מט אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם “אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה”? שֶׁהֶחֱזִירוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ. בָּא מֹשֶׁה אָמַר: “הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא” (דברים י, יז); בָּא יִרְמְיָה וְאָמַר: גּוֹיִם מְקַרְקְרִים בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? – לֹא אָמַר “נוֹרָא”; בָּא דָּנִיּאֵל וְאָמַר: גּוֹיִים מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּבָנָיו, אַיֵּה גְבוּרוֹתָיו? לֹא אָמַר “גִּבּוֹר”. בָּאוּ הֵם וְאָמְרוּ: אַדְרַבָּה, זוֹ הִיא גְּבוּרַת גְּבוּרָתוֹ, שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת כַּעְסוֹ וְנוֹתֵן אֹרֶךְ אַפַּיִם לִרְשָׁעִים; וְאֵלּוּ הֵן נוֹרְאוֹתָיו, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיאָךְ אֻמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בֵּין הָאֻמּוֹת?! – וּבָשָׂר וָדָם יֵשׁ בּוֹ כּוֹחַ לִתֵּן קִצְבָה לַדְּבָרִים הַלָּלוּ?
אָמַר רַ' יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: יוֹדְעִין הֵם הַנְּבִיאִים שֶׁאֱלוֹהָם אֲמִתִּי וְאֵינָן מַחֲנִיפִין לוֹ (יומא סט ע"ב; ירושלמי ברכות ז, ג).
הֶחֱזִירוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ – החזירו את שבחיו של הקב"ה, שהם ככתר לו, לקדמותם.
מְקַרְקְרִים – מנפצים את הקירות במקדש.
לֹא אָמַר “נוֹרָא” – אלא “האל הגדול הגיבור” (ירמיה לב, יח).
מִשְׁתַּעְבְּדִים – מושלים.
לֹא אָמַר “גִּבּוֹר” – אלא “האל הגדול והנורא” (דניאל ט, ד).
בָּאוּ הֵם – אנשי כנסת הגדולה (וקבעו בפתיחת תפילת שמונה עשרה את המילים: “האל הגדול הגיבור והנורא”).
כּוֹבֵשׁ – עוצר, בולם.
נוֹתֵן אֹרֶךְ אַפַּיִם – נוהג בסבלנות ובמתינות (שמא יחזרו בתשובה).
שֶׁאִלְמָלֵא וגו’ – איך היה יכול עם ישראל להמשיך ולהתקיים, בלא הפחד שמפיל הקב"ה על אומות העולם?
וּבָשָׂר וָדָם וגו’ – האם יכול בן אדם (כגון ירמיהו ודניאל) לקבוע קצבה מוגבלת לשבחי הקב"ה?
*
נ אַדְרְיָנוֹס אָמַר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: גְּדוֹלָה הַכִּבְשָׂה הָעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים! אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹמְרָהּ וְשׁוֹבְרָם לְפָנֶיהָ! הֱוֵי: “כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח” (ישעיה נד, יז) (תנחומא תולדות, ה).
אַדְרְיָנוֹס – קיסר רומי.
הַכִּבְשָׂה וגו’ – דימוי לעם ישראל המחזיק מעמד בעוז בקרב אומות העולם האורבות לו.
הָרוֹעֶה – הקב"ה.
הֱוֵי – לפיכך.
*
נא פִילוֹסוֹף אֶחָד שָׁאַל אֶת רַ' אֶלְעָזָר: לֹא כָּךְ אָמַר הַנָּבִיא: “הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס” (מלאכי א, ד) – וַהֲלֹא כָּל הַבִּנְיָנִים קַיָּמִים! אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר: לֹא דִבֵּר הַכָּתוּב כְּנֶגֶד הַבִּנְיָן, אֶלָּא כְּנֶגֶד הָעֵצוֹת; כָּל מָה שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים וּמְחַשְּׁבִים בִּלְבַבְכֶם לִבְנוֹת עָלֵינוּ וּלְכַלּוֹתֵנוּ – הוּא הוֹרֵס עֲצַתְכֶם. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, כָּךְ הוּא; יוֹשְׁבִים בְּכָל שָׁנָה לָבוֹא וּלְכַלּוֹת אֶתְכֶם וְזָקֵן אֶחָד בָּא וּמְבַטֵּל (ילק"ש למלאכי, תקפז).
פִילוֹסוֹף – חכם רומי.
“הֵמָּה יִבְנוּ” – והפסוק מדבר באדום (סמלה של רומי).
כְּנֶגֶד – על.
זָקֵן – אולי הכוונה להופעות פלאיות של אליהו הנביא.
*
נב רַ' אַבָּהוּ הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ לִפְנֵי הַמִּינִים בְּרַב סָפְרָא, שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא. הֵנִיחוּ לוֹ מֶכֶס שֶׁל שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים. פַּעַם אַחַת מְצָאוּהוּ, אָמְרוּ לוֹ: “רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם” (עמוס ג, ב) – מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵמָה מְכַלָּהּ בְּאוֹהֲבוֹ? שָׁתַק וְלֹא אָמַר לָהֶם כְּלוּם. הֵטִילוּ סוּדָר בְּצַוָּארוֹ וְהָיוּ מְצַעֲרִין אוֹתוֹ. בָּא רַ' אַבָּהוּ וּמְצָאָם. אָמַר לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם מְצַעֲרִים אוֹתוֹ? אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא אָמַרְתָּ לָנוּ שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא? וְלֹא יָדַע לוֹמַר לָנוּ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ פָּסוּק! אָמַר לָהֶם: לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם אֶלָּא בְּמִשְׁנָה, אֲבָל בְּמִקְרָא כְּלוּם אָמַרְתִּי לָכֶם? אָמְרוּ לוֹ: בַּמֶּה נִשְׁתַּנֵּיתֶם אַתֶּם, שֶׁיּוֹדְעִים? אָמַר לָהֶם: אָנוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁאָנוּ מְצוּיִים אֶצְלְכֶם, מְטִילִים עַל עַצְמֵנוּ וּמְעַיְּנִים, הֵם אֵינָם מְעַיְּנִים. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָנוּ אַתָּה. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ; אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט, שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת (עבודה זרה ד ע"א).
מִשְׁתַּבֵּחַ וגו’ – משבח את רב ספרא, חכם בבלי, באוזני כופרים (כנראה יהודים נוצרים).
הֵנִיחוּ וגו’ – ויתרו לו על תשלום מסים.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ וגו’ – האם אדם כועס מוציא את כעסו על אהובו? מכאן שאין ישראל אהובים על הקב"ה.
הֵטִילוּ סוּדָר וגו’ – כרכו פיסת בד סביב צווארו והציקו לו.
לֹא אָמַרְתִּי וגו’ – גדולתו של רב ספרא היא במשנה, לא בפירושי פסוקים בתנ"ך.
בַּמֶּה נִשְׁתַּנֵּיתֶם וגו’ – מדוע אתם, בני ארץ ישראל, שונים מן החכמים הבבלים ויודעים לפרש פסוקים?
מְצוּיִים אֶצְלְכֶם – חיים בחברת המינים (הנוהגים לחפש ביסוס לדעותיהם בפסוקי מקרא).
מְטִילִים וגו’ – מקבלים על עצמנו לעיין בפסוקים (ולהתכונן להתווכח על פירושיהם).
לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה – משל לאדם שתובע חוב משני אנשים.
מְעַט מְעַט – לא בפעם אחת, אלא במידה קטנה בכל פעם (וזה לדבריו פירוש המילה “אפקוד”).
*
נג “ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי” (תהלים ו, ב) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהָיְתָה בְּיָדוֹ חֶרֶב הִנְדוּיִית, וְנִשְׁבַּע שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל רֹאשׁ בְּנוֹ, וּכְשֶׁנִּתְפַּיֵּס אָמַר: אִם עָבְרָה עַל רֹאשׁ בְּנִי אֵין לוֹ חַיִּים, וּמִי יוֹרֵשׁ מַלְכוּתִי? וּלְבַטֵּל גְּזֵרָתִי אִי אֶפְשָׁר. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? הִכְנִיס הַחֶרֶב לְנַרְתֵּקָהּ וְהֶעֱבִירָה עַל רֹאשׁ בְּנוֹ – וְנִמְצָא בְּנוֹ נִצָּל וּגְזֵרָתוֹ נִתְקַיֶּמֶת.
רַ' חֲנִינָה אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָיְתָה לְפָנָיו אֶבֶן גְּדוֹלָה, וְנִשְׁבַּע שֶׁהוּא זוֹרְקָהּ עַל בְּנוֹ. חָזַר וְאָמַר: אִם אֲנִי זוֹרְקָהּ בּוֹ אֵין לוֹ חַיִּים. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? צִוָּה וְכִתְּתוּהָ צְרוֹרוֹת קְטַנִּים וְהִתְחִילוּ זוֹרְקִין עָלָיו אֶחָד אֶחָד – וְנִמְצָא הַמֶּלֶךְ הִצִּיל אֶת בְּנוֹ וְקִיֵּם אֶת שְׁבוּעָתוֹ (מד"ת ו, ג; ילק"ש לתהלים, תרלה).
אַל בְּאַפְּךָ תּוֹכִיחֵנִי – אל תעניש אותי בעוצמת כעסך.
חֶרֶב הִנְדּוּיִית – עשויה מברזל שבא מהודו והיא חדה במיוחד.
לְמֶלֶךְ – משל למלך.
כִּתְּתוּהָ צְרוֹרוֹת – שברו אותה לאבני חצץ.
*
נד אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל” (שופטים ה, יא)? צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפִּזְּרָם לְבֵין הָאֻמּוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' חֲנִינָא: אָנוּ טוֹבִים מִכֶּם. כָּתוּב בָכֶם: “כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם” (מלכים א יא, טז) – וְאִלּוּ אָנוּ, הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים יוֹשְׁבִים אַתֶּם עִמָּנוּ וְאֵין אָנוּ עוֹשִׂים לָכֶם כְּלוּם. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, יִטָּפֵל לְךָ תַּלְמִיד אֶחָד? נִטְפַּל לוֹ רַ' אוֹשַׁעְיָא, אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים כֵּיצַד תַּעֲשׂוּ: תְּכַלּוּ אֶת כֻּלָּם – אֵינָם אֶצְלְכֶם; אֶת שֶׁיֵּשׁ אֶצְלְכֶם – יִקְרְאוּ לָכֶם מַלְכוּת קְטוּעָה. אָמַר לוֹ: גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי! בְּכָךְ אָנוּ יוֹרְדִים, בְּכָךְ אָנוּ עוֹלִים (פסחים פז ע"ב).
“פִּרְזוֹנוֹ” – והמילה נדרשת בשיכול אותיות מלשון פיזור.
מִין – כופר (כנראה יהודי נוצרי).
“הִכְרִית” – השמיד.
“אֱדוֹם” – כינוי שכינו חז"ל את רומי והנצרות.
יוֹשְׁבִים אַתֶּם עִמָּנוּ – בקרב הרומאים.
רְצוֹנְךָ, יִטָּפֵל לְךָ – האם אתה מוכן שיצטרף אלינו?
תְּכַלּוּ אֶת כֻּלָם – תנסו להרוג את היהודים כולם.
אֵינָם אֶצְלְכֶם – לא כולם מצויים תחת שלטון רומי.
אֶת שֶׁיֵּשׁ אֶצְלְכֶם – תהרגו את היהודים שתחת שלטונכם.
מַלְכוּת קְטוּעָה – קצוצה, פגומה, שהורגת בתושביה.
גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי – לשון שבועה (באלת האהבה הרומית).
בְּכָךְ אָנוּ יוֹרְדִים וגו’ – בדיוק בעניין זה אנו מתחבטים ומתקשים להכריע.
*
נה “וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו” (בראשית לח, א) – אָמְרוּ: בּוֹאוּ וּנְפַזֵּר עַצְמֵנוּ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאָנוּ מְכֻנָּסִין הַשְּׁטָר מָצוּי לְהִגָּבוֹת (בר"ר פה, ב).
אָמְרוּ – אחי יוסף.
נְפַזֵר עַצְמֵנוּ – נתפזר ולא נשהה יחדיו.
כָּל זְמַן וגו’ – רק כשכולנו מצויים יחדיו, העונש (על מכירת יוסף) עשוי לבוא עלינו.
*
נו אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: לֹא לְמָקוֹם שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים גָּלוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין; עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים גָּלוּ לִפְנִים מִן נְהַר סַמְבַּטְיוֹן, שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מְפֻזָּרִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת (בר"ר עג, ו).
לִפְנִים מִן נְהַר סַמְבַּטְיוֹן – מעבר לנהר אגדי, שמימיו רותחים כל השבוע ונחים בשבת.
*
נז “וַיֹאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ” (בראשית לב, ט) – אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבְּדָרוֹם, “וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה” (שם) – אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה. אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לִפְלֵיטָה מִתְעַנִּים הָיוּ עֲלֵיהֶם בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי (בר"ר עו, ג).
בְּדָרוֹם – אזור השפלה ויהודה (שנהרס בידי רומי [המסומלת בעשיו] לאחר מרד בר כוכבא).
רַ' הוֹשַׁעְיָה – איש הגליל.
מִתְעַנִּים הָיוּ וגו’ – אנשי הגליל מתפללים וצמים יומיים בשבוע למען ביטחונם של אנשי הגולה.
*
נח אָמַר ר' אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ” (הושע ב, כה) – כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה, אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כֹּרִים. (פסחים פז ע"ב).
כְּלוּם וגו’ – האם אין אדם זורע כמות קטנה (“סאה”, כשישה ק"ג), אם אין הוא מתכוון לזכות בכמות גדולה (“כמה כורים”; והכור הוא שלושים סאה) של יבול?
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות