זה התחיל ככה. נסים ישב באוטובוס והרגיש שמישהו קורא לו. הוא סובב את הראש וראה ילדה עומדת ומסתכלת עליו. לילדה היו נמשים שיער שחור ונעליים לכה. נסים הרגיש שהכל נהיה מהר. האוטובוס עצר, הראש שלו נתקע בשמשה, הוא הסתובב, הילדה נעלמה. בלילה נסים חלם שעל במה קטנה עומד קוסם עם כפפות לבנות ושפם אדום, שפם מתוק. הוא התכופף ואמר רבותי, ואז ליקק את השפם, הרים לאט את היד והמסך עלה. בתוך עריסה קטנה שכבו נסים והילדה. הם היו מכוסים בסדין כתום ועליו המון ציורים של סוכריות ופרחים וגבעולים מסולסלים. הראשים שלהם היו שקועים בתוך כרית שמנה ומלאה נשיקות. הקוסם הרים את הראש למעלה ואמר רבותי – כולם התחילו למחוא כפיים אבל אצבע אצבע. היה רעש של גשם דק. נסים התעורר. הוא הסתכל על הגוף שלו, מתח את הרגליים ואמר, נסים אברהמי, יש לך אשה. הוא קם, הסתכל על עצמו בראי, צחק ואמר היא התאהבה בי. נסים התלבש יפה והסתרק. בגלל שהשיער שלו קשה הוא החזיק את התסרוקת בין האצבעות עד שהאוטובוס בא. הוא ירד במרכז העיר ונכנס למשביר שמול התחנה. נסים הלך בצעדים גדולים ושאל איפה מחלקת הרהיטים. למוכרת היו פנים שמנות ופּוּדרה לבנה על הלחיים. היא אמרה במבטא רוסי קומה אחת למעלה בבקשה והסתובבה. נסים עלה מהר. הוא הלך בין האנשים שהסתובבו שם. בצד מכרו קפה ועוגות. ברקע היתה מוזיקה שמחה. מוכרת אחת ניגשה אליו ואמרה כן בבקשה. נסים האדים. הוא הצביע על המיטה הקרובה ושאל כמה זה. המוכרת אמרה שמונה מאות משלמים בקוּפה, שם. נסים ניגש לשם אבל נעמד רחוק. הקופה היתה ריקה. פתאום בא במהירות קופאי זקן. הוא התיישב על הכיסא והסתכל על נסים. נסים רעד: הוא היה דומה לקוסם מהחלום. הוא שתה קפה, חייך לנסים וליקק את השפם. נסים התקרב אליו לאט ושאל, זה באמת? הזקן ליקק עוד פעם את השפם וקרץ לו. המוכרת באה ואמרה לנסים אני רואה שאתה לא מרוצה בוא אני אראה לך את המיטה שלך. נסים הלך אחריה. היא הסתובבה, חייכה והצביעה על מיטה קרובה. נסים הסתחרר. הוא נשען מרוב התרגשות על המעקה. המיטה היתה עגולה ומכוסה בסדין כתום כמו שהיה בחלום. נסים חייך אליה מאוּשר ואמר בקול רועד את כל זה אתם עשיתם, זה מבצע של המשביר? המוכרת חייכה והִנהנה. הקופאי קם והרים לאט לאט את היד. נסים עצם את העיניים, נכנס לתוך המיטה ואמר תודה ולא התאפק. העיניים שלו התמלאו דמעות.