חַיַּי אֵינָם זוֹ שְׁעַת רוֹמְמוֹתַיִם,

בָּהּ תֶּחֱזֵנִי כֹּה נִמְהָר.

אֲנִי הָעֵץ נוֹפִי לוֹ יַרְכָתַיִם,

רַק פֶּה אֶחָד מִפִּיּוֹתֵי אַלְפַּיִם,

וְזֶה אֲשֶׁר לָרִאשׁוֹנָה נִסְגָּר.

פּוּגָה אֲנִי אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי קוֹלוֹת

הַמִּתְקַשִּׁים זֶה עִם זֶה לִחְיוֹת,

כִּי הַקּוֹל מוֹת רוֹצֶה לַעֲלוֹת –

אֲבָל בָּאִינְטֶרְוָל הָאָפֵל

בְּרֶטֶט יַשְׁלִימוּ.

וְהַשִּׁיר יָפֶה.

אוֹתְךָ אֶמְצָא בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,

שֶׁהֵם לִי כְּאָחִים וְכִידִידוֹת;

בַּזְּעִירִים אַתָּה עוֹבֵר כְּהֵלֶךְ,

וּבַגְּדוֹלִים אַתָּה אוֹמֵר כָּבוֹד.

כַּךְ הַכֹּחוֹת הַמֻּפְלָאִים יִנְקֹפוּ

וְכָל דָּבָר יָחֹנּוּ בְעָבְרָם:

שִׁפְעָם בַּשֹּׁרֶשׁ, בַּגְּזָעִים יַחְלֹפוּ,

וּתְשׁוּבָתָם תַּזְהִיר בַּנּוֹף הָרָם.

t [עובדים אנו, שוילים, עושי במלאכת]

עוֹבְדִים אָנוּ, שְׁוִילִים, עוֹשֵׂי בַמְּלֶאכֶת,

וְאוֹתְךָ נִבְנֶה, דְּבִיר רָם שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.

וְיֵשׁ שֶׁאִישׁ בָּא, וְהוּא עָיֵף מִלֶּכֶת,

עוֹבֵר בֵּינֵינוּ כְּזֹהַר בַּנִּבְרֶכֶת,

וּמִלַּמְּדֵנוּ מַעֲרָךְ חָדָשׁ.

לַפִּגּוּמִים אָנוּ עוֹלִים בְּרֶטֶט,

תְּלוּיִים הַפַּטִּישִׁים בִּמְלֹא כָבְדָּם,

עַד שֶׁנּוֹשְׁקֵנוּ רֶגַע כְּבָרֶקֶת,

אֲשֶׁר – כְּמוֹ יָדַע הַכֹּל מִנֶּגֵֶד –

מִמְּךָ שָׁלוּחַ, כְּרוּחַ מִן הַיָּם.

אָז יִתְרוֹעֵעַ בַּסַּדְנָאוֹת מֵהֹלֶם פַּעַם,

וּבְעִמְקֵי הָרִים נִשְׁמָע הַקּוֹל.

עַד רֵד הַלֵּיל עִמְּךָ עוֹד נַעֲמֹל,

לִרְאוֹתְךָ מִסְתַּמֵּן מִתּוֹךְ הָרַעַם.

יָהּ כִּי גָדוֹל.

t [מַה תַּעֲשֶׂה, יָהּ, אִם אָמוּת]

מַה תַּעֲשֶׂה, יָהּ, אִם אָמוּת?

כַּדְּךָ אֲנִי (וְאִם הוּא כָּתוּת?).

יֵינְךָ אֲנִי (וְאִם הוּא חָמוּץ?).

אֲנִי לְךָ מְלָאכָה וּכְסוּת,

עִמִּי יֹאבַד גַּם טַעַמְךָ.

וּבַיִת לֹא יִהְיֶה לְךָ

בּוֹ תְּבֹרַךְ בִּשְׂפַת רֵעוֹת.

מֵעַל רַגְלֶיךָ הַיְגֵעוֹת

אֲנִי, אַנְפִּילָתְךָ, אֶצְנַח.

זֶה מְעִילְךָ מִמְּךָ יִסַּב.

וּמֶבָּטְךָ, אֲשֶׁר בְּרֶטֶט

עַכְשָׁו לֶחְיִי אוֹתוֹ קוֹלֶטֶת,

יָבוֹא, יָתוּר אַחֲרַי בְּלִי הֶרֶף, –

עַד שֶׁלְּבַסּוֹף, עִם רֶדֶת עֶרֶב,

בְּחֵיק אֲבָנִים זָרוֹת יִשְׁכַּב.

מַה תַּעֲשֶׂה, יָהּ? לְךָ אֶדְאַג.

t [כל מי אשר ידו טורחת]

כָּל מִי אֲשֶׁר יָדוֹ טוֹרַחַת

לֹא בִּזְמַנּוֹ הַדַּל שֶׁל כְּרַךְ,

כָּל הָעוֹשִׂים דַרְכָּם בְּנַחַת,

הַמְבַקְשִׁים פִּנָּה נִדַּחַת,

מָקוֹם חָבוּי כִּמְעַט וְרַךְ, -

מַאֲמִירִים לְךָ בְּיַחַד,

יוֹם שֶׁל חֻלִּין הַמְּבֹרָךְ:

כָּל פְּעֻלָּה תְפִלָּה הִנֶּנָּה.

לְךָ יָדֵינוּ נְשׂוּאוֹת

בְּכָל אֲשֶׁר הֵן תַּעֲשֶׂינָה;

בֵּין תְּכַיֵּרְנָה, בֵּין תִּכְרֶינָה,

תְּחִנּוֹתֵיהֶן אַט תַּעֲלֶינָה

אֵלֶיךָ מִן הָאֶצְבָּעוֹת.

הַזְּמַן מַרְבֶּה תְמוּרוֹת בַּחֶלֶד.

שׁוֹמְעִים אָנוּ עָלָיו תְּכוּפוֹת.

אֲבָל, זְקֶנְךָ הוּא לָנוּ שֶׁלֶט,

וְעוֹד רַגְלֵנוּ מִתְנַהֶלֶת

בְּתֶלֶם שֶׁל דּוֹרֵי דוֹרוֹת.

כְּמוֹ הָעוֹרְקִים שֶׁבַּבַּזֶּלֶת

שְׁרוּיִים אָנוּ בְאֵל הַהוֹד.

t [אתה הולך ובא. הדלת]

אַתָּה הוֹלֵךְ וּבָא. הַדֶּלֶת

דּוּמָם תָסֹּב, לְלֹא מַכְאוֹב.

לֹא יִשָּׁמַע קוֹלְךָ בַּחֶלֶד

עֵת חֶרֶשׂ בַּבָּתִּים תָּסֹב.

נוּכַל כֹּה הִתְרַגֵּל אֵלֶיךָ,

עַד שֶׁעֵינֵינוּ לֹא נָרִים

עֵת כִּי יִיפוּ מִכְּחוֹל צְלָלֶיךָ

בְּסִפְרֵנוּ פְּנֵי הַצִּיּוּרִים;

יַעַן תָּמִיד, בְּקוֹל אוֹ בְשֶׁקֶט,

אוֹתְךָ נוֹגְנִים כָּל הַדְּבָרִים.

וְכִי אָצִיץ בְּךָ בַּצֹּהַר

יֵשׁ וְכֻלּוֹּתְךָ תִּכָּפֵל:

אַתָּה כְעֵדֶר צְבָאֵי צֹחַר

וַאֲנִי כַיַּעַר הָאָפֵל.

אַתָּה כְּמוֹ גַלְגַּל שֶׁל זֹהַר,

אֲשֶׁר כָּל חִשּׁוּרָיו חָשָׁכוּ:

אֶחָד אֶחָד יוֹרְדִים צִירָיו,

וְהַמַּכְבִיד אֵלַי יִקְרַב.

וּמַעֲשַׂי כָּעֵץ יִצְמָחוּ

מִמְּאֹדָיו אֶל מְאֹדָיו.

t [אתה במעמק חרגת]

אַתָּה בַּמַּעֲמָק חָרַגְתָּ,

וְשׁוּם מַעְפִּיל לֹא יַשִׂיגְךָ.

קַשּׂוּב, שֶׁשִׂיחַ סוֹד הִמְתַּקְתָּ,

אֲבָל לְתֵאָבוֹן שָׁתַקְתָּ

בְּבוֹא מוּג לֵב לְנַסּוֹתְךָ.

סְבַךְ שֶׁל סְתִירוֹת אַתָּה כְיַעַר.

כְּיֶלֶד עִמָּדִי תִשְׂחַק,

אֲבָל מִפִּיךָ קוֹל הַנַּעַר

עַמִּים וּמַמְלָכוֹת יִשְׂחַק.

רֵאשִׁית סְפָרִים לְךָ נִכְתָּבוּ,

רֵאשִׁית תְּמוּנוֹת נִסּוּ אוֹתְךָ.

וּבֵין יִבְכּוּ וּבֵין יֹאהָבוּ,

אוֹתוֹת שִׁמְךָ אֲשֶׁר נִשְׂגָּבוּ

טְבוּעוֹת בִּפְנֵי כָּל שֶׁחָשָׁבוּ

עִם הַבְּרִיאָה לְהַשְׁווֹתְךָ.

בַּאֲלָפִים לֹא נִמְצָאֶךָ,

הַקָּרְבָּנוֹת הָיוּ לַשָּׁוְא.

עַד כִּי בִדְמִי דְבִיר חֲסָדֶיךָ

שָׁמַעְנוּ חֶרֶשׂ צְעָדֶיךָ

וְהָעֶרְגָּה לַחֲזוֹת פָּנֶיךָ

לֶהֱיוֹתֶיךָ דְּמוּת תְּשַׁו.

t [אותך ישיג רק מעשה]

אוֹתְךָ יַשִׂיג רַק מַעֲשֶׂה,

יַבְהִיר רַק פֹּעַל-יָד.

כָּל טַעַם הוּא רַק זָר-חוֹסֶה

אֲשֶׁר סּוֹפוֹ לֹאבַד.

הֻמְצָא כָּל טַעַם בִּמְכֻוָּן,

וְעוֹד נִכָּר בּוֹ חוּט לָבָן,

אֲשֶׁר הוּא בּוֹ נִכְלָב;

אֲבָל, אַתָּה בָא כְפֻרְקָן

וְאֵין מִמְּךָ מִפְלָט.

אֵינִי שׁוֹאֵל הֵיכָן בֵּיתְךָ,

עֲנֵנִי מִבַּכֹּל.

תָּמִיד אֲנִי הוּא עַבְדְּךָ,

רוֹשֵׁם בַּסֵּפֶר אֶת כְּבוֹדְךָ

וְלֹא יִפְנֶה לַקּוֹל.

אֵלֶיִךָ הֵם כָּל מִצְעָדַי

בְּכָל דַּרְכֵי לֶכְתִּי;

כִּי מִי אֲנִי וּמִי אַתָּה,

אִם זֶה אֶת זֶה נַחְטִיא.

t [יה סח לאיש רק טרם שישלם]

[יה סח לאיש רק טרם שישלם] / ריינר מריה רילקה, תרגם משה אטר

יָהּ סָח לְאִישׁ רַק טֶרֶם שֶׁיֻּשְׁלַם.

אַחַר מִלֵּיל מוֹלִיךְ אוֹתוֹ דוּמָם.

אַךְ הַמִּלִּים טֶרֶם הֱיוֹת הָאָדָם,

מִלִּים מַלְאָכִיוֹת אֵלּוּ, הִנָּן:

שָׁלוּחַ אַתָּה בְּמִצְוַת כָּל חוּשׁ,

לְךָ עַד קַצְוֵי עֶרְגָּתְךָ וְאַל תָּמוּשׁ,

תְּנָה לִי לְבוּשׁ.

כְּתַבְעֵרָה צְמַח מִבַּעַד לַכֵּלִים.

לְמַעַן יִתְפָּרְשׂוּ כָּל הַצְּלָלִים

וְתָמִיד יְכַסּוּנִי עַד תֹּם.

כָּל הַבָּא קַבְּלֶנוּ: יָפֶה וְגַם אָיֹם.

שׂוּמָה רַק לָלֶכֶת: אֵין רֶגֶשׁ רָחוֹק.

אֲבָל, אַל מִמֶּנִּי תִפָּרֵד.

קְרוֹבָה הִיא הָאָרֶץ

שֶׁבְּפִיהֶם חַיִּים מְכֻנָּה.

וְזֶה סִימָנָהּ;

הִיא אֵינֶנָּהּ שְׂחוֹק.

תֵּן לִי יָדְךָ.

t [כך הקיצותי רק תינוק]

כָּךְ הֱקִיצוֹתִי רַק תִּינוֹק,

שָׁלֵו וּמְיַחֵל

אַחֲרֵי כָל לַיְלָה וּמָצוֹק

בְּךָ לְהִסְתַּכֵּל.

כְּכָל אֲשֶׁר שִׂכְלִי צוֹפֶה,

חוֹקֵר, מְאַזֵּן, מוֹדֵד…

אַתָּה הֹוֶה, הֹוֶה, הֹוֶה,

וְאוֹתְךָ עוֹטָה הָעֵת.

וַאֲנִי גַם יֶלֶד, גַּם יוֹתֵר,

וְאָב וְנַעֲרוֹ.

חָשׁ אֲנִי: הַגַּלְגַּל חוֹזֵר

וְזֶהוּ סוֹד עָשְׁרוֹ.

מוֹדֶה אֲנִי לְךָ, כֹּחִי,

הַסּוֹכֵן בִּי וּמוֹלִיכִי,

וְנֶחְבָּא בֵין חוֹמוֹתַיִם;

עַכְשָׁו פָּשׁוּט לִי יוֹם חֻלִּין,

וּכְמוֹ זִיו שֶׁל הַדְרַת פָּנִים

אֶל מוּל קַדְרוּת כַּפַּיִם.

ברלין, 20 בספטמבר – 14 באוקטובר 1899

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות