באספת הקונגרס החמישי יווסד אוצר לאומי. מוסד כזה לא רק שזר וחדש הוא בקרב העם שאצלו יוּלד, כי אם מוסד חדש הוא בכלל, אשר כדוגמתו לא היה עוד. ובשביל זה קשה מאוד להגיד מראש את מהלך התפתחותו. בדרך כלל נמצא, כי נחשב גם המוסד הזה בין אותם מחזות החיים, שתחילתם במעשה וסופם במחשבה. ואולם אפשר הוא וגם נחוץ לסמן את התוים הכלליים, שבגבולם יתפתח אותו המוסד, ולהביע את התקוות הקשורות בו ואת משפט הרצון אשר יהיה לו לכוח מניע.
כאשר נולדה התנועה הציונית־המדינית, ראו במוסד כמו זה את עמוד התווך, אשר עליו תוכל להישען הציוניות המעשית ואת המקור אשר ממנו תשאב את כוחותיה, עוד באספת הקונגרס הראשון בבאזיליאה נתעוררה השאלה על אודותיו. והדעה מצאה לה מחזיקים בקרב רבים. על הקולוניזציה אמרו שהיא צריכה להיות נבנית על יסוד אוצר לאומי, אשר יהיה קנינו של כל העם. הדעה לייסד בנק היתה מוזרה לנאספים.
אבל עם כל ההחלטות שנתקבלו באספת הקונגרס הראשון בדבר האוצר הלאומי, לא נעשה במקצוע זה אף צעד אחד. תחת האוצר הלאומי נתעורר הרעיון לייסד בנק, בלי פרשת התנאים והענינים שמוסד כזה מסובך בהם. התייסדות הבנק היתה לפתע פתאום, ובאספת הקונגרס השני ביקש האגף השמאלי של הכנסיה לדחות את הדבר עד השנה הבאה, בכדי שיתבררו עוד אופן המוסד ותכניתו. האופוזיציה שנתעוררה נגד התייסדות הבנק נתנה טעם ונימוק, כי הרכבת ענין הציוניות עם בנק מיוסד על אָשיות קפיטליסטיות תביא רעה מן הצד האחד לציוניות בכלל, מפני הכנסת שאיפות פרטיות של בעלי האקציות בענין לאומי וכללי, ומן הצד השני מפני שלא יוכלו לתת את ידם למוסד כזה, אשר ירים את המפלגות העשירות לשום אותן למנהיגות התנועה, עד כי לא הציוניות וטובת הכלל, כי אם המניות תסולנה מסילה לתנועה. האופוזיציה פחדה, כי במוסד מעורבב כמו זה יצמחו היפוכים וניגודים אשר מהם תצאנה שאיפות העומדות מחוץ לגבול הציוניות בכלל ומתנגדות מפאת הדעה לאידיאל הציוני מאת חוג־המבט הדימוקרטי והסוציאלי. מפני כך ביקשה האופוזיציה שהבנק יהיה בנק של משתתפים2, אשר ההנהגה והדעה לא תהיינה תלויות בסכום המניות, כי אם באותה ההשתתפות כשהיא לעצמה, בלי שום יחס לסכום המניות ומשפטן ותארן. אבל רוב הנאספים חשבו, אם בכלל היתה להם איזו מחשבה, כי רק התדבקות המוסד הציוני עם התועלת העצמית של עסק תעמיד את המוסד על יסוד חזק, וכי רק ההרכבה הזאת תמשוך את לב בעלי ההון אל הבנק. ויען שהמשתתפים הם בעלי ההון, לכן נחוץ הוא לייחד את המוסד בכל פרטיו עם שאיפותיהם והשקפותיהם של בעלי ההון, – כן חשבו או הרגישו או ציירו בנפשם רוב הנאספים. התקוה, כי במידת ההתגשמות המסחרית והקפיטליסטית של הבנק יתקרבו אליו בעלי ההון, היתה בולטת מתוך כל המאמרים והדרשות האופיציאליים ושאינם אופיציאליים לשם הבנק, ומתוך כל המעשים ואי־המעשים של ההנהגה והעסקנים.
והנה המעשים ילמדו אותנו, עד כמה היתה התקוה הזאת כוזבת בעיקרה. בעלי ההון בישראל לא נתנו את ידם למפעל, מפני חסרון הבנה לתנועה הציונית בכלל או מפני התנגדות פרינציפיאלית, יען כי התנועה הציונית היא תנועה של מפלגות מיוחדות, ולא תנועת כל העם כולו, כפי שצועקת הפרַזה. ובנוגע להבטחות לשֵם עסק, קרוב הדבר יותר שהעירו אלה שחוק בין בעלי ההון משהעירו תאווה לאותו העסק. רוב מנין ורוב בנין של הבנק הם אנשי ההמון, שהשתתפו במספר קטן של מניות, – על פי רוב במניה אחת בלבד. בעלי ההון, במידה שהשתתפו בבנק, הם פרטים היוצאים מן הכלל. השתתפות המפלגות השונות בבנק האירה גם כן אור על ההרכבה החברתית של התנועה הציונית. ממנה אנו לומדים באיזו מפלגות מונח היסוד המרכזי של התנועה וממנה אנו לומדים גם כן, מה הם המניעים הרוחניים של התנועה. רוב המשתתפים נתנו את כספם יותר לשם הרעיון משנתנו לשֵם עסק. והתקוה, שברבות הימים יספחו אל הבנק אנשי הכסף לשֵם עסק, תלויה על בלימה. לא נפריז על המידה אם נאמר, כי רוב אוצרו של הבנק ניתן על בסיס של צדקה, אשר בעליו כמעט שנתיאשו ממנו.
אבל אם כי הבנק מצד תכנו קרוב יותר לצדקה מסודרת משהוא קרוב לעסק, הנה מצד תארו הוא עסק. דבר זה הוא שממנו תוצאות להיפוכים וניגודים בעתיד, ומפני זה לא יוכל הבנק לרכז את אלה הכוחות המוסריים, אשר מוסד לאומי מוחלט יכול היה לקבץ. המוסד החדש של האוצר הלאומי אשר יווסד באספת הקונגרס הבא, חפשי הוא מן ההיפוך הזה. הוא יהיה לקנין גדול ומסודר של כל האומה ויוכל למלא בלי כבדות פנימית את התעודות של הציוניות המעשית. האוצר הלאומי לא ימצא לו שום התנגדות בין הציונים; אדרבה, כל אלה שבראשית התייסדותו של הבנק דרשו בשבילו יסודות אחרים, כל אלה מביטים עתה על המוסד כעל דבר שכבר נעשה ומקשרים עם המוסד החדש של האוצר הלאומי תקוות רבות ונישאות.
הבנק ילמדנו כי האוצר הלאומי הוא דבר שעל נקלה יוכל להיברא, והחשבון יוכיח עד כמה יכול המוסד הזה להתפתח. לוּ יסדו את המפעל הזה בראשית ימי התנועה הלאומית, כלומר לפני עשרים שנה, ולוּ קבצו בכל שנה ושנה מאת אלף רובל, כי אז היה עתה, אחרי עשרים שנה, בהוספת הרבית והרבית דרבית, סכום של ששה מליונים רובל ובשנת 1898 לסכום של חמשה מיליונים רובל. בשנים הבאות היה הסכום עולה הלוך ועלה במידה מרובה, ובימינו אלה, ימי התעוררותה של התנועה, יכול היה הסכום להגיע עד למדרגה גבוהה מאד בערך. עד כמה יש מן היכולת לעשות דבר של קיימא על פי סכום גדול – תחת אשר המעשה על פי סכומים בלתי מסוגלים לגודל הענין מביא רק לידי איבוד, רפיון כוח ויאוש, – על הדבר הזה אין כמעט צורך כלל להעיר ביחוד.
האוצר הלאומי יכול להיות לעזר מעשי לכל אותם הזרמים החדשים, שמתחילים לבעבע מעט מעט בתוך התנועה הציונית. החברות השונות לישוב ארץ־ישראל חפצו לייסד את הישוב על יסודות של איקונומיה פרטית, בנתנן תמיכה למתיישבים בתור בעלים פרטיים. אנשי החברות השונות לישוב, ארץ־ישראל תומכים יתדותיהם בשאיפה כללית, בצדקה לאומית, שאין בה מקום למגמות פרטיות. אבל מפני חסרון דעות איקונומיות חדשות ובריאות בין בני החברות ובקרב המפלגה החברתית, אשר עליה החברות נוסדות, לא נולד בקרבן הרעיון לעשות את התמיכה למקור של חיים חדשים. ואולם לא כן הבנק. לפי תארו החיצוני הוא עסק, שבכל מפעליו עליו להשתדל להתאים לשאיפות של בעלי המניות, אבל לפי תכנו הפנימי הוא צדקה גדולה לאומית. התוכן הפנימי המחיה את המוסד הזה, השאיפה המדינית הלאומית, יכול להשפיע עליו, באופן שיהיה מסוגל לרעיונות חדשים ויתרומם לאידיאלים ממעל למציאות. הרעיונות החדשים האיקונומיים והסוציאליים הממלאים כעת את לב רבים ממפלגות שונות של עם ישראל, יוכלו להתגשם במוסד זה ולהשפיע על כל מפעליו, עד כי יהא למקור של הרמה ותמורה של החיים כולם, לא בשביל יחידים ולא בשביל רבים, כי אם בשביל כל העם כולו, בשביל כל החברה בכלל.
המטרות אשר האוצר הלאומי יכול להעמיד לו, בעיקרן הן הן אותן המטרות שהתנועה הציונית מעמידה לה: פתיחת הארץ וישוב הארץ; ואולם עוד מטרה מיוחדת יש לה לאותה הציוניות המעשית, שהרי היא יכולה להשפיע על הבנק בעצמו ולהסיר, על ידי התנגשותם והתפתחותם של הענינים, את כל ההיפוכים והמכשולים שעתידים לצמוח, מפני הפנים הכפולים שיש לו לבנק. האוצר הלאומי יוכל להוציא את הבנק מרשות הרבים לרשות הכלל ולהביא את האחדות הנחוצה בכל המעשים והמפעלים של הציוניות ולייסד אותם על אָשיוֹת השאיפות והמגמות של האומה בכללה כשהיא לעצמה, בלי מקום להתקשרותן עם איזו שאיפות פרטיות.
ומפני שהאוצר הלאומי, הן מצד תכנו והן מצד תארו, הוא קנין האומה, המסוגל להתפתח באופן שיהיה למקור יצירה של חיים חדשים ושל הרמת הכלל ולא רק של יחידים ושל רבים, לכן אצור בו היסוד המוסרי, אשר יחבב אותו על כל הלבבות בישראל. במפעל הזה גנוז אותו הכוח, אשר יחסר ביתר המפעלים, אין בו לא מן הקטנות והריקניות שבחברות הצדקה ולא מן התגרָנוּת והעסקנות והשאיפות הפרטיות שבבנק, אבל יש בו היכולת לדבר בשם האומה בכללה, בשם השאיפות ההיסטוריות והסוציאליות שלה. על נקלה יוכל להתדבק במוסד כזה אותו הקבוץ של רגשות מוחלטים, שהם רוח־הקודש המרחף על כל דבר אשר מקורו בהרמת אפני החיים, ומטרתו זכה ותמימה, יען כי היא כללית וציבורית.
האם יכירו בקרב המחנה את שיאו ואת גדלו של העץ, אשר את זרעו הם נושאים עתה? עד היום נתקבלה הידיעה בהשקט ובדממה, – אות הוא לחסרון הבנה עמוקה בקרב הקהל להבין את דבר המוסד, ואם לא יתעוררו הלבבות, מי יודע כמה רגשות, דעות ושאיפות, שמקורן בהעדר הביקורת הרוחנית והרגל־החיים, יתדבקו במוסד החדש בצאתו לפֹעַל? מי יודע אם לא תהיה צלתו של העץ החדש הזה, אשר זורעים על תלמי ההיסטוריה העברית, מרובה מחמתו?…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.