מזל, מקום נכון, קשרים וכסף

אבל מה חשוב הפירסום העיקר לחיות טוב

כן חשוב לו הפירסום, חשוב לו מאוד

הוא צריך כל הזמן לבדוק אם אחרים אוהבים אותו

הראש שלו מסתובב לכל הכיוונים

ואין לו זמן ליחסי ציבור, ובעיקר אין לו כוח,

הסתוב כמה פעמים בקפה שטרן, ודיבר עם כל העורכים

בכל כתב־עת פירסמו אותו פעם אחת

נתנו לו צ’אנס אבל הוא לא היה עיקבי

בנסיונותיו לפרסם, וגם העורכים לא היו עיקביים

ברצונם לפרסמו, כל זה צריך להשתנות

כל הקרנות דחו אותו, לא זכה בשום פרס

חוץ מקרן עמוס שנתנה לו פעם מאה דולר

ושאיתם פירסם את ההתאבדות של אלוהים

ספר שלא הובן, אז מה, הוא שמח שלא הובן

גם לא יובן כל־כך מהר, יקח זמן

יש לו זמן וכל יום יש לו יותר זמן

ויותר סבלנות אבל התיסכול די מצטבר

לולא היה מצטבר לא היה כותב שיר זה

לוּ היה מתפרסם לא היה כותב שיר זה

לכל דבר יש משמעות וכיוון

וכל דבר צריך לבוא בזמנו ללא לחצים

עכשיו הוא מחכה, זה יבוא, מחר זה יבוא

זה יבוא

בזמנו.