קלובים חקלאים לנוער בכפר    🔗

הקלובים החקלאים, זהו מפעל שאין דוגמתו בשום ארץ ואשר בו יכולה אמריקה להתפאר. במחלקה לחקלאות אשר בושינגטון קבועה למפעל זו לשכה מיוחדת, מרכבה מאד וענפה מאד. גם בלשכה זו מתגלים על פני יריעה רחבה ומרוכזה פני הנוער החקלאי אשר במרחבי ארצות־הברית. כנוס מיוחד במינו. התמונות מספרות. פנקסי הצעירים, העובדים עבודת־יצירה עצמית תחת הדרכת חבר־מורה, מתנים את מעשי־ידיהם. ימים אפשר להתהלך בלשכה זו לדפדף בתמונות, להפך ביומני הנערים והנערות, יומני העבודה, לבדוק את התכניות, החשבונות של ההכנסות וההוצאות, רשימות ההסתכלות המעמידות את הקורא על כל פרטי מהלך־העבודה ועל קורות החי והצומח שכל אחד טפל בו. גם ברשות זו תהלך אימים התמונה הנשגבה ברחבי־מדותיה. אולם בעברך עם “מנהיגי” הקלובים מנוה־שדה לנוה־שדה, ממשק נער למשק נער, ובהסתכלך בעבודת היצירה השקועה בערוגות מיועדות לזרעי תירס או בזוג עגלות גזעיות, שנער קטן נוהג בהן, או ב"הליכות־הבית" של נערה המגדלת כתריסר תרנגלות משובחות, תוכח כי צורות “משקי זעירים” כאל לא רק שהולמות הן גם את שעור קומתנו, כי אם הן דרושות לנו כלחם־חקנו; כי בלעדיהן לא יבנה המשק הביתי, ובלעדיו לא תבנה ולא תכונן החקלאות בכלל.

המגמה. קבוצות צעירים וצעירות מגיל עשר עד שמונה עשרה מתאגדות לאגודה בהשגחת חקלאים מנוסים. הקבוצות מתאחדות להסתדרות גדולה במטרה אחת משותפת.

המטרה המונחה כבסיס בכל העבודה היא השגת ריוח מתבואות השדה ומענפי חקלאות שונים. הריוח גופו צריך למצא את תקונו “במזומנים”. אין לערבב עבודות אלה בעבודת־שדה ובעבודת־בית הנעשות בגני בתי־ספר ובמטבחי בתי־ספר. בהן התורה העיקר, ואין הצד הכלכלי מכון לא את יצירת התכניות ולא את ההוצאה לפועל. בקלובים התורה והמעשה שלובים ודבקים; הריוח מונח ביסודם, כאשר הוא עיקר בכל משק כלכלי. קלובים ראויים הם לשמם אך ורק אם חבריהם “עושים כסף” – ובדרך ההתחרות! ותבואות שדותיהם צריכות להיות בנות־התחרות בשוקים.

הסיסמא. מוסדות הצבור והמדינה מכלכלים את הקלובים בידיעות עיוניות ומעשיות ומצידים אותם בדרכם בכל כבושי המדע והטכניקה המובילים להגברת התוצרת בחקלאות, אם ישתמשו בהם בשכל ובדעת למעשה.

נערים ונערות החפצים “לעשות כסף” מעבודת־האדמה וחפצים שיורו להם את הדרך נותנים עין בתכנית אחת, לפי תנאי הסביבה והמקום, וכל אחד מוציא לפועל את התכנית הזאת. בוחרים, לדוגמא, בתכנית לגדול־תירס, או אספסת, או גדול־עגלים, או גדול־עופות. כל אחד חיב לראות בשדה־פעולתו שתחם לו משק כלכלי, להתמסר לו כאשר יתמסר האכר לאחוזתו בהיותה מטה־לחמו, לצפות כמוהו לריוח הנקי, ולאזור את כל הכחות שריוח נקי זה יתקבל כתום שנת־העבודה. ביסוד כל אגודה כזאת מונחה התחרות חברים חפשית. בחסר אחד התנאים האלה אין לקוות להצלחת קלוב.

היקף המשק. גודל השטח הנמסר לעבוּד הנהו מדונם עד ארבעה לפי המדות שלנו. בכלכלת חיות־הבית: מפרה אחת עד שתים; יש אשר מתאחדים נערים אחדים לקבוצה ומכלכלים מעשר עד עשרים פרות. צעירות מקבלות החלק העשירי של אקר (אקר = 4 דונם) לגדול ירקות ולעשית שמורים או שני תריסר תרנגלות.

אופן הסדור. מנהיגי הקלובים נבחרים מב"כ האוניברסיטה; הם ברובם תלמידי הקולג'. ב"כ האוניברסיטה מבקר פעם בחדש את הקלובים. מורי ביה"ס הכפרים מסיעים בהוראות בבית־הספר. בעונת־הצמיחה מבקרים את החברים בחוות. אחד המורים או עסקני המקום מתנדב להדריך את נערי המקום בעבודתם ונמצא במגע עם המחלקה להדרכה אשר על־יד הקולג' החקלאי.

בתחילת שנת־העבודה מתכנסים החברים לועידה להועץ בדבר בחירת מיני התבואות הבאים בחשבון בשביל גידול. תנאי השוק הרצויים ביותר הם המכריעים. גידולי־המקום המבטיחים את ההכנסה היותר גדולה נעשים איפוא לנושא מאוויי החברים ולנושא הוכוחים באספות.

כל קלוב הנהו חלק מההסתדרות הכללית של הקלובים הלאומיים אשר בארצות הברית; אבל כל אחד מתחיב לגדל, לפי ראות עיניו, מין ידוע מצמחי התרבות המתאים ביותר לתנאי המקום ולא מינים אחרים.

החברים הם בני גיל בית־הספר החפצים להרויח כסף מיגיע כפיהם. למטרה זו בוחר כל אחד חלקה מיוחדה באחוזת אבותיו או לוקחה בחכירה מאחרים. אולם גם כשהוא משיג את החלקה באחוזת אביו עליו להביא בחשבון את דמי החכירה. כי ההוצאות וההכנסות מתנהלות בדיוק, ובסוף העונה מוגשות הם לחבר־השופטים.

החברים מעבדים תכנית־עבודה מפרטת. מצטידים במחברות לרשימות הסתכלות בשדה; רשימות שעות־העבודה יום יום; רשימות מדויקות של ההוצאות וההכנסות. בתכנית־העבודה מפרטים: התקציב של ההוצאות וההכנסות המקוות, שטות־העבוד לפי־העונה, שטות־הזבול, הזריעה. ברשימות ההסתכלויות: מחלות ופגעים. המשק הזעיר הזה מתכלכל לפי תקנות משק כלכלי מתוקן ולפי סדרי משק מדעי. העובדים הזעירים מקבלים ממנהיגיהם תורות שבע"פ ותורות שבכתב: ביולטנים, מגלות־עפות, חוזרים, קונטרסים – ספרות מקצועית מתאימה לגילם, ועל־פיה מכלכלים הם את עסקי משקיהם. פעמים בחדש מתאספים החברים בשדה או בחוה מופתית לדון על השאלות העומדות על הפרק. האוניברסיטה ממציאה רשימה מסודרת לכל חדשי השנה ע"ד נושאי האספות. בסוף העונה ממציא כל חבר לידי מזכיר הקלוב את כל החשבונות והרשימות. התבואה נשלחת לתערוכה בלוית חבור: איך גדלתיה? חבר השופטים מרכב משלשה נבחרים ע"י הקלובים. המדריך המומחה הנהו יושב־ראש.

ההתחרות. רק חברים יכלים להכנס להתחרות. כל־אחד בורר את הזרעים, מגדל את הצמחים, קוצרם ואוספם לבדו. מביא את רשימותיו וכותב חבור ממש מאוד עד אלף מלים. את התבואות משקו מביא הוא בעצמו לתערוכת הקלובים הכללית.

תבואות ההתחרות. פולים ומיני קטניות 1/2 אקר, תירס 1 אקר, תפוחי־אדמה 1/4, ירקות 1/2, משתלות 1000 שתילים, בצלים 1/8, בטנים 1/4 אקר. חבור 1000 – 500 מלים: איך גדלתי את תבואותי?

חיות־הבית. שני תריסר תרנגלות לתבואת ביצים במשך ארבעה חדשים. שלשים אפרחים ושלשה תרנגלים עד גיל של שמונה חדשים. שש כוורות דבורים במשך שמנה חדשים. שתי עגלות או שתי כבשות במשך שמונה חדשים.

בפרסים זוכים לפי הציונים האלה: היבול היותר גדול ל־1/4 אקר – 30 למאה, הרוח היותר גדול – 50 למאה, איכות של עשר שבלים מובחרות – 10 למאה, החבור – למאה, ס"ה –מאה.

חיות הבית נבדקות ע"י חבר השופטים במעמד הקלובים על סגולותיהן המיוחדות: בהמות־מריא, בהמות־חלב, תרנגולות לביצים ולבשר; הזרעים, השתילים נבחנים על טיבם.

הפרסים. לזוכים קובעים פרס, והיא נסיעה לעיר האוניברסיטה. כל הזוכים מסתדרים למסע אחד, תוקעים אהלים במקומות החניה ובמגרש האוניברסיטה חונים, שומעים הרצאות ושוב נוסעים ורואים את “העולם הרחב”. יוצאים מחנות של מאה, מאתים ושלש מאות חבר. גם טיול במרחק של עשרת אלפים מיל נעשה. מטרת התיור: בקור קלובים ועבודותיהם ובקור מרכזי המדע החקלאי.

הקלובים המתארים מתיחסים על בתי־הספר התיכוניים אשר במשכנות־השדה. אולם מתקיימים גם קלובים אלמנטריים. ההנהגה נתונה בידי באי־כחם של בתי־הספר התיכוניים. היחס שביניהם ובין בתי־הספר האלמנטריים בנוגע לסדור ההדרכה בקלובים הנהו דומה ליחס שבין הקולג' החקלאי ובין בתי־הספר התיכוניים.

תכנית־העבודה בבתי־ספר האלמנטריים דומה לזו הנהוגה בבתי־הספר התיכוניים. פה יבקר מומחה מהאוניברסיטה ושם יבקר מומחה מבתי־הספר התיכוניים. קבוע אותו הסדר: יועיד המומחה את התלמידים בביה"ס ובעונת־העבודה – בשדה.

התוצאות. עבודת הנוער מכניסה רוח חדשה לבתי־האבות. קנאת אכרים מרבה חכמה, מרבה כשרון־המעשה, מרבה עבודה והתאזרות הכחות.

הילדים הנהיגו גזעים משובחים והנמושות והאבות המפגרים היו מוכרחים ללכת בעקבותיהם. הילדים הנהיגו מכירות פומביות, ואלה שגדלו גזעים משובחים במערכת החי והצומח זכו לפרסים.

בכל ארצות הברית מגיע מספר מנהיגי הקלובים למעלה מאלפים. אלף ומאתים מהם נתנו הוראות ל־ 527.723 נערים ונערות. למעלה משני מליון נערים ונערות נרשמו לחברים בקלובים. ברוב המדינות נחלקים ביניהם פרסים שיש להם ערך חנוכי. הזוכים בפרסים נשלחים ע"י המדינה לגמור את חק־למודם המלא בקולג' או להשתלם בשעורים קצרים או לעשות טיול מדעי. קלובי התירס בלבד הוציאו למכירה 313.778 בושל. קלובי תפוחי־האדמה 646.502 בושל.

למעלה מששה מליון דולר הגיע שוים של חמרי הכלכלה שהוציאו הקלובים, ועלו לחברים רק בשני מליון וחצי. בתחילת שנת 1917 היה מספר חברי הקלובים בקליפורניה מאתים ובשנת 1918 הגיע קרוב לשלשת אלפים. שטח קרוב לאלף אקר אדמה היה מקצה לדמונסטרציות. גדלו כאלפים חזירים, כחמש מאות כבשים, כארבעת אלפים תרנגלות. ערך התבואה שהוציאו הגיע לסכום של 67.321 דולר, קלוב אחד באחת המדינות הוציא למכירה 175.5555 צנצנות שמורים במחיר 29.400 דולר. בפלורידה הוציאו 5000 כדי תאנים משובחות. שלש ילדות קבלו ע"ע להכין כ"א אלף כדים. בשנת רזון אחת הוציאו למכירה 105.639 פונד עגבניות במחיר 6070 דולר.

ואחרון אחרון: הספור הידוע הנדפס כדוגמא חיה, המסופר מפה לפה ומעל הבד. רות, בת ארבע עשרה שנה, שגדלה במשפחה גדולה של אחד עשר ילד, בבית אפל וצר. וע"פ אמנת־חלופים, שעשתה עם נגר ספקה לו היא את צרכיו בירקות ובשמורים והנגר מצדו חלף פירותיה הפך את הבית האפל לבונגלו מרווח ומלא אור. בשנה השניה לעבודתה הוציאה למכירה שבע מאות צנצנות עגבניות ושבע מאות וחמשים שעועית שמורים. החזיונות האלה אינם מיוחדים במינם, כל מחוז ומחוז יודע להבליט חזיונות משמחים מאלה.

לכל הקלובים יש תלבשת־שרד עם סמל של פרח שטוח בעל ארבעה עלים שעל כל אחד מהם מצוירת אות H המציינת באנגלית ראשי ־תבות של: הראש, הלב, הבריאות, הידים.

 

צבא גני בית־הספר בארצות הברית    🔗

גני בתי־הספר. כל בית־ספר חיב לסדר גן שיתן אפשרות לתלמידיו להשתגר בענפי הגננות השונים. הגנים האלה קובעים טפוסים שונים, לפי המטרה שכל בית־ספר מתוה לפניו.

1.  הגן למופת. תעודת גן מטפוס זה היא להדריך את התלמיד ולהקנות לו ידיעות איך לסדר את הגן שליד ביתו. גן ביה"ס משמש איפוא בעיקרו לשעורי הסתכלות בבחינת: כזה ראה וקדש! העבודה עצמה עושה התלמיד בגן המיוחד לו ליד ביתו.

2.  הגן הצבורי. בתכנית־הלימודים נוהגים לקבוע שעות ידועות לעבודה בגן, לתכלית זו משמש מגרש בית־הספר. התלמידים עובדים בצבור, ואין לכל אחד חלקה משלו.

3.  הגן המחולק. בתחילת השנה מיחדים לכל תלמיד חלקה שלו, וכל אחד מעבדה בעצמו ומטפל בצמחיו. גן כזה טוב ביחוד בשביל ילדים שאין להורים חלקת אדמה שלהם.

הרבה מעלות מונים בגנים כאלה. העבודה בצבור מפתחת את רוח החבורה והעזרה ההדדית. מפני שהאחד תלוי בעזרת השני, מחמת הכלים והמכשירים המשותפים וחלוקת־העבודה המונחה כיסוד בכל הסדור, מתרגל הוא להכיר בזכויות חברו ולהתיחס אליהן בכבוד. העבודה החד־גונית מתנמרת. האויר והאור מביאים לערות המחשבה, העבודה עצמה משעשעת; כחות־הטבע, החי והצומח, באים לידי גילוי לעיני העובדים הקטנים, וממריצים אותם לחלופי־דעות. גם מדעי־טבע הנלמדים בין כתלי בית־הספר מתבארים ומתחורים בעקבות ההסתכלות הישרה. ומפני שכל העבודות האלה נעשות ע"פ הוראות המורה ותחת עינו הפקוחה, מתרגל גם התלמיד להוציא מתחת ידו עבודה מתוקנה. לגנים מטפוסים המנויים היתה תמיד השפעה גדולה על גנים פרטיים. שבעים וחמשה אחוזים מהעובדים בגנים כאלה הצליחו הצלחה יתרה בגני הבית.

גני־הבית. לעומת גני בית־הספר יש לציין כטפוס מיוחד את גן־הבית. יתרונותיו הרבים מונחים בשדה היצירה העצמית. המגמה שבסדור גנים כאלה היא להטיל חובות על הנוער כלפי החברה בדרך העבודה העצמית, להרגילו לתת דבר־מה לחברה ולא רק לקחת ממנה; בשטח שגדלו שלשים מתר מרובעים, אם נעבד הוא כהלכה, אפשר לספק צרכי משפחה קטנה בת ארבע נפשות בירקות. כל ילד וילד בגיל בית־הספר יכל לשלוט בחלקה כזו ולהפיק ממנה תועלת כלכלית.

המטרה היא חנוכית וכלכלית כאחת. הילד מתקשר לביתו ולגנו. הכחות המתבזבזים לריק ברחוב נאצרים ומוצאים לברכה. כחות־היצירה ערים תמיד. העבודה משעשעת את הקטעים ומקרבת לטבע את הגדולים. העזרה העצמית והאחריות באות לידי גלוי עוד בשנות הילדות. עוד מנעוריו מתרגל האדם להיות קוצר ואוסף את פרי עמלו.

שלשה הם סוגי גנים כאלה: גן שכלו נמסר לעבודה לרשות התלמיד בלבד, חלקה בגן המיוחדת לתלמיד, וגן משותף לכל משותף לכל בני־המשפחה. סדרי־העבודה בגן־הבית דומים איפוא לאלה הנהוגים בגני בתי־הספר: עבודה בצבור ועבודה ביחידות.

סדור הגנה. תכנית הגנה נבחנת ע"י המורה וטעונה היא אשורו. לפי סדר קבוע מבקר המורה את הגנים השונים הנמצאים תחת השגחתו ונותן הורות לכל תלמיד ותלמיד. הבקורים האלה מביאים אותו במגע קרוב עם חיי המשפחה של התלמידים ונותנים לו את האפשרות לעמוד על אופיו של כל תלמיד ועל נטיותיו. המורה יוכל להיות רב־פעלים רק אם יודע הוא את בית הילד.

בימי החופש מתכנסים בעלי הגנים לועידה כללית. עורכים תערוכות, מוציאים עתונים מקצועיים, מסדרים נשפים, מבקרים בצבור את הגנים של החברים. לכל שיחה קובעים זמן של ארבעה רגעים. מדעי ביה"ס מסתברים מתוך העבודות בגן. הכל נעשה ברוח הגדולים: גם העבודה, גם סדר החגיגות; יוצאים ברוב עם ובהדוּר – בדגלים, במודעות ובתמונות.

עיקרי ההסתדרות. תגברת התוצרת מונחה כיסוד בכל ההסתדרות הזאת. ביצירת ערכים כלכליים יש לראות אחד מאבות הגורמים והמניעים בחנוך הרוח והגוף.

כל אחד חיב מנעוריו ליטול חלק במלחמת־הקיום הקשה, להביא משלו, מעמלו ומיגיע־כפיו, לספק בעצמו עד כמה שאפשר את צרכיו ההכרחיים. הכלל הוא: העלה על שלחנך עד כמה שאפשר מפרי עמלך: ירקות, פירות, חלב ותבואות חלב.

מכר את עודף תוצרתך בצורת חומר חי או חומר משומר. בית־הספר משמש תמיד למופת בגנו. גן זה הוא המדריך וגן־הבית הנהו העובד.

בתקופת העבודה מבקרים התלמידים לבדם או בלוית מדריכם את הגנים השונים. בתקופת האסיף באות ההצגות, התערוכות, המכירות הפומביות. כל החגיגות נעשות בבית־הספר.

צורת ההסתדרות. צבא גני בתי־הספר אשר בארצות־הברית נמצא תחת המפקדה הראשית של הקולג’ים. צבא זה נושא בין הנוער העירוני אותו האופי שיש לקלובים החקלאיים בכפר. המחנה מסודר בצורת גדוד: מפקד, אופיצר ושני סגנים. מנהיג המחנה הנהו מורה. מספר החילים בפלוגות של 10 – עד 150. ההוראות נתנות במחלקה בביה"ס בעזרת שעורים קבועים, ומחוצה לו ע"י גליונות מעופפים, פנס־קסם. מורי ביה"ס נוטלים חלק בראש במפעל חנוכי זה.

 

תכנית החליפות ( Rotation Plan)    🔗

הדעות והעיקרים. נפש כל ילד וילד מחננת ע"פ טבע בריתה בגודל הסמוי מן העין הרגילה. גודל זה הוא גם נסוך־תרדמה ברוב המקרים. עלינו איפוא קודם כל לחפשו, ולאט לאט לעודדו לפעולות ולמעשים.

הדרך היחידה היא למצא את האפשרות, איך לחדור יום יום ללב הילד ולמצא את המפתח לתעלומות שבו. מפי השאלות שהילד רגיל להקיפנו בהן יכולים אנו לעמוד על תכונותיו ועל המקורות הצפונים בו. מה הם איפוא החזיונות המעוררים שאלות במוח הילד? האם שרשים הנדסיים? הרדיוס של המעגל? לא ולא. שאלות מעוררים החזיונות המקיפים אותנו יום יום, ושעה שעה: הדברים שאנו אוכלים, לובשים הצמחים אשר מסביבנו – החטה, השעורה, צמחי־דגן; החי המופיע לעינינו: בקר, סוסים, צאן – כל הדברים שנוצרו בשבילנו.

חנך איפוא את הילד לפי רוחו ודרכו ובאר לו בדברים המדברים ללבו ולחושיו. ספרים סתם? מלים לא יחרושו שדה, דברים לא יבנו בית, לא יפתחו את האנושות, לא יקימו לאום גדול. ספרים אינם תכלית בפני עצמם אלא אמצעי. ומכשירים במה יחשבו, אם האדם אינו יודע איך להשתמש בהם.

מי שקורא וקורא ואינו עושה, ואינו משתמש למעשה בפרי קריאתו דומה היא לחורש ואינו זורע. מרבה ספרים, מרבה ידיעות מחוץ לסביבת הילד, הריהו רק מרבה שעמום, ממית את נטיות הילד הבריאות והטבעיות, ממית את בית־הספר. כי קשת המחוגה בהיקף גבעול התירס מענינת את התלמיד יותר מאשר דיאמטר של הירח. התירס נוגע ישר לחייו. מקטר הירח לא קר ולא חם לו.

החיאת הלימודים. המטרה העיקרית היא להחיות את בית־הספר, להפיח נשמה בכל המדעים הנלמדים; ולהחיות את הלמודים אפשר אך ורק, אם הסביבה, אשר הילד חי בה ומתוכה הוא יונק, משמשת לנושא תמידי של למודי בית־הספר.

אם הילד רוצה להבחין בין שבלת טובה ורעה אינו פונה אל הספר אלא שואל ישר את פי האדמה; הוא הולך אל השדה, אוסף שבלים ושוקלן. ככה עושים אבותיו, ככה נוהגים יום יום השכנים. כאן יש מגע ישר, מגע חי עם הטבע. זהו נושא חי ללמודים. הסתכל איפוא בספר־הטבע, הפוך והפוך בו וספרי–ניר עשה כמלואים.

כשבאים להעמיד את התלמידים על טיב העשבים, יעבירו לעיניהם את נושא הלמודים במראות. זורעים חלקת חטה נקיה וחלקה מקבילה מעורבת עם עשבים רעים. והוא הדין בחטה בריאה, נגועה בחלודה או מוכת שדפון. בפועל לעשות את הדברים!

לא על־פי הספר תזרע האספספת. מתוך עבודה והסתכלות כאחת מעמידים את התלמיד על השטה הטובה, הבדוקה והמתוקנה ועל השטה הרעה והלקויה. העבודה מלמדת, אח"כ מעיינים בספר. במטרות שונות נזרעות חלקות מקבילות: זו לעומת זו. הן פוקחות את עיני המתלמדים. על־פיהן הוא מתרגל לעמוד על ההבדלים השונים שבמרחבי השדמה. ההשואות מעמידות אותו על חפוש הטעמים עצמם, והבאורים יחפש אחר־כך בספר.

אחד הצליח בגידול חטה, השני לאו. האחד ברר את הזרעים, השני לאו. האחד חטא אותם, השני לאו; מהשדות של הוריהם יוצאות השאלות, והחלקות המקבילות בגני בית־הספר משיבות את התשובות. פרובלימות חיות מתיצבות. הכל מתעורר. גם החשבון, גם השעור, גם המדידה. כמה קמצו בעבודה בלי הבחנת זרעים וכמה הרויחו על־ידי העלאת היבול דרך ההבחנה, דרך מכונה טובה, דרך גזע משובח. גם הכתיבה היא אחרת. הילד כותב על דברים ממשיים ולא מפשטים. הוא כותב על יתרונות שטות עבודה זו או אחרת לא מתוך שמיעה, אלא מתוך הסתכלות ישרה. מתוך העבודה הוא בא בעצמו לידי מסקנות שלו, מחשב את חשבונותיו וחי בהם, ועל התוצאות האלה הוא כותב.

תכנית הלמודים. ארבע שנות־הלמודים, כל אחת מהן מקדשה לתכלית מיוחדה. אין הלמודים נשנים וחוזרים כי אם מתגלים בפני התלמיד חליפות.

כל שנה מלמדים דבר חדש במשך ארבע שנים רצופות. השנה הראשונה מקדשה כלה לגידול דברים: מלמדים איך לגדל תירס, אספסת, שבלת־שועל, צמחי־מספא. כל דבר נלמד למעשה ודרך השואות.

השנה השניה מקדשה לעשית דברים: הפשלת חבלים, הקמת גדרים, ערוּב מלט, כלי־עבודה חקלאים, תיקון כלים וכיוצא.

השנה השלישית מקדשה לבעלי־חיים: גידול־מקנה, השבחת גזעים, צרופי מנת־הזנה רצויה, בירור המזונות, טפול וכלכלה.

שנה רביעית מקדשה לקרקע ולבית. איך מטיבים את האדמה, מגבירים את חילה, אוצרים את הלחלוחית, איך מסדרים ביוב, מכלכלים את הבית ושומרים על הבריאות.

היתרונות. הילד שהפשיל חבלים במשך שנה ועסק בכל המלאכות הכרוכות בעשיה זו יראה אותן מול עינו כל ימי חייו; הוא חי בעבודה ולא למד סתם דברים. הילד שלמד מלאכת ברור החטה, לא יצטרך בשנה הבאה לחזור על למודים אלה. בעצמו יבחון למעשה את החטה על נקיונה ויתקדם בעצמו בעבודה זו.

כל ילד יודע למפרע כי דבר חדש, גלוי חדש צפויים לו ולא “הלעטה” סתם, – דבר חי מיועד לו. הלמודים הקשורים לעבודת יום יום הם תוכן חי בשביל כל בני הבית. הכל מצפים לו. האינטרס קיים. אין שבים בשנת הלמודים הבאה לאותו דבר: לשק תירס, להפשלת חבלים, לערבב מלט. האם דשים תבן ישן? לא, מחיים את החקלאות! והחיאת החקלאות אינה אומרת החקלאות בלבד; למוד ההיגינה, שפור הבית, והכל מה שמנעים את החיים ומתקן את הבית. זאת אומרת – להחיות את החשבון, הגיאוגרפיה, הכתיבה והקריאה.

גידול דברים. כמה תבואה הולכת לאבוד לרגלי העדר בחינות קודמות. הרצאה בדבר שטת גידול אספסת המתאימה ביותר נותנת מקום לקריאה ולכתיבה. הבית, המורה, בית־הספר – הכל עומד. אבל הדברים הנלמדים הולכים ומתחלפים. לא, גם הבנינים משתנים. מה אומרים החלופים? מדוע גדל חבר המורים? מפני שבית־הספר נעשה גורם כלכלי בקהלה, מפני שנעשה חלק מחייה, הוא למד דברים הנוגעים ישר בחיים. את בית־הספר הכניסו אל הבית; חוליה בחוליה מרתקת. בבית־הספר חיים את חיי העבודה, הילדים חיים בעבודתם, והמורים בבית־הספר. יש התפתחות, קדמה, שלמות, תרבות בלמוד שורש הסלק ממש כמו בשרשים הנדסיים. לא דברים עלינו ללמד; ילדים אנו מחנכים. בדברי יום יום עלינו להתחיל. יוצר עולם הורה דרך זו, וככל אשר נתקרב למדותיו, כן יגדלו מעשינו.

התוצאות. כמאתים בתי־ספר במדינת מיסורי משתמשים בשטח זו בבתי־הספר הכפריים, כ־38 אחוזים מכל בתי־הספר. מדינות אחרות יוצאות בעקבותיה.

650 בושל תירס נבררו ונבחנו ע"י הילדים. הסכום שהצילו בעבודתם גדל פי שלשה מההוצאות החלות על בית־הספר. אכר ישיש אחד אמר: חשבתי שיודע אני לגדל תירס – מפי עוללים למדתי. והמליצים יאמרו: גדול החיאת הלמודים בדרך התמורות והחליפות לילדים כחתימת חוזה השלום לגדולים.

* * * * *

התאורים הקודמים המוסרים את הלך־המחשבה של מתקני החנוך בארצות הברית, ברוחם ובהרצאת דבריהם ממש כמעט, אינם באים “להגדיל תורה ולהאדיר” כי אם לתכלית מעשית. דלים וחלכאים אנו, אמנם, ולא לנו, לכאורה, להשיא את עינינו לגדולות ולנצורות אשר מעבר לאוקינוס, ואעפ"כ אין לנו דרך אחרת מאשר הדרך הכבושה שם. הרוצה לעמוד על נפשו בהמצאו בקשרי מלחמה עליו להצטייד בכל הנשק הכבד של מתנגדו. ואם אינו יכול או אינו רוצה בכך, עליו לפרוש לקרן־זוית ולשקוט במכונו. עבודת־האדמה השקטה נהפכת לשדה־מלחמה, כאשר תבואות השדה נשלחות אל השוקים והן צריכות לכבשם. עלינו להיות בראשית הכל בני־התחרות בתבואותינו. ולפנינו שתי דרכים בהשגת מטרה זו: או לנחות כמה וכמה דרגות כמו הפלח או להעלות מעלה מעלה כמו הפרמר האמריקני; שני הכחות האלה הם הקובעים את המחירים על תבואות חקלאיות, ובהתגוששות הכללית עלינו להתחבר או לכח האחד או לשני. “שביל־בינים” אין. וכל זמן שלא נתקין את עצמנו בערב־שבת ארוך לשוא נריק את כחותינו בהזמנת אוכלסים רבים לסעודת השבת. ממשקי־זרת בהולים ומעליה מבוהלה לא יבנה הישוב הצפוף הנרצה לכלנו. תנאים כלכליים קודמים לכל. והחקלאות בהיקפה הכללי באזורי הארץ השונים לא תמצא גאולה לעצמה כל זמן שהמשק הביתי של האכר לא יעמוד על מרום תעודתו; הכלכלה הלאומית בארץ לא תבריא בלי סדור משק זה; והנוער הכפרי בהסתדרות חזקה דומה לזו, המקובלה בארצות־הברית. יכל וצריך להיות החלוץ בבנין משק הבית של עובד האדמה, ואז יהיה בארץ בונה החקלאות בכללה.