יש, כידוע, בא"י גם “עליה חפשית” לגמרי. בלתי מוּגבלת. קיבוּצית. עליה רחבה. גברים, נשים וטף. ואתם – מכל טוב. על דבשת הגמל ועל ראש האשה. מצפון ומדרום וממזרח. מבאר־שבע ומעבר הירדן, מחורן ומסודן. וגם אלה אינם רוצים ללכת לעבוד בכפר. יש להם תעודה חשוּבה: הם מספּקים זיפזיף וחול לבנין העיר העברית! רבים מהם תפסו בידיהם את כל הסבלוּת.
קבלנים הראו לי חשבון שהבידואים מספּקים במשך שנה זיפזיף וחול בשביל בתי חרושת לצנורות מלט ומרצפות בלבד כדי אלפי לא"י.
הזיפזיף העברי ירד כמעט מעל הפרק. חוקים ופקודות שונות לוחצים על בעלי הגמלים העברים ומרחיקים אותם מהעיר. החורנים דוחקים את רגלי התימנים והסאלוניקאים מבתי עסק של יהודים. “הם” נוחים יותר.
ולעומת זאת: אני רואה בכל בוקר במרכז תל־אביב, קרן בן־פורת ממש (אלנבי־כרמל־שיינקין), “לשכה שחורה”. מסתובבים בחורים צעירים ויהודים באים בימים. מבטלים זמן. מדוע לא ילכו לטעון עגלות ולפרוק קרונות? האם אין אפשרות לסדר בעבודת־הזיפזיף בתל־אביב עשרות משפחות, כדי שהכסף יישאר בעיר, בתוכנו. ואולי יש גם דרך להשפיע על משוטטי רחובות אלה שילכו למושבה – לפרדס, לבנין, לעבודות שונות?
תרפ"ה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות