א 🔗
שְׁלֹשָׁה נְעָרִים אַחִים, בְּנֵי אָב אֶחָד עָנִי, יָצְאוּ וְגָלוּ מִבֵּית אֲבִיהֶם; שֶׁהוּא, הָאָב בַּעֲנִיּוּתוֹ, לֹא יָכֹל לְפַרְנְסָם עוֹד, וְהָלְכוּ הֵם לְבַקֵּשׁ אֶת־מַזָּלָם בָּאָרֶץ.
הִגִּיעוּ בְדַרְכָּם אֶל אַחַד הֶהָרִים, – הָר שֶׁהַבְּרִיוֹת הָיוּ אוֹמְרִין עָלָיו: גַּמְדּוֹנִין יוֹשְׁבִים בּוֹ. עָמַד הַבְּכוֹר וְאָמָר: “לְאָן נֵלֵךְ, אַחַי, וּמַה־נְּבַקֵּשׁ עוֹד? כָּאן גַּמְדּוֹנִין יֵשׁ, – נְנַסֶּה אֶת־מַזָּלֵנוּ בָם”.
אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: “וְאֵינְךָ מִתְיָרֵא מִפְּנֵיהֶם?” עָנָה זֶה וְאָמַר לָהֶם: “מַה־קַּטְנוּנִים אֵלּוּ יְכֹלִים לַעֲשׂוֹת לִי? הֲלָלוּ – רוֹאִים הֵם אָדָם וּמִיָּד הֵם בּוֹרְחִים!”
“וּמַה־תַּעֲשֶׂה בָהֶם?”
אָמַר הוּא: “בָּעֶרֶב אָבֹא וְאֶעֱמֹד בַּסֵּתֶר עַל פִּתְחָהּ שֶׁל מְעָרָתָם, אַמְתִּין עַד שֶׁיַּתְחִילוּ לָצֵאת, וּמִיָּד אֶתְפֹּס כִּפָּתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם; וְהַגַּמְדֹּון כַּיָּדוּעַ, כִּפָּתוֹ יְקָרָה לוֹ מִכֹּל, – וּמִמֵּילָא יָבִיא לָנוּ זֶה כָּל־כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁנִּרְצֶה בְּפִּדְיוֹנָהּ”.
וְכָךְ עָשָׂה, שֶׁלָּעֶרֶב בָּא וְעָמַד בַּסֵּתֶר עַל פִּי הַמְּעָרָה וְהִמְתִּין שָׁם.
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁהַגַּמְדּוֹנִין יוֹצְאִין בָּהּ, וְשָׁלַח אֶחָד אֶת־רֹאשֹׁו מִן הַחוֹר, מִסְתַּכֵּל לְכָאן וּלְכָאן, – וּמִיָּד תָּפַשׂ הַנַּעַר אֶת־מִגְבַּעְתּוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ!
“גַּזְלָן! – אוֹי, גַּזְלָן כָּאן!” – צָעַק הַגַּמְדּוֹן צְעָקָה בְּקוֹל דַּק וְעַז, כְּיֶלֶד שֶׁנִּכְוָה בְרוֹתְחִין.
וּמִיָד קָפְצוּ מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה וְהִקִּיפוּ עַל הַנַּעַר מֵאוֹת גַּמְדּוֹנִין; כַּעֲדַת דְּבוֹרִים סַבּוּהוּ גַם סְבָבוּהוּ. תְּפָסוּהוּ בֶהָמוֹן, גְּרָרוּהוּ וּסְחָבוּהוּ, הֱבִיאוּהוּ אֶל מְאוּרָתָם, – וְלֹא חָזַר עוֹד.
ב 🔗
לְמָחֳרָת, אָמַר הֶאָח הַשֵּׁנִי לַצָּעִיר מִמֶּנּוּ: “נִרְאֶה, שֶׁאָחִינוּ לֹא הָיָה נִזְהָר בַּגַּמְדּוֹנִין; וְהֵם, בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה שֶׁלָּהֶם, יָדָם תַּקִּיפָה – וְגָבְרוּ עָלָיו. עַכְשָׁו אֲנִי אֵלֵךְ”.
שְׁאֵלוֹ הַצָּעִיר וְאָמָר: “וְאַתָּה אֵיךְ תַּעֲשֶׂה?”
אָמַר הוּא: “אֲנִי מֵרָחוֹק אֵשֵׁב, לֹא אֵצֶל הַמְּעָרָה, וְאֶהְיֶה אוֹרֵב לָהֶם; יִזְדַּמֵּן לְפָנַי אֶחָד, – אֶחְטֹף אֶת־מִגְבַּעְתּוֹ וְאֶבְרָח. הַלָּלוּ – רַגְלֵיהֶם קְטַנּוֹת, וַאֲפִילוּ אִם יִרְדְּפוּנִי לֹא יַשִּׂיגוּנִי”.
הָלַךְ הַשֵּׁנִי, בָּא וְיָשַׁב לוֹ מֵרָחוֹק, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים, כְּנֶגֶד הַמְּעָרָה, – יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה.
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, וְרָאָה גַּמְדּוֹנִים יוֹצְאִים לְמֵאוֹת, מִתְפַּזְּרִים חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מְקַפְּצִים וּמְרַנְנִים בְּקוֹל דַּק כַּצַּרְצֹרִים הַלָּלוּ.
וַהֲרֵי חֲבוּרָה אַחַת, בְּקָרוֹב לְאוֹתוֹ שִיחַ, מְשַׂחֶקֶת בְּהַשְׁלָכַת מִגְבָּעותֹ, – זוֹרְקִים כִּפּוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה וּמִתְכַּוְּנִים לְקַבְּלָן בְּרָאשֵׁיהֶם, מִתּוֹךְ נְפִילָתָן.
וְהַנַּעַר עֲדַיִּן הוּא יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה וְאֵינוֹ מִתְגַּלֶּה מִתּוֹךְ סִתְרוֹ…
נָשְׁבָה רוּחַ וְנָשְׂאָה כִפָּה אַחַת מִן הָאֳוִיר – וְנָפְלָה זוֹ אֵצֶל אוֹתוֹ שִׂיחַ, וּמִיָּד חֲטָפָהּ הַנַּעַר וּבִקֵּשׁ לִבְרֹחַ. אֶלָּא הַגַּמְדּוֹן, שֶׁהַכִּפָּה שֶׁלּוֹ, הִקְדִּים וּתְפָסוֹ בְּבִגְדוֹ, נִתְלָה בוֹ וְנִגְרַר אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא מְצַעֵק בְּקוֹל: “חַמְסָן! – אוֹי־אוֹי! חַמְסָן, אַחַי! חַמְסָן כָּאן!”
וּמִיָּד כָּל־הַגַּמְדּוֹנִים, הֲמוֹנִים־הֲמוֹנִים, רָצִים מַעֲבָרִים כְּנַסֵּי עַכְבָּרִים, רוֹדְפִים חוֹטְפִים, וְנִתְלִים בּוֹ בִּפְעִיָּה וּשְׁרֵקָה: “רֵיקָא! רֵיקָא!”
וּבַהֲמוֹנֵיהֶם גָּבְרוּ עָלָיו וּסְחָבוּהוּ – וְלִמְעָרָתָם הֱבִיאוּהוּ.
וְאַף זֶה לֹא חָזַר עוֹד.
נִשְׁאַר הָאָח הַקָטֹן לְבַדּוֹ, יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְאֶחָיו, וְהֵם – אֵינָם.
ג 🔗
לְמָחֳרָת הַיּוֹם, יוֹם שְׁלִישִׁי, אָמַר הַקָּטֹן הַלָּז: “עַד מָה אוֹחִיל עוֹד? וַאֲנִי לְבַדִּי – אָנָה אֲנִי בָא?…”
חָשַׁב בַּדָּבָר עוֹד וְאָמָר: “אֵלֵךְ גַּם אֲנִי לְשָׁם! וְאִם יַעֲלֶה בְיָדִי לַחֲטֹף מִגְבַּעְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אָז, רֵאשִׁית כֹּל, אֶת־שְׁנֵי אַחַי אֲבַקֵּשׁ מִיָּדוֹ”.
וְעוֹד אָמָר: “אֲנִי זָהִיר וְנִזְהָר אֶהְיֶה בָהֶם, בַּגַּמְדּוֹנִים, וְעַד שֶׁלֹּא אֶרְאֶה בָם שֶׁהֵם אֵינָם יְכֹלִים לִנְגֹּעַ בִּי לְרָעָה, לֹא אֶשְׁלַח יַד לְכִפָּתוֹ שֶׁל מִי מֵהֶם”.
אָמַר – וְהָלַךְ וּבָא.
רָאָה שָׁם סֶלַע אֶחָד שֶׁנִּקְרָה עֲמֻקָּה בוֹ, וּבָא וְנִסְתַּתֵּר בְּתוֹכָהּ – יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה…
וְשׁוּב אוֹתוֹ דָבָר: הַגַּמְדּוֹנִים יָצְאוּ לַהֲמוֹנִים, נִתְפַּזְּרוּ לְכִתּוֹת־כִּתּוֹת מְשַׂחֲקוֹת, וּבְקָרוֹב לְמָקוֹם זֶה שׁוּב חֲבוּרָה אַחַת מְשַׂחֶקֶת בְּהַשְׁלָכַת כִּפּוֹתֵיהֶם, – והַנַּעַר יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל.
נָפְלָה מִגְבַּעַת אַחַת קָרוֹב לוֹ, אֲבָל הוּא לֹא נָגַע בָּהּ עֲדָיִּן. וְלָמָה? אָמָר: “קָהָל גָּדוֹל כָּזֶה, – אֶחְטְפֶנָּה, וּמִיָּד יַקִּיפוּ עָלַי הֵם, – וַאֲנִי יָחִיד אֵיךְ אֶעֱמֹד כְּנֶגְדָּם?”
יָשַׁב הַקָּטָן מַמְתִּין וּמְצַפֶּה עוֹד – וּלְמָה? שֶׁכֵּן רָאָה אֶת־הַזָּקֵן שֶׁבְּאוֹתָהּ חֲבוּרָה, אַף הוּא מְשַׂחֵק וְזוֹרֵק כִּפָּתוֹ לְמַעְלָה, – וְכִפָּה זוֹ, מִשֶּׁהִיא נוֹפֶלֶת עַל רֹאשׁ בַּעֲלָהּ, מִיָּד הוּא וְכִפָּתוֹ אֵינָם נִרְאִים שׁוּב, עַד שֶׁהוּא מְסִירָהּ לְזָרְקָהּ שׁוּב לְמָעְלָה… וְאָמַר הַנַּעַר: כִּפָּה זוֹ, אִם תִּפֹּל בְּסָמוּךְ לִי, אוֹתָהּ אֶחְטֹף, אֲשִׂימָהּ עַל רֹאשִׁי וְלֹא יִרְאוּנִי – וְאָז אֲדַבֵּר עִמָּהֶם".
וְכָךְ הָיָה. סוֹף סוֹף נָפְלָה מִגְבַּעַת זוֹ אֵצֶל הַסֶּלַע – וּמִיָּד קָפַץ הַנַּעַר, תְּפָסָה וּנְתָנָהּ עַל רֹאשׁוֹ.
“הַכִּפָּה! כִּפָּתִי הֵיכָן הִיא?” – צָעַק הַגַּמְדּוֹן הַזָּקֵן כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר כְּגַלְגַּל, מְחַפֵּשׂ בְּבֶהָלָה וְצֹוֵחַ בִּילָלָה: “אוֹי־אוֹי־אוֹי! כִּפָּה שֶׁלִּי הֵיכָן?”
“עָלַי וְעַל רֹאשִׁי הִיא!” – עָנָה הַנַּעַר שֶׁנַּעֲשֶׂה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.
וּבְכִי וּמִסְפֵּד גָּדוֹל קָם בְּכָל הַגַּמְדּוֹנִים סָבִיב. הַזָקֵן, וְעִמּוֹ כָל־עַם הַקַּטְנוּנִים, בּוֹכִים וּמְיַלְלִים בְּתַחֲנוּנִים: “אוֹי־אוֹי־אוֹי! הַחֲזֵר, בֶּן־אָדָם, כִּפָּה זוֹ!”
וְעַל כֻּלָם הַזָּקֵן בּוֹכֶה וְסוֹפֵד עַל לִבּוֹ: “אוֹיָה, אוֹי־וַאֲבוֹי לְרֹאשִׁי! כִּפָּתִי שֶלִּי! אוֹי־וָי! מִגְבַּעְתִּי תֵּן לִי, וְכָל־מַה־שֶּׁתִּרְצֶה אֶתֵּן לָךְ!”
עָנָה הַנַעַר וְאָמָר: “קֹדֶם כֹּל – אֶת־שְׁנֵי אַחַי הַחֲזִירוּ לִי, וְאַחַר נְדַבֵּר!”
מִיָּד נֶחְפְּזוּ אֶל הַמְּעָרָה הוֹצִיאוּ וְהֵבִיאוּ לְמָקוֹם זֶה אֶת־שְׁנֵי הָאַחִים.
“שָׁלֹום, אַחַי!” – קָרָא הַקָּטָן, וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ, – שֶׁעֲדַיִּן הַגַּמְדּוֹנִים סוֹפְדִים וּבוֹכִים כֻּלָּם בִּילָלָה גְדוֹלָה.
“הַסּוּ, חֲתוּלִים!” – קָרָא הַנַּעַר: “הָס! עִם אַחַי אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר!” – וְנִשְׁתַּתְּקוּ רֶגַע.
פָּנָה זֶה אֶל שְׁנֵי אֶחָיו וְאָמָר: “אַחַי! דְּעוּ, רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה אֲנִי עַכְשָׁו, שֶׁכִּפָּה כָזוֹ חָטַפְתִּי מֵהֶם, וּבְרֹאשִׁי הִיא. עַכְשָׁו, אִמְרוּ לִי: מֶה עָשׂוּ עִמָּכֶם גַּמְדּוֹנִים־לֵילוֹנִים אלּוּ, וְאֵיךְ הָיָה הַדָּבָר?”
סָחוּ לוֹ אֶחָיו, כָּךְ וְכָךְ הָיָה עִמָּם: “וְעַכְשָׁו – אָמְרוּ – עֲבָדִים הָיִינוּ לִשְׁנֵי אֵלֶּה שֶׁאֶת־מִגְבְּעוֹתֵיהֶם חָטַפְנוּ!”
“וּבְכֵן!” – קָרָא הַקָּטֹן קוֹל גָּדוֹל: “עַכְשָׁו כָּל־הַגַּמְדּוֹנִים הֲלָלוּ עֲבָדִים יִהְיוּ לָכֶם, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ כָל־רְצוֹנְכֶם! וְאִם לָאו – הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ וְתוֹפֵס מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם אֶת־מִגְבַּעְתּוֹ, – כֻּלָּם גְּלוּיֵי־רֹאשׁ יֵלְכוּ לְפָנָי, וְאִישׁ לֹא יִרְאֵנִי!”
מִיָּד קָמָה יְלָלָה, גְּדוֹלָה בַהֲמוֹנָהּ, וְנוֹרָאָה מִבָּרִאשׁוֹנָה; כָּל־הַגַּמְדּוֹנִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחַזוּן וְהֵם מְבַכִּים וְעוֹנִים: “אוֹי־אוֹי־אוֹי־וַאֲבוֹי! מָה רְצוֹנְכֶם, בְּנֵי־אָדָם – וְנַעֲשֶׂה! אוֹיָה, אוֹי! חוּסוּ עָלֵינוּ, אַחִים, חוּסוּ!”
“דּוֹמוּ, חֲתוּלֵי הַבָּר! הַחֲרִישוּ, עַכְבְּרֵי הַשָּׂדֶה!” – קָרָא הַקָּטֹן: “תְּנוּ לִי לְדַבֵּר שׁוּב עִם אֶחָי!”
הִתְחִיל זֶה שׁוֹאֵל אֶת־אֶחָיו עַל כָּל־מַה־שֶּׁרָאוּ בִמְעָרָתָם שֶׁל הַגַּמְדּוֹנִים.
וּמִשֶּׁסָּחוּ לוֹ אֵלּוּ אֶת־הַכֹּל, – יָצָא קֹולוֹ שֶׁל הַקָּטָן בִּכְרוּז עַל כָּל־הָעֵדָה לֵאמֹר:
"שִׁמְעוּ נָא, גַּמְדּוֹנִים מְשֻׁנִּים! הַאֲזִינוּ וּבִינוּ! – דְּעוּ! אַךְ בְּזֹאת תִּפְדוּ אֶת־מִגְבַּעַת-הַסְּגֻלָּה מִיָּדִי:
"שָׁלֹחַ וְלָקֹחַ לִי וּלְאַחַי שָׁלשׁ מֶרְכָּבוֹת, מַרְכְּבוֹת־זָהָב קְטַנּוֹת אֵלּוּ שֶׁאֶצְלְכֶם וּתְמַלְּאוּ אוֹתָן לָנוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת! – שְׁמַעְתֶּם?
"וּמִן הַסּוּסִים הַקְּטַנִּים הַשְּׁרוּקִים שֶׁאֶצְלְכֶם אֵלּוּ שֶׁרִתְמָתָם כֶּסֶף וְאַבְנֵי־מִלּוּאִים – שִׁשָּׁה־שִׁשָּׁה סוּסִים לְמֶרְכָּבָה תַּאַסְרוּ לָנוּ! – שְׁמַעְתֶּם?
וּפֲעמוֹנֵי פָז, אֵלּוּ שֶׁעַנְבְּלֵיהֶם מַרְגָּלִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת, תִּתְלוּ שְׁלֹשָׁה־שְׁלֹשָׁה חֲרוּזִים בְּצַוָּארוֹ שֶׁל כָּל־סוּס וָסוּס! שְׁלֹשָה בְּצַוָּאר אֶחָד. – שְׁמַעְתֶּם?
"וְרַכָּבִים תְּנוּ לְכָל־מֶרְכָּבָה וּמֶרְכָּבָה, מֵאֵלֶּה הַגַּמְדּוֹנִים שֶׁלְּבוּשָׁם זָהָב וְשָנִי, – וְנֵשֵׁב אֲנַחְנוּ, הָאַחִים שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אִישׁ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, וְיִנְהֲגוּ הָרַכָּבִים, וְעַד בֹּקֶר יְבִיאוּנוּ אֶל בֵּית אָבִינוּ! – שְׁמַעְתֶּם?
"כִּי שָׁם רַק שָׁם, אַחֲזִיר לָהֶם, לָרַכָּבִים, אֶת־מִגְבַּעַת־הַסְּגֻלָּה שֶׁלַּזָּקֵן שֶׁלָּכֶם – וְשָׁבוּ אָז אֲלֵיכֶם בָּרֶגֶל… שְׁמַעְתֶּם?
“וּבְכֵן, מַהֲרוּ עֲשׂוּ! עוּשׁ-חוּשׁ, עַם קָט, וְהָבַא תִּכֶּף וּמִיָּד!” – –
וּבְשָׁעָה קַלָּה, כָּל־הַפְּקֻדָּה נִתְמַלְּאָה – וְהַכֹּל הוּבָא כָּאָמוּר לְמָעְלָה.
ה 🔗
יָשְׁבוּ הָאַחִים – וְהַמֶּרְכָּבוֹת עִם הַסּוּסִים כְּמַרְאֵה הַבְּרָקִים הִתְרוֹצֵצוּ, נִשְּׂאוּ בְצִלְצוּל זוּגִין וְנוֹצֵצוּ.
וּכְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ יָצֹא יָצָא הָאָב מִפִּתְחָהּ שֶׁל דִּירָתוֹ הַקְּטַנָּה וְהַדַּלָּה – וּלְעֵינָיו, מַרְכְּבוֹת־זָהָב קְטַנּוֹת עִם סוּסִים קְטַנִּים דּוֹלְקִים, מִתְרוֹצְצִים־מִתְנוֹצְצִים וְאֶל שַׁעַר חֲצֵרוֹ כִבְרֹן־צִפֳּרִים יָחוּשׁוּ יָטוּשׁוּ!
כָּל־חָכָם מִדַּעְתּוֹ יָבִין, כַּמָּה גָדַל תְּחִלָּה תִמְהוֹנוֹ וְאַחַר־כָּךְ שְׂשׁוֹנוֹ שֶׁל אָב עָנִי זֶה, מִשֶּׁרָאָה אֶת־שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁלֹשָׁה עֲשִׁירִים גְּבִירִים כָּאֵלּוּ.
הֶחֱזִיר הַקָּטֹן אֶת־הַמִּגְבַּעַת לָרַכָּבִים (שֶׁכֵּן רָצָה זֶה מֵעַכְשָׁו לִהְיוֹת עָשִׁיר נִרְאֶה לָרַבִּים! וַהֲלָלוּ הַקְּטַנִּים – גָּז חִישׁ נִתְעַלְּמוּ כַּשְּׁפַנִּים, – וְהַמַּעֲשֶׂה תָּם!
עַכְשָׁו, הַמַּאֲמִין יַאֲמִין בְּלֵב תָּם; וְאִם לָאו – יֵלֵךְ אֶל אוֹתוֹ הָהָר הָרָם, וְיִרְאֶה בְעֵינָיו כָּל־אוֹתוֹ הָעָם; וְאִם חָטֹף יַחֲטֹף כִּפָּה אַחַת שָׁם, יִתְגַּבֵּר לִהְיוֹת לָאִישׁ וְיִמָּלֵט נָא חִישׁ־חִישׁ־חִישׁ
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.