ארבעה הם אבות־המלאכה בחקלאות, שעל המתנחל לרכשם בהדרגה: א. עצם הלמוד לעבוד. ב. למוד אומניות־היד השונות. ג. למוד המקצועות השונים בשלמותם. ד. ההיקף הכללי של המשק כולו ואפני כלכלת המשק.

עצם הלמוד לעבוד. המתנחלים שלנו באים ברובם מהעיר ואינם עובדי־אדמה מלידה. רובם היו עסוקים באומניות חפשיות, ולא היו מצויים אצל עבודות גופניות קשות. עצם הפרוצס של עבודה חדוש הוא בשבילם. ההליכה יום שלם אחרי המחרשה או העמידה על גב במעדר, כפוף־גו, טעונה הרגל רב ולמוד, גם בלי ההתאמצות לרכוש את הידיעות הדרושות בכוון המחרשה ובאחיזת המעדר. זוהי הסדרה הראשונה – סדרת “חלוץ־עצמות”! העבודה זקוקה לבת־לויה תמידית שתנעים את העבודה על העובד ולא תהיה לו כמשא כבד מנשוא. בת־לויה זו הוא ההרגל.

למוד אומניות־היד. כל ענף וענף בחקלאות מרכב מהרבה אומנויות־יד, וכל אחת מהן טעונה אמון רב. לא הרי החקלאות כחרושת. החרושת יכולה לאַמן את הפועל באומנות־יד אחת ולעשותו מושלם למלאכה אחת, באשר היא נותנת לו את האפשרות להתמיד בלמוד מלאכה אחת במשך שנה שלמה ואפילו במשך שנה שלמה ואפילו במשך תקופת שנים שלמה. אחרת היא החקלאות שכל מלאכה ומלאכה הקשורה בה קשורה גם לעונת־עבודה מסוימה, וגם בתוך העונה – לשעות־עבודה מסוימות ביום. במשך תקופה קצרה על העובד לאחוז באומניות־יד שונות ומרכבות, מבלי אשר יש לו האפשרות לעמוד על הקו המאחר את המלאכות הבודדות האלה. ככה יקשה על התלמיד המתחיל, הלומד כתיבה תמה, צרופי מספרים בודדים, נוסחאות בודדות בחימיה ובפיסיקה, לעמוד על מהותן של נשמת השפה, של הביולוגיה והמכניקה בהיקפן הכללי.

למוד המקצועות. החקלאות מרכבה מהרבה מקצועות, שכל אחד מהם הנהו עולם בפני עצמו. וחקלאי מעשי אינו חוקר המתמסר למקצוע אחד, כי אם עליו לשלוט בכלם יחדיו. המשק האידיאלי הנהו תמיד המשק המעורב; ואפילו האזורים המתנים בעקב התנאים השולטים בתוך תחומיהם משקים־חד־גוניים הם מרובי הצדדים. משק ביתי מסודר הוא תנאי ראשון להצלחת כל משק ואפילו למשקים חד־גוניים כמו מעטים; והמשק הביתי מרכב מהחזקת פרות לצרכי הבית, גדוּל עופות, גדול־ירקות, גדול־דבורים. כל מקצוע ומקצוע אינו יכול להיות “כאבר מדולדל”, בודד ומקרי אלא: האחד משולב בשני והאחד ניזון מהשני. יש עמוד־שדרה אחד ולב אחד עם מרוץ־דם כללי.

כלכלת המשק. משק חקלאי אינו גן בוטני המשמש למחקר ולנוי, כי אם – מטה־לחם חולוני! מצרופי הענפים השונים ומהמדה הנכונה בהקצבת המקום לכנף האחד ולשני במסגרת הכללית תלויה ההצלחה הכלכלית של המשק בכללו. הידיעות הטכניות בלבד אינן מספיקות. דרושות ידיעות בתורת הכלכלה. בתנאי אדמה שוים יש הכרח, בכמה וכמה מקרים, לצור צורות משק שונות מחמת תנאי־השוק, תנאי־החבור ותנאי־העבודה השונים.

כל אחד מאבות־המלאכה הנזכרים הנהו תורה שלמה, שאינה נקנית על רגל אחת. אי־אפשר לקצר את חק־הלמוד לתקופה יותר קצרה מארבע שנים: שנה לכל אב־מלאכה. והתורות האלה נתנות להרכש או בבית־ספר אחד או בבתי־ספר שונים מחולקים לפי תפקידיהם, אולם מאוחדים בשטת־הוראה קבועה מראש לכלם.

בית־הספר המופתי הנהו משק האכר – המשק המעורב המתוקן. בית־הספר היותר טוב אינו יכול למלא את מקומו. בית־הספר החקלאי לטפוסיו השונים בא להשלים לקויים ידועים בהשכלה החקלאית; את ידיעת העבודה מביאים התלמידים ברובם מבית־אביהם. בית כזה צריך להמצא גם לכל תלמיד בא מהעיר; הסביבה המעשית שבה נמצא בן אכר אין לה תמורה בשום בית־ספר. הסביבה חזקה היא מ"הדרשנות" שבהוראה, ורשומיה נמרצים הם ומתמידים לפעול. בבית־הספר נוצרת סביבה, שבכל טבעיותה ישאר בה תמיד שמץ מהמלאכותיות, באשר באה היא לחקות את הסביבה הטבעית שבכפר. בארץ יש רק מקומות בודדים הברוכים בסביבה טבעית כזאת. המקומות האלה הם: המושבות הגרמניות. המשקים האלה עומדים בכל הבחינות על מדרגה גבוהה. השוהה ארבע שנים במשק כזה מובטח שיצא שלם בידיעותיו ובכשרון־יכלתו. אלמלי היו לנו מאות משקים כאלה לא היה לנו צורך לדאוג להתקנת המתנחלים החדשים.

משקים מערבים כאלה אין לנו. משקי הפלחה שבגליל עודם נמצאים בעצמם בתקופת המעבר ובדרך הגשוש. בתוך תחומיהם יש אפשרות למתחיל לרכוש הרבה ידיעות מקוטעות, שאין לזלזל בהן, אבל לא לקנות שלמות. שטת המשק המקובלה היא בבחינת “כלאים” ו"שעטנז": ערבוביה של השטה הנהוגה במשקי פלחים ובמשקים מודרניים. ערבוביה זו מבלבלת את המתחיל; וביחוד קשה לו למצא את דרכו כאשר יצא הוא לרשות עצמו באין נגד עיניו תמונה בהירה מאירת־עינים. כל הלקויים האלה ידרשו את תיקונם ברשויות־הדרכה אחרות.

משקי המטעים אשר ביהודה עולים הם במעלת־התפתחותם על משקי הגליל, אבל נופלים הם מהאחרונים מבחינה חנוכית. המטעים עצמם הם כמעט במרום המעלה. בראשון, ברחובות ובפ"ת אפשר ללמוד גדול עצים לא פחות מאשר בקליפורניה. שטות המרחקים בין העצים, המשפרים את מטעי קליפורניה והמצמצמים עד מינימום את עבודת־הידים, אינן טעונות למוד. מי שיודע לטעת גדוּלים במרחק של ארבעה מטר ידע על נקלה להסתגל למדות מרחקים של שבעה או שמונה מטר ולשנות ממילא בבחינות שונות את הגזרה הכלכלית של משקי המטעים ולהפטר משאלת “העבודה הזולה”. אולם בבחינת חנוכית, נתקל כל פועל מתחיל במעצורים קשים. אין לנו משקי מטעים מרובי־הגונים המרכבים מפרדסים, מכרמי שקדים וזיתים ומכרמי גפנים. כל כורם יש לו רק ענף אחד; התוצאה היא שבין עונת עבודה אחת והשניה יש הפסקות ממושכות. אין הכורם יכול להעסיק פועל בכל ימות השנה, כאשר יוכל להעסיקו אכר בגליל. הפועל המתלמד אינו יכל איפוא להתחבר למקום אחד ואינו יכול להתרכז בשדה־עבודה מסוימה ובשדה־הסתכלות קבועה; עובר הוא ממקום למקום ומיד ליד; רוכש הוא ידיעות מקוטעות באומניות־יד מקוטעות מבלי בריח־מיוחד בין אומנות אחת לשניה. ובאין “הבריח המיוחד” הזה נטלת חדות־היצירה, ונפגם הטעם בהתמדת העבודה, ובא השעמום וקוצר־הרוח עם כל בני־הלויה הנטפלים להם.

החסרונות האלה נתנים להמנות, אם בכל מרכז עבודה ימצא מדריך בן־מקצוע שיתוה את הדרך לפני הפועלים המתלמדים. תפקידו של מדריך כזה מצטמצם בפעולות מסוימות אחדות. עליו יהיה לסדר הרצאות לעונות־העבודה במשך השנה ולסדר בכל שבוע עם קבוצת המתלמדים טיולים שטתיים בפרדסי הסביבה ובכרמיה.

ההרצאות הן קלות, ומסודרות לעונות השנה. המרצה מעורר את תשומת לבם של הפועלים המתלמדים על טעמי המלאכות הנעשות על־ידיהם. המלאכה חדלה להיות מכונית וחסרת־טעם, כאשר העובד עומד על תכליתה ועומד גלוי־עינים בפני חזיונות־הטבע המלוים אותה. העדור סתם, בלי הבנה לשם מה מטפלים בו משעמם הוא. אולם כשהמרצה מעמיד את המתחיל על “טעמי המצוות” בעדור, נעשית המחשבה בת־לואי למכה במעדר, ומרגיש הוא כי עם כל שנוי במלוי העבודה יכל הוא לחתוך גורל העץ לחיים ארוכים או לקצר־ימים. ההכרה הזאת מרוממת היא את הרוח. ממדרגת אוטומט מתרומם הוא לשותף ביצירה. התזת ענפים מהענף היא עבודה משעממת. אולם כאשר המדריך מבאר למתחיל את חיי הצמח ומגולל לפניו תמונה רבת־החזיונות המשולבה בסוג־עבודה זה, ידע העובד מדוע עבודה זו צריכה להעשות דוקא בתקופת־התרדמה של העץ ואסורה בתקופת היקיצה, ואז גם מרגיש הוא בכחו להטות את כוחות הטבע לצד זה או לצד אחר. אם מעמידים בעונת הנטיעה את המתלמד על כלי־הנשימה של “הרך־הנשתל”, יודע הוא התלמיד את טעמי הזהירות היתרה לבלתי כסות את צואר־השרשים. אין מצוות אנשים מלומדות. כל עבודה ועבודה היא חזרה על שעור בביולוגיה, בחימיה ובפיסיקה. המחשבה ערה היא ועובדת בלי הרף. וכשהמחשבה עובדת בעקבות החדושים המתגלים למתחיל עם כל פעולה חדשה, ערים גם כל שרירי הגוף.

התיורים בכרמים ובפרדסים מגוללים לפני התלמידים את התמונה הכללית המאחדת את כל חלקי הפעולות. גם כל אומנות ואומנות הנעשית בעונה ידועה והקשורה בעונה זו לא תצטייר כאטום ערטילאי בודד, אם המדריך יעמיד את המתחיל על חזיונות הצמיחה האחרים, המשולבים האחד בשני בכלל והנמצאים בקשר עם הפעולות שנעשו בימים האחרונים על־ידי כל אחד מהמשתתפים. בו בזמן שלכל אחד נתנת האפשרות למלא סוג מלאכה מגבל: עדור, גזום, זמירה, שתילה, קטיפה, ארוז, חרישה, פתיחת גומות – פתוחה לרוחה שדה־הסתכלות המכילה את כל סוגי העבודות האלה יחד; מתוחמת וחד־גונית היא שדה־העבודה, אבל רחבה היא ומגונת שדה־הראיה, אם נמצא ליד הפועל מדריך מאיר־עינים. אבל שדה־ראיה רחבה זו מרחיבה, בנשמה שהיא מפיחה בכל פעולה, גם את חוג־העבודה הצר והמגבל כשהוא לעצמו.

במושבות הפלחה והמטעים נתנת איפוא האפשרות לרכוש ידיעות: בתורת העבודה עצמה, באומניות־היד השונות, בלמוד מקצועות שלמים. מקום התמחות בכלכלת המשק תשמש חות־הלמוד להשתלמות.

המטרה המונחה בחות־למוד כזאת אינה להקנות ראשית ידיעות בלמוד אומניות־היד, כי אם להביא לרכוז ולאחוד את הידיעות שרכש לו העובד ברשויות־עבודה אחרות ולמלא את הלקויים בהשכלה החקלאית של הפועל המתלמד. משק חוה כזאת מסוים הוא ומרכב מרוב ענפי החקלאות אשר בארץ. חוה זו צריכה להכיל את הסגולות האלה: א. משק מתוקן מבחינה טכנית. ב. משק מסודר מבחינה כלכלית. ג. משק מגוון בצורתו. ד. לא גדול בשטחו.

הטכניקה. מסרת קבועה צריכה לשלוט בכל ענפי העבודה. צריך שהמשק ימצא אחרי תקופת הגשוש: “ברי” אחד נגד עיני המתלמד ולא הרבה “שמא” ופקפוקים תמידיים. דרך אחת כבושה, שבה ילך המתנחל בגמרו את חק־למודו ובעברו לשדה־עבודתו.

הכלכלה. המלאכה לא רק לעבוד כאכר טוב כי אם להגות כאכר טוב נלמדת רק במשק מכניס. אין החקלאות נתנה לנוי. לא כל שדה יפה בעבודה היא מכניסה תמיד ומחיה את עובדה. מוח העובד צריך להתנועע תמיד במסלול הידוע: בהוצאות יותר קטנות להגיע להכנסות היותר גדולות. בקו ישר זה ולא באורחות עקלתון.

רבוי־הענפים. חות־למוד מסוג זה, שעיקר תעודתה לסכם, לאחד ולשלב את הידיעות שרכש העובד ברשויות אחרות, אינה יכלה להיות אחרת מאשר רבת־הגונים בצורתה: אורגניסמוס עם אברים שלמים מסוימים בחלקות תפקידיהם. כל הענפים הבודדים והמפרדים, שבא אתם במגע העובד בדרך השתלמותו, משולבים בחוה זו האחד בשני לשם תכלית אחת ומסוימה.

השטח. לא טוב שהשטח של החוה הזאת יהיה גדול מכפי יכלת התפיסה של עובד־אדמה בינוני. כל תמונה נחרתה היטב בזכרון המסתכל, כשהיא נצבת בלי הפסק נגד עיניו, מבלי אשר יעלם אף תג ממנה. זכרון־הראיה חזק הוא ברשומים שהוא משאיר מאשר זכרון השמיעה או הקריאה. האיש הנמצא במשך שנה שלמה במשק מתוקן, הנשאר בכל חלקי תמונתו בשדה־ראיתו, מתרשם מהתמונה הנצבת תמיד: בעבדו, בלכתו, בצאתו, בשובו. המשק הגדול המשתרע למרחקים עובר את שדה־הראיה הזאת, והתמונה אינה פועלת בשלמותה, כי אם בחלקים מקוטעים המתרשמים חליפות. בשדה־הראיה נשארת איפוא תמונה פגומה ולקויה, ותמונה פגומה אינה יכלה לשמש כמופת למתלמד כאשר יעמוד בעצמו על הקרקע.

חוה בת 600 או 700 דונם מספיקה למטרה זו. שטת החנוך האינדיבידואלית שאינה גורסת מחלקות גדולות צריכה להיות לקו גם בהדרכת המתנחלים. שתי חוות קטנות בשני מקומות מובילות יותר לתכלית הנרצה, מאשר חוה גדולה אחת במקום אחד. השכר הבא מתוך קמוצים שונים בבנינים, בהנהלה ובמדריכים יוצא בהפסד החנוך. וחנוך חקלאי בלתי מתאים גורר גם הפסדי כספים, כשהתלמיד יוצא לרשות עצמו. משק הכולל שש מאות דונם פלחה, מאה דונם מטעים, ששים פרות, חמש מאות עופות, כשלשים כורות, שטח ידוע ירקות, – משק כזה יכל להעסיק מ־25 עד 30 תלמידים. חק־הלמוד רק שנה אחת, באשר התלמידים הביאו אתם את כל הידיעות הכרוכות במלאכות היד. בכל שנה אפשר להוציא מחזור שלם, מבלי אשר יסבול המשק, אחרי אשר העבודות נמסרות תמיד לידים נאמנות ואמונות. רק הכחות המדריכים אינם מתחלפים, והם גם שומרי המסרת של המקום.

חות־למוד למשתלמים משמשת ביחוד מקום תורה לבאי־כח של קבוצות מתנחלים. אין התנחלות אפשרית, כמבאר בפרקים הקודמים, בלי קבוצות־מעבר. חברי הקבוצות האלה, שרכשו להם הרבה ידיעות בחקלאות בארץ או בחוץ־לארץ ושיש להם די־נסיון במלאכות העיקריות בחקלאות, שולחים אחדים מהם להשתלם בידיעותיהם, בכדי שילמדו את תנאי הארץ המיוחדים, אם לא היו די זמן בארץ, ובכדי שילמדו את כלכלת המשק ואת כל היקפו אם גם תנאי הארץ ידועים להם. עשרים וחמשה תלמידים כאלה היוצאים מתוך מספר כזה של קבוצות הם יהיו המדריכים לחבריהם בסדור משקיהם.

בכל הארצות יש מעמד חקלאי קבוע. אין צורך ללמד בן אכר, איך לזרוע, איך לחרוש, איך לחלוב פרה. הידיעות האלה מביא הוא מבית אביו. בית־הספר החקלאי בא להקנות ידיעות מדעיות לתלמידים; העבודה המעשית באה להסביר את התורות העיוניות ואת השטות החדשות. אם נבא אנחנו להתקין את הצעירים המתעתדים לעבור אל החקלאות בבתי־הספר מיוחדים או בחוות־למוד למתחילים לא נספיק. בית־הספר החקלאי לצעירות ההולך ונבנה בנהלל יעלה כעשרים אלף לי"מ, וידרוש תקציב שנתי כארבעת אלפים לי"מ להחזקת ששים תלמידות. חק־הלמוד צריך להיות, למצער, שנתים. צא וחשוב איפוא כמה יעלה חנוכה של תלמידה אחת, וכמה גדול יהיה המחזור השנתי, ואיזו סכומים יהיו דרושים אם יחפצו להתקין לא עשרות כי אם מאות צעירות לחקלאות.

לעומת זה אפשר בתקציב שנתי של אלפים לי"מ להחזיק מדריכים חקלאיים, שיעבדו לפי הסכימה המתארה, במרכזי החקלאות: בפתח־תקוה, במחוז ראשון־נס־ציונה־רחובות, בשומרון, בגליל התחתון. כל מדריך ירכז במקומו קהל תלמידים, אשר ילמדו את העבודה המעשית בשדות האכר, ואת הידיעות העיוניות הקשורות בעבודות המעשיות והמפיחות רוח וחיים בעבודות האלה ילמדו מההרצאות והתיורים המקדשים לעונות־העבודה. מאות חקלאים אפשר להתקין במושבות. אם הפועל יכנס למושבה כתלמיד ישתנה גם היחס ההדדי שבין האכר ובין הפועל, ובית־הקבול של המושבות לעבודה עברית ילך ויגדל. השטח הקפיטליסטית במושבותינו יכלה להיות למורת רוחנו, אבל לא בידינו להעבירה מן העולם; עלינו איפוא למצער לחפש דרכים לשבר את עוקצה בנוגע לעבודה זולה ולהכנסת עולים.

בכל קליפורניה יש רק בית־ספר חקלאי אחד, מלבד בית־הספר הגבוה לחקלאות. אולם הקלובים החקלאים של הצעירים ושל הצעירות, תכניות מיוחדות של עבודות חקלאיות ליד בתי־ספר תיכוניים וכפריים ממלאים בסכומים קטנים בערך את המקום של בית־ספר חקלאי מיוחד. לפי שעה נוכל להסתפק במקוה־ישראל ובבית־הספר לצעירות בנהלל, ואין לדבר על חדשים במצב הדחק שאנו נמצאים בו. הלואי שימצאו לנו שלשת האלפים לי"מ לתקציב המדריכים ולהחזקת חות־למוד אחת. יש לפנינו דרך כבושה ומתאימה לתנאינן, וזוהי הדרך שהתותה ההדרכה החקלאית בארצות־הברית.