הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל אִם יְלִיד בַּיִת

הוּא מַדּוּע הָיָה לָבַן

(ירמיה ב' י"ד).

I.    🔗

ומי כבת ציין אחת היא בארץ

מורטה מכל עבר פצועה שדודה

לה השוד לה השבר לה הקרץ

אך אניה סוערה עניה מרודה.

II.    🔗

ואמרר בבכי ודמע הורדתי

לתלאות ישראל כי רבו וקשו

אל עמק הבכה אבל ירדתי

ומעי המו וכליותי רעשו.

III.    🔗

על שבר בת עמי השבר השברתי

מרב בכי כלה לשדי יבש מוחי

אמולה לבתי לנצח נגזרתי

ומה מר גורלי עברי אנכי.

IV.    🔗

אוי אליך אבוי את הבת יהודה

את העקות על שכם תשאי סבל

אך לזאת נולדת וזאת אליך התעודה

להרדף בחמה בכל ארצות התבּל.

V.    🔗

ראיתי את ציון שיה נאלמה

הנה דמה יזוב והיא מלאה פצעים

הכוה פצעוה ולא נותרה בה נשמה

אלה העריצים אלה הרשעים.

VI.    🔗

כל הגוים כלם פיהם פערו

לבלעך ישורן לכלותך מן הארץ

סערות עריצים עליך סערו

ולהשחיתך מגוי פרצו בך פרץ.

VII.    🔗

הנה עיני תהפכנה לפלגי מים

בראותי זב דמך בת לא רוחמה

קצתי התבל מאסתי בחיים

רחמני שר מות אז נפשי נמה.

VIII.    🔗

מה אנושה מכתי מה איום שברי

גם עיני לא תעצורנה משטף מים

מדוע כה יכו זרע (אברהם) העברי

וכל פושע עליו ירים ידים.

IX.    🔗

מה פשעך ישראל ומה חטאתך

כי כה תשא אך צרות אך יסורים

מה עול פעלת מה עותתך

ועקות אלה תהיינה לך כפורים.

X.    🔗

חפשתי במנורות בקשתי בנרות

בכל פעל ישראל ובכל מעשהו

ולא מצאתי בו חטאים ועברות

זולתי האחת יהודי הנהו.

XI.    🔗

אתה אל צבאות אדון השמים

מה חטא ישראל ומה פשע פשע

בי כל עול ירמסהו ברגלים

ואתה כה תחשה לא תצא לישע.