רקע
יהודה ליב גורדון
מִכְתָּב בַּחֲרוּזִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה

למשה הכהן

מִכְתָּבְךָ קָרָאתִי.

אַף אָמְנָם חָטָאתִי,

אֲהוּבִי, נֶגְדֶּךָ,

כִּי כָל מִכְתָּבֶיךָ

אֲשֶׁר אֵלַי בָּאוּ

מַעֲנֶה לֹא מָצָאוּ.

אֲבָל לִבִּי תָּמִים

אִתְּךָ כָּל הַיָּמִים,

לֹא מָעַלְתִּי מָעַל;

עֵדִי בִּשְׁמֵי מָעַל!

וּכְמוֹ בְּיַלְדוּתֵנוּ

עֵת שִׂחַקְנוּ שְׁנֵינוּ

יְלָדִים תַּמִּים וּקְטַנִּים

עֲלֵי מַעְיַן גַּנִּים,

שָׁם תַּחַת הַשִּׂיחִים

בֵּין תַּלְמֵי הָאֲבַטִּיחִים,

כֵּן רָחוֹק מִנֶּגֶד

לִבִּי כָּל בֶּגֶד,

גַּם עֵת הִפְרִידָנוּ

הָאֵל זֶה עָשָׂנוּ.

וּמִי יִּתָּנְךָ בְּצֵל קוֹרָתִי,

וַתֵּרֶא אֶת עֲבוֹדָתִי,

וַתֵּדַע עֲמָלִי

וְאֶת מַר גּוֹרָלִי,

כִּי אֶעֱמוֹד יוֹם וָלַיִל

עַל מִשְׁמַרְתִּי כְּבֶן חַיִל

מִבֹּקֶר אֶעֱמוֹל עַד עֶרָב

לְהָבִיא לְבֵיתִי טֶרָף,

וְרַגְלַי תָּמִיד נָעוֹת

לָלֶכֶת לַשָּׁעוֹת

אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר,

לָתֵת אִמְרֵי שֶׁפֶר,

אוֹ אֶל בֵּית הַנְּגִידִים

לְהוֹרוֹת לַתַּלְמִידִים;

וּבְשׁוּבִי אֶל בֵּית מְגוּרַי

בִּזְרוֹעוֹת אֵשֶׁת נְעוּרַי

וּבִתִּי יְחִידָתִי,

גַּם שָׁם לֹא אֶמְצָא מְנוּחָתִי;

כִּי אָז נַפְשִׁי בַּקֶּרֶב

תַּעֲמֹל כָּל הָעֶרֶב,

לַחֲרוֹת עֲלֵי לוּחַ

כָּל מַעֲלוֹת הָרוּחַ,

לִשְׁפֹּךְ כָּל מַעְיָנָי

עַל הַסֵּפֶר לְפָנָי.

כֵּן עָיֵף וַחֲסַר כֹּחַ

לֹא אֵדַע מָנוֹח

עַד הִסָּגֵר הֶעָיִן,

עַד אִישָׁן כַּהֲלוּם יָיִן;

חִישׁ תַּחֲלֹף הַתְּנוּמָה

וּבְטֶרֶם בֹּקֶר אַקוּמָה

לָשׁוּב אֶל סִבְלוֹתַי,

הָאוֹכְלוֹת כָּל יְמוּתַי.

כֵּן רֶגַע לֹא אָנוּחַ

בְּבָשָׂר וּבָרוּחַ,

כֵּן תָּמִיד אֲסוֹבֵבָה

עַד זִקְנָה עַד שֵׂיבָה,

וּכְגַלְגַּל בֵּית רֵחַיִם

מֻרְדָּף מֵחַשְׁרַת מָיִם!

עַל כֵּן, רֵעִי בּוֹ חָפַצְתִּי,

עַל כֵּן פִּי קָפַצְתִּי,

כִּי מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה

נַפְשִׁי רִפְיוֹן לָבֵשָׁה,

עַל כֵּן לֹא עֲנִיתִיךָ –

אֲבָל לֹא שְׁכַחְתִּיךָ!

וּבְבֹא בֶּן אָחִיךָ

וַיָּבֵא אִמְרֵי פִיךָ

עֲרוּכִים בַּטוּרִים

נֶחֱמָדִים וַהֲדוּרִים

בָּם אוֹתִי הוֹכַחְתָּ:

"רֵעַ, מַה-שָּׁכַחְתָּ אוֹתִי

אוֹתִי אֶת רֵעֶךָ?"

קַמְתִּי אֶל קוֹלֶךָ

וַעֲסָקַי כִּי רָבוּ

חִישׁ כֻּלָּם נֶעֱזָבוּ,

אַחֲרֵי גֵו הִשְׁלַכְתִּי,

וּבְעֵטִי מָשַׁכְתִּי

בַּעֲבוּר דַּבֵּר אֹתָכָה

שָׁלוֹם, טוֹבָה וּבְרָכָה

וּלְהַגִּיד כִּי עַל לוּחַ

לִבִּי, וּבְמַחֲבֵא רוּחַ,

אֶת שִׁמְךָ חַקּוֹתִי

לָעַד עַד יוֹם מוֹתִי,

עַד אֵרֵד שָׁם מָטָּה.

זָכְרֵנִי גַם אָתָּה!

וּבְשׁוּבְךָ בִּי לְדַבֵּר

אָז חֲיָלִים אֲגַבֵּר

לַעֲנוֹתְךָ דִּבְרֵי טַעַם

מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם,

וּבְּרִגְעֵי הַמַּרְגּוֹעַ

בָּךְ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

כִּי חֲמוֹדוֹת אַתָּה

לִידִידְךָ מִנֹּעַר

הַיּוֹשֵׁב עַתָּה פֹּה בָּעִיר צֹעַר …

המלצות קוראים
תגיות