אֱלֹהֵי הַחֲלוֹמוֹת הֱבִיאַנִי אֱלֵי נוֹף,

בִּמְקוֹם עֲרָבוֹת לִי הֵנִיעוּ: „שָׁלוֹם בּוֹאָךְ”

בְּכַפּוֹתָן הָאֲרֻכּוֹת, בִּמְקוֹם פְּרָחִים

הֵצִיצוּ בִי בְעֵין־אֲחָיוֹת פִּקְחִית,

בִּמְקוֹם בּתֹם הִשְׁתַּפֵּךְ צִפְצוּף כַּנְפֵי־רְנָנִים,

בְִמְקוֹם גַּם נִבְחַת־כְּלָבִים לִי נִדְמְתָה כֹה קְרוֹבָה,

וְקוֹלוֹת אֶשְׁמַע, וּדְמוּיּוֹת דּוֹרְשׁוֹת שְׁלוֹמִי,

שְלוֹם רֵעַ מִנִּי־אָז, וּבְכָל־זֶה נִדְמָה

לִי זָר הַכֹּל, תָּמוּהַּ כֹּה וָזָר.

וַאֲנִי מוּל בַּיִת כְּפָרִי נָאֶה אֶעֱמֹד,

דְּבַר־מָה בְחָזִי נָע וָזָע, בְּרֹאשׁי

שָׁקֵט כֹּל. שָׁקֵט כֹּה נִעַרְתִּי

אֲבַק־הַדֶּרֶךְ, כִּסָּה אֶת־שׂמְלוֹתַי,

הַפַּעֲמוֹן צִלְצֵל בְּעֹז וְנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת.

שָׁם הָיוּ גְבָרִים, נָשִׁים, פָּנִים לִי

יְדוּעִים. עֶצֶב חֲרִישִׁי נִשְׁקַף

מֵעֵינֵי כֹל וְאֵימַת־סוֹד. נְבוֹכִים,

וּכְמִצְטַעֲרִים אִתִּי, בִּי הִבִּיטוּ,

עַד אֲחָזַנִי רַעַד לְמַבָּטָם,

וְלִבִּי נִבָּא רָעָה קְרוֹבָה לִי.

הַזְּקֵנָה מַרְגָּרֵתּ מִיָּד הִכַּרְתִּי,

נָתַתִּי עֵינַי בָּהּ וּמְאוּם לִי לֹא הִגִּידָה.

„אֵי מִרִיָם?” שְׁאַלְתִּיהָ – לֹא הִגִּידָה מְאוּמָה.

הִיא אָחֲזָה דֹם בְּיָדִי וְנָחַתְנִי

בְּאוּלַמִּים כֹּה אֲרוּכִּים וּמוּאָרִים,

שָׁם שָׂרַר נוֹד וּפְאֵר וְדִמְמַת־מָוֶת,

עַד הֱבִיאַתְנִי אֶל אַפְלוּלִית חֶדֶר,

וְרָמְזָה לִי בְהָסֵב־פָּנִים עַל

הַדְּמוּת הַיּוֹשְׁבָה עַל הַסַּפָּה דוּמָם.

„הַאַתְּ זֹאת מִרְיָם?” שְׁאַלְתִּיהָ. בִּלְבָבִי

לְעֹז קוֹלִי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי, בּוֹ דִבַּרְתִּי.

בְּקוֹל כָּאֶבֶן אֲשֶׁר אֵין לוֹ צְלִיל

לִי עָנְתָה: „כַּךְ כִּנּוּנִי בְנֵי־הָאָדָם”.

כְּאֵב חַד וְרַעַד קַר אָז עֲבָרוּנִי,

כִּי הֵד הַקּוֹל הַנָּבוּב וְהַקָּפוּא –

קוֹל מִרְיָם הוּא הֶעָרֵב כֹּה מִלְּפָנִים!

וְאִשָּׁה זוּ – בְּשִׂמְלַת־סִגָּל בָּלָה

וּמְרֻשָּׁלָה, בְּחָזֶהָ זֶה כֹה יָנַע,

בְּעֵינֶיהָ זְכוּכִית קוֹפֵאת וּשְׁרִירֵי הַלְּחָיַיִם,

בְּצוּרָה חִוְרָה זוּ כָעוֹר שֶׁכָּמַשׁ –

הָהּ, אִשָׁה זוּ, כֹּה יָפְתָה לְפְנִים

וכְמוֹ־פוֹרַחַת עָלְתָה – הֵן זֹאת מִרְיָם!

„מָה אָרְכוּ מַסָּעֶיךָ?” קָרְאָה בְקוֹל רָם,

בִּתְמִימוּת קָרָה, זָרָה וּמוּזָרָה.

„לֹא נוֹפְלִים עוֹד פָּנֶיךָ, רֵעַ נֶחְמָד,

הִנְּךָ בָּרִיא, סֹבֶךְ וְשׁוֹק מֻצָּקִים

יָעִידוּ עַל אִישׁ הָגוּן”. וְחִיוּךְ מָתוֹק

זָע וְרָעַד סְבִיב הַפֶּה הַחִוֵּר.

הִבַּעְתִּי בִמְבוּכָתִי בְּמוֹ־שְׂפָתַי:

„לִי הֻגַּד, כִּי נִשֵּׂאת וְהָיִית לְאִישׁ?”

„אַף אָמְנָם!” בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ קָרְאָה וּבִצְחוֹק.

„לִי מַקֵּל־עֵץ וְעָלָיו נִקְרַם עוֹר,

וְקֹרָא בְשֵׁם בַּעַל; אֲבָל עֵץ הוּא עֵץ!”

וּבְדַבְּרָהּ צָחֲקָה צְחוֹק חֲסַר־קוֹל וּמָאוּס,

עֲוִית כֹּה קָרָה עָבְרָה בַדֵּי גֵוִי,

תְּקָפַנִי יֵאוּשׁ עָז: – הַאֵלֶּה שִׂפְתֵי מִרְיָם,

אֵל שִׂפְתֵי־וֶרֶד צְנוּעוֹת וַעֲנָווֹת?

אַךְ פִּתְאֹם קָפְצָה מִמּוֹשָׁבָהּ, לָקְחָה

הַסוּדָר מִן הַכִּסֵּא, וְאֶת־צַוָּארָהּ

עָטְפָה בוֹ וְנִתְלְתָה בִזְרוֹעִי,

בְּעַד הַדֶּלֶת מְשָׁכַתְנִי אָז הַפְּתוּחָה,

דֶּרֶךְ הַר וָכַר וְיַעַר מְשָׁכַתְנִי.

באֹדֶם־אִשּׁוֹ רִחֵף גּלְגַּל־חַמָּה

בְּמוֹרַד יָם, וְאַרְגְּמַן קַרְנָיו נָפַל

עַל עֵץ וְצִיצֵי־כַר וְעַל־פְּנֵי הַיְאֹר

אֲשֶׁר בַּמֶּרְחָק זָרַם בְּרוֹמְמוּת־הוֹד.

„הֲתִרְאֶה עֵין־הַפָּז הַגְּדוֹלָה שָׁטָה

בְּמֵי הַתְּכֵלֶת?” קָרְאָה בַהֲמוֹן לִבָּהּ.

„הֵאָלְמִי נָא, אֻמְלָלָה!” לָה אָמַרְתִּי,

וּבְזָהֳרֵי־עֶרֶב אֶרְאֶה נֶאֶרְגָה אַגָּדָה.

קְהַל דְּמֻיוֹת עָלוּ מִן הָאֵד בַּשָּׂדוֹת

וְזֹה לָזֹה דֹּם שָׁלְחוּ זְרוֹעות צְחוֹרוֹת,

בְּחֵן הִבִּיטוּ זֹה לָזֹה סִגְליּוֹת

וּבִכְלוֹת־נֶפֶשׁ חֲבַצָּלוֹת הִטּוּ רֹאשָׁן;

בְּאֵשׁ־תַּאֲוָתָן יָקְדוּ וְעָלוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים;

הִתְלַקְּחוּ הַקּוּטְבִיּוֹת בַּהֲבֵל־פִּיהֶן,

בְּרֵיחוֹת־עֶדְנָה רָחֲצוּ כָל־הַפְּרָחִים,

וְחֶרֶשׁ שָׁפְכוּ כֻלָּם דּמְעוֹת־אֹשֶׁר,

וְכֻלָּם הָמוּ: „אַהֲבָה! אַהֲבָה! אַהֲבָה!”

פַּרְפַָּרִים רַפְרְפוּ, חֲסִילֵי־פָז מַזְהִירִים

זִמְזְמוּ פִזְמוֹנֵי בְנוֹת־הָרוּחוֹת,

וְרוּחוֹת־עֶרֶב לָאֲטוּ, וְרָעֲשׁוּ

הָאֵלוֹת, הַזָּמִיר שָׁר בְּהִשְׁתַּפְּכוּת־לֵב –

וְעִם־כָּל־הַלַּחַשׁ, הַנַּחַשׁ וְהַקּוֹלוֹת

לִי סָחָה בְקוֹל־פַּחִים קַר וְנָבוּב

אִשָׁה בָלָה זוֹ, שֶׁנִּתְלְתָה בִזְרוֹעִי:

„יָדַעְתִּי זָר־מַעֲשֵׂיהֶם בְּאַרְמוֹן מִדֵּי לָיְלָה,

זֶה הַצֵּל הָאָרֹךְ בָּחוּר טוֹב הוּא,

מְחַוֶּה קִדּוֹת הוּא וְרוֹמֵז הוּא לַכֹּל;

זִיג־תְּכֵלֶת זֶה הוּא כְרוּב; אַךְ זֶה הָאָדֹם

עִם הַחֶרֶב הַמַּבְרִיקָה עוֹיֵן אוֹתָם”.

וְעוֹד כָּאֵלֶּה נִיבִים כֹּה מַפְלִיאִים

בְּבַת־אַחַת פִּטְפְּטָה, וִיגֵעָה צָנְחָה

וַתֵּשָׁב אִתִּי עֲלֵי דַרְגַּשׁ־אֵזוֹב,

שֶׁעָמַד תַּחַת אַלּוֹן שַׁח וְזָקֵן.

יָשַׁבְנוּ יַחַד, דּוֹמְמִים וְנוּגִים,

מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה, וְנַעֲשִׂים נוּגִים יוֹתֵר.

הָאֵלָה רִשְׁרְשָׁה, נֶאֶנְחָה כגוַֹעַת,

זְמִיר־לַיְלָה שָׁר מֵעֹצֶר כְּאֵב וּכְלִמָּה.

אַךְ אוֹר אֲדַמְדָּם חָדַר בְּעַד הֶעָלִים,

וְרִחֵף־רָעַד סְבִיב פְּנֵי מִרְיָם הַחִוָּרִים,

וְהֵפִיק אֵשׁ לוֹחֶשֶׁת מֵעֵינֶיהָ קוֹפְאוֹת,

וּבְקוֹלָהּ זֶה מֵאָז, הֶעָרֵב, אָמְרָה:

„אֵיכָכָה אֶת־כָּל־עָנְיִי זֶה יָדַעְתָּ?

מִתּוֹך שִׁירֶיךָ פְּרָאִים זאֹת הִכַּרְתִּי״.

קָרָה אֲחָזַתְנִי, וְאֵימָה עָלַי נָפְלָה

כְּמוֹ מִפְּנֵי שִׁגְעוֹנִי, אֲשֶׁר הֵצִיץ

לְלֵב הָעָתִיד, דְּבַר־מָה בְמֹחִי זָע,

וּבְפַחְדִּי הַגָּדוֹל הֱקִיצוֹתִי.