ליל הלבנה ללא פגם. אין פגם בדממה, המיתמרת פה בעמודי הדקלים אל הכוכבים. אין ליקוי בנהרה. וריח הטוברוזה עז עד שהיד מוציאה את הפרח מאחורי הדלת. צוהרי לילה. צוהרי דממה. עד שבקעו יריות וקול־זמרה מתגלגל מרחוק עם גלגל הלבנה. כה הגיעתני בשורת הפירצה שנפרצה בתוך הלילה העברי הקדמון. מבעד הפירצה באו האור הזה, הדממה, הלבנה הברה כחמה. משם גם קול זמר. גם היריות. קום ועמודבפירצה. קום וברך על הלילה העברי שהושלם. עמוד בפירצה הרעננה ושתה מלא הברוש את הזמן. הרח ריח־ניחוח של כסלו!
*
השמש כלבנה ואורה שבעתיים. חזיון לילה לאור היום. שמחת קריה ועם־ילדים מילא את הרחובות לחוג את חגו. אזרחי העתיד נהנים מן הבוקר ללא עול וחובה, אשר המדינה תטיל עליהם בעתיד. עם זה יצא לשחק משחקו בעיר בסיסמות הגדולות ממנה, בתכלת שמעל ראשיהם. בים הרובץ בצדי החג בהמשכו הכחול. בחלום דורות הניתן היום לידיים ילדותיות. ומיד מתחיל הדם העברי מקלח מן הגוף על אדמת כסלו רווּיית גשמי עוז.
*
והדברים הם בתכלית הפשטות. בעיני זר מפונק אולי גם בּאנאליים, מפגרים. בּאנאליים… וחגיגיים. שיגרת החיים אשר אליה הגיעו עמים מכבר ואנו נותקנו ממנה אלפי שנים, משום כך נשמרה בה רעננות־בראשית. ‘עצמאות’, ‘מדינה’ – בכולם נשמע צליל של חירות אבודה, צליל של חירות שהושבה. בהינתק קשרי רוח, בהסתלף תורות חדשות, אנו מבקשים לחזק את רוחנו בנסיונות צמיחה חדשים. רבים שיבחונו שהכול הבא לידינו – כל טובות החומר – הופך לרוח או נשבר לפני כך. אנו עושים את העולם לרוח, לאַין. ובינתיים עולם זה משמיד את גופנו, כורת את הידיים העבריות. וידי יעקב מבקשות עוד לקחת ולתת. כדי לשאת ולתת גם בספירות העליונות. הדברים הם פשוטים בתכלית. והלוואי שיישארו פשוטים. ומשם כך רקדו זקני ירושלים בלילה זה עם צעירי־הנגב.
ואל ניחלק עתה לעולזי החלוקה ואבלי ציון וירושלים. הגאולה השלמה עדיין רחוקה. אך כל מי שמבין שאין זה תגמול מיטאפיסי שניתן לנו ואנו דחינוהו במו ידינו, אלא מעט צדק בעולם הניגודים, הסתירות והמזימות כעולמנו – אל ייתפס כעווית של נגועי נבואה. הנבואה העברית ידעה תמיד להבדיל בין המאקסימאליזם המוסרי־הרוחני ובין ההיגיון הפוליטי, ראיית מעמדנו בין הגויים. סלעי ירושלים, קבריה, הרוגיה, מבינים זאת. ועוד יבואו הימים האחרים, ימי הצדק והשלום החברתי־בינלאומי על אדמות, הסוציאליזם. לאיוב הוּשב הכול, לאחר המסה הגדולה. לנו הושב קימעה. והלוואי שנוכל לשמור על כך.
*
מה שניתק לחלוטין הרי היא ברית הסלף בין השיחרור העברי ובין האימפריאליזם, אשר רבים קיווּ להיטיבו או לסגל אותנו אליו. ולאמיתו של דבר ברית זו מלכתחילה היתה ברית ללא אהבה. מהפכתנו גילתה מדי את ניגודה לענייני האימפריה הבריטית. ברית־אונס זו העיקה והפריעה לראות נכוחה. מעתה נוכל לבדנו לבחור לנו אוהבים ואויבים. אמנם, סילוק ‘המתווך’ מעמידנו לפתע מול סכנות לרוב. אך כל הסכנות האלה היו קיימות בכוח גם קודם. בא מה שצריך היה לבוא. נקבל את הבא באומץ־לב ובאומץ־ראייה, באהבת־חירות.
*
רבים נושאים אתם את שרטוט המדינה העברית כשרטוט החלום בהקיץ. שפתם נמלצה ורוממה. אחרים, מיטיבי לראות, יודעים ששנים רבות תהא מדינת היהודים עסוקה בשמירה על הביטחון, בבנייה, בסידורי־חולין משעממים כבדרך כל חברה אל חברה מדינית. ודאי אכזבות לרוב נועדו לקלי־האמונה. והלוואי שנדע לתחוֹם תחום נכון בין האינטרס המדיני לפרטי ולא נטפח פולחן־אלילות בסמלי שררה. יישאר במרכז החברה העברית האדם הריאלי, במיטב סגולותיו של אדם מישראל. יאציל הוא מרוחו על משטר, מוסדות כלכלה ופוליטיקה.
*
הנפש שנתווספה – הנפש היתירה – תיזקף על חשבון האומה. ובכל זאת משתעשעת המחשבה בחלומות־עתיד: המדינה והמשורר.
לא כדוגמת המדינה האפּלטונית, המגרשת מקרבה את משורריה על עווֹן הסחת דעתם של האזרחים ממצוות המדינה אל ההנאה האסתיטית. תהא מדינה יהודית חזקה מבפנים ולא תחרד משירה, ולא תדרוש מהם להקריב לה את כשרונם ולכתוב שירים גרועים לכבודה. סופרי ישראל נתנו רב לה מגופם ומכוחם. לא מעט ייסרו את עצמם כדי להיות ראויים לה. אולי תגיע סוף־סוף השעה והם יחליפו כוח.
*
גודל השטח הגיאוגראפי של העם קובע גם ערך תרבותו וספרותו – דעה ידועה היא. אך ארץ קטנה זו הוכיחה בעברה שמסוגלת היא לגדל תרבות עמוקה ומקורית, אם גם לא עשירה ברבגוֹניוּתה. וכזאת נשארה גם היום.
*
הדם הנשפך אל יעבירנו על הדעת. ועיניים הנקורות של צעיר ישראלי אל יכּוּנוּ בסנוורים. העיניים הנקורות הללו ממשיכות לחזות ולראות.
בם במותנו עינינו רואות.
המלך האחרון בישראל הלך נקור־עיניים לערוך גלות אלפיים. הנה נקור־עיניים אחר, מראשוני הרוגי התקווה. אך עיניו תראינה שבעתיים והיו לעיניים לנו.
עיניו הנקורות היקרות.
8.12.1947
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות