¹

השאלה על אודות הלאומיות, הקולטורה הלאומית, לא דיה שהיא לעצמה אחת מן השאלות היותר סתומות וקשות של הסוציולוגיה והפילוסופיה של ההיסטוריה, הנה עוד חותם מיוחד לה, שמעיינים בה תמיד בשביל מטרה מיוחדת, שהיא, אם כי רמה ונשגבה היא מצד עצמה, עומדת עם כל זאת מחוצה לתוכן המדעי של השאלה. בפתרון שאלת הלאומיות מבקשים למצוא גם כן את דרך התפתחותו של העם לעתיד ואת המעשים אשר עליו לעשות בהווה בשביל קיומו והתרוממותו. תערובות התוכן המדעי של השאלה הלאומית ושאלת האידיאלים הלאומיים עם שאיפות החיים של העם לעתיד, הן הן הסיבה לדבר שבשאלה הקשה הזאת תמצאנה הנטיות, הדעות וההרגשות של בני האדם מקום להתגדר בו, עד כי אין כמעט שאלה מדעית אחת, אשר דעותיהם של בני האדם תהיינה נחלקות בה כל כך כמו בשאלה הלאומית.

אבל הנטיה הסובייקטיבית המעורבת בשאלת הלאומיות, איננה הדבר הקשה האחד שאנחנו מוצאים במושג זה. הלאומיות היא אחת מן המלות הכלליות, המכילות מספר רב של חזיונות היסטוריים ויחסים של בני אדם, מעשים וערכים. והתכנים האלה, כמו שנראה על פי המשך הדברים, אינם שווים בערכם, כי אם שונים ומשונים הם לפעמים זה מזה מן הקצה אל הקצה. והנה התחברות זו של תכנים רבים וניגודים שונים הכלולים כולם בשם אחד, שנתהווה מפני אי־הצטרפותם של המושגים והתכנים, גורמת לערבוב הגדול במושג הלאומיות, ואולם הכרת כובד השאלה איננה עוד פתרונה של זו, אבל בכל אופן היא מביאה לידי השתדלות והתעמקות בבירור המושגים, – שזהו הצעד הראשון להפיץ קו של אור על השאלה.

בכדי להבין את מושג הלאומיות ולפתור את השאלה בגבולותיה הכלליים, נחוץ לנו לברר בראשונה את איכות הקבוצים של בני האדם, שהיא מתחלקת לשלוש צורות: גזע, עם ולאום. את המושגים האלה מערבבים לרוב זה בזה, מפני התערבותן והסתבכותן של שלוש צורות הקבוצים האלה במציאות, ואולם הבקורת המדעית מגלה לנו עד כמה החזיונות האלה עומדים במציאות בפני עצמם ועד כמה המושגים האלה שונים זה מזה.

עוד בתקופה שלפני ההיסטוריה, כאשר לא היו עוד חברות אנושיות, כי אם קבוצים אנושיים, ולא היו עוד דברי־ימים כי אם תולדות של עם, נולדו ונתפתחו בתוך הקבוצים השונים של בני האדם תכונות גזעיות, פיזיות ופסיכיות, אשר לפיהן נפרדו בני האדם. מידת הקירוב לבריאה הקדמוניה, התנאים הטבעיים, האקלים, השמים, הארץ, הסביבה, ביחד עם אפני החיים הקדמונים, – כל אלה הולידו את השינויים והתכונות הגזעיים של הקבוצים הקדמונים. מבנה הגוף, מבנה הראש, תואר הפה, החוטם והשפתים, צבע השער ודוגמתם, הם השינויים הגזעיים־הפיזיים שנולדו ונתפתחו במשך עשרות אלפי שנה, מן העת אשר בני האדם התרוממו ממדרגת החיה למדרגת האדם ההיסטורי. יחד עם הסימנים הפיזיים־הגזעיים האלה נולדות בתוך הקבוץ גם תכונות פסיכיות־גזעיות, הלא הן אָשיות המחשבה וההרגשה, שמתפתחות תחת מפתן ההכרה בראשית ימי חיי העמים הקדמונים. ויסודות המחשבה וההרגשה האלה, אשר גזעיים הם, נראים בכשרונות ובתכונות השונים להשיג את הטבע וחזיונותיו, להחיות אותו בצלם האדם ובדמותו, להשיג ולהרגיש את האלהים ויחוסו לחיים, ובמידה מועטת גם כן בתכונות היסודיות, החברתיות והמוסריות, שנולדות בתוך הקבוץ הקדמוני. כל התכונות הגזעיות האלה נולדות ומתפתחות במשך כמה אלפי שנה של חיי הקבוץ הקדמוני, בתור תולדה של המציאות החמרית לפי שני ראשיה: הסביבה הטבעית והקבוץ. ההתגשמות המוחשית של התכונות הגזעיות־הפסיכיות, הם עיקרי השפה, יסודי הדת והחיים, הקבוצים והמשפחות של העמים הקדמונים.

הגזע – בתור מושג כולל של התכונות הפיזיות והפסיכיות האמורות – הוא הצורה האחת הקדמונה של הקבוץ האנושי.

על ברכי השינויים והמהפכות שנעשים בתוך הקבוץ בדרך התפתחות החיים, מתפתח הקבוץ הגזעי לעם, לחברה אנושית. החיים הטבעיים מתרוממים לחיים חברתיים־היסטוריים. ההכרה השכלית והמוסרית מתחילה לחדור לכל אפני החיים, וסימני ההשתלמות, עבודת הבקורת והיצירה ההיסטורית נראים בחיים. הדורות נקשרים זה בזה על ידי המסורה שבעל פה ושבכתב, על ידי מצבות העבר. השירה והאמנות נולדות בקרב העם, ועמהן יחד נולדות דעות והשקפות דתיות ומדעיות על האלהים, על העולם וחזיונותיו, על החברה האנושית והאדם. תכנים פסיכיים מתפתחים בקרב העם, כמו השפה עם כל פארה, כוחה ועמקה, המליצה, המסורה, החכמה, הדת והיחסים האיקונומיים של בני האדם מתגשמים לממלכה ולחוקים מדיניים.

סכום כל התכנים, הדעות, הרגשות, הכשרונות והתכונות שנולדו בתוך הקבוץ, בהתפתחותו מגזע לעם נקרא בשם עממיות.

הגזע הוא יליד הסביבה הטבעית, יליד החיים הברבריים וההתערבות של הקבוץ, תחת אשר העממיות היא ילידת החיים ההיסטוריים של העם. והנה כשם שהתכונות והכשרונות הגזעיים אינם כולם ממין אחד ולא כולם מסוגלים לעזור להשתלמות הגזע, כי אם יש בהם גם כן רבים המביאים את הקבוץ לידי ירידה, אִבוּד ומיתה, מפני שנולדו ונתפתחו על פי תנאים לא טובים או על פי התערבות משפחות המביאה את הדור הבא לידי רפיון־כוח וכליון, כך גם העממיות היא בעלת יסודות שונים, פעם חיוביים ופעם שליליים, ביחסם להשתלמות העם.

בראשית ההתפתחות הרוחנית נולדות אצל העם השקפות ודעות כוזבות על אודות הטבע והחיים, הנכנסות לאוצר הרוחני של העם ונהיות לחלק עממיותו. והדעות הכוזבות האלה, שמקבלות גם כן חיזוק דתי, מתנחלות מדור לדור. והדרת הקדושה חופפת עליהן, עד כי תהיינה ליסוד אשר בו תלויים כל הקנינים הרוחניים של העם. הדת, הדעות והאמונות, בתור חלק אחד של העממיות, מכילות גם יסודות שוללים, העומדים למכשול להתפתחותו של העם או דוחפים אותו לפעמים אחורנית. רבים הם הקנינים באוצרו של העם, שמתוך שהם היסטוריים הם ריאקציוניים.

עד כמה העממיות מורכבת יסודות חיוביים ושליליים כאחד, ביחסה להתקדמות העם, אותה יראה כל איש מתוך החלק המוסרי־החברתי של העממיות. המסורות, הרגשות, הערכין של החיים והחברה, התקוות לעתיד לבוא והדעות על דבר החברה האנושית מורכבים במידה עוד יותר מרובה יסודות שונים וניגודים, המתיחסים זה לזה בתור חיובים ושלילות, יותר הרבה מן הקנינים הרוחניים של העם אשר למין הראשון.

כל חיי החברה הם תוצאות מלחמת המפלגות², המפלגות העומדות זו מול זו בהיפוך איקונומי, ומפני כך גם בהיפוך פסיכולוגי ומוסרי. ההיסטוריה הפנימית של העם היא ההיסטוריה של המפלגות בקרבו. ומפני כך אנחנו מוצאים, כי המסורות ההיסטוריות והערכין ההיסטוריים – כמו הנימוסים וההשקפות של ההווה אצל כל מפלגה ומפלגה – שונים הם לגמרי אלה מאלה. המסורות, הזכרונות ההיסטוריים והרגשת החיים החברתיים של המפלגה השולטת שונים תכלית שינוי מאלה אשר אצל המפלגה המדוכאה. המושלים, העריצים, השליטים והאדירים מעריצים ומקדשים את המסורות והזכרונות של מפלגתם במלחמתה נגד המפלגה התחתונה, תחת אשר על לוח לב המפלגה התחתונה חרותים שמות הגבורים שנלחמו בעד הצלחת העם הנכנע, וכן חָרוּת שם זכר המעשים אשר בהם נראתה גבורת העם נגד עריציו מבפנים.

המליצה והפואיזיה של העם, שהן שונות מן המליצה והפואיזיה של המפלגות העליונות, הן הן עדות נאמנה וחיה של המסורות ההיסטוריות המיוחדות של המפלגות התחתונות. ויותר משנראה את ההיפוכים האלה בתוך הקנינים ההיסטוריים, נראה אותם בתוך הקנינים ההווים של החיים. ההשקפות על חיי החברה, על התפתחותה ומטרתה, וביותר רגשות המוסר, התקוות לעתיד לבוא, הכרת הצדק, היושר והמשפט, ההשקפות על השתלמות החברה, על הטוב ועל הרע לה, מתפתחות אצל המפלגות השונות באופן הפוך זה מזה, בהסכם עם מעמדן הציבורי של המפלגות.

כמו כן אין הקנינים הרוחניים של העם קנינים כלליים של כל העם ואינם בני ערך אחד, כי אם מורכבים הם על פי תכנים שונים ועל פי ההכרות החברתיות של המפלגות השונות, העומדות זו מול זו בהיפוך וניגוד חברתי. האוצר הרוחני אשר לעם כולל כמו כן רכושים שונים, שביחסם להתקדמות העם שונה משפט האחד מן השני. ההכרות של העם עתים חיוביות ועתים שליליות, וכרבות ההתפתחות הרוחנית מקבלות הן צורה שלילית יותר ויותר. הערכין הם תוצאות ההיפוכים החברתיים ונפרדים בכל תקופה ותקופה היסטורית לכמה ראשים ביחס להיפוכים החברתיים. כמו כן מכילה גם העממיות יסודות חיוביים ושליליים, אמתיים וכוזבים, טובים וגם רעים יחדיו.

אבל ההיסטוריה היא השתלמותם, התרוממותם והתקדשותם של העמים. איך הולכים העמים לפנים בחייהם? ההתקדמות האנושית היא פרי מלחמת החיים, כמו התפתחות המינים בטבע, אף כי במידה אחרת, כמובן. במלחמת הקיום בטבע נשארים בחיים ועוזבים אחריהם דור חדש רק אלה מבני המין, אשר היו חזקים ומסוגלים לתנאי החיים יותר מאחיהם, עד כי המין משתלם בהמשך העת יותר ויותר בכוחותיו ובכשרונותיו. הכוחות והתכונות המסוגלים ביותר בממלכת החיות להתפתחות הפרט והמין הם גשמיים ואינדיבידואליים, כמו הכוח, התקיפות וכו', ובמידה מועטת מזה גם איזו תכונות רוחניות, כמו הערמומיות, המזימה וכו'. האמצעים, הצדדים והמטרה של מלחמת־הקיום בחברה האנושית שונים הם מאשר במלחמת־הקיום בטבע. האמצעים בטבע אינם התכונות והכוחות הגשמיים כי אם הרוחניים, והצדדים אינם הפרטים כי אם המפלגות. מלחמת הקיום בחברה מובילה כמו כן לידי זה, שהדעות וההכרות האמתיות ביותר והמתאימות עם המציאות עומדות על מקום הכוזבות והנפסדות, עד כי הקנינים השכליים של החברה יצטרפו ויתלבנו ויתקרבו יותר יותר אל האמתיות של המציאות. נצחון הגבוה על השפל במלחמת הקיום בחברה הוא נצחון ההכרות והדעות האמתיות על הכוזבות והמבולבלות.

מטרת מלחמת הקיום בטבע הוא קיומו והתפתחותו של הפרט. והיוצא מזה הוא קיום הכלל, כלומר המין, יען כי אין בכלל אלא מה שבפרט. מטרת מלחמת הקיום בקבוץ האנושי, שפרטיו, לפי הפתגם הישן, הם חיות חברתיות, היא קיומו והתחזקותו של האדם החברתי, כלומר של החברה בעצמה, של הכלל, שהוא התנאי הראשון לקיומו והתפתחותו של הפרט. מפני זה לא יתפתחו אצל האדם החברתי על ידי מלחמת הקיום התכונות והכוחות האינדיבידואליים, כי אם החברתיים, כמו האהבה, האחוה, החמלה, החנינה, המשפט והיושר, עד רגשות מסירת הנפש בעד הכלל. מלחמת הרגשות והערכין החברתיים נגד שאינם־חברתיים היא מלחמת המפלגות השונות בחברה, שהן הנושאים של התורות החברתיות המתנגדות זו לזו. כמו כן תלויים קיומה והתקדמותה של החברה בנצחון המפלגות המדוכאות, המבקשות להביא שלום, אחוה ואהבה בקרב כל החברה, על המפלגות הרועצות ששאיפותיהן ומגמותיהן אינן כלליות כי אם פרטיות.

מלחמת הקיום בחברה האנושית היא כמו התנגדות הדעות הרוחניות והחברתיות השונות בקרב הקבוץ, או התנגדות הקנינים העממיים זה נגד זה. והתקדמות החברה היא נצחון הקנינים העממיים זה נגד זה. והתקדמות החברה היא נצחון הקנינים החיוביים של העממיות על הקנינים השליליים. הקנינים הרוחניים והמוסריים של העם מתפתחים בהמשך ההיסטוריה לקנינים יותר מתאימים של המציאות הטבעית ועם המושג החברתי־המוסרי, והיו לקנינים מוחלטים של כל החברה העומדים ממעל למפלגות החברתיות. אל האוצר הרוחני הנצחי של האומה נכנסים כל הקנינים השכליים והמוסריים שיש להם תוכן אובייקטיבי אמתי, והקנינים האלה מקבלים ערך מוחלט בקרב האומה ולא ערך יחסי, כקנינים אשר ערכם ומעלתם תלויים בהכרת המציאות המקרית ומלחמת המפלגות. והקנינים המוחלטים האלה מולידים בהמשך ההיסטוריה בקרב העם כשרונות ותכונות מיוחדים, כוחות בוראים להכרת המציאות והרגשת החיים והחברה. והכשרונות והתכונות הרמים והנשאים האלה, שהם קנין כל העם ושהם הכוח הבורא של האומה, הנותן לה צורה אינדיבידואלית בהיסטוריה, מעלים את העם למעלה למעלה על סולם השתלמות החיים והשגת הטבע והחיים. הקנינים והכשרונות האלה הם סגולות האומה, הם האוצר המוחלט של כל העם כולו, העם בצורתו הנשגבה, בהיפך לעממיות במובננו הקודם, שהיא רק נחלת העם בהיסטוריה, ששם מעורבים החטים יחד עם הפסולת, הבר יחד עם התבן, התכנים החיוביים יחד עם השליליים, או לפעמים רק קבוץ של ערכין שליליים בלבד. את הקנינים והכשרונות הנשגבים והמוחלטים האלה אנכי קורא בשם לאומיות. יחד עם הקנינים העממיים של האומה נבראים אצלה גם קנינים לאומיים, שהם תוצאות התנגדות הקנינים בינם לבין עצמם והתגברות הנשגבים והמוחלטים על השפלים והמקריים.

בכל תקופה ותקופה בהיסטוריה של איזה עם אנחנו מוצאים כמו כן תכנים עממיים ותכנים לאומיים. העממיות היא סכום כל הקנינים הפסיכיים של העם, כמו שהם נבראים על ידי החיים החמריים הטבעיים והאיקונומיים, החיים על כל הסתבכותם, השתרגותם והתנגשותם. הבחינה השכלית־האובייקטיבית והמוסרית עוד לא נגעה בם; הם התולדה הטבעית של החיים. אבל הלאומיות היא סכום הקנינים שעברו כבר תחת שבט הביקורת וההכרה ודרך כּור־עוני של מלחמת המפלגות וכתר הנצחון על ראשם. במהלך ההתפתחות ההיסטורית נולדים תמיד קנינים עממיים חדשים ונבראים קנינים לאומיים חדשים, שיהיו מצדם לכוח בורא היסטורי של העם. וכך הדבר חוזר בכל תקופה ותקופה בהיסטוריה, עד כי אין שעה בהיסטוריה של איזה עם, שאין בה קנינים עממיים ולאומיים בבת אחת. חושך ואור משמשים בהיסטוריה בערבוביה.

כמה וכמה קנינים עממיים מתרוממים למעלת קנינים לאומיים אם הם בבחינה של האמת והטוב, ולהיפך נופלים לפעמים קנינים לאומיים משמי הלאומיות אל עמק העממיות, מבלי לרדת לעמקי תהום העממיות. יש קנינים רבים אצל העם, קנינים רמים ונשגבים, אשר טעמם השכלי והמוסרי חי בהכרה של האומה ואשר הם היו הצורה לאותו הכוח ההיסטורי הבורא של האומה, אבל בהמשך ההיסטוריה נשתנה טעמם בהכרה של העם ויקבלו ערך פחות של מנהג, דין, מצוה או תורה, עד כי קדושתם הלאומית נפסלת מפני החולין של העממיות, וירידת הלאומיות לעממיות, כמו כן השאלה אשר אנחנו עוסקים בה, נותנת בכלל מקום לעיונים דקים ועמוקים, עיונים פילוסופיים וסוציולוגיים.

על פי האמור נתבררו לנו הגבולות הכלליים של הלאומיות. הלאומיות היא סכום כל הקנינים הנעלים והנשגבים שיש להם ערך מוחלט, שכלי או מוסרי, יחד עם כל התכונות והכוחות הבוראים של האומה, אשר נתפתחו בהמשך ההיסטוריה בקרב האומה. כמו כן נמצא, כי הלאומיות היא מושג יותר רחב מן הקולטורה הלאומית, שהיא רק מלה כללית הבאה לסמן את הקנינים הלאומיים ואינה מסמנת גם כן את התכונות הפסיכיות הלאומיות. וכן יבורר לנו גם כן, מפני מה השאלה הזאת קשה ומטורפת כל כך. דעות בני האדם מחולקות בנוגע למושג הרם והנשגב, הטוב והאמת, ולכן שאלת הלאומיות, כל זמן שלא נתבררה כל צרכה, נותנת מקום לבלבול מושגים תמידי ולחלוקת דעות תמידית. ומפני שהלאומיות בצד השני שלה היא תורת התכונות והכוחות הבוראים של העם, לכן משולבת ומחוברת השאלה עם האידיאלים של בני העם על אודות ההווה והעתיד, שהדעות מחולקות על אודותיהם בהסכם עם ניגוד המפלגות. בשביל זה חילוק הדעות וערבוב הטעמים בשאלה הזאת עולים עד מרום קץ.

איזו הקנינים הם קנינים רוחניים ומוסריים של העם בעלי ערך נצחי, אשר בם תתגלה מהותה של האומה? – השאלה הזאת היא שאלה, שדעותיהם של בני האדם מחולקות על אודותיה, ואולם העיון המדעי, ההרגשה הפיוטית, נותנים לנו את קנה־המידה להכיר ולבקר אותם. אבל קנה־המידה הזה מתגלה לנו מצד אחר גם במהלך ההיסטוריה בעצמה. קנה המידה ההיסטורי הזה הוא סגולת אותם הקנינים וכשרונם לצאת מתוך גבולם בתור קנינים פרטיים־לאומיים ולהתרומם לקנינים כלליים־אנושיים. באותה מידה שהקנינים הקולטוריים אשר לאיזה עם מתרוממים למעלת קנינים קולטוריים בשביל כל העמים ונכנסים לאוצר הרוחני של המין האנושי ומתקנים את העולם באמתיותם האובייקטיבית, באותה מידה מתקרבים הקנינים האלה ללאומיות ומתרחקים מן העממיות. לאומיים הם כמו כן אלה הקנינים שמתפשטים או שעתידים להתפשט מחוץ לגבול האומה, תחת אשר הקנינים העממיים נשארים בקרב האומה ועומדים בניגוד לקנינים הקולטוריים והתכונות הנפשיות של העמים האחרים, הכלליות והאנושיות. הן כמו כן קנה המידה ההיסטורית, או הקריטריום של הקנינים הלאומיים בניגוד לקנינים העממיים. הלאומיות היא כמו כן קנין פרטי של העם המיוחד, ואולם קנין פרטי שעתיד להיות לקנין לכלל האנושיות כולה.

כמו כן יש לכל עם ועם תעודה מיוחדת בהיסטוריה, מיסיה פרטית בשביל המין האנושי, אבל לא מפני שכך נגזר עליו משמים, כאשר האמינו התיאולוגים, או מפני שזאת היא צורת ההתגלות וההתפתחות של האידיאה המופשטת בהיסטוריה, כאשר חשבו הפילוסופים המיטפיזיים, כי אם מפני שתנאי החיים של כל עם ועם שונים אלה מאלה. הטבע בחליפותיו ותמורותיו בורא יצורים היסטוריים שונים, ומלחמת המפלגות בחברה שמקבלת בכל שעה ושעה ובכל מקום ומקום בהיסטוריה, בהסכם עם כל תנאי החיים, צורה פרטית, סוללת מסלה מיוחדת לכל עם ועם.

התעודה הלאומית של כל עם ועם בהיסטוריה, שהיא תולדת סיבות טבעיות, כאמור, אינה חיה בהכרת העם בראשית התפתחותו, ורק תוצאותיה ניכרות באחריתו. ההיסטוריה של העם היא בבחינה של לידה ולא בבחינה של יצירה, אבל בהמשך ההיסטוריה מתחיל העם להכיר את עצמיותו, והתעודה המיוחדת שלו נכנסת לאוצר הכרתו. מתוך החיים הלאומיים מתפשט ה"אני" הלאומי בתור כוח בורא ויוצר. העבר של העם מתכווץ ומתגשם לכוחות פסיכיים ידועים ומראה דרך לעתיד. מתוך חושך העממיות מתחיל שביב הלאומיות להאיר. והשביב הזה הולך ומאיר בהיסטוריה והיה לאור העם, המאיר לו את דרכו בשביל העתיד, ואחרי כן יהיה לאור עולם.