בפעם הראשונה, כשראיתיו, היה מתגורר בצַרְסְקוֹיֶה-סֶלוֹ, כפר סמוך לפטרבורג כחצי-שעה, והיה בא יום-יום לעיר הבירה לשם „מסחר ”, ומדי ערב בערב היה שב לביתו ללון. בפטרבורג עצמה אי-אפשר היה לו לעשות את ישיבתו קבע, משום איזו חומרות יתרות, שיש לה שם להפוליציה ביחוסה לכל מי שכתוב בפספורט שלו „חוץ מיהודים ”, ואולם בצַרְסְקוֹיֶה-סֶלוֹ היה השוער שלו מן המקילים, והיה עושה עמו חסדים לפנים משורת הפוליציה והיה סוגר עינו ולא רואה, לא אותו ולא את הפספורט שלו, והכל בזכותן של איזו מטבעות, שהיה נותן זה כפעם בפעם על ידו.
ומה שנתן על ידו, היה בכל אֹפן מעט ומצומצם – כי לא היה לו. מאחת מן הערים הנדחות בא, כמדומה לי, שממחוז מוהילוב: יהודי קטן, ממורט וממושך, בעל זקן מפולש ומסֻבּך, בעל-חֹטם וחטוטרה על גבו, בעל עינים טרוטות וגוססות תמיד, עֵר ולא עֵר, ישן ולא ישן, עיף ויגע, ונעלים לו ברגליו קרועות ומטולאות. ובריה נפלאה זו, יהודי רצוץ ומעוך, נותן אתה את עינך בו ואיננו – והוא לא יכול לשבת תחתיו בעירו הנדחת, והאמין כי אינו יוצא ידי חובתו, ולא נתקררה עליו דעתו, עד שבא לעיר המלוכה בשביל „העסקים ”שלו.
ראשית מעשהו היה – מעשה הדיו. בערב היה מערבב הסממנים, מכין קיתונים קטנים ובקבוקים וצלוחיות שונים וממלא אותם דיו, שחורה ואדומה וכחולה וירוקה, ובבקר היה מכניס את כל אלה לתוך כיסי מכנסיו וכיסי מעילו, והיה יוצא ובא לפטרבורג למכרם. אלא שבפטרבּורג היה לו עוד עסק צדדי: כשהיה מחזר על פתחי מכיריו עם הדיו שלו, היו עיניו משליכות חַכּה והיו אורבות על כל צד ואל תנועת כל איש, שמא יתן לו אלהים ומצא לו איזו „קומיסיה ”, אם לקנות ואם למכור, וראה איזה ריוח בעמלו. באותם הימים היתה פרנסתו מועטת מאד ולא אכל כדי שביעה, אלא שהיה בעל-בטחון גדול והאמין וקוה כי יבואו לו ימים טובים מאלה. בשעות הפנויות היה יושב וקורא תהלים – כי היה יהודי ירא וחרד.
ימים רבים נעלם מעיני ולא ראיתיו, וכאשר ראיתיו – מצאתי אצלו פרנסה חדשה.
עשה סממנים להשמיד פרעושים, שקצים ורמשים. ברור, כי היו לאיש הזה איזו נטיות לדברים שבחימיה: המציא סם אחד חדש לגידול שערות וסם אחד חדש להשמיד כל שער, המציא מי-שנים חדשים, המציא מין בורית חדשה, המציא מין שעוה למשיחת נעלים. בבקר בבקר היה בא וכיסיו מלאים תיקים ונרתיקים ותיבות וצרורות שונים ומשונים והיה מחזר בהם על פתחי כל מיודעיו ועל פתחי אנשים שנשלח אליהם. אלא שלא חדלו עיניו עם כל זאת לארוב לכל הנכנס בד' אמותיו, שמא ימצא מקום לראות איזה ריוח מן הצד. ואולם פרנסתו היתה קטנה ודלה גם בימים ההם, והוא חכה – ובשעותיו הפנויות היה קורא תהלים.
ואחר-כך חדל מן החימיה ותהי לו פרנסה חדשה. כפי הנראה, בקש האיש את כוכבו עוד, את תעודתו בחיים – והוא כבר אז בן חמשים ומעלה. כששאלתיו לשלומו, הגיד לי, שהוא עתה ה „קורא ”באיזה מנין של מתפללים, הקורא בשבתות ובחגים בספר התורה לפני הקהל, ולפעמים הוא גם העובר לפני התבה, אלא שפרנסתו עתה מצומצמת מאד מאד. מאליו מובן, כי מן הצד היה גם סרסור קצת, ורק שהוא קרא לזה „קוֹמִיסְיוֹנֶר ”– ושעות פנויות היו לו עתה הרבה מאד, בכדי לקרוא תהלים.
ושוב לא ראיתיו ימים רבים מאד, ושוב שמעתי כי יש לו פרנסה חדשה: מתקן מורי-שעות. ברור, כי היו לו איזו נטיות גם לדברים שבמֶכניקה. היה מחזר על פתחי מיודעיו ומכיריו והיה מביא עמו כלי-מלאכה שונים, ולא נתקררה עליו דעתו, עד שבא על כל מורה-שעות התלוי בקיר ועל כל מורה-שעות המונח בכיס, והיה מגלגל את גלגליו ומהפך את אבניו והודקם ומסרסם, את המהלך העמיד ואל העומד נתן מהלכים. כשריאתי אותו סוף סוף, ראיתי, כי עיניו שקעו בחוריהן ושפתיו נעשו כחולות ולסתותיו נעשו שקערורות. ברור, כי האיש רעב ללחם. ישיבתו הקבועה היתה כאז וכעתה בצַרְסְקוֹיֶה-סֶלוֹ, ובבקר בבקר היה בא לפּטרבּורג – בשביל „העסקים ”.
ואני לא ראיתיו שוב ימים וחדשים, וכמעט נשכח מלבי לגמרי.
ואז ראיתיו פעם אחת במקרה וארא, כי לסתותיו נתמלאו, עיניו הטרוטות יש להן מעין ברק, תנועותיו פזיזות וכמעט שהן גם קלות, והנעלים אשר ברגליו שלֵמות וטובות; בקיצור: ראיתי כי יש לו פרנסה.
ובחקרי ובדרשי אותו, היה כמתמלט. שמעתי מפיו רק פסוקים מקוטעים:
– כן, יש לי ברוך-השם פרנסה בשפע. אלהים לא יעזוב איש. יש שאני משתכר חמשה רובלים ליום, ויש שאני משתכר גם עשרה. והיה גם שהשתכרתי חמשה וגם עשרה וגם עשרים וחמשה, וכל זה ביום אחד. אמת, שיש ימים ואני לא אשתכר כלום. ואולם לעוּמת אלה הלא יש ימים שאני משתכר בכפלי-כפלים. אלהים לא יעזוב איש. יש לי בּרוך-השם פרנסה בשפע.
וכאז וכעתה היה עוסק באמירת תהלים בשעותיו הפנויות. וכאשר האיצותי בו להגיד לי את דבר משלח-ידו החדש, לא יכלתי להציל מפיו בלתי את הדברים:
– יש לי מכירים הרבה. יש לי מיודעים הרבה. ומכיון שיש לי – יש לי ביניהם גם כאלה, שאני משתכר על ידם.
ובאמת שמעתי, כי יש לו עתה מהלכים בין הסוחרים היהודים, בין הגדולים והעשירים, הבאים להתגורר בפטרבורג, וכי יש שהאחד ימליץ עליו טובות אל השני והוא נקרא לבוא.
ולבסוף ידעתי את הדבר.
בן-אדם זה, שמשום פרנסה היה עושה דיו ואבק לפרעושים ושעוה לנעלים והיה „קורא ”במנין מתפללים והיה מתקן מורי-שעות – בן-אדם זה מצא לו עתה פרנסה חדשה ואוריגינלית: היה מוסר את עצמו יום-יום לשמד, ולעתים גם שתים או שלש פעמים ביום…
והוא בעצמו היה כאז וכעתה יהודי כשר, ירא וחרד, ובשעות הפנויות היה עוסק בקריאת תהלים.
הלא פרנסה היא – ומה לא יעשה אדם משום פרנסה?
והדבר נעשה כך:
בא יהודי אמיד להתגורר בפטרבּורג, ומכיון שמוצא בדרכו חומרות יתֵרות לזכות ישיבתו נמלך לבו לקבל בשביל עצמו תעודת-טבילה. הולך לו אצל כהן אֶוַנגלי – על-פי-רוב אצל אונַגלי – ומקיים בנפשו איזו צירימוניות ומקבל. הלא רק תעודה היא. ואולם יש מי שהוא אִסְטְנִיס ונפשו סולדה עליו ואינו יכול, ואילו מצא שליח לדבר זה, שימסור בידו את כל כתביו ותעודותיו, וזה ילך ויקיים בנפשו את כל הצירימוניה, ולו יביא את התעודה, כי אז היה נותן במחיר זה כמה וכמה דינרי זהב.
ואסטניסים כאלה יש רבים.
ואותו היהודי שלי נטל על עצמו שליחות כזו. מי שעשה דיו לשם פרנסה וסממנים לשרצים לשם פרנסה ותקן מורי-שעות לשם פרנסה – זה יכול משום פרנסה לקבל על עצמו גם שליחות כזו.
ובכל אלה ישב בשעותיו הפנויות והיה עוסק באמירת תהלים.
ובין כך יצאו מוניטין שלו בין הסוחרים הבאים, ודורשיו נתרבו מיום ליום.
ויש שהוא יושב בביתו וקורא בתהלים – והוא נקרא לפרנסה ויוצא והולך ומשתכר חמשה רובלים. ויש שהרבה היום לקרוא והוא מצליח – ואז יש לו באותו יום שנים וגם שלשה קלִיֶנטים. ויש שהרבּה עוד יותר לקרוא – ואז יש שישלח האלהים הטוב לפניו גם אנשים עשירים, שעשרים וחמשה רובל משחק להם. הכל תלוי במזל, והאלהים לא יעזוב איש. ברוך-השם יש לו עתה פרנסה.
והוא יושב וקורא תהלים, נוטל ידיו ומברך – ויוצא לפרנסתו.
הלא רק בעל-פרנסה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.