ואני בתל יוסף. מתאכסן אצל הרועה י. פ. רועה צעיר אך מדופלם ששמע לקח בהלכות מרעה מפי צ. בקר במקוה ישראל. הימים ימי עצירת גשמים ומיצר הוא על כך. “הפלחים והרועים – אמר – הם הדואגים ביותר לגשמים, יתר אנשי המשק ואפילו הירקנים אין להם כל דאגה, המלאך הממונה על הבריכות בגוש עין חרוד, יפתח את הברזים שלו והמים יזרמו בשפע, יבואו בערוגות ובתלמים, אל הדודים במכבסה ואל הסירים במטבח, ואילו הפלחים ה”מסכנים" ואנו הרועים אין לנו אלא הגשמים מן השמים"…
ותוך כדי שיחה, שאלני הרועה: “למה מהלך אתה בלא סודר, הן ימי חורף הם הימים?”
לשאלה פשוטה וישרה זו צריך הייתי לרכז את כל ידיעותי בחכמת הכלכלה ולהסביר לו, שאין הענין פשוט כל כך. “אדם שכמותי – אמרתי לו – בודאי ובודאי שהוא זקוק לסוודר, אך בימים אלה צריך אני לשלם אפילו בהנחה של 10% לפחות סך העולה על לירה ארץ־ישראלית, והלירות מאין תמצאנה?”
“חבל, שאינך רועה, הפסיקני ידידי הצעיר, הסוודר שלי, שאתה רואה, היודע אתה כיצד בא? תחילה ערכנו את חג הגז, אחר כך נמסר ראשית הגז לכוהני הצאן, כלומר, לרועים, ואנו כיבסנו את הצמר, רחצנו אותו, טוינוהו, ואת הטוי מסרנו ל”סבתות" שלנו והן סרגו לנו סודרים. הרואה אתה, טוב הוא הסודר הזה מכל סודר אחר מביח"ר שהוא"…
“ויודע אני – מוסיף הוא – אף את הכבשים אשר מצמרן נסרג הסוודר שלי, והן כבר מגדלים צמר חדש”…
נזכרתי במשל של קרילוב “איך צמחה כתונת בתלמי השדה” ובמזמורו הנאה של ד. ורדי בתפקיד יפונה הרועה בהצגת “מיכל בת שאול”: “צמר, צמר לי”… ואמרתי בלבי, תהי ברכת אלוהים עליכם, הרועים בשדות יזרעאל!
תש"א.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות