בשעה שבאקסטר וסוון היו מפתחים את הניסויים שלהם בחלק המזרחי של ארצות־הברית, החל מרסל פוגל, כימאי מחקר צעיר, מלוס־גאטוס, קליפורניה, לפלס את דרכו לתוך ממלכת היצירתיות. איש זה, שהועסק בחברת אי.בי.אם., התבקש לתת סדרת הרצאות בנושא למהנדסים ולמדענים של החברה. ברם, רק לאחר שקיבל על עצמו את המשימה, נתגלו לו מלוא הממדים שלה. “כיצד יכול להגדיר יצירתיות?” כך החל לשאול את עצמו, תוהה, “מיהו אדם יצירתי?” פוגל, אשר הכשיר עצמו במשך שנים לשמש כומר פרנציסקאני, החל לחבר ראשי פרקים לשנים־עשר סמינרים, כל אחד בן שעתים, בתקווה שהללו יהוו אתגר נאות לתלמידיו.

סקרנותו של פוגל עצמו בכל הנוגע ליצירתיות ניעורה בו כבר בילדותו, כאשר שאל עצמו בפליאה מהו הדבר היוצר את האור בגחליליות ובתולעים מאירות. הוא חיפש בספריות הגדולות חומר הנוגע ללומינסצנסיה (או זהירה) ולא העלה דבר. או־אז קם והודיע לאמו כי הוא מתכונן לכתוב ספר בנושא זה. כעבור עשר שנים אכן פרסם, ביחד עם ד"ר פטר פרינגסהיים מאוניברסיטת שיקאגו את הספר ‘לומינסצנסיה בנוזלים ובמוצקים והשימושים המעשיים שלה’. שנתיים לאחר מכן הקים פוגל חברה משלו בשם ‘פוגל לומינסצנס’ בסן־פרנציסקו ועד מהרה הפכה לאחד הגורמים המובילים בתחום זה. החברה של פוגל פיתחה במשך חמש־עשרה שנה מיגוון של מוצרים חדשים: הצבע האדום הנראה על מסכי הטלוויזיה, עפרונות גיר פלואורסצנטיים, סימונים לקוטלי חרקים, מערכה לבדיקה ב’אור שחור' של שתן מכרסמים כדי לאתר את הנתיבים הסודיים המשמשים אותם בתוך מרתפים, ביבים ומשכנות־עוני, וכן את הצבעים הפסיכאדליים הפופולריים כל כך בפוסטרים של התקופה החדשה.

באמצע שנות החמישים התייגע פוגל מן התעסוקה השגרתית שלו בניהולה של החברה. כיוון שכך מכר אותה ועבר לעבוד בחברת אי.בי.אם. כאן היה יכול להקדיש את מלוא זמנו למחקר, להתמסר בלב ונפש למגנטים, מתקנים אלקטרו־אופטיים ומערכות של גבישים נוזליים, לפתח ולרשום פטנטים על אמצאות בעלות חשיבות מכרעת שעניינן אגירת מידע בתוך מחשבים, ולזכות בפרסים המעטרים לתפארת את כתלי ביתו בסן־חוזה.

תוך כדי הקורס ליצירתיות אשר ניתן על ידי פוגל לעובדים של אי.בי.אם. נתן לו אחד מתלמידיו את כתב העת ‘ארגוסי’ שבו הופיע מאמר על עבודתו של באקסטר תחת הכותרת ‘האם לצמחים יש רגשות?’ התגובה הראשונה של פוגל היתה רצון עז להשליך את המאמר לסל הניירות. הוא היה משוכנע כי באקסטר אינו אלא אחד מאותם שרלטנים שאינם ראויים להתייחסות רצינית. אלא שדבר־מה הקשור לרעיון היה המנקר כל העת במוחו. כמה ימים לאחר מכן חזר, איפוא, לעיין במאמר ושינה את דעתו מן הקצה אל הקצה.

הוא קרא את המאמר בקול בפני תלמידי הסמינר שלו ועורר לגלוג וסקרנות גם יחד; הכל הסכימו מכל מקום, שיהיה זה מעניין מאוד לערוך ניסויים בצמחים. בו בערב הפנה אחד מן התלמידים את תשומת לבו של פוגל לגליון האחרון של ‘פופולר אלקטרוניקס’, שכלל התיחסות לעבודתו של באקסטר ואף הביא דיאגרמת חיוט של מכשיר המכונה ‘פסיכואנלייזר’. המתקן הזה היה אמור לקלוט ולהגביר תגובות הבאות מתוך צמחים וכדי לבנות אותו נדרשו פחות מעשרים וחמישה דולר.

פוגל חילק את תלמידיו לשלוש קבוצות והמריץ אותך לחזור על כמה מהניסויים של באקסטר. כתום הסמינר לא היה שום צוות מסוגל להצביע על איזו שהיא הצלחה. פוגל היה יכול, לעומת זאת, להודיע כי עלה בידו לחזור על חלק מן התוצאות של באקסטר. הוא הדגים כיצד צמחים חשים מראש כי עומדים לקרוע את עליהם, וכיצד הם מגיבים בעוצמה עוד יותר גדולה על איום בשריפה או בעקירה מן השורש. התגובות על האיומים הללו נתגלו לו כיותר עזות מן התגובות של הצמחים בשעה שקורעים את עליהם, שורפים או מתעללים בהם בפועל בצורה אחרת. מדרך הטבע היה פוגל תוהה לדעת מדוע פקדה ההצלחה רק אותו.

בין הגילים אחת־עשרה וארבע־עשרה קרא פוגל ספר שהיה בהישג ידו ואשר היה בו כדי לבאר את פעולתו של המוח האנושי. זמן קצר לאחר שהתעמק בספרים על אודות כישוף, ספיריטואליזם ושיטות היפנוזה, כבר הופיע על במה בתורת מהפנט צעיר ומבטיח. מרותק לנושא, המשיך פוגל ולמד את התיאוריה של מֶסמֶר על אודות נוזל אוניברסלי, נוזל ששיווי־המשקל או ההפרעות שלו יכולים להסביר את המצבים של בריאות וחולי, את הרעיונות של קואה על אודות אוטוסוגסטיה כפי שהם מתקשרים עם לידה ללא כאבים ועם שיפור עצמי, ואת ההנחות של מחברים שונים באשר ל’אנרגיה נפשית'. מונח זה האחרון שאב את הפופולריות שלו מקארל יונג, שאמנם גזר אותו מן האנרגיה הפיסיקלית, אבל היה סמוך ובטוח כי אין שום מכנה משותף בין שתי האנרגיות. בשלב הזה עלה בדעתו של פוגל כי אם יש קיום ל’אנרגיה נפשית', הרי מן הסתם. אפשר לאגור אותה, כמו כל אנרגיה אחרת. אבל בתוך מה? הוא סקר את הכימיקלים הרבים המונחים על מדפי המעבדה שלו בחברת אי.בי.אם. ולא ידע איזה מהם יוכל לשמש אותו לצורך אחסונה של האנרגיה הנפשית.

בבקשו מוצא מן הדילמה שאל את ויויאן ויילי, ידידה שניחנה בסגולות ספיריטואליסטיות, שמא תוכל לעזור לו. היא באה אל המעבדה ובדקה את כל הכימיקלים שנערכו בפניה, התוצאה היתה שלילית. היא אמרה כי לפי הבנתה, אף אחד מהם אינו מתאים לפתרון הבעיה של פוגל.

פוגל הציע שהיא תשכח את כל הרעיונות הקודמים שלו בדבר כימיקלים ותשתמש בכל דבר שיעלה בדעתה על דרך האינטואיציה. ויויאן ויילי שבה אל גנה וקטפה שני עלים משיח של בקעצור. היא קבעה אחד מהם על השולחן בחדר־השינה שלה, והכניסה את השני לחדר־המגורים. “בכל בוקר כאשר אני מתעוררת”, כך סיפרה ויויאן לפוגל, “אני מסתכלת בעלה שליד מיטתי ורוצה שהוא ימשיך לחיות; אבל איני מקדישה שום שימת־לב לעלה השני. נחכה ונראה מה יקרה.”

כעבור חודש, ביקשה מפוגל לבוא לביתה ולהביא מצלמה כדי לצלם את העלים. הוא האמין רק בקושי למראה עיניו. העלה שחברתו התעלמה ממנו היה חלוש, צבעו הפך חום וכבר נתגלו בו סימני רקב. העלה שחברתו מיקדה בו תשומת לב יומיומית היה ירוק כולו וקורן מרוב חיוניות. ממש כמו נקטף זה עתה מן הגן. איזה שהוא כוח קרא כמדומה תגר על חוקי הטבע ושמר על בריאותו של העלה. סקרנותו של פוגל ניעורה והוא ביקש לראות אם יהיה ביכולתו להגיע לתוצאות שהושגו על ידי חברתו. לשם כך קטף שלושה עלים מעץ בוקיצה שגדל מחוץ למעבדה שלו בחברת אי.בי.אם., הביאם אל ביתו והניחם על צלחת זכוכית ליד מיטתו. מדי בוקר, לפני הארוחה, היה פוגל מקדיש דקה אחת כדי להסתכל מתוך ריכוז מרובה בשני העלים החיצוניים שעל הצלחת ולהפציר בהם בחיבה להמשיך ולחיות; הוא התעלם בהתמדה מן העלה האמצעי. העלה האמצעי קיבל גוון חום ונבל תוך שבוע, ואילו העלים החיצוניים עדיין היו ירוקים ושופעי בריאות למראית־עין, עוד יותר מעניינת היתה העובדה שהפטוטרות החתוכות של העלים החלימו ככל הנראה מן הפצעים שנגרמו בעת התלישה מן העץ.

פוגל היה משוכנע כי הוא עד ראיה ל"אנרגיה הנפשית" בעצם פעולתה. אם אכן היה בכוחו של המוח לשמור על ירקותו של עלה, כי אז, כך שאל פוגל את עצמו, איזו השפעה עשוייה להיות לו על גבישים נוזליים, המושא של המחקר האינטנסיבי שלו בשירותה של אי בי אם. כמי שהתמחה בתחום המיקרוסקופיה, צילם פוגל את התנהגותם של גבישים נוזליים במאות שיקופיות צבעוניות, בהגדלה של עד שלוש מאות מונים. בעודו מכין את השיקופיות הללו, נתברר לו כי “הרפיה של המוח” מאפשרת לו לחוש בפעילות שאינה באה לידי ביטוי חזותי בשדה המיקרוסקופי.

החילותי לקלוט מבעד למיקרוסקופ דברים שנעלמו מבוחנים אחרים, ותגליותי לא באו מבעד לעדשה אלא מבעד ל"עיני המוח שלי". לאחר שהפכתי מודע להן היתה איזו שהיא צורה של מודעות חושית שמעל לטבע מנחה אותי להתאים את תנאי ההארה כך שהתופעות הללו תתגלינה בצורה אופטית או למצלמה.

הוא הגיע לכלל מסקנה כי הגבישים הובאו לידי מצב פיסיקלי, ממשי ומוצק תודות לקדם־צורות או תמונות רפאים של אנרגיה טהורה אשר בישרו מראש את דבר קיומם של המוצקים. הואיל והיה בכוחם של הצמחים לקלוט כוונה אנושית מתנכלת, כמו הרצון לשרוף אותם, לא היה לפוגל שום ספק כי הכוונה עצמה מהווה שדה אנרגיה.

בסתיו של שנת 1971 היתה העבודה המיקרוסקופית של פוגל בולעת את רוב זמנו, כך שהוא היה אנוס לנטוש, למורת רוחו, את המחקר שלו בצמחים. הוא שב אל הנושא רק במועד יותר מאוחר, לאחר שכתב העת ‘סן־חוזה מרקורי’ פרסם מאמר על אודות עבודה מסוג זה. קוראי המאמר החלו לצור על הטלפון שלו כדי להשיג מידע.

עתה נתברר לו, לפוגל, כי לפני שיוכל לערוך תצפיות מדויקות בהשפעות של המחשבות והרגשות האנושיים על הצמחים, שומה עליו לשפר את שיטותיו לחיבור האלקטרודות אל עלי הצמחים. השיפור הזה נדרש כדי להרחיק את מה שנחשב על ידו כמקור עיקרי לנתונים כוזבים – ‘הרעש’ של המהנדסים – הגורם לעט של מכשירי הרישום לשרבט על הנייר קוים מסוכסכים ולא חלקים. שיטתו של באקסטר, שחיבר את האלקטרודות אל העלים באמצעות מהדקים, לא נראתה לו. כסבור היה כי היא גורמת לצמח להגיב על תדירויות אלקטרומגנטיות אקראיות, כמו המהום בן 60 סייקל, או כל תופעה אלקטרוסטטית שהיא כמו שואב־אבק המצוי בסביבה. הוא גם היה סמוך ובטוח כי כל ההפרעות הללו גורמות לו, לעט הרישום, ללכת בקרי.

פוגל גם מצא כי אחדים מן הפילודנדרונים ששימשוהו בעבודתו הגיבו במהירות בעוד שאחרים הגיבו יותר לאט. היו שהגיבו בבהירות־יתר, והיו שעשו כן בצורה יותר מטושטשת. יתר על כן, לא רק הצמחים, גם העלים האינדיווידואלים שלהם התייחדו בייחודיות מובהקת משלהם. עלים שהתנגדותם החשמלית היתה גדולה התקשו מאוד לשתף פעולה; הטובים ביותר היו עלים בשרניים שתכולת המים שלהם היתה גבוהה. הצמחים עברו, כמדומה, דרך שלבים חילופיים על פעילות ואי־פעילות כשהם מגיבים במלוא העוצמה בשעות מסויימות של היום או בימים מסויימים של החודש ו’נרפים' או ‘אטומים’ בתקופות אחרות.

פוגל ביקש להבטיח כי אף אחד מן הרישומים הללו לא היה תוצאה של ליקוי בחיבור האלקטרודות. לשם כך פיתח חומר רירי דביק המורכב מתמיסה של אגאר, בתוספת מעבה עשוי ממלח וגומי־קארי. המשחה הזו נמרחה על העלים ורק לאחר מכן חוברו אליהם בעדינות אלקטרודות שממדיהן הגיעו ל־2.5–3.75 סנטימטרים. אלקטרודות אלו, שהותקנו מפלדת אל־חלד, לוטשו בקפדנות מרובה קודם לשימוש. לאחר שהאנאר התקשה מסביב לקצוות של המלקטים האלקטרוניים שוב לא יכלו הללו לבוא במגע עם הלוחות של פנים המערכת. כך נמנעה למעשה כל השתנות של הסיגנאלים שסיבתה בלחץ על העלים המהודקים לאלקטרודות. באמצעות המערכת הזו הצליח פוגל להפיק על הנייר שלו קו בסיס שהיה ישר לחלוטין, ללא כל תנודות שהן.

באביב 1971, לאחר שחיסל את כל ההשפעות האקראיות הללו, החל פוגל במחזור חדש של ניסויים. זו הפעם ביקש לדעת אם יש בכוחו לקבוע במדוייק את הרגע שבו נכנס פילודנדרון לתקשורת בת־רישום עם יצור אנושי. הוא נטל פילודנדרון, חיברו לגלוואנומטר והמתין עד להיווצרותו של קו־בסיס ישר. אחר כך התייצב לפני הצמח כשהוא נינוח לחלוטין, נשם עמוקות, פרש את אצבעותיו לרווחה וכמעט נגע בפילודנדרון. בו־זמנית החל פוגל להמטיר על הצמח רגשות עתירי חיבה ממש כאילו הגה באהובת נפשו, בכל פעם שעשה זאת, היה העט מתווה על גבי הנייר סדרה של תנודות עולות. בו בזמן חש פוגל עצמו כי איזה שהוא סוג של אנרגיה עולה מן הצמח ושוטף את כפות ידיו. כחלוף שלוש עד חמש דקות נוספות, שוב לא היה בשחרור של רגשות מצידו של פוגל כדי לעורר כל פעילות נוספת מצידו של הצמח. דומה היה כי זה האחרון פרק את כל האנרגיה שלו בתגובה על המחוות האנושיות. פוגל סבור כל פעולת הגומלין שהתפתחה בינו לבין הצמח שווה בעוצמתה לזו המתעוררת בכל פגישה בין נאהבים או ידידים קרובים. בכל המקרים הללו מתעורר מלכתחילה נחשול של אנרגיה אבל ההתלהבות ההתחלתית דועכת עם הזמן ויש צורך לשוב ולהטעינה. ככל הנראה היו, איפוא, פוגל והצמח מתענגים זה על זה ברוב אושר ונחת ממש כמו זוג נאהבים.

בבואו למשתלה נתברר לפוגל כי הוא יכול לברור בקלות את הצמחים הרגישים ביותר. לא היה עליו אלא להעביר את אצבעותיו על פני קבוצת צמחים ולצפות לתחושה קרירה במקצת, מלווה במה שתואר על ידו בתורת סדרה של פולסים חשמליים. אלה האחרונים היו מצביעים על שדה רב כוח. הוא הגדיל את המרחק המפריד בינו לבין צמח מן הסוג הזה וגילה ממש כמו באקסטר לפניו, כי הוא יכול להפיק מן הצמח תגובה דומה של קרירות גם בהיותו מחוץ לבית, בקצה הרחוב, ואפילו במעבדה שלו בלוס־גאטוס, כמטחווי שלושה־עשר קילומטרים.

בניסוי נוסף. חיבר פוגל שני צמחים לאותו מכשיר רישום וחתך עלה של אחד מהם. הצמח השני הגיב על הפגיעה שנגרמה לשכנו אבל עשה כן, רק כאשר פוגל נתן עליו את דעתו. כל אימת שפוגל חתך עלה בעודו מתעלם מן הצמח השני, לא נתגלה לו שום תגובה שהיא.

מן הנסיון שלו עצמו ידע פוגל כי אלופיה של אמנות היוגה, ומלומדים הבקיאים בצורות אחרות של מדיטציה עמוקה כמו תורת הזן, אינם מודעים לשום השפעות מפריעות מסביבתם ובלבד שהם עצמם שקועים במצב של מדיטציה. אלקטרואנצלוגרף שחובר למוחותיהם קלט מערכת של גלי מוח שונה מאוד מזו שהיתה להם בהיותם קשובים לעולם היומיומי הסובב אותם. מכאן הסיק פוגל בבירור כי מצב ממוקד מסויים של מודעות מהווה חלק אינטגראלי ומאזן של המעגלים הדרושים לניטור הצמחים שלו. כל אימת שביקש לעורר צמח ממצב של תרדמה למצב של רגישות היה עליו לותר על המצב ההכרתי הרגיל שלו ולמקד חלק על־מודע לכאורה של מוחו אך ורק במחשבה שהצמח יהיה עצמו נאהב, שיתברך בגדילה בריאה. בדרך זו הולכים ונוצרים, ככל הנראה, יחסי־גומלין בין האדם לבין הצמח עד שהללו פועלים פועלים בתורת יחידה אחת וקולטים תחושות מתוך אירועים או ממה שקורה לגורם שלישי. עובדה היא שכל האירועים הללו נעשים בני־רישום דרך הצמח. פוגל אף גילה כי תהליך הריגוש של הצמח ושלו עצמו, נמשך לעתים רק דקות מעטות, אך התארך במקרים אחרים כמעט על פני מחצית השעה.

כאשר נתבקש לתאר את התהליך בפרוטרוט, אמר פוגל כי לראשונה היה עליו לשכך את תגובות החישה של איברי גופו. רק אז היו יחסי־הגומלין בין הצמח לבינו חודרים לתוך תודעתו. משעה שהושג של שיווי־משקל בין הפוטנציאל החשמלי של הצמח לבין הפוטנציאל החשמלי שלו, שוב לא היה הצמח רגיש לרעש, לטמפרטורה, לשדות החשמליים הרגילים הסובבים אותו, וגם לא לצמחים אחרים. הוא הגיב אך ורק לפוגל, אשר התכוון אליו ביעילות – או שמא רק היפנט אותו.

עתה חש פוגל כי הוא בטוח בעצמו די הצורך לקבל הזמנות להרצאות ולהופיע בהדגמות טלוויזיוניות חיות. באחת מהרצאותיו אף יצא בהצהרה חד משמעית לאמור:

הרי זו עובדה: יש בכוחו של האדם ליצור תקשורת עם חיים צמחיים והוא אף עושה זאת. צמחים הם עצמים חיים, רגישים, מושרשים בחלל. אפשר שמנקודת־הראות האנושית הם עיוורים, חרשים ואילמים, אבל אין ספק בלבי שיש בהם משום מכשירים רגישים ביותר למדידת רגישות אנושיים. הם מקרינים אנרגיה, בדמות כוחות המיטיבים עם האדם. אתה יכול לחוש בכוחות הללו! הם מוזנים לתוך שדה־הכוח שלך עצמך וזה שב ומזרים אנרגיה לתוך הצמח.

האינדיאנים האמריקאים, אמר פוגל, היו מודעים היטב לכשרים הצמחיים הללו. הם נהגו לצאת בשעת הצורך אל היערות, ולהיצמד בגבם אל עצי האורן כדי להצטייד מחדש במלאי של עוצמה.

מדי פעם היה פוגל מגלה בקרב הקהל שלו צופים ספקנים או עוינים. בעת שנתן את דעתו להאצלה של התייחסות שליליות, נתברר לו, לפוגל, כי הוא יכול לבודד את הפרטים המקרינים אותן וגם לסתור את השפעתם באמצעות נשימה עמוקה, ממש כפי שלמד בשיעורי היוגה. או אז היה מעתיק את מחשבתו לתמונה חשיבתית אחרת ממש כמו היה מסובב חוגת מספרים ומציגה בהיערכות שונה.

פוגל חוזר ומדגיש כי,

התחושה של עויינות או שלילה, בתוך קהל, ידועה היטב לכל מי שמרצה בפני ציבור. היא אף מהווה אחד המכשולים העיקריים בפני תקשורת יעילה. הסתירה של הכוח הזה היא אחת המשימות הקשות ביותר בעת ההדגמות הפומביות של הניסויים הללו בצמחים. אם אין ביכולתך לעשות זאת, הרי הצמח, ולפיכך גם המיכשור כולו. לא יגלו שום אות חיים. וכל עוד לא יעלה בידך לשוב ולבנות קשר חיובי, לא תהיה בנמצא שום תגובה.

פוגל מוסיף גם את הדברים הבאים:

דומה שפעלתי בתורת מערכת סינון אשר הגבילה את תגובתו של הצמח לסביבה החיצונית. יכולתי להפעילו או להשביתו, כך שבני־אדם וצמחים יצרו קשר המתבסס על תגובות הדדיות. בהטעיני את הצמח בכמות מסויימת של אנרגיה שנבעה מתוכי, יכולתי לגרום לצמח לפתח רגישות ביחס לסוג זה של עבודה.

חשוב מאוד שנבין, כי תגובתו של הצמח להלוך מחשבותי, אינה נובעת מתוך איזו שהיא התגלמות צמחית של תבונה, אלא מן העובדה שהצמח הופך לשלוחה שלנו עצמנו. או אז אתה יכול לפתח יחסי־גומלין עם השדה הביו־חשמלי של הצמח, או באמצעותו גם עם תהליכי החשיבה ועם הרגשות של אדם שלישי.

ומסכם בזו הלשון:

דבר־מה שנוכל לכנותו ‘כוח־החיים’ או ‘אנרגיה קוסמית’ אופף את כל הדברים החיים. צמחים, בעלי־חיים ובני־אדם מסוגלים לחלוק אותו ביניהם. מכוחו של שיתוף אשר כזה הופכים אדם וצמח לישות אחת! אחדות זו היא המתירה לצמח ולאדם לא רק ליצור קשרי־גומלין אלא גם לרשום את פרטי ההתקשרויות הללו על פני ניירות רישום של מיכשור מתאים ובלבד שהצמח פועל כתווך־ביניים.

התצפיות שערך פוגל העידו כי יש חילופי אנרגיות בין צמחים לבין בני־אדם ואפילו התמזגויות של האנרגיות הללו. לפיכך החל פוגל לשאול את עצמו אם יש אפשרות שאדם רגיש בצורה קיצונית יוכל להיכנס בפועל לתוך צמח. סיפור מעשה מסוג זה הגיע אלינו מן המאה השש־עשרה: מיסטיקן גרמני, יקוב בוהם שמו, זכה בצעירותו להארה אשר אפשרה לו, כמסופר, לראות בממד נוסף. בוהם סיפר כי כל אימת שהיה מתבונן בצמח גדול היה יכול, לפתע פתאום ומכוחו של רצון עז, להתמזג עם הצמח הזה, להפוך לחלק ממנו, לחוש את חייו “מפלסים את דרכם אל האור.” הוא סיפר כי היה ביכולתו לקחת חלק בשאיפות הפשוטות של הצמח ולשמוח בשמחתו של כל עלה גדל."

באחד הימים אירח פוגל בסן־חוזה נערה שקטה וצנועה, דבי סאם שמה. כבר מן הרגע הראשון התרשם מכישוריה המיוחדים ביצירת קשר מיידי עם הפילודנדרון, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במכשירים שלו.

נוכח הצמח הרגוע לחלוטין, פנה פוגל אל הנערה בשאלה קצרה ונחרצת: “האם את יכולה להיכנס עכשיו לתוך הצמח?” דבי הנידה בראשה לאות חיוב ופניה לבשו הבעה של שלווה רכה, של ניתוק, כמו היתה שרויה הרחק משם בתוך יקום אחר. בו ברגע החל העט של מכשיר הרישום להתוות מתכונת גלית ופוגל נוכח לדעת כי הצמח מקבל כמות בלתי רגילה של אנרגיה.

מאוחר יותר תיארה דבי בכתובים את אשר עבר עליה:

מר פוגל ביקש ממני להתרפות ולהטיל את עצמי לתוך הפילודנדרון. ברגע בו התחלתי למלא את בקשתו התחוללו כמה וכמה דברים.

ראשית, תהיתי ביני לבין עצמי כיצד אוכל להיכנס לתוך צמח. גמרתי אומר במודע להניח לדמיוני להשתלט על המצב ועד מהרה מצאתי את עצמי נכנסת לתוך הגבעול הראשי מבעד לדלת שהינה קבועה בבסיסו. בהיכנסי פנימה ראיתי את התאים הנעים ואת המים הזורמים דרך הגבעול כלפי מעלה והנחתי לעצמי לנוע עם הזרם העולה.

בעודי קרבה על כנפי דמיוני אל העלים המתרחבים, יכולתי לחוש עצמי נסחפת מעולם דמיוני אל ממלכה שאין לי שום שליטה עליה. כאן לא היו בנמצא שום תמונות רוחניות אלא רק תחושה שאני הופכת חלק ממשטח רחב וכי אני מתפשטת וממלאת אותו. אני סבורה כי אפשר לתאר את המצב הזה רק בתורת מודעות טהורה.

חשתי עצמי מתקבלת בברכה ומוגנת על ידי הצמח מכל רע. לא היתה בנמצא שום תחושה של זמן, רק תחושת אחדות של הקיום ושל החלל. חייכתי ספונטנית והנחתי לעצמי להתמזג עם הצמח עד היותנו לישות אחת.

או אז בא מר פוגל וביקש ממני להתרפות. באמרו זאת, נתברר לי כי הייתי עייפה מאוד אבל רגועה. כל האנרגיה שלי עברה אל הצמח.

פוגל, שעקב אחר הרישום על הנייר, הבחין בעצירה פתאומית בעת שהנערה ‘יצאה’ מתוך הצמח. בהזדמנויות יותר מאוחרות, כאשר היא ‘שבה’ ו’נכנסה' לתוכו, היה בכוחה לתאר את המירקם הפנימי של התאים שלו ואת המבנה המפורט שלהם. היא הדגישה במיוחד שאחד העלים נכווה קשות על ידי אלקטרודה. פוגל ניתק את האלקטרודה וגילה להפתעתו חור עמוק שכמעט וקרע את העלה לשנים.

מאז ועד היום חזר פוגל על אותו ניסוי כשהוא מסתייע בעשרות אנשים אחרים, כולם התבקשו להיכנס לתוך עלה בודד ולהתבונן בתאים האינדיווידואליים שבתוכו וכולם תיארו בצורה תואמת את החלקים השונים של הגוף התאי, הם הפליגו ממש עד לפרטי הארגון של מולקולות הדנ"א.

הניסוי הזה הוליך את פוגל למסקנה ש"אנו יכולים לנוע לתוך תאים אינדיווידואליים בתוך גופנו אנו, ולהשפיע עליהם בדרכים שונות, הכל לפי הלוך־הרוח שלנו. יום יבוא ודרך זו תאפשר לנו לבאר את מקורותיו של החולי."

ביודעו כי ילדים פתוחים לקלוט רעיונות חדשים יותר מאשר הבוגרים, החל פוגל ללמד ילדים כיצד ליצור יחסי־גומלין עם צמחים. ראשית חכמה ביקש מהם לחוש עלה, ולתאר בפרוטרוט את הטמפרטורה, ההרכב והמירקם שלו. בשלב הבא הניח להם לכופף עלים ולהתוודע לגמישות העלים הללו. תלמידים שתיארו באזניו תחושות הנאה, נתבקשו להרחיק את ידיהם מן העלים ולנסות אם יש ביכולתם לחוש בכוח או אנרגיה הבוקעים מתוכם. רבים מן הילדים תיארו מיד תחושה של אדווה או דגדוג.

פוגל הבחין כי אותם ילדים שהרגישו את התחושות החזקות ביותר היו אלה שהתמכרו למעשיהם בלב ונפש. כל אימת שהם חשו בדגדוג, היה פוגל אומר להם: “עתה התרפו לחלוטין ותחושו כיצד אתם מקבלים ומוסרים את האנרגיה. כאשר תחושו את הפעימות, הניעו את ידכם בעדינות למעלה ולמטה על פני העלה.” הנסאים הצעירים שמילאו אחר ההוראות שלו, יכלו לראות בנקל כי כאשר הורידו את ידיהם, מיד נסוגו העלים לאחור. חזרה רציפה על התנועה הזו גרמה לעלים להתחיל להתנודד. ככל שבטחונם העצמי של התלמידים הצעירים הלך וגבר, כן עודד אותם פוגל להתרחק יותר ויותר מן הצמח.

“הרי זו הכשרה בסיסית,” מציין פוגל, "שנועדה לפתח מודעות נרחבת לכוח סמוי מן העין. לאחר שקנו לעצמם את המודעות הזו מתברר להם כי יש ביכלתם להפעיל את הכוח הזה!''

בוגרים, לפי פוגל, הם הרבה פחות מצליחים מאשר ילדים, ועובדה זו מוליכה אותו אל המחשבה שמדענים רבים לא יהיו מסוגלים לחזור במעבדה על הניסויים שלו או של באקסטר. “כאשר הם ניגשים אל הניסוי בדרך מכאניסטית, אינם מפתחים תקשורת הדדית עם הצמחים שלהם ואינם נוהגים בהם כחברים לכל דבר, סופם להיכשל!”

ואמנם רופא אחד שעבד בחברה הפסיכיקלית של קליפורניה סיפר לו, לפוגל, כי עבד במשך חודשים ומעולם לא עלה בידו להפיק ולו גם תוצאה חיובית אחת. הוא האמור גם באחד מן הפסיכואנליטיקנים הנודעים ביותר של בוסטון. בהקשר זה קובע פוגל לאמור:

מאות של עובדי מעבדה מסביב לעולם כולו עתידים למצוא את עצמם מתוסכלים ומאוכזבים בדיוק כמו האנשים הללו, כל עוד לא ישכילו להבין כי השכחה העצמית היא היא המפתח, וכל עוד לא ילמדו כיצד ליצור אותה, שום מסכת של מבדקים מעבדתיים לא תוכיח דבר כל עוד לא יבוצעו הניסויים על ידי אנשים שקיבלו את ההכשרה הנאותה. התפתחות רוחנית היא בחזקת תנאי בל יעבור. אלא שמצב זה עומד בסתירה גמורה לפילוסופיה של מדענים רבים שאינם מבינים כי עבודה ניסויית יצירתית פירושה שהנסאים חייבים להפוך לחלק בלתי נפרד מן הניסוי שלהם.

דברים אלה מדגישים הדגש היטב את הבדלי הגישה בין פוגל לבין באקסטר ואולי יש בהם כדי ללמד כי פוגל הצליח ליצור איזה שהוא סוג של פיקוח היפנוטי על הצמחים שלו. ספקנים משיגים השפעה הפוכה. ברם, צמחיו באקסטר, בהיותם לבדם, ישיבו ויגיבו על סביבתם בצורה נורמלית למדי.

פוגל טוען כי אפילו אם יש בכוחו של אדם להשפיע על הצמח, הרי לא בכל המקרים תהיה התוצאה דווקא חיובית. הוא ביקש את אחד מחבריו, פסיכולוג קליני שבא כדי לראות במו עיניו אם אמנם יש איזו שהיא אמת במחקר הצמחים, להקרין רגש עז כלפי פילודנדרון במרחק של ארבעה וחצי מטרים ממנו. הצמח התפרץ בתגובה מיידית עזה, ואז לפתע פתאום, ‘שבק חיים’. כאשר שאל פוגל את הפסיכולוג מה עבר במוחו, השיב האיש כי הוא ראה לנגד עיניו את הפילודנדרון הפרטי שלו, בביתו הוא, השווה אותו אל הפילודנדרון של פוגל וחשב כמה נחות הוא הצמח של פוגל ביחס לזה שלו. אכן, “רגשות” הצמח של פוגל נפגעו עד כדי כך שהוא מיאן להגיב במשך כל אותו יום; לאמיתו של דבר הוא הוסיף להחמיץ פנים במשך שבועיים תמימים.

בלבו של פוגל לא היה שום ספק כי צמחים ניחנו בסלידה מוגברת כלפי בריות מסויימות. או ליתר דיוק, כלפי הדבר שעבר במוחן של אותן בריות. פוגל סבור כי אם אמנם כן הדבר, משמע שביום מן הימים נוכל להשתמש בצמחים כדי לקרוא באמצעותם את מחשבותיהם של בני־אדם. דבר־מה מן הסוג הזה כבר התחולל בפועל. פיסיקאי גרעיני שנמנה עם ידידיו של פוגל, החל, לפי בקשתו, לחקור בעיה טכנית. בעודו עורך חישובים במוחו, רשם הצמח סדרה של עקבות על גבי הנייר, במשך 118 שניות. כאשר שבה העקבה וירדה אל קו־הבסיס, פנה פוגל אל חברו ואמר לו כי מהלך המחשבה שלו נעצר, החבר אישר את דבריו. האם באמת עלה בידו של פוגל להשתמש בצמח כדי ללכוד תהליך של חשיבה על גבי נייר רישום? כעבור דקות מעטות, כאשר פנה הפיסיקאי לפי בקשתו של פוגל לחשוב על אשתו, שב הצמח והתווה עקבה, זו הפעם במשך 105 שניות. פוגל חש כי הישר לפניו, בתוך חדר־המגורים שלו, היה צמח קולט הגיגים של אדם אודות אשתו ומעביר אותם אל הנייר. אילו נמצא מי שהיה משכיל לפענח עקבות מן הסוג הזה, האם לא היה ביכולתנו לדעת מה בדיוק עבר במוחו של האיש?

לאחר הפסקה לכוס קפה, ביקש פוגל את חברו, כמעט כבדך אגב, לשוב ולחשוב על אשתו באותו אופן שחשב עליה קודם לכן. הצמח רשם עקבה נוספת, במשך 105 שניות, שהיתה דומה מאוד לעקבה הראשונה. לדידו של פוגל היתה זו הפעם הראשונה שבה נראה צמח כשהוא רושם ספקטרוגראם מחשבתי וחוזר ומעתיקו בשנית! אולי, כך חשב, אין זו אלא שאלה של זמן עד שנוכל לקחת מתכונות כאלו של עקבות־מחשבה ולפרקן ליחידות מסר אשר תשמשנה אותנו כדי לתאר תהליכי חשיבה.

לאחר שעלה בידו להוכיח כי צמחים מגיבים על בני־אדם אינדיווידואליים ועל צמחים אחרים, החליט פוגל כי השלב הבא שלו יהיה ניסויים בקבוצות של אנשים. בעודו מארח בביתו קבוצה של פסיכולוגים, רופאים ומתכנני מחשבים ספקנים, ביקש מהם לבדוק היטב את המיכשור שלו שמא יימצאו בו מתקנים או תחבולות הסמויים מן העין. לאחר שלא גילו מאומה ביקש מהם פוגל לשבת במעגל ולשוחח כדי לראות אם יקלוט איזה שהן תגובות נקלטות על ידי הצמחים שלו. השיחה נמשכה במשך שעה תמימה ללא כל סימן חיים מצד הצמחים. בדיוק כאשר החבורה כולה נמנתה וגמרה שכל הענין אינו אלא אחיזת עינים, אמר אחד מהם: “ומה בקשר למין?” לחמהונם הגדול התעוררו הצמחים לחיים והעט על מכשיר הרישום חג על גבי הנייר כמטורף. כיון שכך היה מי ששיער כי הדיבור על אודות מין יכול להתסיס בתוך האטמוספירה איזה שהוא סוג של אנרגיה מינית. מן הסוג של ה"אורגון" שנתגלה ותואר על ידי ד"ר וילהלם רייך. השערה זו אף ממשיכה וטוענת כי טקסי הפריון העתיקים, שבהם היו גברים ונשים מזדווגים בתוך שדות שנזרעו זה מקרוב, אכן יכלו לגרות את הצמחים לגדילה.

בהזדמנות אחרת הגיב צמח על תגובתו של קהל שומעים שישב בחדר חשוך, המואר רק על ידי נר אדום ועמום, והאזין לסיפור על רוחות רפאים. בנקודות מסויימות במהלך הסיפור, כמו למשל: הדלת של בקתת־היער המיסתורית החלה להיפתח אט אט…" או “לפתע הופיע מאחורי הפינה אדם מוזר ובידו סכין ארוכה….” או “צ’רלס התכופף ופתח את המכסה של ארון המת,” התנהג הצמח כמו היה מקשיב בהתרכזות מיוחדת. פוגל ראה בכך עדות ברורה ליכולתו של הצמח לאמוד “מעללים של דמיון” בעת שהקבוצה כולה הופכת אותם לאנרגיה.

פוגל מטעים כי ניסויים בצמחים טומנים בחובם סכנות חמורות לאלה שלא ניחנו בכישורים הנאותים לשנות את מצבי המודעות שלהם. “מחשבה ממוקדת,” כך אמר, “יכולה להפעיל השפעה עצומה על גופו של אדם במצב חשיבתי עילאי, ובלבד שהוא מניח לרגשות שלו להתערב בדבר.”

“שום אדם,” אומר פוגל, “שבריאותו הגופנית אינה מושלמת, אסור לו לקחת חלק במחקר צמחים או בכל סוג אחר של מחקר נפשי” הוא חש בבירור, הגם שלא היה ביכולתו להוכיח זאת. כי תזונה מיוחדת המתבססת על ירקות, פירות ואגוזים, עשירים במינראלים וחלבונים מאפשרת לגוף לבנות אותו טיפוס של אנרגיה הנדרש לעבודה מסוג זה. “אתה מגייס ואנרגיה במיפלסים גבוהים,” הוא אומר, ולשם כך נדרשת לך תזונה טובה."

כאשר נשאל כיצד עשויות אנרגיות עילאיות, כמו החשיבה, לפעול על הגופים הגשמיים של אורגניזמים חיים, אמר פוגל כי בשלב הזה של מחקריו הוא מתחיל לבחון את התכונות המוזרות של המים. בתורת קריסטלוגרף הוא מגלה עניין בעובדה שבניגוד לרוב המלחים, המופיעים רק בצורה גבישית אחת, הרי דגימות של קרח מתוך קרחונים מתקיימות ביותר משלושים צורות שונות. “הדיוטות הרואים את הגבישים הללו בפעם הראשונה,” מספר פוגל, “עשויים לקבוע שהם מתבוננים בהרבה חומרים שונים. ויתכן כי הם צודקים לפי דרכם, שכן המים הם מיסתורין אמיתי.”

בהקשר לכך חוזה פוגל – תוך הדגשה שהדברים עודם רחוקים מאוד מלהיות עובדה מבוססת – כי מאחר שכל היצורים החיים ניחנו בתכולה גבוהה של מים, הרי חיוניותו של אדם קשורה באיזו שהיא דרך למהירות הנשימה שלו. בעוד המים נעים ברחבי הגוף ומבעד לנקבים שלו, הולכים ונבנים בתוך הגוף מטענים חשמליים. הרמז הראשון של פוגל באשר לתיאוריה שלו על אודות תפקידים של המים נובע מן העובדה שמספר ‘פסיכאים’ איבדו כמה וכמה קילוגראמים ממשקל גופם במהלכם של ויעודים שהיו כרוכים בהוצאה של הרבה אנרגיה חיונית או נפשית. “אילו יכולנו לשקול אדם במהלכו של מחקר נפשי על גבי מאזניים רגישות.” כך מציע לנו פוגל, “כי אז היה מתברר לנו שכל מקרה כרוך באבדן של מישקל. הרי זה אותו אבדן של מים הפוקד אנשים שכפו על עצמם דיאטה קטלנית.”

יביא העתיד את אשר יביא, פוגל מאמין כי המחקר שלו בצמחים עשוי לסייע בידי האדם להכיר באמיתות שנזנחו זה זמן רב. הוא סבור כי פיתוחן של מערכות אימון פשוטות, שכיום הוא עוסק בתכנון שלהן. יאפשרו לו ללמד ילדים לתת פורקן לרגשותיהם ולעקוב אחר התוצאות בדרך מדידה ומהימנה.

“בדרך זו נוכל להורות להם את אמנות האהבה,” נאום פוגל, "כך גם יוכלו לדעת כי כל אימת שהם הוגים מחשבה, הרי הם משחררים עוצמה או כוח כביר לתוך החלל. בידעם כי הם ומחשבותיהם חד המה, חזקה עליהם שידעו כיצד להשתמש בחשיבה כדי להשיג גדולה רוחנית, רגשית ואינטלקטואלית.

“אין זה מכשיר כדי למדוד גלי מוח או איזו שהיא תחבולה כדי לסייע לאנשים להיות מיסטיקנים,” טוען פוגל ברוב תוקף, “הוא נועד לסייע לילדים להיות יצורים אנושיים פשוטים וישרים.”

משנתבקש לסכם בכמה מילים את החשיבות של מחקריו בצמחים השיב פוגל בזו הלשון:

חלק גדול מאוד מן התחלואים והסבל שבחיים נובע מתוך חוסר היכולת שלנו לשחרר את המתחים והכוחות האצורים בקרבנו. כאשר אדם דוחה אותנו, אנו מתמרדים בלבנו פנימה וממשיכים לדבוק בדחיה זו. כתוצאה מכך מצטבר בתוך גופנו מתח, וכפי שהראה ד"ר וילהלם רייך, לפני כל כך הרבה זמן, הרי מתח זה נכלא בצורה של מתח שרירים. אם אין משחררים אותו, הוא מרושש את שדה האנרגיה של הגוף ומשנה את הכימיה שלו. המחקר שלי בצמחים מצביע על אחת הדרכים להשתחרר מן המתח הזה.

לדידו של מרסל פוגל, היה בהם, בצמחים, כדי לפתוח אופקים חדשים. הוא סבור כי ממלכת הצמחים מסוגלת לקלוט שדרים של כוונה, טובה או מרושעת, שיש בהם מטבע בריאתם יותר מהימנות מזו המופיעה בתרגומיהם המילוליים. זהו כשרון שבו ניחנו כל בני־אדם, אלא שמטעם זה או אחר הם מעדיפים לפי שעה להתעלם ממנו.

ראנדאל פונטס ורוברט סוואנסון, שני סטודנטים קליפורניים צעירים לפסיכולוגיה הומניסטית ופילוסופית הינדית, כבר החלו להציג את התיזות של פוגל על קרקע מוצקה. בעשותם שימוש בציוד מתוחכם שהושאל להם על ידי החוקר מחברת אי.בי.אם., כבר עלה בידם לחולל סדרה של תגליות כה מדהימות עד שחרף גילם הצעיר נמצאו אוניברסיטאות בעלות מוניטין שהקצו להם תקציבים וציוד כדי להמשיך ולחקור את פלאי התקשורת של הצמחים.

התגלית הראשונה של פונטס וסוואנסון באה לאמיתו של דבר בדרך מקרה כאשר אחד מהם גילה כי פיהוקו של השני נקלט על ידי צמח בצורה של נחשול אנרגיה. תחת שיתעלמו מן התופעה, כבלתי מתקבלת על הדעת, בחרו שני המלומדים הצעירים להמשיך ולבדוק אותה. הם עשו כן משום שנזכרו בפסוק מתוך חיבור הינדי עתיק־יומין אשר ראה בפיהוק מופרז אמצעי לשוב ולהטעין אדם עייף בשאכטי נותן חיים, אנרגיה שלפי עקרונותיהם של ההינדים היתה ממלאת את היקום.

בעזרת ד"ר נורמן גולדשטין, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטה של מדינת קליפורניה בהייוארד, הוסיף פונטס וגילה פוטנציאל חשמלי שעבר מתא פילודנדרון אחד למשנהו. הפוטנציאל הזה מצביע על אפשרות סבירה לקיומה של מערכת עצבים פשוטה שאיש לא חשד קודם בקיומה.

לאחרונה חוקר פונטס את הניטלה, צמח־מים שהתאים האינדיווידואליים שלו עשויים להתארך כדי חמישה סנטימטרים ויותר. הוא עובד במכון המחקר סטנפורד בקליפורניה בשיתוף פעולה עם הפיסיקאי ד"ר האל פוטהוף, ועם פט פרייס, לשעבר טייס ניסוי ומפקד משטרה, שניחן בכוחות נפשיים מרשימים. פרייס יכול לגרום לניטלה להגיב כמעט ללא שום כישלון על ההטלות החשיבתיות השונות שלו. פוטהוף ופונטס מקווים, איפוא, כי אם ירחיקו את פרייס למרחק ניכר מן הניטלה – דרך משל, יותר מ־1,500 קילומטר ויעשו שימוש בציוד מתוחכם לעיתוי, או אז יעלה בידם לקבוע אם הוא מסוגל להשפיע על הצמח ממרחק אשר כזה ואם האנרגיה הבוקעת מן ההטלות החשיבתיות שלו אמנם נעה במהירות יותר גדולה ממהירות האור. בין הזמנים, מסייע סוואנסון להקים מרכז יעוץ פאראפסיכולוגי באוניברסיטת ג’ון פ. קנדי במארטינז, קליפורניה. בין השאר הוא מבקש לקבוע שם אילו אנשים משפיעים על צמחים על דרך הטלפאתיה ואילו אינם יכולים לעשות כן.