ובה יידון הקשר שבין רבי נחמן מברסלב לבין דינה בת יעקב, וכן עניין הקשר הסמוי שבין שניהם לבין הישמעאלים, לאור המאורעות הגדולים והנוראים שפקדונו בשבוע החולף.
אלא שבטרם תורם גבה משתאה ויישמע קול המוחה, מוטב לעיין בהשתלשלות העניינים. והנה ראשיתם דווקא בחיפה, העיר אשר על החוף, והימים ימי שלהי המאה השמונה־עשרה. שהנה מגיע העירה רבנו הקדוש והנורא, אור הגנוז והנעלם, רבי נחמן מברסלב, שיצאה נפשו זה כבר לבקר בארץ הקודש ולקיים את מיצוות החג' כהלכתה. טלטולים רבים ותלאות אין ספור עברו על רבנו עד אשר הגיע לחוף מבטחים זה, אלא שתקצר היריעה מלפרטם, וכל החפץ להרחיב את דעתו בנושא יעיין־נא בספר שבחי הר"נ. אנחנו נסתפק כאן בהבאת אפיזודה נעלמת מאותה שהות בעיר, אשר יפקדוה לימים או"מניקים וחיילי־נחתים בתורם אחר הצד האפל של ארץ הקודש. וזו לשון הכתוב:
“בתוך כך שהיה יושב (רבי נחמן – א.ש.) שם בחיפה בא ישמעאל א' רך בשנים וישב אצלו ודיבר אליו דיבורים הרבה ולא ידע מה הוא אומר וכן היה אצל כל סעודה וסעודה ביום ובלילה והיה מחבב אותו מאוד. ופעם אחת בא אליו בכלי זין (סליחה – א.ש.) בכעס גדול והתחיל לזעוק ולצעוק עליו… ותכף ברח הוא ז”ל… והצניעו אותו בחדרי חדרים. ואחר־כך בא הישמעאל הנ"ל עוד הפעם לבית אכסניא של רבנו ז"ל ואמר: היכן האיש הלז ידוע להוי לי' שאני אוהב אותו מאוד. אני אתן לו החמורים וגם הסוס שלי… וכן היה שבא רבנו ז"ל אל אכסניא שלו ובא הישמעאל ולא דיבר לו כלום ורק שתק ושתק ואחר־כך חיבב אותו זה הישמעאל מאוד באהבה יתירה… ואמר רבנו ז"ל שהיה לו ייסורים מהאהבה של הישמעאל יותר מן השינאה והכעס שלו…"
חסידי ברסלב, כמאה ושמונים שנה לאחר הדברים הללו, יבואו אל הישמעאלים של העיר העתיקה ויאבו להתיישב בקרבם, ויעשו הכל על מנת שאלה לא יטו להם אהבה וחסד, לא כי, אלא שינאה ואבנים. הן הרב הקדוש בכבודו ובעצמו זה עתה אמר, שהיו לו ייסורים מהאהבה של הישמעאל יותר מן השינאה והכעס שלו. ומי הם, חבורת מאמינים שרופים, שיחלקו על רבנו!
מתפלא אני על כל אותם גורמים, החל במשרד הפנים וכלה ברבנות הראשית, המנסים ביד חזקה ובזרוע נטויה להוציא את שוכני ישיבת ברכת אברהם ממקום משכנם. “מי שמבקש לבוא לארץ־ישראל”, אומר רבי נחמן, “צריך לקבל עליו ייסורים, כי ארץ־ישראל היא משלושת הדברים שנקנים על־ידי ייסורים”. כתוב בספר. ולפי שאין הישמעאלים ששים לייסר, שומה על קוני־הארץ להכריחם לעשות כן, לשם שמים ולשם קיום מצוות.
לדעה זו שותפים אף אותם בחורים קדושים, שוכני קבר יוסף אשר בשכם, העיר שנתפרסמה במקורותינו בלהיטת התאווה המשתוללת במחשכיה, הן לא בכדי יקראו לה אחינו הישמעאלים “הר האש”. אלא שאהבה נכזבת ורווית דם נקשרה בשמה של עיר חטאים זו מאז ספר בראשית.
שהנה דינה בת יעקב, כמסופר בספר הנ"ל, יוצאת “לראות בבנות הארץ”, ויש המפרשים: לבחון אתר מתאים לבניית יישוב. אחד, שכם בן חמור (גם כן שם), רואה אותה ועושה בה מעשה. בא אבא חמור בכבודו ובעצמו, בראש ווג’אהה גדולה, ומבקש את ידה של דינה מאבא יעקב, “ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שְׁבו וסחרוּהָּ והאחזו בה”. בסדר, אומרים לו משפחת הכלה, רק הערלה שלכם מפריעה. אין בעיות, הוא אומר ופונה לבני עירו כפנות בסאם שכעה לבני עירו: לחתוך! והם חותכים. שלושה ימים מניחים לאהבלים להתבשל בכאב היהדות הפרטי שלהם, אחר כך באים שמעון ולוי “ויהרגו כל זכר”. ולא שאני רוצה להכניס רעיונות לראשו של אף אחד.
יש שיתפתו למצוא בשני הטקסטים לעיל קונוטאציות מיניות, נוסח התאומים של עמוס עוז. על כך אמרו כבר האנגלים: הלכלוך קיים במוח המתבונן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות