א אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: אָמַר לִי שַׂר הַפָּנִים: יְדִידִי, שֵׁב בְּחֵיקִי וְאַגִּיד לְךָ מָה יְהֵא עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ. יָשַׁבְתִּי בְּחֵיקוֹ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בִּי וּבוֹכֶה וְדִמְעוֹתָיו נוֹטְפוֹת מֵעֵינָיו וְיוֹרְדוֹת וְנוֹפְלוֹת עָלַי. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לִי: יְדִידִי, בּוֹא וְאַכְנִיסְךָ לְחַדְרֵי חֲדָרִים וּלְגִנְזֵי גְּנָזִים.
תְּפָסַנִי וְהִכְנִיסַנִי וְנָטַל הַפִּנְקָסִים וּפָתַח, וְהֶרְאַנִי אִגְּרוֹת, כְּתוּבוֹת בָּהֶן צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְאָמַרְתִּי לוֹ: הַלָּלוּ לְמִי? אָמַר לִי: לְיִשְׂרָאֵל. אָמַרְתִּי לוֹ: וִיכוֹלִים יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בְּאֵלּוּ? אָמַר לִי: לְמָחָר בּוֹא וְאַרְאֲךָ צָרוֹת מְשֻׁנּוֹת מֵאֵלּוּ.
לְמָחָר הִכְנִיסַנִי לְחַדְרֵי חֲדָרִים וְהֶרְאַנִי צָרוֹת קָשׁוֹת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת, “אֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶר לָרָעָב – לָרָעָב” (ירמיה טו, ב), וַאֲשֶר לַבִּזָּה – לַבִּזָּה, “וַאֲשֶר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי” (שם). אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד חָטְאוּ? אָמַר לִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַדְּשׁוֹת עֲלֵיהֶם צָרוֹת קָשׁוֹת מֵאֵלּוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִים “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ” – אֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָן לָצֵאת מֵחַדְרֵי חֲדָרִים.
וּבְשָׁעָה שֶׁיָּרַדְתִּי מִלְּפָנָיו שָׁמַעְתִּי קוֹל מְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה הָיָה מְדַבֵּר:
מַקְדְּשָׁא קַדִּישָׁא לְחָרְבָּא יְהֵא
וְהֵיכְלֵהּ לְנוּר דָּלֵק,
וְדִירְתַהּ דְמַלִכָּא תִּנְטַר צַדְיוּתָא
וּבְתוּלָן וְעֻלַּמִין לְבִזָּה,
וּבְנֵי מַלְכָּא לְקָטְלָא
וּמַדְבְּחָא דַכְיָא לְמִסְתְּאָבָא,
וִירוּשְׁלֵם לְעִיִּים
וְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לְזִיעַ.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעֲזַעְתִּי וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרַי, עַד שֶׁבָּא הֲדַרְנִיאֵל הַשַּׂר וְהֶעֱמִידַנִי עַל רַגְלַי וְאָמַר לִי: בּוֹא וְאַכְנִיסְךָ לְגִנְזֵי יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.
שַׂר הַפָּנִים – נראה שהכוונה למטטרון, מלאך המצוי בקרבת הקב"ה, ופגש אותו ר' ישמעאל כשעלה לרקיע.
גִּנְזֵי גְנָזִים – ארכיונים שבהם גנוזים כתבים, פנקסים ואיגרות שמיימיים.
נָטַל – לקח.
מְשֻׁנּוֹת – שונות.
וְעוֹנִים – באמירת הקדיש (יהי שמו הגדול מבורך).
מַנִּיחִים אוֹתָן לָצֵאת – מרשים להן (לצרות) להתממש.
מַקְדְּשָׁא קַדִּישָׁא וגו’ – תרגום הדברים: המקדש הקדוש לחורבה יהיה, והיכלו לאש בוערת. ואת מעון המלך תשמור השממה, ובתולות ובחורים לביזה. ובני המלך להריגה, והמזבח הטהור לטומאה, וירושלים לעיי חורבות וארץ ישראל לזעווה.
*
הִכְנִיסַנִי וְרָאִיתִי כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יוֹשְׁבִים וְאוֹרְגִים בִּגְדֵי יְשׁוּעָה, וְעוֹשִׂים כִּתְרֵי חַיִּים וְקוֹבְעִים בָּהֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, וּמְרַקְּחִים כָּל מִינֵי בְשָׂמִים וּמַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וּמַמְתִּיקִים יֵינוֹת לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לָבוֹא. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, הַלָּלוּ לְמִי? אָמַר לִי: לְיִשְׂרָאֵל.
וְרָאִיתִי כֶּתֶר אֶחָד מְשֻׁנָּה מִכָּל הַכְּתָרִים, וְחַמָּה וּלְבָנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת קְבוּעִים בּוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: כֶּתֶר זֶה הַמְשֻׁבָּח לְמִי? אָמַר לִי: לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמַרְתִּי לוֹ: הֲדַר זִיוִי, הַרְאֵנִי כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד. אָמַר לִי: יְדִידִי, הַמְתֵּן שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת, עַד שֶׁיָּבוֹא דָּוִד לְכָאן וְתִרְאֵהוּ בִּגְדֻלָּתוֹ.
תְּפָסַנִי וְהוֹשִׁיבַנִּי בְחֵיקוֹ, אָמַר לִי: מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַרְתִּי לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שִׁבְעָה בְּרָקִים שֶׁהֵם רָצִים כְּאֶחָד. אָמַר לִי: כְּבשׁ עֵינֶיךָ, בְּנִי, שֶׁלֹּא תִּזְדַּעְזַע; הַלָּלוּ הֵם יוֹצְאִים לִקְרַאת דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. מִיָּד רָגְשׁוּ כָּל הָאוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְגַלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה וְעַנְנֵי כָּבוֹד וְאוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְלוֹהֲטֵי זְבוּל וְאוֹמְרִים: “לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל” (תהלים יט, א–ב). וְשָׁמַעְתִּי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מֵעֵדֶן וְאוֹמֵר: “ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד” (שמות טו, יח).
וְהִנֵּה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא בָּרֹאשׁ, וְכָל מַלְכֵי בֵית דָּוִד בָּאִים אַחֲרָיו, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד כִּתְרוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְכִתְרוֹ שֶׁל דָּוִד מֻבְהָק וּמְשֻׁבָּח מִכָּל הַכְּתָרִים, וְזִיווֹ הוֹלֵךְ עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְעָלָה דָּוִד לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, וְשָׁם מוּכָן לוֹ כִּסֵּא שֶׁל אֵשׁ, וְיָשַׁב עָלָיו, וְכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים מֵאֲחוֹרָיו. מִיָּד עָמַד דָּוִד וְאָמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁפָּתַח דָּוִד בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, פָּתַח מְטַטְרוֹן וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְאָמְרוּ:
“קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת!” (ישעיה ו, ג).
וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מְשַׁבְּחוֹת וְאוֹמְרוֹת: “בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ” (יחזקאל ג, יב).
וּרְקִיעִים אוֹמְרִים: “ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד” (שמות טו, יח).
וְהָאָרֶץ אוֹמֶרֶת: “ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”.
וְכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד אוֹמְרִים: “וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד” (זכריה יד, ט) (הוספות להיכלות רבתי, בתוך: בית המדרש, ה, עמ' 167–168).
קוֹבְעִים – משבצים.
מְרַקְחִים – מערבבים וטוחנים.
מְשֻׁנֶּה – שונה.
כְּאֶחָד – יחדיו.
כְּבֹשׁ – עצום.
אוֹפַנִּים וגו’ – סוגים שונים של יצורים בעולם המלאכים.
הַמֶּרְכָּבָה – שעליה יושב הקב"ה (יחזקאל פרק א).
לוֹהֲטֵי זְבוּל – סוג של מלאכי אש.
עֵדֶן – גן עדן.
מֻבְהָק – זוהר.
זִיווֹ הוֹלֵךְ – אורו מאיר.
*
ב “זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל” (איכה ג, כא) – רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן אָמַר: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא מַטְרוֹנָה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה מְרֻבָּה וְאָמַר לָהּ: כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ סְפִינוֹת בַּיָּם אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ. הִנִּיחָהּ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאֵחַר שָׁם. נִכְנְסוּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ אֶצְלָהּ וְהָיוּ מַקְנִיטוֹת אוֹתָהּ וְאוֹמְרוֹת לָהּ: הִנִּיחֵךְ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר אֵלַיִךְ, וְהָיְתָה בּוֹכָה וּמִתְאַנַּחַת. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, פּוֹתַחַת וּמוֹצִיאָה כְּתֻבָּתָהּ וְקוֹרֵאת וְרוֹאָה בִּכְתֻבָּתָהּ: כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ סְפִינוֹת בַּיָּם אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, כָּךְ וְכָךְ עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ – מִיָּד הָיְתָה מִתְנַחֶמֶת. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, אֲנִי תָמֵהַּ, הֵיאָךְ הִמְתַּנְתְּ לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים! אָמְרָה לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִלְמָלֵא כְּתֻבָּה מְרֻבָּה שֶׁכָּתַבְתָּ וְנָתַתָּ לִי, כְּבָר הָיוּ שְׁכֵנוֹתַי מְאַבְּדוֹת אוֹתִי מִמְּךָ. כָּךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: אֱלֹהֵיכֶם הִסְתִּיר פָּנָיו מִכֶּם וְסִלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִכֶּם, עַד מָתַי אַתֶּם מֵתִים עַל אֱלֹהֵיכֶם וְנֶהֱרָגִים עָלָיו וְנוֹתְנִים נַפְשְׁכֶם עָלָיו? עוֹד אֵינוֹ חוֹזֵר אֲלֵיכֶם, וְהֵם בּוֹכִים וּמִתְאַנְּחִים. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּפוֹתְחִים סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרְאִים בּוֹ וּמוֹצְאִים שֶׁכָּתוּב: “וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם… וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם… וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם” (ויקרא כו, ט–יב) – הֵם מִתְנַחֲמִים. לְמָחָר כְּשֶׁיָּבוֹא קֵץ הַגְּאֻלָּה, אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, תָּמֵהַּ אֲנִי, הֵיאַךְ הִמְתַּנְתֶּם לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים? וְהֵם אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִלּוּלֵי תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, כְּבָר הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְאַבְּדוֹת אוֹתָנוּ מִמְּךָ. וְכֵן דָּוִד אָמַר: “לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי” (תהלים קיט, צב) (איכ"ר ג, כא; פס"ר כא, טו).
“אוֹחִיל” – אקווה ואצפה.
מַטְרוֹנָה – גבירה.
חֻפּוֹת – כיסויים מפוארים (למיטה או לחדר).
אַרְגְּוָנוֹת – בגדי ארגמן.
אֵחֵר שָׁם – התעכב שם.
מַקְנִיטוֹת – לועגות ומכעיסות.
הֵיאָךְ – כיצד.
מְאַבְּדוֹת אוֹתִי מִמְּךָ – גורמות לי לחשוב שאיבדתי אותך.
מוֹנִין – מכעיסים.
מֵתִים עַל אֱלוֹהֵיכֶם – מתים על קידוש שמו וקיום מצוותיו.
דָּוִד – בעל ספר תהלים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות