עוֹבְדִים אָנוּ, שְׁוִילִים, עוֹשֵׂי בַמְּלֶאכֶת,

וְאוֹתְךָ נִבְנֶה, דְּבִיר רָם שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.

וְיֵשׁ שֶׁאִישׁ בָּא, וְהוּא עָיֵף מִלֶּכֶת,

עוֹבֵר בֵּינֵינוּ כְּזֹהַר בַּנִּבְרֶכֶת,

וּמִלַּמְּדֵנוּ מַעֲרָךְ חָדָשׁ.

לַפִּגּוּמִים אָנוּ עוֹלִים בְּרֶטֶט,

תְּלוּיִים הַפַּטִּישִׁים בִּמְלֹא כָבְדָּם,

עַד שֶׁנּוֹשְׁקֵנוּ רֶגַע כְּבָרֶקֶת,

אֲשֶׁר – כְּמוֹ יָדַע הַכֹּל מְנֶּגֵד –

מִמְּךָ שָׁלוּחַ, כְּרוּחַ מִן הַיָּם.

אָז יִתְרוֹעֵעַ בַּסַּדְנָאוֹת מֵהֹלֶם פַּעַם,

וּבְעִמְקֵי הָרִים נִשְׁמָע הַקּוֹל.

עַד רֵד הַלֵּיל עִמְּךָ עוֹד נַעֲמֹל,

לִרְאוֹתְךָ מִסְתַּמֵּן מִתּוֹךְ הָרַעַם.

יָהּ כִּי גָדוֹל.