בית־הקברות משתרע לכל מלוא העין. אנחנו צועדים בעקבות. שמיר ושית עלה בעקבות. שמיר ושית מכל העברים, איני זוכר דבר. מאומה לא אזכור, הוא הכל זוכר. עין השמים שחורה ומתעתעת. כוכבים רחוקים בתעתוע חיוור קורצים אל חלל ריק ומתעתע ושביטים עשנים נטוּיי־זנב דוהרים במעלה שבילים כסוּפים. ערפל כבד צונח וזוחל ולוחך במצבות ובצללי־הרפאים, כוס החרבות נסה בילל אל אמירי האילנות, אנחנו צועדים בעקבות.
טורים־טורים ערוכות המצבות. אנו צועדים ממצבה אל מצבה ומיד אל יד ובלכתנו נגרש את הערפל לרגע קט, להרף־נצח, אחר ישוב־ינוח על הפגרים. אנו צועדים הלאה, נעצרים לרגע בעצב עמוק ובתוגה אין־קץ. אנו בוכים ללא קול והוא מרים את רגלו ומשתין בקיר ואחר יכשכש בזנבו וירוץ הלאה, הלאה. אין־קץ למצבות, ואני סופר ומונה וקורא ונפעם ורוחי אללה ולבּי בי לאבן. גם האל הסתיר פניו הלילה הזה, אין תוחלת.
את עצמות יקירי אני מלקט. בבית הזה מתי גם אנוכי פעם אחת ובבית הזה נולדתי למעצבה. אותי אהבו בליל חסד־נעורים וכאן צלחה עלי הרוח. הוא זוכר הכל. הוא נעצר לרגע מטה אזניו להקשיב אם לא נשמע קול מבּור־קבר ואם לא תזעקנה האבנים ולא ישתפּכוּן יד ושם. אחר ירים רגל וישתין בקיר, לאות ברית. עז־נפש הוא ובן־אל־פחד כבן־רהב ושריריו עשת וזנבו כשבט־עברה ועיניו קרועות־לטושות מזרות זיקים ולשונו שלוחה ונוטפת ואזניו זקופות־נטויות באפלה ואני אחריו. הוא הזוכר, הוא היודע, משתין בקיר.
גחליליות עיניים רעות נוצצות מזימת־משחית כלה ונחרצה. כולן כולן אחרי בברק תוחלת ונצנוץ רחוק וקר ומפלח לב, הרם רגלך, משתין בקיר. שומר־הקברות הנה צועד, נשען על מטהו. גוּלת מטהו מפותחת כפתור־ופרח מעשה־חושב, שניו שני זהב ועל ימינו אצעדת שנים. בידו צרור המפתחות. כטוב עליו לבו יתן קולו בשיר, שיר זר ומוזר ומצחיק. את קולו יתן בלכתו בשיר זמר, שיר תהלוכה, ואחריו תתגודד תהלוכת הרפאים במחול צלמוות, מרקדים בכל עצמותם ונפשי יוצאת אליהם. אני נושק לעיני יעלה ומלטף את קווּצותיה ומתפלש בין צלעותיה, ואליהוֹעיני מספר לי בדיחה ואני צוחק בקול גדול ונורא ומי מסלסל בשפמו. אל משתה הזבח נאספנו כולנו. כאן השמחה וכאן הששון בבית המשתה בחוּפת־זרמת־רפאים. הוי שכר! אחר חצות לאור המנורה הייתי יושב ומעלה על לב את יקירי ויעלה היתה בבית השני. הייתי מציץ אל הבית השני, מטפס על הגגות ומתעקל בין החצרות מפני הרודפים וכל עוד לבי לפני חלונה המואר השמם הייתי עולה למעלה למעלה ומנקה ומצחצח את כלי המלחמה. עד שמצאוני השומרים ושאלו מה אתה מסתובב כאן בלילה. אמרתי להם בואו גם אתם למשתה, עד עלות השחר, ואחר נצא כולנו, אם נשוב. יום אחד קמה יעלה ונסעה. ומי גם הוא מת. וגם אליהועיני, וכולם לפני מרקדים־סובאים בנשף והשומר שר בקול גדול, קול ענוֹת, ומקשקש בצרור המפתחות.
הלוֹך נלך בחשכה. אני ועז־הנפש. אני מביט במצבות באישון קפוא ועז־הנפש משתין בקיר. משתין ומיליל והולך סובב ומכשכש זנבו יתום וערירי ומשתין על כל אבן שדה ועל כל קיר ועל כל מלוא בית־הקברות, בית־העולם. מחר אעמוד גם אני לידו ואיליל בתוגה אל הירח הצהוב ואחר ארוץ אורח בכשכוּש זנב אל בית־הקברות ואעמוד רגע, זוכר הכל, ואשתין וארוץ הלאה לדרכי.
מאי 1953
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.