י כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא בְּלָשׁוֹן אֶחָד נִגְלָה, אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת: “וַיֹּאמֶר ה' מִסִּינַי בָּא” (דברים לג, ב) – זֶה לָשׁוֹן עִבְרִי, “וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ” (שם) – זֶה לָשׁוֹן רוֹמִי, “הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן” (שם) – זֶה לָשׁוֹן עֲרָבִי, “וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ” (שם) – זֶה לָשׁוֹן אֲרַמִּי (ספרי דברים, שמג).
“מִסִּינַי” – שם ניתנה תורה לעם ישראל, בעברית.
“מִשֵׁעִיר” – מושבו של עשיו, שהוא לפי האגדה אביה של רומי.
“פָּארָן” – מקום מושבו של ישמעאל (בראשית כא, כא).
“וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ” – ותיבת “אתה” (שפירושה: בא) היא בהשפעת הארמית (“אתא”).
*
יא שָׁאַל בֶּן דָּמָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל אֶת רַ' יִשְׁמָעֵאל: כְּגוֹן אֲנִי שֶׁלָּמַדְתִּי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מַהוּ לִלְמֹד חָכְמַת יְוָנִית? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה” (יהושע א, ח) – צֵא וּבְדֹק שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה וּלְמַד בָּהּ חָכְמַת יְוָנִית (מנחות צט ע"ב).
מַהוּ לִלְמֹד וגו’ – האם מותר לי ללמוד (גם) את השפה היוונית ואת הפילוסופיה היוונית?
קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר אליו.
בְּדֹק – מצא (וראו בקטע הבא).
*
יב שָׁאֲלוּ אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מַהוּ שֶׁיְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ יְוָנִית? אָמַר לָהֶם: יְלַמְּדֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה” (יהושע א, ח).
– מֵעַתָּה אָסוּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בִּשְׁבִיל שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה?” וַהֲרֵי שָׁנָה רַ' יִשְׁמָעֵאל: “וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים” (דברים ל, יט) – זוֹ אֻמָּנוּת?
רַ' בָּא בְּנוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא בַּר בָּא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי הַמָּסוֹרוֹת.
רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מֻתָּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְוָנִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תַּכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁרַ' אַבָּהוּ מְבַקֵּשׁ לְלַמֵּד בִּתּוֹ, תּוֹלֶה לוֹ בְּרַ' יוֹחָנָן! שָׁמַע רַ' אַבָּהוּ וְאָמַר: יָבוֹא עָלַי, אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרַ' יוֹחָנָן! (ירושלמי סוטה ט, טו; שם שבת ו, א).
מַהוּ וגו’ – ראו בקטע הקודם.
“וְהָגִיתָ בּוֹ” – בתורה.
מֵעַתָּה – אם כן.
אֻמָּנוּת – מקצוע.
זוֹ אֻמָּנוּת – וחובה על האדם לעסוק גם בה (ולא רק בתורה).
בָּא – קיצור השם אבא.
מָסוֹרוֹת – מלשינים (שינצלו את ידיעת היוונית בקשריהם עם השלטון הרומי).
בִּתּוֹ – שאינה מחויבת בלימוד תורה.
תַּכְשִׁיט – מעלה, דבר המוסיף לה חן.
תּוֹלֶה וגו’ – מייחס את דעתו לר' יוחנן.
יָבוֹא עָלַי – לשון שבועה (מר יהיה גורלי אם איני דובר אמת).
*
יג שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָשׁוֹן סוּרְסִי לְמָה: אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אוֹ לָשׁוֹן יְוָנִית.
וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: בְּבָבֶל לָשׁוֹן אֲרַמִּי לְמָה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אוֹ לָשׁוֹן פַּרְסִי (בבא קמא פב ע"ב–פג ע"א).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
לָשׁוֹן סוּרְסִי וגו’ – מה הצורך בשימוש בשפה הארמית (בניב הארץ ישראלי שלה)?
פָּרְסִי – לשון השלטון הזר בבבל.
*
יד אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: אַל יְהֵא לָשׁוֹן סוּרְסִי קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁבַּתּוֹרָה וּבִנְבִיאִים וּבִכְתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד; בַּתּוֹרָה – “וַיִּקְרָא־לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא” (בראשית לא, מז); בַּנְּבִיאִים – “כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם: אֱלָהַיָּא דִי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ” (ירמיה י, יא); בַּכְּתוּבִים: “וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית: מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי” (דניאל ב, ד) (בר"ר עד, יד; ירושלמי סוטה ז, ב).
אַל יְהֵא וגו’ – אל תזלזל בשפה הארמית (וראו בקטע הקודם).
חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד – על ידי כך שעושה שימוש בשפה זו.
*
טו אָמַר רַב חֲנִינָא: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁקָּרוֹב לְשׁוֹנָם לִלְשׁוֹן תּוֹרָה (פסחים פז ע"ב).
לְשׁוֹן תּוֹרָה – עברית (הקרובה לארמית, וכך לא תשתכח העברית מן הגולים).
*
טז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר (סנהדרין לח ע"ב).
סִפֵּר – דיבר.
*
יז אָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי (שבת יב ע"ב).
יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו – יבקש את בקשותיו בתפילתו.
נִזְקָקִין לוֹ – מסייעים לו (להביא את תפילותיו למרומים).
*
יח אָמַר רַ' יוֹנָתָן שֶׁל בֵּית גֻּבְרִין: אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת נָאִים שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: לַעַז לְזֶמֶר, רוֹמִי לִקְרָב, סוּרְסִי לְאִלְיָה, עִבְרִי לְדִבּוּר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף אַשּׁוּרִי לִכְתָב.
אַשּׁוּרִי יֵשׁ לוֹ כְּתָב וְאֵין לוֹ לָשׁוֹן, עִבְרִי יֵשׁ לוֹ לָשׁוֹן וְאֵין לוֹ כְּתָב. בָּחֲרוּ לָהֶם כְּתָב אַשּׁוּרִי וְלָשׁוֹן עִבְרִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ “אַשּׁוּרִי”? שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר בִּכְתָבוֹ. אָמַר רַ' לֵוִי: עַל שֵׁם שֶׁעָלָה בְּיָדָם מֵאַשּׁוּר (ירושלמי מגילה א, ט; אסת"ר ד, יב).
נָאִים – ראוי.
לַעַז לְזֶמֶר – יוונית לשירה.
רוֹמִי לִקְרָב – לטינית לעיסוק בענייני מלחמה.
סוּרְסִי לְאִלְיָה – ארמית לאמירת קינות.
אַשּׁוּרִי – כינוי לצורת האותיות העבריות.
אֵין לוֹ לָשׁוֹן – עם היעלמות האשורים מן העולם.
אֵין לוֹ כְּתָב – המיוחד רק לו.
בָּחֲרוּ לָהֶם – ישראל.
מְאֻשָּׁר בִּכְתָבוֹ – בהיר ומבטיח קריאה נוחה.
עַל שֵׁם וגו’ – משום שהובא עם אנשי שיבת ציון מבבל (יורשתה של ממלכת אשור).
*
יט “וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר” (ישעיה יד, כב) – “שֵׁם” זֶה הַכְּתָב, “שְׁאָר” זֶה לָשׁוֹן (מגילה י ע"ב).
“וְהִכְרַתִּי” – אשמיד.
זֶה הַכְּתָב – הנפוץ בעולם ומפרסם כך את שמה של בבל.
זֶה לָשׁוֹן – שכל עוד יש מי שדובר בה, נשארת האומה בעולם.
*
כ “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֶאֱדוֹם… בָּזוּי אַתָּה מְאֹד” (עובדיה א–ב) – שֶׁאֵין לָהֶם לֹא כְתָב וְלֹא לָשׁוֹן (עבודה זרה י ע"א).
אֱדוֹם – המסמלת בספרות חז"ל את רומי.
אֵין לָהֶם וגו’ – אלא עושים (בעיקר במזרח) שימוש ביוונית.
*
כא “וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי” (במדבר כב, כט) – גּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לְשׁוֹנוֹ סָרוּחַ (במ"ר כ, יד).
לְשׁוֹנוֹ סָרוּחַ – אינו מדבר בלשון נקייה (כי למילה “התעללת” הקשרים של זימה [כגון שופטים יט, כה]).
*
כב “הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם” (בראשית יא, ז) – בִּלְבֵּל לְשׁוֹנוֹתָם וְלֹא יָבִין אֶחָד מֵהֶם לָשׁוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן הָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּבוֹ בְלָשׁוֹן נִבְרָא הָעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי יֵצֶר הָרָע חָלְקוּ בְּרִיּוֹתַי וְנֶחְלְקוּ לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן, אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא מַשְׁוִין כֻּלָּן כָּתֵף אֶחָד לִקְרֹא בִשְׁמִי וְעוֹבְדִין אוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד” (צפניה ג, ט) (תנחומא נח, כח).
בִּלְבֵּל – הקב"ה.
הַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן – לשון הדיבור קודם לחטאם של אנשי מגדל בבל.
עַל יְדֵי – בגלל.
שִׁבְעִים לָשׁוֹן – כמספר אומות העולם.
לָעוֹלָם הַבָּא – לעתיד לבוא.
מַשְׁוִין כַּלָּן וגו’ – מצטרפים יחד.
“שָׂפָה בְרוּרָה” – שפה אחידה לכול.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות