(החלוץ ב', תרי"ג, ע' 158–160; אוצר נחמד ב', תרי"ז, ע' 90–94).

א) מדי נשאי על שפתי במאמרי על ר' לוי בן אברהם בן חיים את שם ר' יעקב אנטולי בן דורו כתבתי גם על אודות המאמר רוח חן אשר יחסו לו רבים, וגם החכם שד"ל הודיעני מקרוב כי ראה כ"י נכתב על קלף וכתוב בסופו: “והנה נשלם ספר רוח חן אשר חבר החכם הפילוסוף ר' יעקב ממורסילייא אשר במדינת פרובינצא היושבת על חוף הים”, ואולי הוא הכ"י אשר בא אח"כ אל אוצרות המנוח ר' חיים ב"ר יוסף מיכל, גם הערותי שם כי בכ"י מינכן המאמר הזה מיוחס אל ר' זרחיהו הלוי אנאטולי ואם גם לא על פי עד אחד יקום דבר, אמנם נראה כי הגדתו מכוונת וקרובה אל האמת. אז נטיתי מדרכי שלא לקשור דברים יוצאים חוץ לענין כי המקריב שלא במקומו קרבנו פסול הוא לא ירצה, ובכל זאת הביאני זכרון הכ"י היקר הזה להשמיע דברים נעלמים עד הנה על דבר ר' שמריהו האיקריטי, אך לא כתבתי רק החדש היוצא מתוך הכ"י, ובשאר ספרי ר' שמריה לא נגעתי כי אם בקצה המטה ומן הספר חבר איש ואשתו המיוחס ג"כ אליו החרשתי כי לא היתה כוונתי לכפל דברים הנרשמים כבר כה וכה¹. – אולם אף אם ערך האיש אינו גדול כ"כ בעיני ואולי גם בעיני הקוראים, הלא בזמנו וגם בדורות הבאים את המחברים החשובים נמנה, ע"כ לא יפלא בעיניך אם עוד הפעם אניף ידי עליו בקוצר מלים. הנה מתוך הספרים הגנוזים בכתב יד הנזכר שמענו את שם אביו ר' אליהו הפרנס גם את זמנו כי הוא חי בשנת ק"ו לאלף הששי והנה קרוב הוא כי הוא בעצמו ר' שמריה האגרופונטי (כי שניהם אגריפונט או ניגריפונט וקריטי איים יונים קרובים הם) הנזכר לתפארת בשנת קי"ד מאת ר' אהרן בן אליהו הקראי בספרו עץ חיים (סוף פ' ע"ד) ובשנת קכ"ב בספרו כתר תורה (בלקוטים אשר הוציא לאור החכם הנוצרי קאזענארטען דף 59) ושם בשם ר' שמריה בלי שם לווי², גם ר' ליפמאן בעל הנצחון הכותב ש' קנ"ט הזכיר ר' שמריה האיגריפנטי בספרו סי' ב' וסי' קע"ו בכבוד. – אך אחרי ראותינו ר' שמריה האיקריטי בן ר' אליהו הכותב בשנת ק"ז גם הלום ראינו ר' שמריה האיקריטי בן איש אחר וחי בזמן מאוחר, העיד עליו איש נולד מגזע המשפחה הנשאה הזאת בארצות האלה חוקר נכבד, הוא האיש הרם הרב יש"ר מקנדיאה, והוא אמר (אילם דף כ"ט) כי “מרנא ורבנא שמריה איש מפורסם בעולם”, הוא “בן השר האלוף הראשון שבא מאשכנז לדור באי קנדיאה כמוהר”ר יהודה", וכי הוא אבי אבי האיש הנודע בשערים ר' אליהו הנקרא דילמידיגא או קריטינזי. והנה ר' אליהו זה מת בחצי שנות האדם שנת רנ"ג, א"כ שנת מות אבי אביו ר' שמריה תהיה סביב לשנת קפ"ג, ובלי ספק הוא הוא “הרב הכולל ר' שמריה האיקריטי” אשר הזכירו עוד הרב הנזכר בספרו אילם (דף מ"א) והביא על שמו דבר מנין בעד ר' אליעזר בפרקיו אשר התפלא עליו הרב המורה ואשר עליו כתב עוד הר"ר יש"ר באגרתו המתחלת: אחוז בחבלי הבלי תבל וכו' (הנדפסת בספר פנת יקרת ובספרי מלא חפנים, ע"ש דף 22): “ור' שמריה האיקריטי מחכמי ארצי³ הגדולים, בפירושיו⁴ עשה אורים גדולים”. הנה מצאנו ר' שמריה האיקריטי איש מפורסם בעולם ומחבר נכבד והוא בן יהודה ולא בן אליהו הפרנס, אשר מת סביב לשנת קפ"ג, ורחוק לחשב כי כבר שנת ק"ו בא באנשים נמנה בכלל סופרים ומחברים. – עוד ר' שמריה הזה נצב לעומתנו והנה זה בא ויאמר: למה תשית לי עורף ולא פנים, הלא אני אני הוא רק שמריה האיקריטי אשר הללו את שמו בשערים וכנוהו בשם רבנא הגאון, אני אני הוא אשר יסדתי פיוטים לבני רומניה ונדפסו בסדרם, אך לא בן אליהו אני גם לא בן יהודה כי אם בן הרב אלקנה, ולמען לא ישנו הדורות הבאים חתמתי את שמי ולפעמים גם את שם אבי בראשי בתי החרוזים, כל זה עמלתי למען לא ימחה שם אבי מישראל והנה לריק יגעתי כי לא נתת לב לכל עמלי, הבט נא במחזור רומניא כפי אשר נדפס בדפוס בומברג דף כ"ט תמצא שיר מתחיל: שקדו עם נדכא ונחבל, וראשי בתיו: שמריה בן רבנא אלקנה, ובדף צ"ג שיר תחילתו: מי כמוך שוכן שמי ערץ, וראשי בתיו: שמריה. דף רל"ח שיר אחר: שחרים יחידתי, וראשי בתיו: שמריהו חזק. ובכ"י כתוב בראשו: להרב רבנא שמריהו הגאון האיקריטי. עוד דף רנ"ט שיר מתחיל: אלהים אשא נפשי אליך, וראשי בתיו: אני שמריה ברבי אלקנה חזק ואמץ, גם דף רס"ב שיר תחילתו: שדי שמרה נפשי והצילני, וראשי בתיו: שמריה חזק. דף רפ"א שיר: שמעו למלי עם אמוני, וראשי בתיו: שמריה בן הרב אלקנה חזק ואמין לעד. דף שכ"ה שיר: שברה לבי אנחתי, וראשי בתיו: שמריה בן הרב רבנא אלקנה חזק ואמץ לעד, ובדף ת"נ פיוט לחתן תחלתו: עלה נא יהודה גביר התעודה, וראשי בתיו: שמריה. הנה לך בתוך שמונה פיוטי ארבעה עדים אמנם של שם אבי ואתה קראת לו בשם אחר, אני הקימותי את שם אבי בישראל ואתה השלכתו מנגד, היתכנו דרכיך אלה? ואען ואומר: שא נא אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי לא במרד ובמעל עשיתי, אני איש אשכנזי לא ראיתי מימי מחזור רומניא, ורק בימים האלה גלה את אזני אהובי הנכבד החכם שד"ל גם על הפיוטים אשר בדפוס גם על רשימת הכ"י אשר בידו, אך עתה שנסתי את מתני ואמהר לרומם קרניך וקרן אביך ואודיע את החלוץ תפארתכם והוא ירים קול במחנהו ויאמר: דעו נא כי הגאון הזה ר' שמריה האיקריטי הוא בן אלקנה. ויפן האיש וילך לדרכו, הוא הלך שקט ושלו ואני עוד לבבי נפעם משתומם על המראה ואומר: מה זה אשר ראיתי הכי שלשה אנשים ראיתי שלשתם נודע בישראל שמם לכלם בשם שמריהו האיקריטי יקרא, דומים במעלה וקרובים בזמן ואיש מרעהו יפרד, אם שלשתם יחד ידובקו, ויהיו לבשר אחד ולנפש אחת? מי יודע האיש יוסף שלמה מקנדיאה הולך ונוסע וכותב מזכרונו יחס משפחתו אולי שגה בעשותו את ר' שמריה לבן ר' יהודה, גם אולי שם אביו היה אליהו אלקנה, אך הלא אז יפלא למה חתם את שם אביו בספריו הגנוזים בתוך כ"י מינכען רק בשם אליהו ולא בשם אלקנה ואת פיוטיו רשם להיפך בשם אלקנה ולא בשם אליהו? – והנראה יותר כי אחד הוא ר' שמריה האיקריטי (הוא האיגריפונטי) מפורסם וכותב חבורים המכונה בשם תפארת גאון (גם מאת הרב הגדול ר' אליה מזרחי) והוא בן אליהו הפרנס, והר"ר שמריה אבי אביו של ר' אליהו דילמידינו ובן ר' יהודה ראש המשפחה הזאת אשר חי סביב לשנת ק"פ לא היה איש מפורסם בעולם ואם גם הוא היה יליד קנדיאה הוא קריטי, הוא איננו המפרש אשר רמזו עליו האחרונים, ובטעות ערבב הר"ר יש"ר שני אנשים ויעש גם לבן משפחתו זר זהב וישם כתר תהלה על ראש אשר לא לו ויכנהו בשם מרנא ורבנא ואיש מפורסם בעולם ואדם לא זכר את האיש ההוא⁵. ור' שמריה האיקריטי האמיתי גם הוא אולי יסד פיוטים (כאשר ראינו את שיריו אשר שלח אל הנגיד ר' דוד יוצא ירך הרמב"ם) ונאספו מהם אל בית נכאת מחזור בני רומניא וידו כוננה הפיוטים הארבעה אשר נדפסו שם ואשר מחברם חתם את שמו בראשי בתיהם שמריה סתם בלי שם אביו או קצת מהם או רק אחד מהם (והוא השיר אשר רמז עליו כ"י שד"ל כי הוא להרב רבנא שמריה והגאון האיקריטי); גם עוד איש אחד גם הוא שמו ר' שמריה יסד פיוטים לבני רומניא והוא בן אלקנה, אך אין מודיע אותנו את ארץ מולדתו ואת קורותיו, והוא כהמון פייטנים אחרים אשר השאירו זכרם רק בשיריהם⁶.

ועתה בואו נא החוקרים, דרשו וחפשו, רדו אל תוך אמתחות ספריכם הקריבו הנרות לבדק בסדקים ובחורי כפים ואם מצאתם אז תריעו בחצוצרות ובקול תרועה, הנה מצאנוהו, ותשועה תהיה לכם ולכל בני ישראל.

ב) הנה נא הואלתי לדבר פעמים על דבר ר' שמריה האיקריטי ואל יחר נא בעיני הקורא ואדברה עוד הפעם עליו ועל ספריו⁷, כי בימיו גדול היה בעיני העברים והשרים ובימים האלה אחרי נשכח כמת מלב מצא זכר לו ולספריו. ואחרי אשר גם אנכי הטפתי מלתי עליו החזיק בידי אהובי ואוהבי הנכבד החכם הר"ר שד"ל נ"י במכתבו מיום י"ג תמוז וכה דבריו: בבוא לידי במקרה כ"י אחד אשר ביד ידידי אלמנצי הי"ו ומצאתי בו אגרת לר' שמריה האיקריטי, מיד אמרתי לתלמידי להעתיקה, ובדeתי והשויתי ההעתקה עם הכ"י אות באות, והנה היא לפניך היום, ע"כ. ואני לא אעלימנה מעיני הקורא ואערכנה לפניו וזה ענינה:

אגרת אחרת ששלחה החכם הנבון הר' ר'

שמריה מניגריפונטו אל היהודים מרומה:

אליכם הכהנים הנגשים בני צדוק המקדשים אוכלי לחם העצבים החוזים בכוכבים קדש ישראל ראשית תבואתו וקשתו מחרשתו ואתו עם המלך במלאכתו התרים קרעי בגדיהם ושמלת שביס מעליהם לרשת משכנות לנפשם אשר יצאו משם, המה נשיאי העדה היושבים בערי המועדה חכמי הקהלה הקדושה קהלת רומה שמריה בן החכם (א"א נשמט פה שם אביו) קורא שלום ומודיע. הובא מכתב הדרתכם אלי קראתיו ובינותי דבריו וראיתי נפשכם שוקקה להדליק את נרה בשמן אשר לא יחסר אשר כבה בצאתה עם גופה לאויר העולם בסטרת המלאך הפקיד על זה, להאיר לכם ללכת בדרך אשר תלכו בה ולבא אל הארץ אשר יצאתם מקרבה פן תשאר[ו] עם המהלכים תחת השמש עם הילד השני ככתוב בעצלתים ימך המקרה וכו' וכתוב אם ימלאו העבים גשם וכו'. ובראותי תשוקתכם לרדוף הדבר המרומם הזה שמח לבי ויגל כבודי ונתתי תהלות והודות לאלהינו אשר השאיר יתרת פלטה לישראל בשנת השמיטה לבקש להם גדולות בשיר המעלות. ומפני שראיתי שלמות תשוקתכם על הצלחת נפשכם אמרתי למלאות את בקשתכם. אתם בקשתם בכתבכם מאתי להודי להדרתכם שמץ דבר מדרכי ועניני לדעת אם המצאו מרגוע לנפשכם בהם ולהודיע לכם ג"כ שמות הספרים שפירשתי מן המקרא ומה שהעתקתי מספרי החכמה בקצרה או בארוכה, וכתבתם אלי ג"כ כלשון וכדברים האלה: אנחנו כת המסכימים לתור אחרי החכמה ומושכלי הדברים פה אחד אומרים חלילה חלילה לנו להיות מן הסוררים ומן החוצבים להם בורות בורות נשברים הנוסעים מהר שפר לעיי העברים כי הם און אפס מעשיהם רוח ותוהו נסכיהם, על כן יהיו לרוח והדבר אין בהם. ואני משיב להדרתכם שאין דרכי ועניני רצויים לקצת הכתות ונכרים (וכתוב למעלה מיד שד"ל: וכבדים) למקצם אמנם בהם תתעדננה נפשות כל המין האנושי ובהם תפקחנה עיניהם לראות מראות אלהים הנוגהים ומאירים כמאורות בכתבי הקדש, ותכהין עיני הכל מראותו כי כבדו עיניהם מזוקן מהשכיל לבותם, להם תכרענה ברכי אנשי התורה והמקרא, ולהם תשבענה לשונות אנשי החכמה והתבונה, שמחו בהם בעלי התלמוד והרבנים ינוחמו בהם גם הבורים ועמי הארץ כי כלם ידעו תשועתם מהם למקטנם ועד גדולם. והספרים שפירשתי הם כל עשרים וארבע ספרים חוץ מספר ויקרא וידבר ואלה הדברים שהטרידתני פטירת בני הרב הבחור (? הבכור) זלה"ה והוכרחתי בעבור פטירתו לעסוק על [צ"ל עם] בני הקטן ממנו לפרש ולכתוב לו את התלמוד בשטה מושכלת וקצרה. כמות הספרים וגודל שעורם הוא זה. שיעור ספר בראשית ואלה שמות כשיעור סדר אחד מן התלמוד, שיעור נביאים גדול ממנו, שיעור תהלות כשני סדרים, שיעור משלי וקהלת ושה"ש כשיעור סדר תהלות, שיעור שארית הכתובים כאחד מאלה. בכל אלה הספרים אסרתי עלי באיסור כרת ונשמרתי בנפשי לאמר שיש במאמר אחד מכל כתבי הקדש אות אחת יתרה או חסרה ק"ו תיבה אף כי מאמר כי המדבר כאלה הוא כופר בכל המכתב הקדוש אמנם לא בכונה מאתו, כי כל מי שיפרש מאמר אחד מן המקרא ויוסיף ויגרע אות אחת מן הכתוב מושכל ראשון הוא שפירושו שקר וכזב ולא הוא כונת הכתוב ואיך יסכל לב אדם לאמר על נותני התורה והמדברים ברוח הקדש שטעו בדבריהם ולא ידעו לדבר כראוי ואיך יסכים הלב להאמין להם אם גם לדבר לא ידעו. בכל הסתרים הנפלאים שפירשתי בהם לא הפצרתי תיבה אחת מן הכתוב בעבור שאקיים הסתר ההוא מן הכתוב, אמנם הכתוב ההוא על פשטו ההגיוני ואמתת חכמת המבטא ודקדוקה נושאת הסתר ההוא ומעידה שהוא כונתו יותר ממה שמעיד על פשטו הגשמי אשר יבינו ההמון העם ממנו. אין בפירושי בכל המקרא דרש ואגדה כי אלה פירשתים במקומם בתלמוד. לא הנחתי בכל המקרא מקום שיטעה בו שום מין ואפיקורוס ועובד ע"ז לא מבני עמינו ולא מעם אחר כי בשמעו פירושי ימצא מחשבתו בטלה ונמנעת מבלתי שתשיב עליה לבטלה. אם שמעתם עלי שהעתקתי מספרי הפילוסופים אמת שמעתם כי עסקתי בהם בעסק גדול וגם העתקתי, אמנם שבתי מן ההעתקה זה לי יותר מכ"ה שנה בששמתי כל דעתי ורעיוני על המלאכה הגדולה הזאת כי ראיתי בעצמי שלא הועיל (? אועיל) למין האדם בהעתקתם ואפשר ג"כ שיוזקו לכלות ימיהם בהם, וראיתי ג"כ שכל דבריהם הטובים אצטרך להזכירם בכתבי הקדש. ובכן חדלתי מהעתקתם שלא איגע לריק ולא אלד לבהלה. והנה אכתוב לכם הקדמתי כי גם ממנה תבינו דרכי ועניני.

דברי שמריה בן החכם הנדיב מרגא ורבנא

אליהו הפרנס האיקריטי איש רומי זצו"ל.

אמר בראשית מאמריו רחש לבי דבר טוב וכו'. הפסוק אמרו אחד מבני קרח כשהניעתהו רוח הקדש לאמר מה שאמר במזמור ההוא כאשר פירש' במקומו, וגם אני נשאתיו היום עלי ועל דברי כי לא לבד אצל הנביאים הוא הענין הזה אמנם גם בכל נבון וחכם וכל רב וגאון המתעורר והמתנועע להפליג ספינתו בים הגדול הוא ים התורה כי בלא ספק לא מעצמו הוא מתנועע להכיל הטורח הגדול להפרד מן היבשה אשר הוא גר בה עם בני זמנו, המה עסקי גופו ותענוגיו, להפליג ולבא במצולות ים התורה לכתבם ולהודיעם לאחרים, אמנם דבר אחד חוץ ממנו טוב ומטיב לכל הוא המניעו אל זה הטורח הגדול לו לתועלת הרבים והצלחתם. כי לשון החכם או הגאון ההוא הוא עט לדבר הטוב ההוא והוא המניעה לדבר מה שמדברת כקולמוס לסופר שהסופר הוא המניעו לכתוב מה שיכתוב. ולכן ראוי לאדם להטות שכמו לסבול במוצאו קורא הקורא אותו אל זה, ואל יתן כתף סוררת לפרוק מעליו עול מלכות שמים כי תגדל חטאתו מאד. ויהיה פי' הפסוק לפי מה שנשאתיו עלי ועל מלאכת האלהים אשר בחרתי לעשות ככה. דבר טוב רחש לבי, טעמו ענין פנימי חשוב שכלי ודברי העיר והקיץ את לבבי לאמר מה שאומר, כי ואם נראה שאני הוא המדבר ומלמד ומיעץ לבני אדם וחבורי ומעשי אני אומר להם וכותב, אין הדברים באים מאתי אמנם לשוני היא עט סופר מהיר, וכאשר הקולמוס ואם האותיות על ידו נעשות איננו הפועל אמנם כלי לפועל הוא הסופר כן היא לשוני, ואם היא המדברת והמפרשת לא היא הפועלת את הדברים רק כלי היא לפועל, והפועל את הדברים והמפרשם על ידה הוא השכל הפועל הנקרא פה דבר טוב, ויהיה טעם רחש תנועה והולדה כמו דרחיש על ארעא בלשון ארמי וכמו מרחשן שפותיה בלשון רז"ל והוא פועל יוצא, ושם לבי פעול לו והדבר פועל וטוב תואר לדבר. וטעם דבר טוב ענין טוב כמו על כל דבר פשע והוא השכל הפועל שהוא דבר טוב, אז יהיה פירוש דבר שכל כמו דברתי אני עם לבי שטעמו השכלתי וחשבתי ונקרא גם בעבור זה דבר טוב כי הוא המדבר עם המין הדברי והטוב להם מכל, נמצא כי הוא המוציאם מן הכח אל הפועל, גם נקרא דבר מן דביר שהוא העולם הקדוש עולם הדביר ר"ל עולם הפנימי הוא עולם המלאכים, גם נקרא דבר מטעם הנהגה כמו אשים דברת בים כי הוא בעל העצה וההנהגה לבני אדם, וכן יאמרו רז"ל דבר אחד לדור רק שאמרו מן הבנין הדגוש על משקל גנב סלח. וטעם אומר מגביל יבא להאמר בלשון היונים לינודא וכמוהו אשר למלך נשען על ידו פירוש נשען מגביל, יאמר בלשון היונים ע"ד חכמת המבטא אקוביזודא וקשורים בו שני דברים ר"ל אומר ועושה לא שעשו אותם אחרים ואני לבד אומר, וטעמו עם היותי אני האומר ועושה את הדברים והפירושים אשר אחבר ואעשה ואפרש ואיעץ והוא טעם למלך, אינני רק כלי לדבר הטוב אשר רחש את לבי להוליד ולפרש כקולמוס שהוא כלי לסופר, וטעם למלך כמו וימלך עלי לבי, וקראתי את השכל הפועל סופר מובהק ומהיר להגיד שבח דברי ואמתתם כי כמו שהקולמוס כשהוא קולמוס סופר מהיר נולדים ממנו אותיות אמתיות מבוארות יפות, כן דברי לשוני המה אמתיים מבוארים יפים כי לשוני עט סופר מהיר היא לא לשון אדם. ואל יעלה על לב אדם לאמר שנשאתי הפסוק הזה עלי לשבחי ובינתי אמנם נשאתיו לשבח הדברים ויקרתם ולמניעתם להוליד ממני ומאיש בשר ודם כמוני, כי תולדתם מדבר טוב אשר לקח לשוני לעט לו כלקיחת הסופר את הקולמוס לכלי לו. ואחרי שהתודיתי למי ומכח מי הם פרושי ומעשי אשוב לפרש מה היתה הסבה אשר הטתה שכמי לסבול המשא הגדול והמלאכה הגדולה והארוכה הזאת, ואומר ראיתי כל ישראל נחלקים לשני חלקים גדולים, החלק האחד נמשך ונצמד בתורה שבכתב לבד המה כ"ד ספרי קודש לא ירגישו ולא יחושו בתורה שבעל פה אשר היא ים גדול ורחב ידים לחכמים הרבנים אשר שוטטו בה ובאו עד מצולותיה, להם לבדם יודע עומק משאה ומתנה, וכבר דברנו בה ובדקדוקה במקומות דברים אשר יתר לב שומעם ממקומו, גם הודענו הצלחת בעליה ומשיניה במזמור אשרי תמימי דרך הצלחה הקשית ומושכלת, ואשר לא טעמו טעמה והבינו שכרה דבקו בתורה שבכתב לבד, ובכן קטנה חכמת התורה וידיעתה אצלם כי גם בתורה שבכתב אשר נמשכו אחריה לא יבינו ולא ישכילו ממנה דברים גדולים כי המה יקראוה לבד ולא יבינוה. והחלק הזה ג"כ נחלק לשני חלקים קטנים, האחד נסתפק לבד בקריאתה לא יכיל שכלו ולא יבקש יותר מזה, והחלק השני יכיל שכלו ויבקש גדולות מקריאת התורה לבד, ובכן נחלק החלק השני הזה ג"כ לשני חלקים, קצתם פנה אל חכמות נכריות כחכמה הטבעית והלימודית והאלהית והשליכו התורה אחרי גיזם והוקלה לעיניהם מאד, וקצתם נשתדל לתת לתורה סודות ומשלים אשר לא ישאום הכתובים כלל אמנם יקראו בקול גדול שאין זה כונתם, ודעתם בזה היא לעלות התורה וליקרה וירב היסוד (? הסוד) והמשל אצלם עד ששבו סותרי התורה והורסיה. זהו ענין החלק וחלקיו אשר בחרו בתורה שבכתב לבד ולא ראו מאורות התלמוד אשר הוא פי' התורה שבכתב להרגיש את עמקה ויקרתה. והחלק השני נמשך אחר התלמוד לבד לא יחוש ולא ירגיש כלל על התורה שבכתב ולא ישכול ממנה לא דבר גדול ולא דבר קטן. והנה שבו כל ישראל לאגדות ולשתי תורות (? תודות) ושני החלקים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו, ובראותי כי כן הבאתי שכמי תחת משא גדול ונורא כזה לפי' (? לפרש) כל ספרי מקדש (? הקדש) על דרך נורא ואיום מושכל על פי אמתת חכמת המבטא וההגיון, ולהעלות הפנינים הנבואיים המושקעים בימי התורה ומצולותיה ולהראות העמים והשרים את יפיה כיד אלהי הטובה עלי וכשעור הנעת הדבר הטוב ההוא את לשוני לפרש ולדבר את דבריו בזאת הדרך אלך בכל ספרי הקדש, חוץ מתרי"ג מצות כי לא אוסיף ולא אגרע מפי' התנאים והאמוראים בהם בששת סדרי התלמוד. אין ספק אצלי שבעשותי את כל זה שכל ישראל ישובו לאגדה אחת, כי בשמעם פניני התורה הנביאים והכתובים הם ילכדו את לבביהם וירוצו לעבדה שכם אחד, לא יפנה לבבם אל חכמות נכריות כי תכבד עבודתה עליהם וזרחה להם שמש צדקה ומרפא בכנפיה, וכשמעם ג"כ הצלחת בעלי התלמוד ע"ד ההקש והעיון והכתובים המעידים את הצלחתם תצלנה אזני כלם ויביאו את צוארם בעלו. וה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי הוא ינחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדוני לבנו (?). הכותב שמריה בן החכם הנדיב מרגא ורבנא אליהו הפרנס האיקריטי איש רומו זצו"ל.

הא לך דברי האיש אשר לשונו עט סופר מהיר לפאר מעשי ידיו, מתכסה במעטה ענוה לאמר כי הרוח נחה עליו והוא רק ככלי אשר מתוכו תדבר דברים נשגבים, רחב פה ולשון ודברי רוחו רוח תשאם, ומה לנו להוסיף עוד דבר על תכונתו ומשפטו והוא מעיד על עצמו. ושמענו עוד מזה כי על כל ספרי המקרא הרחיב דברי פירושיו ויגבה לבו לאמר כי פירושיו השלמים מכל צד ופנה יסובבו את לב כל ישראל להיות לאגדה אחת חוסים תחת צל פירושיו, אוכלים מפריהם שותים מדבשם ונחים תחת צל עליהם, אך משליו משלי אפר היו ושמו כמעט נשכח. עוד ראינו כי בודאי הוא ר' שמריה האיקריטי איש רומי בן ר' אליהו הפרנס הוא ר' שמריה האיגריפונטי או מניגריפונטו כאשר קרא גם הכותב את שמו על ראש האגרת, ואם גם לא ידענו מי הסופר XX⁸ אלמנצי ועל מה שת אבן פנתו לברר כי ר' שמריה האיקריטי הזה הוא האיגריפונטי ולא אחר, אין ספק כי דבר מוסכם היה בדורו זמן לא כביר אחרי חי ר' שמריה ונודעים היו כינויו ועתה ר' שמריה ילך לקץ וינוח לגורלו!