נט “אֵלַי קֹרַא מִשֵּׂעִיר, שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה” (ישעיה כא, יא) – אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִישַׁעְיָה: רַבֵּנוּ יְשַׁעְיָה, מָה יוֹצֵא לָנוּ מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה? אָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁנִּשְׁאַל. כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל חָזַר אֶצְלָם, אָמְרוּ לוֹ: “שֹׁמֵר, מַה מִּלֵּיל” (שם) – מָה מִלֵּל שׁוֹמֵר הָעוֹלָמִים? אָמַר לָהֶם: “אָמַר שֹׁמֵר, אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה” (ישעיה כא, יב). אָמְרוּ לוֹ: וְגַם לַיְלָה?! אָמַר לָהֶם: לֹא כְּשֶׁאַתֶּם סְבוּרִים, אֶלָּא בֹּקֶר לְצַדִּיקִים וְלַיְלָה לִרְשָׁעִים, בֹּקֶר לְיִשְׂרָאֵל וְלַיְלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶם: אֵימַת שֶׁתִּרְצוּ אַתֶּם יִרְצֶה הוּא – “אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ” (שם). אָמְרוּ לוֹ: מִי מְעַכֵּב? אָמַר לָהֶם: תְּשׁוּבָה – “שֻׁבוּ אֵתָיוּ” (שם) (ירושלמי תענית א, א).
הַלַּיְלָה הַזֶּה – הגלות הארוכה, גלות רומי (המסומלת בשעיר), המשולה ללילה חשוך.
עַד שֶׁנִּשְׁאַל – את פי הקב"ה.
מִלֵּל – אמר (הקב"ה, הוא שומר העולמים).
“אָתָה” וגו’ – בא (לאחר הלילה יבוא הבוקר, אור הגאולה).
וְגַם לַיְלָה? – האם אחרי הבוקר ישוב הלילה?
כְּשֶׁאַתֶּם – כמו שאתם.
“אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ” – ותרגום המילים הארמיות: אם תבקשו תבקשו, אך מדרשן: אם תרצו, ירצה גם הוא.
מְעַכֵּב – את הגאולה.
תְּשׁוּבָה – אי חזרה בתשובה היא המעכבת, ועל כן מסיים הנביא בקריאה (בארמית): שובו ובואו.
*
ס “קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ” (ישעיה ס, א) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, בָּא אֶחָד וְהִדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר – וְכָבָה, וּבָא אַחֵר וְהִדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר – וְכָבָה. אָמַר: מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵינִי מַמְתִּין אֶלָּא לְאוֹרוֹ שֶׁל בֹּקֶר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עָשִׂינוּ לְךָ מְנוֹרָה בִּימֵי מֹשֶׁה – וְכָבְתָה, בִּימֵי שְׁלֹמֹה – וְכָבְתָה; מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין אָנוּ מַמְתִּינִים אֶלָּא לְאוֹרְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר” (תהלים לו, י) (ילק"ש לישעיה, תצט).
בִּימֵי מֹשֶׁה – במשכון (שנחרב).
בִּימֵי שְׁלֹמֹה – במקדש.
*
סא “הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם” (שיר השירים ב, ז; ג, ה; ה, ח) – אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: שָׁלוֹשׁ שְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹמָה; וְאַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם; וְאַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּי.
“הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם… בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה” (שיר השירים ב, ז; ג, ה) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם מְקַיְּמִים אֶת הַשְּׁבוּעָה – מוּטָב, וְאִם לָאו – אֲנִי מַתִּיר אֶת בְּשַׂרְכֶם כִּצְבָאוֹת אוֹ כְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה (כתובות קיא ע"א).
שָׁלוֹשׁ שְׁבוּעוֹת – החזרה המשולשת על לשון ההשבעה (וראו בקטע הבא).
שֶׁלֹא יַעֲלוּ כְּחוֹמָה – שלא יעלו לארץ ישראל במספר רב של אנשים ובעוצמה.
יִשְׁתַּעְבְּדוּ – ישעבדו.
מוּטָב – טוב ויפה.
מַתִּיר וגו’ – מתיר להרוג אתכם, כפי שמותר לשחוט ולאכול את בשר הצבי והאיל (ראו דברים יב, טו).
*
סב “הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם… אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (שיר השירים ב, ז; ג, ה) – רַ' אוֹנְיָא אָמַר: אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת הִשְׁבִּיעָם כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת שֶׁדָּחֲקוּ עַל הַקֵּץ וְנִכְשְׁלוּ, וְאֵלּוּ הֵם: אֶחָד בִּימֵי עַמְרָם, וְאֶחָד בִּימֵי בֶּן דִּינַי, וְאֶחָד בִּימֵי בֶּן כּוֹזֵבָא, וְאֶחָד בִּימֵי שׁוּתֶלַח בֶּן אֶפְרַיִם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת… לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים” (תהלים עח, ט–י) (שהש"ר ב, ז).
אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת – הביטוי “השבעתי אתכם בנות ירושלים” מצוי במגילת שיר השירים פעמיים נוספות (ה, ח; ח, ד).
כְּנֶגֶד – אל מול.
דָּחֲקוּ עַל הַקֵץ – ניסו להביא את הגאולה בכוח, טרם זמנה (והוא מדרש על “אם תעוררו… עד שתחפץ”).
בִּימֵי עַמְרָם – כשהחליטו בני ישראל להימנע מהולדת בנים (ראו סוטה יב ע"א) וכך לאלץ את הקב"ה לגאול אותם בטרם ייעלם העם.
בֶּן דִינַי – מראשי המרד ברומאים בעת חורבן הבית.
בֶּן כּוֹזֵבָא – הידוע יותר בשמו בר כוכבא (ובאיגרותיו הוא קרוי בן כוסיבא).
שׁוּתֶלַח בֶּן אֶפְרַיִם – על יסוד מסורת אגדית שלפיה ביקשו בני אפרים לצאת ממצרים טרם עת ומתו בדרכם לארץ ישראל (סנהדרין צב ע"ב ועוד [ראו דברי הימים א ז, כב]).
*
סג “וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ” (בראשית ח, ט) – רַב יְהוּדָה בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת; וְכָךְ “הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם וְלֹא מָצְאָה מָנוֹחַ” (איכה א, ג) – אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת; וְכָךְ “וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ” (דברים כח, סה) – הָא אִלּוּ מָצְאוּ מָנוֹחַ לֹא הָיוּ חוֹזְרִים (בר"ר לג, ו; איכ"ר א, כט).
“הִיא” – עם ישראל.
חוֹזֶרֶת – לארץ ישראל.
*
סד מֹשֶׁה אָמַר: “וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם” (ויקרא כו, לח); בָּא יְשַׁעְיָה וְאָמַר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ” (ישעיה כז, יג).
אָמַר רַב: מִתְיָרֵא אֲנִי מִמִּקְרָא זֶה: “וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם”.
– וְשֶׁמָּא כַּאֲבֵדָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: “תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ” (תהלים קיט, קעו)?
– אֶלָּא מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַמִּקְרָא: “וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם” (ויקרא כו, לח);
– וְשֶׁמָּא כַּאֲכִילַת קִשּׁוּאִים וּדְלוּעִים? (מכות כד ע"א).
בָּא יְשַׁעְיָה – והבטיח את חזרת האובדים לארץ.
מִתְיָרֵא וגו’ – חושש מן האמור בפסוק לגבי אובדן העם.
וְשָׁמָּא כַּאֲבֵדָה הַמִּתְבַּקֶשֶׁת – תגובת חכם אחר על דברי רב: שמא גורל העם יהיה כגורל אבידה שבעליה מחפש אחריה ואף מוצא אותה?
אֶלָא מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַמִּקְרָא – המשך דברי רב, החושש מהאמור בסיום הפסוק בדבר חיסולו המוחלט של העם.
כַּאֲכִילַת קִשּׁוּאִים וּדְלוּעִים – שגם אם הם נאכלים, נותרים אחריהם גרעיניהם לזריעה ולצמיחה מחודשות.
*
סה “הָיְתָה כְּאַלְמָנָה” (איכה א, א) – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לִבְרָכָה: “כְּאַלְמָנָה” וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵלֶיהָ (תענית כ ע"א; סנהדרין קד ע"א; איכ"ר א, ג).
לִבְרָכָה – ניתן לדרוש את הדברים לחיוב.
דַּעְתּוֹ – כוונתו.
*
סו “וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי” (שיר השירים ח, יד) – מָה הַצְּבִי הַזֶּה הוֹלֵךְ לְסוֹף הָעוֹלָם וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפַּזְרוּ בְּכָל הָעוֹלָם, עֲתִידִין לַחֲזֹר (ילק"ש לשיר השירים, תתקצד).
לְסוֹף הָעוֹלָם – למרחקים גדולים.
*
סז שָׁנִינוּ: “וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים” (ויקרא כו, מד) – בִּימֵי כַּשְׂדִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; “וְלֹא גְּעַלְתִּים” (שם) – בִּימֵי הָמָן, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר; “לְכַלֹּתָם” (שם) – בִּימֵי יְוָנִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּמַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כּוֹהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו; “לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם” (שם) – בִּימֵי רוֹמִיִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי שֶׁל בֵּית רַבִּי וְחַכְמֵי דּוֹרוֹת; “כִּי אֲנִי ה' אֱלהֵיהֶם” (שם) – לְעָתִיד לָבוֹא, שֶׁאֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלָה לִשְׁלֹט בָּהֶם (מגילה יא ע"א).
כַּשְׂדִּים – בבל.
שִׁמְעוֹן הַצַדִּיק – מאנשי כנסת הגדולה, המוסד העליון בהנהגתו הרוחנית של עם ישראל בתקופת הבית השני.
בֵּית רַבִּי – בית הנשיא, צאצאי רבי יהודה הנשיא.
*
סח “יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם” (בראשית טו, יג) – “יָדֹע” שֶׁאֲנִי מְפַזְּרָם, “תֵּדַע” שֶׁאֲנִי מְכַנְּסָם; “יָדֹע” שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָם, “תֵּדַע” שֶׁאֲנִי פּוֹרְקָם; “יָדֹע” שֶׁאֲנִי מְשַׁעְבְּדָם, “תֵּדַע” שֶׁאֲנִי גּוֹאֲלָם (בר"ר מד, יח).
“יָדֹעַ תֵּדַע” – דברי הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים, הנדרשים כהודעה על סבל הגלות ועל גאולה גם יחד.
מְמַשְׁכְּנָם – מפקיד את ישראל כמשכון (לזמן קצוב) בידי אומות העולם.
פּוֹרְקָם – פודה אותם.
*
סט “יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה” (תהלים כ, ב) – מָשָׁל לְאָב וּבֵן שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְנִתְיַגַּע הַבֵּן וְאָמַר לָאָב: אַבָּא, הֵיכָן הִיא הַמְּדִינָה? אָמַר לוֹ: בְּנִי, סִימָן זֶה יְהֵא בְּיָדְךָ: אִם רָאִיתָ בֵּית הַקְּבָרוֹת לְפָנֶיךָ – הָרֵי הַמְּדִינָה קְרוֹבָה לְךָ. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם רְאִיתֶם אֶת הַצָּרוֹת שֶׁתָּכְפוּ אֶתְכֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַתֶּם נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה” (מד"ת כ, ד; ילק"ש לתהלים, תרפ).
הַמְּדִינָה – העיר.
סִימָן זֶה וגו’ – הרי לך סימן שבעזרתו תוכל להשיב על השאלה.
תָּכְפוּ – באו זו אחר זו בלא הפסקה.
*
ע אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אַתָּה גּוֹאֲלֵנוּ? אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁתֵּרְדוּ לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ” (הושע ב, ב). אָמְרוּ בְּנֵי קֹרַח: בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה אָנוּ – “כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ… קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ” (תהלים מד, כו–כז) (מד"ת מה, ג; ילק"ש להושע, תקלג).
מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה – השלב, המעמד, הנמוך ביותר.
“וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ” – מילים אלה נדרשות כאומרות כי רק כשינמיכו עד הארץ יתחילו לעלות.
בְּנֵי קֹרַח – אומרי המזמור (פסוק א).
*
עא “הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו” (בראשית כז, כב) – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַי: רַבִּי הָיָה דּוֹרֵשׁ: קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מְצַוֵּחַ מִמָּה שֶׁעָשׂוּ לוֹ הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (בר"ר סה, כא).
רַבִּי – הרב שלי, מורי.
יַעֲקֹב, עֵשָׂו – המסמלים בדרשה זו את עם ישראל ואת רומי.
*
עב “וְאַתָּה ה' עַד מָתָי?” (תהלים ו, ד) – אָמַר רַב כָּהֲנָא: מָשָׁל לְחוֹלֶה שֶׁהָיָה מִתְרַפֵּא עַל יְדֵי הָרוֹפְאִים, וְהָיָה הַחוֹלֶה מְצַפֶּה, מָתַי יָבוֹא הָרוֹפֵא, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת אוֹ בְּשֵׁשׁ אוֹ בְּשֶׁבַע – וְלֹא בָּא. עָבְרוּ שְׁמוֹנֶה, תֵּשַׁע, עֶשֶׂר – וְלֹא בָּא. עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, וְאָמַר: אִם שָׁהִיתָ עוֹד צִבְחַר, נַפְשִׁי יָצְאָה. כָּךְ אָמַר דָּוִד: כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה הַמַּלְכֻיּוֹת מוֹשְׁכוֹת וּמִשְׁתַּעְבְּדוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, צָוַח “וְאַתָּה ה' עַד מָתָי”, שֶׁאַתָּה הוּא הָרוֹפֵא שֶׁלִּי וְשׁוֹהֶה לָבוֹא אֶצְלִי (מד"ת ו, ה).
אַרְבַּע שָׁעוֹת – השעה הרביעית של היום.
מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא – מתקרב ומגיע.
שָׁהִיתָ עוֹד צִבְחַר – התעכבת עוד מעט.
דָּוִד – בעל ספר תהלים.
מוֹשְׁכוֹת – ממשיכות לאורך זמן רב.
שׁוֹהֶה – מתעכב.
*
עג “וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל” (ירמיה מו, כז) – מְדַבֵּר בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ” (בראשית כח, יב) – אֵלּוּ שָׂרַי אֻמּוֹת הָעוֹלָם; מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים חֲלָקִים וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְעוֹלֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: תֹּאמַר אֵין לוֹ לָזֶה יְרִידָה?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב” – אֲפִלּוּ אַתָּה רוֹאֵהוּ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב אֶצְלִי, מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה'” (עובדיה ד) (פדר"כ כג, ב; ויק"ר כט, ב; תנחומא ויצא, ב; ילק"ש לבראשית, קכא).
“תֵּחַת” – תפחד.
שָׂרֵי אַמּוֹת הָעוֹלָם – כי לכל אומה יש במרומים שר (מלאך) המייצג אותה.
שִׁבְעִים שְׁלַבִּים – כנגד שבעים שנות שלטון מלכות בבל בעם ישראל (וכן בהמשך לגבי שאר המלכויות).
אֱדוֹם – היא רומי.
אֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה – אין איש יודע כמה שלבים עולה מלכות זו.
אֵין לוֹ לָזֶה יְרִידָה – ומלכות רומי תמשול לעולם.
“אִם תַּגְבִּיהַ” וגו’ – דברי הנביא מכוונים אל אדום.
*
עד “וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ” (בראשית ט, ה) – אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת; “וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם” (שם) – זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו” (שם לב, יב) (בר"ר לד, יג).
“אֶדְרֹשׁ” – אתבע (נקם או עונש) משופכי דמים, בעלי חיים ובני אדם.
אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת – שנראו בחזון דניאל (פרק ז) כארבע חיות, והן מזוהות כבבל, מדי, יוון ורומי (המסמלת את עשיו).
*
עה “כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע” (ישעיה סא, י) – שִׁבְעָה לְבוּשִׁים לָבַשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּפָּרַע מֵאֱדוֹם הָרְשָׁעָה: כְּשֶׁבָּרָא הָעוֹלָם לָבַשׁ הוֹד וְהָדָר; כְּשֶׁנִּגְלָה לָנוּ עַל הַיָּם לָבַשׁ גֵּאוּת; כְּשֶׁנָּתַן אֶת הַתּוֹרָה לְעַמּוֹ לָבַשׁ עֹז; כְּשֶׁנִּפְרַע מִן הַכַּשְׂדִּים לָבַשׁ נְקָמָה; כְּשֶׁעָתִיד לִמְחֹל עֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לוֹבֵשׁ לָבָן, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמָּשִׁיחַ נִגְלֶה לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ צְדָקָה, וּכְשֶׁבָּא לִפָּרַע מִמַּלְכוּת אֱדוֹם לוֹבֵשׁ אָדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ” (ישעיה סג, ב) – זוֹ נִקְמַת אֱדוֹם. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְבוּשׁ זֶה נָאֶה לְךָ מִכָּל לְבוּשִׁים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלָּבַשְׁתָּ (פס"ר לז, ב).
יִפָּרַע מֵאֱדוֹם הָרְשָׁעָה – יעניש את רומי.
הוֹד וְהָדָר – תהלים קד, א.
גֵאוּת – שם צג, א.
עֹז – שם כט, יא.
כַּשְׂדִּים – בבל.
נְקָמָה – ישעיה נט, יז.
לָבָן – דניאל ז, ט.
צְדָקָה – ישעיה נט, ז.
בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה – שעת הנקמה מאדום.
*
עו תְּנָא בְּשֵׁם רַ' אֱלִיעֶזֶר: נִקְמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד עֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא” (דברים טו, ט); נִקְמָתָם שֶׁל אֱדוֹם בְּיַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל” (יחזקאל כה, יד) (ויק"ר לד, ט).
נִקְמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וגו’ – עם ישראל נענש על שאינו נענה לבקשות עזרה מצד העניים.
“וְקָרָא עָלֶיךָ” וגו’ – הפסוק מדבר בעני שאין רוצים להלוות לו.
נִקְמָתָם שֶׁל אֱדוֹם – אדום (רומי) תיענש על פגיעתה בעם ישראל, הגזול והעשוק כעני.
*
עז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת אֱדוֹם בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (מיכה ה, ב) (יומא י ע"א).
בֶּן דָּוִד – המשיח.
תִּפְשֹׁט – תתפשט.
“לָכֵן יִתְּנֵם” וגו’ – והפסוק נדרש כעוסק בגאולת בני ישראל במקביל לתקופת היריון ולידה.
*
עח “מִן הָאָדֹם הָאָדֹם” (בראשית כה, ל) – הוּא אָדֹם וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם – “וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי” (שם שם, כה); תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם – “הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה” (שם שם, ל); אַרְצוֹ אֲדֻמָּה – “אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם” (שם לב, ד); גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים – “מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם” (נחום ב, ד); לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים – “אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים” (שם); פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם – “דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם” (שיר השירים ה, י); בִּלְבוּשׁ אָדֹם – “מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ” (ישעיה סג, ב) (בר"ר סג, יב).
הוּא אָדֹם – עשיו, המסמל את רומי (וכל הדרשה עוסקת בקשר שבין עשיו·שעיר·אדום לצבע האדום).
פּוֹרֵעַ – מעניש, נוקם.
“מְתֻלָּעִים” – לבושים בגדים הצבועים בתולעת שני, שצבעה אדום.
“דּוֹדִי” – הוא הקב"ה.
“מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ” – דברי הנביא מופנים אל הקב"ה, החוזר מנקמתו באויבי ישראל.
*
עט אָמַר רַ' יוֹנָתָן: שְׁלוֹשָׁה דְבָרִים נִתְּנוּ מַתָּנָה לָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: תּוֹרָה וּמְאוֹרוֹת וּגְשָׁמִים; רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: אַף הַשָּׁלוֹם; רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נְחֶמְיָה אָמַר: אַף הַיְּשׁוּעָה; רַ' תַּנְחוּמָא אָמַר: אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; רַ' יִצְחַק בֶּן מַרְיוֹן אָמַר: אַף פָּרָשַׁת הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, כֵּיוָן שֶׁאָדָם יוֹרֵד לְתוֹכוֹ מִיָּד מֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הָרַחֲמִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם (בר"ר ו, ה; ויק"ר לה, ח).
נִתְּנוּ מַתָּנָה – חינם (ולשון נת"ן נזכרת במקרא לגבי כל הדברים המנויים בקטע, כגון: שמות לא, יח [תורה]; בראשית א, יז [מאורות] וכן הלאה).
פָּרָשַׁת הַיָּם הַגָּדוֹל – היכולת להפליג בים התיכון ולצאת ממנו בשלום (ראו ישעיה מג, טז).
הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם – היא רומי (“ונתתי נקמתי באדום” [יחזקאל כה, יד]).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות