זכרון יעקב וסמרין – שתים שהן אחת. סמרין1 היו חרבֹת כפר קטן, שתִקנו קצת שאפשר למעון לבני אדם, ובם גרו משפחות אחדות. זכרון החדשה נבנתה בקרבת החורבה והשתרעה על ההר השטוח ממול, אך שם היו רק צריפי עץ בעצם בנינם. מורה הדרך שלנו, כדי לצאת חורבת שתיהן, העמיד את עגלתנו “בין הבתרים”, ומשלחת יצאה מאתנו להודיע את בואנו למנהל הראשי של המושבה.
המקום נמצא על ראש הר זקוף, אחד משלשלת הרי הכרמל הנמשכים בקו מקביל לשפת הים דרומה עד מנגד “'קסרין” 2ההיסטורית. רוכסי ההרים מסביב מכוסי יער חרובים, אלונים ועצי יער אחרים, ושיחים סבוכים הנטושים בין סלעי הגיר הרבים. טבע המקום אמנם פראי, אך גם יופי לא חסר פה. הירוק מעורה עם צללי השחור של העצים ולבנת הסלעים המבצבצים מביניהם, יש בזה איזו הרמוניה של יופי רב־גוני.
בהעיפך עין מערבה מתגלה לפניך שטיח תכלת עם שפמו הצהוב לבנבן. תמיד הוא מלא תנועה ותנודה. לפעמים מתקצף ומכה גלים על פני הסלעים השמִים מעצור לפניו, וה[גלים] נשברים וניתזים לאחור בכח. ומרוב כעס יהמה [הים], ירעש ןיתגעש, ולא שב בו רוחו עד שמנסה את כחו עוד פעם ועוד פעם עדי יתעַיף. אז נרגע כביכל מזעפו, וקמטיו יתישרו, וכרקיע פח ממורט מבריק מול השמש, ואז כברבורים לבנים יכתימו את התכלת סירות הדוגה הפזורות על פני השטיח. פעמים נדירות אתה רואה איזה גוש מגוון, בלי צורה, שט לו ומעלה עשן כמו ערפל המסתיר את פני השמש. ובראותך את הגוש הזה יתקפוך געגועים למכתבים מבית ההורים, שהנפש נשארה קשורה להתם, למרות שהגוף נעתק להכי, כמרחק ממערב למזרח.
אחרי שעה קלה הופיעה המשלחת בלִויַת צעיר, שליח מהפקיד מר וורמסר,3 להראות ולמסור לרשותנו את מקום מנוחתנו, שהכינו בשבילנו עוד טרם באנו. זה היה חדר אחד גדול בבנין אבן עתיק. מעין מחסן המכיל תיבות וארגזים מלאים מכל מיני משלוחים, וביניהם סמי מרפא בריחם הספציפי החריף. בתוך מחסן זה הקציעו פִנה גם לנו: מטות עץ עם מזרונים, שלחן ואיזה טבורֶטים4 – כל זה מצאנו מן המוכן. גם ארוחת תמיד5 על שֻׁלחן משפחת בריל, הגרה בדיוטה העליונה מעל המחסן, לפי שעה עד שנסתדר.
המקום שהוקצע למגורינו נמצא בזכרון העתיקה, במקום שהיה סמרין. הכפר סמרין, כפי שסיפרו, היה מיושב קודם פלחים “חרתים”, “אריסים”6 והאדמה כֻּלה היתה שייכת לאיזה אפנדי. כאשר מכר את האדמה, לא נשאר להם לאריסים כלום, אלא לעזוב את המקום ולהתפרנס מגנבה ושוד. הם, שהיו גרי המקום מקודם, בקיאים בכל השבילים, המערות ונקיקי הסלעים, לעתים תכופות היו מנסים את מזלם, וכמעט שלא שבו בידים ריקות.
עוד לא כל המשפחות הספיקו לעבור מחיפא לזכרון, ובזכרון העתיקה גרו רק אי אלה משפחות בשרידי בנינים שנשארו מהבעלים הקודמים, הפלחים. כל האנוונטר החי של כל המושבה אספו לילה לילה בבניָן אחד גדול שנמצא שמה. בכל לילה שמרו על רפת זו, המכילה את כל נכס המושבה, ששה שומרים מזויינים מבני המושבה, בתור. בעת צרה, עד שתבוא עזרה, היה מצב השומרים מסוכן.
חפצו כנראה לבצר את העמדה החשובה הזאת, והושיבו אותנו בזכרון העתיקה – מהצדק והיושר הוא העמיד את הרַוקים נגד המכִּים – ובדרך אגב עצה טובה השמיעו לנו, שפה לא כדאי להסיר הבגדים בלילה, טוב להיות מוכנים בכל שעות הלילה להתנפלות של גנבים ושודדים. בימים הראשונים, בהיותנו עוד מלאי התלהבות, לא פשטנו את בגדנו. מוכנים ומזומנים היינו לילה לילה לקרב. גם רובים השגנו, וחדרנו היה דומה למין קסרקטין של שוטרים.
- בגרסה אחרת: זַמַרִין. ↩︎
- קיסריה. ↩︎
-
לאון (יהודה לייב) וורמסר היה פקיד הברון בזכרון יעקב ובראש פינה מסוף 1883, ראו ליסק, תולדות הישוב, עמ' 428, 437. ↩︎
- שרפרפים. ↩︎
-
רמז לארוחת התמיד שלה היה זוכה החתן התלמיד החכם על שולחן חותנו במשך כמה חודשים או שנים אחרי החופה. ↩︎
-
פלחים “חרתים” הם פועלים העובדים תמורת כמויות מדודות של מצרכי מזון (תבואה, שמן, מלח וכו') וחלק קטן מן היבול, לפי אביצור, חיי יום־יום, עמ' 192. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות