ג “אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאֶרֶץ” (זכריה ד, יד) – אָמַר רַ' לֵוִי: מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ בְּאֵיזֶה דָּבָר לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה מוֹצֵא, עַד שֶׁמָּצָא זְכוּתוֹ שֶׁל משֶׁה וְשֶׁל אַהֲרֹן, וְהִיא עָמְדָה לָהֶם. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: עֲנִיָּה הִיא, אֵין לָהּ בָּעוֹלָם אֶלָּא שְׁנֵי נְזָמִים בִּלְבַד. אָמַר הַמֶּלֶךְ: דַּיָּהּ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דַּיָּן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּגָּאֲלוּ בִּזְכוּת משֶׁה וְאַהֲרֹן.
“קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא” (שיר השירים ב, ח) – כְּשֶׁהָלַךְ משֶׁה וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל: כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב” (שמות יג, ד), אָמְרוּ לוֹ: הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי עוֹמֵד – “קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא”. אָמַר רַ' יְהוּדָה: מַהוּ “מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים” (שיר השירים ב, ח)? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָם נִגְאָלִים לְעוֹלָם, אֶלָּא לְמִי אֲנִי מִסְתַּכֵּל? לַאֲבוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, בִּזְכוּת אֲבוֹתָם אֲנִי גּוֹאֲלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר: “מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים” – וְאֵין הָרִים אֶלָּא אָבוֹת.
דָבָר אַחֵר: אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מַהוּ “מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים”? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין לָהֶם מַעֲשִׂים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּגָּאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַזְּקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות ג, טז), וְאֵין הָרִים אֶלָּא הַזְּקֵנִים (שמו"ר טו, ג–ד).
בְּאֵיזֶה דָּבָר – באיזו זכות.
עָמְדָה לָהֶם – עמדה לזכותם.
דַּיָּהּ – די בזה.
דַּיָן לְיִשְׂרָאֵל וגו’ – זכותם של משה ואהרן מספיקה כדי להביא לגאולת ישראל.
עוֹמֵד – מתקרב ומגיע.
“דוֹדִי” – ומילה זו נדרשת על הקב"ה.
“מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים” וגו’ – מילים אלו נדרשות כאומרות כי הקב"ה מדלג על מעשיהם הרעים של הבנים ומתעלם מהם בזכות ההרים, הם האבות (ההורים או ראשי העם).
*
ד “וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר” (ויקרא כו, מב) – לָמָּה הוּא מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת וּמַזְכִּיר זְכוּת הָאָרֶץ עִמָּהֶם? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלוֹשָׁה בָנִים, וְשִׁפְחָה אַחַת מִשֶּׁלּוֹ מְגַדַּלְתָּן. כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל שְׁלוֹם בָּנָיו הָיָה אוֹמֵר: שַׁאֲלוּ לִי בִּשְׁלוֹם הַמְּגַדֶּלֶת; כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר אָבוֹת מַזְכִּיר הָאָרֶץ עִמָּהֶם (ויק"ר לו, ה).
הַמְּגַדֶּלֶת – היא השפחה (ובנמשל: ארץ ישראל).
*
ה פָּתַח רַב פְּרִידָא וְאָמַר: “אָמַרְתִּי לַה' אֲדֹנָי אָתָּה” (תהלים טז, ב) – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַחֲזֵק לִי טוֹבָה, שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: “טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ” (שם) – אֵינִי מַחֲזִיק טוֹבָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוֹדִיעוּנִי תְחִלָּה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם” (תהלים טז, ג) (מנחות נג ע"א).
פָּתַח – את דרשתו בציטוט פסוק.
הַחֲזֵק לִי טוֹבָה וגו’ – היה אסיר תודה לי על שפירסמתי את שמך בעולם.
תְּחִלָּה – בראשונה.
“לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ” – הם האבות שכבר מתו.
*
ו עַד מָתַי זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת? אָמַר רַ' אַחָא: זְכוּת אָבוֹת לְעוֹלָם קַיֶּמֶת.
רַ' יוּדָן בַּר חָנָן בְּשֵׁם רַ' בֶּרֶכְיָה: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, אִם רְאִיתֶם זְכוּת אָבוֹת שֶׁמָּטָה וּזְכוּת אִמָּהוֹת שֶׁנִּתְמוֹטְטָה, לְכוּ וְהִדַּבְּקוּ בְּחֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה” (ישעיה נד, י) – “הֶהָרִים יָמוּשׁוּ” זוֹ זְכוּת אָבוֹת, “וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה” זוֹ זְכוּת אִמָּהוֹת. מִכָּאן וְאֵילָךְ “וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמַךְ ה'” (שם) (ירושלמי סנהדרין י, א; ויק"ר לו, ו).
מָטָה – התמוטטה, נתרסקה.
הִדַּבְּקוּ בְּחֶסֶד – צפו לחסדו של הקב"ה ולרחמיו.
“הֶהָרִים” – הם, לפי דרשת הפסוק, ההורים (וראו קטע ג).
*
ז אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְצָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר לוֹ: “מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?” (ירמיה יא, טו). אָמַר לוֹ: עַל עִסְקֵי בָּנַי בָּאתִי. אָמַר לוֹ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְגָלוּ. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּשׁוֹגֵג חָטְאוּ? אָמַר לוֹ: “עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה” (שם). אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא מִעוּטָם חָטְאוּ? אָמַר לוֹ: “הָרַבִּים” (שם). אָמַר לוֹ: הָיָה לְךָ לִזְכֹּר לָהֶם בְּרִית מִילָה. אָמַר לוֹ: “וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלֶיךָ” (שם). אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אִם הִמְתַּנְתָּ לָהֶם הָיוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. אָמַר לוֹ: “כִּי רָעָתַכִי אָז תַּעֲלֹזִי” (שם). מִיָּד הִנִּיחַ יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאָמַר לוֹ: שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, אֵין לָהֶם תַּקָּנָה? יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: “זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ” (ירמיה יא, טז) – מַה זַּיִת זֶה אַחֲרִיתוֹ בְּסוֹפוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל אַחֲרִיתָם בְּסוֹפָם (מנחות נג ע"ב).
“מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?” – מה אתה מחפש כאן, בבית המקדש?
“הַמְזְמָּתָה” – במזיד ולא בשוגג.
“וּבְשָׂר קֹדֶשׁ” וגו’ – מילים אלה נדרשות כביטול מצוות המילה שהיא אות של קודש בבשר הגוף.
“כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי” – שמחים הם במעשיהם הרעים ולא יחזרו בתשובה.
תַּקָּנָה – אפשרות לתיקון המצב.
בַּת קוֹל – קול שנשמע משמים.
אַחֲרִיתוֹ בְּסוֹפוֹ – סופו (השמן המעולה) מתקבל רק לאחר זמן רב.
*
ח אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בֶּן נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אַתָּה אָבִינוּ, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירֶנוּ, אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ” (ישעיה סג, טז)? לְעָתִיד לָבוֹא אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ. אָמַר: אֹמַר לוֹ לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה לוֹ צַעַר גִּדּוּל בָּנִים, אֶפְשָׁר שֶׁיְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִמָּחוּ עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ. אָמַר: לֹא בִּזְקֵנִים טַעַם וְלֹא בִּנְעָרִים עֵצָה. אָמַר לוֹ לְיִצְחָק: בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “בָּנַי”, וְלֹא בָּנֶיךָ? בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ “נַעֲשֶׂה” לְ"נִשְׁמַע" קָרָאתָ לָהֶם “בְּנִי בְכֹרִי” (שמות ד, כב); עַכְשָׁו “בָּנַי” וְלֹא בָּנֶיךָ? וְעוֹד, כַּמָּה חָטָאוּ? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם? שִׁבְעִים שָׁנָה. צֵא עֶשְׂרִים, שֶׁאֵין אַתָּה עוֹנֵשׁ עֲלֵיהֶן – נִשְׁתַּיְּרוּ חֲמִשִּׁים. צֵא עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שֶׁל לֵילוֹת – נִשְׁתַּיְּרוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ. צֵא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וּמֶחֱצָה שֶׁל תְּפִלָּה וַאֲכִילָה וְשֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא – נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וּמֶחֱצָה; אִם אַתָּה סוֹבֵל אֶת כֻּלָּן – מוּטָב, וְאִם לָאו – מֶחֱצָה עָלַי וּמֶחֱצָה עָלֶיךָ; וְאִם תֹּאמַר: כֻּלָּן עָלַי – הֲרֵי הִקְרַבְתִּי אֶת עַצְמִי לְפָנֶיךָ. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: “כִּי אַתָּה אָבִינוּ” (ישעיה סג, טז). אָמַר לָהֶם יִצְחָק: עַד שֶׁאַתֶּם מְקַלְּסִים לִי, קַלְּסוּ לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – וּמַרְאֶה לָהֶם יִצְחָק אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵינֵיהֶם. מִיָּד נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְאוֹמְרִים: “אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ” (שבת פט ע"ב).
יִמָּחוּ וגו’ – הרוג אותם, אם חטאו, כדי שיתקדש שמך בעולם.
אָמַר – הקב"ה.
לֹא בִּזְקֵנִים וגו’ – אין עצה נבונה לא בפי הזקנים (אברהם) ולא בפי הנערים (יעקב).
בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִימוּ – ראו שמות כד, ז.
שִׁבְעִים שָׁנָה – כאמור בתהלים צ, י.
צֵא עֶשְׂרִים וגו’ – הפחת 20 שנה מחשבון 70 השנה (על יסוד מסורת שאין אדם נענש משמים על חטאים שחטא עד גיל זה).
לֵילוֹת – שבהם אדם ישן ואינו חוטא.
סוֹבֵל – נושא (עוון), מוותר וסולח.
הִקְרַבְתִּי אֶת עַצְמִי – במעשה העקידה.
פָּתְחוּ – בני ישראל ושיבחו את אביהם, את יצחק.
מְקַלְסִים לִי – מהללים אותי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות