“ערבי טוב”, ספר חדש בהוצאת כנרת. בהוצאה טוענים שהמחבר, המשתמש בפסבדונים, יוסף שרארה, הוא בן תערובת יהודי־ערבי. אחרי קריאה זהירה קשה להאמין להם
ייתכן שאצטרך לאכול את התרבוש שלי, אבל הספר הזה, אני מוכן להמר, לא נכתב על־ידי האיש, המוצג בדף יחסי־הציבור של ההוצאה כ"בן לנישואי תערובת בין ערבי ליהודייה". אמת, יש כאן תערובת, אין מה לומר, אבל תערובת מסוג מיוחד במינו, שריח גימיק עולה ממנו. ויש כאן כמה מעידות, שנעשו ברישול שאינו מתאים לעבודת החיקוי המעולה לסגנון הכמו־ערבי. שתי הבולטות שבהן, במעידות הללו, שייכות לתחום התעתיק הנכון לשמות ערביים. הן שום ערבי המכבד את עצמו לא יכתוב צאלח־א־דין במקום צלאח־א־דין, ושום ערבי המכבד את עצמו, אחרי שטעה לאורך כל הספר בתעתיק שמו של המצביא המהולל, לא יכתוב בקעא אל־גרבייה במקום באקא אל־גרבייה. אלא אם כן.
אלא אם כן, כשהתרבוש שועט כבר במורד הוושט, קרה כאן אחד משני דברים: אחד, כתב־היד עבר עריכה מרושלת; שניים, הדבר נעשה כפעולת הסוואה מכופלת, שתפקידה להשאיר את זהות המחבר האמיתית לוטה בערפל הדו־לאומיות. לך תדע.
אבל עיקר כמעט שכחנו. זהו סיפור, בגוף ראשון, של ערבי־יהודי, שנולד לאב ערבי ולאם יהודייה ממוצא גרמני, בשנת 1950. הוא מתחיל בכסית ומשתלח לאחור עד מלחמת העולם הראשונה, כאשר פגש פרנץ רוזנצוויג, סבא לעתיד, בנער עזורי שרארה, אבא לעתיד, על חוף ימה של חיפה, והתאהבו זה בזה. עזורי ישא את בתו של פרנץ, חווה, ויביאו לאוויר העולם את גיבורנו יוסף, המאוהב בדינה ועוגב על ליילה, מתרועע עם אנשי כסית, ועובד בשביל המוסד. ואם לא די בכך, הוא אף דוחף את אהבת חייו להינשא לרמי, היפה מכסית. ואם לא די בכך, יוסף בורח מן הארץ ומנסה לעבוד במחיצת אנשי הארגונים הפלסטיניים בביירות השסועה. ולבסוף מגיעים לפאריס, משם נשלח, כנראה, כתב היד להוצאה. ההוצאה בתורה משמיטה את שתי המלים “ערבי מת” מן הכותרת ומשאירה אותנו עם פסיק אחרי ערבי טוב. שנדע.
הקריאה בפרקיו הראשונים של הספר עובדת על הקורא כמו שעובד טריק מלוכלך, מלוקק וממוחשב למשעי, באם לשאול מסגנון המחבר. משפטים כמו “הרץ הכי מהיר במחלקת קטועי הרגליים”, או “אף פעם לא ידעתי אם דינה יפה או שהיא מכוערת בצורה כל כך מושלמת”, או “דינה בסך הכל התרגום בגוף הסרט” – הותירו אותי אדיש נוכח אחיזת העיניים שבדימויים. הספר כולו, יש לציין, כתוב במן סגנון שכזה, יותר ערבי מערבי. אבל אחר כך מתרגלים ונוטים לסלוח, כי בכל זאת יש משהו, מאחורי הפגנת השרירים וסלסולי השפם הלשוני. אבל העצבנות נשארת הרושם השליט בגמר הקריאה. יוסף שרארה (קרי: ניצוץ!), יהא אשר יהא, מעצבן אותי עם תרגילי ההסוואה שלו והסגנון שלו וסיפור תולדות חייו. או שמא לבי גס כבר במעשיות הערביות־יהודיות האלה?
ערבי טוב, בעל־פסיק או נטול־פסיק, יש כאן, כנראה. אבל ספק אם יש ספר טוב.
אנטון שמאס
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות