א שָׁנוּ בְשֵׁם רַ' מֵאִיר: כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא (ספרי דברים, שלג; ירושלמי שבת א, ג).
הַדָּר – מתגורר דרך קבע.
*
ב “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם” (דברים יא, יט) – מִכָּאן אָמְרוּ: כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לְדַבֵּר, אָבִיו מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. וְאִם אֵין מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ קוֹבְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם… לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם” (שם שם, יט–כא) – אִם לִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם – יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, וְאִם לָאו – יִקְצְרוּן יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵּיכֶם, שֶׁכָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה נִדְרָשִׁים – מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, וּמִכְּלָל הֵן לָאו (ספרי דברים, מז).
רָאוּי לוֹ – הדבר נחשב לו.
מִכְּלָל הֵן לָאו וגו’ – ניתן לדרוש את פסוקי התורה וללמוד מתוך אמירה חיובית (או שלילית) גם את היפוכה.
*
ג יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמָם: רְאוּבֵן וְשִמְעוֹן יָרְדוּ, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עָלוּ, לֹא הָיוּ קוֹרְאִים לִרְאוּבֵן – רוּפוֹס, וְלֹא לִיהוּדָה לוּלְיָאנוֹס, וְלֹא לְיוֹסֵף יוּסְטוֹס, וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי; וְשֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז” (תהלים קיד, א), וְנֶאֱמַר: “כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם” (בראשית מה, יב) – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ויק"ר לב, ה; שהש"ר ד, יב; מד"ת קיד, ד).
בִּשְׁבִיל – בזכות.
רְאוּבֵן וגו’ – שמותיהם של היורדים למצרים בימי יעקב זהים לאלו שיצאו ממנה לאחר מאות שנים.
רוּפוֹס, לוּלְיָנוֹס, יוּסְטוֹס, אֲלֶכְּסַנְדְרֵי – שמות יווניים או רומיים (שחדרו לעם ישראל בתקופת בית שני וימי חז"ל).
“עַם לֹעֵז” – עם הדובר בשפה זרה.
“כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם” – דברי יוסף ששוחח עם אחיו בעברית וכך הוכיח להם את מוצאו.
*
ד “לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת” (בראשית ב, כג) – אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' סִימוֹן: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כָּךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶש. שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ אוֹמֵר: גּוּנֵי – גּוּנְיָא, אַנְתְּרוֹפִי – אַנְתְּרוֹפִיָּא, גַּבְרָא – גְּבַרְתָּא, אֶלָּא “אִישׁ” וְ"אִשָּׁה" לָמָּה? שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן הַזֶּה (בר"ר יח, ד).
נִבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – ובשפה זו אף דיבר אדם הראשון.
שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ וגו’ – ביוונית ובארמית, שלא כבעברית, אין קשר לשוני בין כינוי הזכר לכינוי הנקבה.
גוּנֵי – ביוונית: אישה (ואין בשפה זו צורת “גוניא” ככינוי לאיש, הקרוי “אנתרופי”).
גַּבְרָא – בארמית: איש (ואישה קרויה בארמית: “איתתא” ולא “גברתא”).
הַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל וגו’ – בשפה העברית יש מצלול זהה למילים “איש” ו"אישה".
*
ה כָּתוּב “וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים” (בראשית יא, א) – רַ' לְעָזָר וְרַ' יוֹחָנָן, אֶחָד אָמַר: שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאַחֵר אָמַר: שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ירושלמי מגילה א, ט).
“כָל הָאָרֶץ” – בני דור הפלגה, אחרי המבול.
לְעָזָר – הוא אלעזר.
שִׁבְעִים לָשׁוֹן – כמספר אומות העולם.
יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם – המיוחד שבעולם, הקב"ה.
*
ו שָׁאַל רַ' אַסִּי אֶת רַ' יוֹחָנָן: יַיִן שֶׁמְּסָכוֹ נָכְרִי מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֱמֹר: “מְזָגוֹ”. אָמַר לוֹ: אֲנִי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אָמַרְתִּי: “טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ” (משלי ט, ב). אָמַר לוֹ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָם.
כְּשָׁעָלָה אַסִּי בַּר הִינִי מְצָאוֹ לְרַ' יוֹחָנָן שֶׁשּׁוֹנֶה לִבְנוֹ “רְחֵלִים”. אָמַר לוֹ: שְׁנֵה לוֹ “רְחֵלוֹת”. אָמַר לוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “רְחֵלִים מָאתַיִם” (בראשית לב, טו). אָמַר לוֹ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָם (עבודה זרה נח ע"ב; חולין קלז ע"ב).
מְסָכוֹ – ערב בו מים לפני שתייתו (כמקובל באותם הימים).
מַהוּ – מה דינו מבחינה הלכתית?
אֱמֹר: “מְזָגוֹ” – אל תאמר “מסכו” (שהוא לשון המקרא) אלא “מזגו” (כמקובל בלשונם של חכמים).
לְשׁוֹן תּוֹרָה וגו’ – העברית המקראית והעברית שבפי חכמים עומדות בנפרד, כל אחת בפני עצמה.
כְּשָׁעָלָה – לארץ ישראל (ולימד את בנו של ר' יוחנן משנה).
*
ז רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא שָׁכְחוּ דְּבָרִים מִן הַתַּרְגּוּם וּבָאוּ לְשׁוּק שֶׁל עַרְבִיִּים לִלְמֹד מִשָּׁם. שָׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: “תֵּן מַשּׂוֹי זֶה עָלַי”, וְאָמַר: תֵּן יְהָב זֶה עָלַי. שָׁמְעוּ מִזֶּה “יְהָב” מַשּׂוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ” (תהלים נה, כג). שׁוּב בִּקֵּשׁ אֶחָד לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: “מָה אַתָּה מְבַסֶּה בִּי?” וְאָמַר: מָה אַתָּה מְעַסֶּה בִּי? – “וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר” (מלאכי ג, כא). וְעוֹד שָׁמְעוּ שֶׁאָמְרָה אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ: “בּוֹאִי וְרַחֲצִי”, וְהִיא הֵשִׁיבָה: גַּלְמוּדָה אֲנִי, נִדָּה – “וַאֲנִי שְּׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה” (ישעיה מט, כא). שׁוּב שָׁמְעוּ אִשָּׁה אַחֶרֶת מְבַקֶּשֶׁת לוֹמַר לַחֲבֶרְתָּהּ: “בּוֹאִי לְעוֹרֵר קִינָתֵךְ”, וְאָמְרָה: בּוֹאִי לְעוֹרֵר לִוְיָתֵךְ – “הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן” (איוב ג, ח). – “הַשְׁאִילִינִי מַכְבַּדְתֵּךְ”, וְאָמְרָה: הַשְׁאִילִינִי מַטְאֲטֵךְ – “וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד” (ישעיה יד, כג). – “הַשְׁאִילִינִי מַרְגָּלִיּוֹתַיִךְ”, וְאָמְרָה: הַשְׁאִילִינִי כְּסִיתַיִךְ; – “הוֹצֵא כִּבְשָׂה זוֹ לְמִרְעֶה”, וְאָמַר: הוֹצֵא כְּסִיתָה זוֹ לְמִרְעֶה – “בְּמֵאָה קְשִׂיטָה” (בראשית לג, יט) (בר"ר עט, ז).
שָׁכְחוּ דְּבָרִים מִן הַתַּרְגּוּם – שכחו את פירושן של מילים במקרא שיסודן בשפה הארמית.
עַרְבִיים – שבטי הנבטים, דוברי ארמית.
בִּקֵּשׁ – רצה.
מַשּׂוֹי – משא.
שָׁמְעוּ מִזֶּה וגו’ – למדו מכך שפירוש המילה “יהב” הוא “משא”, וכך יכלו לפרש את הפסוק מספר תהלים (ומבנה לשוני־ספרותי זהה מצוי בדוגמאות הבאות).
מְבַסֶּה – רומס (וזה גם פירוש “מעסה”).
נִדָּה – שזה פירוש “גלמודה”.
לְעוֹרֵר קִינָתֵךְ – לומר דברי קינה (ומכאן ש"לווייתן" הוא עניין של קינה).
מַכְבַּדְתֵּךְ – “מכבדת” היא בלשון חכמים מטאטא.
כְּסִיתַיִךְ, כְּסִיתָה – שתי מילים ארמיות שפירושן מרגליות או כבשה, ומכאן למדו את פירוש הביטוי “מאה קשיטה”, שהוא מחיר קניית השדה בשכם בידי יעקב.
*
ח אָמַר רַ' חַגַּי: לֹא יָדְעוּ חֲכָמִים מַהוּ סֵרוּגִין וַחֲלוֹגְלוֹגוֹת וּמַטְאֲטֵא, וּמִי גָדוֹל – בְּחָכְמָה אוֹ בְשָׁנִים? אָמְרוּ: נֵלֵך וְנִשְׁאַל בְּבֵית רַבִּי. בָּאוּ לְשָׁם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה, יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה! יָצְאָה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית רַבִּי. אָמְרָה לָהֶם: הִכָּנְסוּ לְשָׁנִים. הִתְחִילוּ נִכְנָסִים קְטָעִים קְטָעִים. אָמְרָה לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִים סֵרוּגִין סֵרוּגִין? – הָיָה שָׁם בָּחוּר אֶחָד טָעוּן פַּרְפְּחִינִין, נָפְלוּ מִיָּדוֹ. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר נִתְפַּזְּרוּ חֲלוֹגְלוֹגֶיךָ; הֲרֵינִי מְבִיאָה מַטְאֲטֵא – וְהֵבִיאָה מַכְבֶּדֶת (ירושלמי מגילה ב, ב).
לֹא יָדְעוּ וגו’ – את פירושן של שלוש המילים, ואף לא ידעו אם יש לכבד אנשים על פי גילם או על פי חוכמתם.
רַבִּי – יהודה הנשיא.
לְשָׁנִים – על פי הגיל, והמבוגרים תחילה.
קְטָעִים קְטָעִים – בהפסקות, שלא ברצף.
סֵרוּגִין סֵרוּגִין – וכך הבינו את פירוש המילה.
טָעוּן פַּרְפְּחִינִין – נושא בידו סוג של צמח (רגלת הגינה).
מַכְבֶּדֶת – מטאטא (וכך למדו את פירוש המילה הזו שלא ידעו אותה).
*
ט דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לוֹמַר בְּבֵית הַמֶּרְחָץ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (שבת מא ע"א).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות