(לועידת קופת חולים)
רבים חלו אז, רבים כמעט כולם, החולי, ובעיקר הקדחת, היה מנת הרבים, וכמעט בושה היה הדבר לא לקדוח, מיעוט הדמוּת החלוצית. פחיתות יסורי־עליה וכיבוש.
אך “קופת־חולים” לא היתה, כלומר, ה"קופה" חסרה היתה, כי הסיסמה של עזרה הדדית, יסוד ועיקרון של קופת־חולים – כבר היה קיים. כי כולנו משפחה אחת, והאחד ערב לשני – זאת ידענו והכרנו עוד אז. בלב חמש־שש מאות פועלים במושבות יהודה פעמה ההכרה של אחוה ומסירות איש לרעהו ושיתוף הגורל לששון וליגון לשמחה ואנחה.
ידוע ידענו החברים, שצבי ליברמן הוא ד"ר ממש, ידען גדול בהלכות רפואה, שלמד את חכמתו מצבי יהודה לאמור: מעט קוניאק מעט חומץ והרבה חינין, – זו כל תורת המרקחת, וקערת מים ומגבת נקיה – זו כל תורת ההיגיינה. ומי לא ידע את כותב הטורים, הוא הרוקח הנודע והמפורסם, מוכתר ומדופלם דוד בדר הבקי בהלכות מסג', מערבב אספרין בחינין, ואינו מדקדק במתן שתי טבלאות אחת לארבע שעות ומתן ארבע טבלאות אחת לשתי שעות. חזקה – היה אומר – שכל המרבה ברפואות ומקצר בזמן, מביא מרפא וישועה מהירה. גבור היה חיים פיינברג, שלא נפל מתעלף מריפוי זה. ושושנה ב. האחות הרחמניה מי לא שמע את שמעה. השמועה יצאה ברבים, שאצלה, כלומר, אצל משפחתה יש מכשירי ריפוי מודרניים כגון טרמומטר, מכשיר־פלאים המגלה את סודות החום שבגוף. ומי היה דומה ושווה לאח הרחמן ברקוביץ, “המומחה לחוקן”.
ואנו, ה"רופאים", ה"רוקחים", ה"אחיות" וה"אחים" – מי יודע אם לא היינו שותפים לאותו המלאך הרע בעל העינים… אספרין נתנו לכאב ראש, חינין לקדחת, ומשחנו ומרחנו את גוף החולה בחומץ ובשמן, לא חסנו על שמן־קיק ודוקא במקרה של… דיזנטריה, ונשים צדקניות, חברות טובות שלנו ונשי־אכרים היו מתנדבות לבשל “בוליוּן” להבראה.
והתודה היתה בדרך של “מידה כנגד מידה”. ידעו העוזרים וה"רופאים" וה"רוקחים" כי מחר תורם לחלות, ויתחלפו התפקידים. הרופא של היום הוא החולה של מחר, והחולה של היום הוא הרופא של מחר.
וכזאת היתה לנו קופת־חולים של אז, עד…
עד שנוסדה קופת־חולים של ההסתדרות, ואם לספר את דרך הלבטים והיסורים שעברה עד הלום, עד היותה מוסד הברית של העזרה ההדדית בין ציבור העובדים המאורגן בארץ – תקצר היריעה. רבות דוּבר בה ורבות ידוּבר, אני, רוצה אך להביע את רחשי תפלותי לקראת העתיד, כי ירהב ויגדל ויעצם המוסד היקר שלנו, ויכלול בסעיפי פעליו חוץ מ"קרן האינבלידים", גם את הקמתו וארגונו של “בית־אבות”, למזדקנים מבין החברים, מזדקנים מעמל וממשא השנים, ואת ועדת “ציוּן” הדואגת לחבר, שהלך לעולמו, וגופו הנטמן בקרקע המולדת, שלא יהא חשוף ללא ציון ומצבה. כמובן גם “דור לדור” צריך להיות ליד קרן נכים.
אלה משאלותי לעתיד, כי תפעם רוח האחוה והדאגה מימיֿהעבר מימים ראשונים של חלוצים ראשונים.
תרפ"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות