וְאַבְרָהָם אָהַב אֶת ה' בְּכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, גַם אִלּוּ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת עֵינָיו הָיָה נוֹתְנָן לוֹ.

אַך הִנֵּה הִתְיַצֵּב הַשָּׂטָן לִפְנֵי ה' וְאָמַר לוֹ:

– זָקֵן זֶה, שֶׁאַתָּה מִתְגָּאֶה בּוֹ וְאוֹמֵר עָלָיו כִּי עַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן הוּא, מַדּוּעַ לֹא יַעֲבָדְךָ וְלֹא יֶאֱהָבְךָ בִּמְאֹד־מְאֹד, אִם נָתַתָּ לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְגַם בֵּן נָתַתָּ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ אֲשֶׁר יִירַשׁ אוֹתוֹ וְגַם אֶרֶץ גְּדוֹלָה וּבְרוּכָה הִבְטַחְתָּ לוֹ בַּבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתָּ עִמּוֹ וְאֶת שְׁמוֹ שִׁנִּיתָ לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר" “אַב הֲמוֹן גּוֹיִים נְתַתִּיךָ”. וְאַתָּה נַסֵּה־נָא לָקַחַת מִמֶּנּוּ יִצְחָק בְּנוֹ וּרָאִיתָ אִם גַם אָז יִשְׁמַע בְּקוֹלְךָ.

רָצָה ה' לְהוֹכִיחַ לַשָּׂטָן, כִּי לֹא צָדְקוּ דְבָרָיו, וְהוּא נִגְלָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ: “אַבְרָהָם, אַבְרָהָם!”

– הִנֵּנִי! – קָרָא אַבְרָהָם וְנָפַל עַל פָּנָיו. וְקוֹל ה' מְדַבֵּר אֵלָיו:

– קַח־נָא אֶת בִּנְךָ…

– שְׁנֵי בָּנִים לִי – עָנָהוּ אַבְרָהָם.

– אֶת יְחִידְךָ…

– שְׁנֵיהֶם יְחִידִים לְאִמוֹתֵיהֶם.

– אֲשֶׁר אָהַבְתָּ…

– אֶת שְׁנֵיהֶם אָהַבְתִּי.

– אֶת יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה…

הִרְהֵר אַבְרָהָם בְּלִבּוֹ: אֵיךְ אַגִּיד לְשָׂרָה אִשְׁתִּי, כִּי עוֹמֵד אֲנִי לְהַקְרִיב אֶת בְּנָה יְחִידָהּ עוֹלָה לַה’ – הֲלֹא מוֹת תָּמוּת בְּצַעֲרָהּ. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ, כִּי הִנֵּה גָדַל יִצְחָק וְעוֹד לֹא לָמַד אֶת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, עַל כֵּן יִקַּח אוֹתוֹ אֶל שֵׁם וּמִפִּיו יִלְמַד דַּעַת אֱלֹהִים. מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי שָׂרָה, נִפְרְדָה מֵעִם יִצְחָק בְּנָהּ, נָשְׁקָה אוֹתוֹ וְחִבְּקָה אוֹתוֹ וּלְאַבְרָהָם אָמְרָה, כִּי יָשִׂים עֵינוֹ עַל הַנַּעַר וְיִשְׁמְרֵהוּ מִכָּל רָעָה, יַאֲכִילֵהוּ לְעֵת יִרְעַב וְיַשְׁקֵהוּ לְעֵת יִצְמָא וְאַל יִתֵּן לוֹ לָלֶכֶת בָּרֶגֶל בִּשְׁרַב הַיּוֹם. כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הִתְרַפְּקָה עַל בְּנָהּ וּבָכְתָה עָלָיו בְּכִי גָדוֹל, בְּכִי אֵם בְּהִפָּרְדָהּ מִבְּנָהּ־יְחִידָהּ… וּבַבֹּקֶר הִשְׁכִּימָה קוּם וְהִלְבִּישָׁה אֶת יִצְחָק בְּגָדִים נָאִים, שָׂמָה עַל רֹאשׁוֹ מִצְנֶפֶת־מֶשִׁי וְנָתְנָה בְָּהּ אֶבֶן יְקָרָה וְגַם צֵידָה נָתְנָה לוֹ וּלְאָבִיו, מַטְעַמִּים טוֹבִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה הִיא עַצְמָהּ וְלֹא בִּידֵי שִׁפְחוֹתֶיהָ. וּכְשֶׁיָּצְאוּ לְדַרְכָּם הָלְכָה לְלַוּותָם הָלוֹךְ וּבָכֹה, עַד שֶׁאָמְרוּ לָהּ עֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ שֶׁהָלְכוּ עִמָּהּ, כִּי תָשׁוּב לְאָהֲלָהּ. נָפְלָה שָׂרָה עַל צַוַּאר בְּנָהּ, חִבְּקָה וְנָשְׁקָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה: “מִי יוֹדֵעַ אִם אֶרְאֲךָ עוֹד, בְּנִי מַחֲמַדִּי!” וּבִבְכִי גָדוֹל שָׁבָה לְבֵיתָהּ. וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים, יִשְׁמָעֵאל בֶּן הָגָר וְאֱלִיעֶזֶר הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן הָלְכוּ לְדַרְכָּם עִם הַחֲמוֹר הַנּוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ חֲבִילַת עֵצִים לְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ.

פָּנָה יִשְׁמָעֵאל אֶל אֶלִיעֶזֶר וְאָמַר: – הִנֵּה הוֹלֵךְ אָבִי לְהַקְרִיב אֶת יִצְחָק לְעוֹלָה כִּדְבַר ה' וַאֲנִי אִירַשׁ אֶת כֶָּל אֲשֶׁר לוֹ.

– לֹא אַתָּה תִירָשֶׁנּוּ – עָנָה לוֹ אֶלִיעֶזֶר – כִּי גֵרֵשׁ אַבְרָהָם אוֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ מִבֵּיתוֹ, אַף נִשְׁבַּע לְבִלְתִּי הוֹרִישְׁךָ דָּבָר, אֲנִי אִירַשׁ אֶת כָּל עָשְׁרוֹ וּרְכוּשׁוֹ, כִּי עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן הָיִיתִי כָּל הַיָּמִים.

– וְהִנֵּה נִקְרָה לִפְנֵי אַבְרָהָם אִישׁ זָקֵן, שְׁפַל־רוּחַ וְעָנָו וְהוּא פּוֹנֶה אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: – “אִי־אִי! כְּסִיל זָקֵן, הִנֵּה נָתַן לְךָ אֱלֹהִים בֵּן לְעֵת זִקְנָתְךָ וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִשָׁחֳטוֹ – כְּלוּם תֹּאמַר כִּי אֱלֹהִים דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כַּדָּבָר הַזֶּה?” מִיָּד יָדַע אַבְרָהָם כִּי דִבְרֵי הַשָּׂטָן הֵם אֵלֶּה וְדָחָה אוֹתוֹ מֵעָלָיו. הָלַךְ כִּבְרַת אֶרֶץ נוֹסֶפֶת וְהִנֵּה עֶלֶם צָעִיר ויִפֵה־תֹאַר בָּא לִקְרָאתוֹ. נִגַּשׁ הַעֶלֶם אֶל יִצְחָק וְאָמַר לוֹ: “הַאֻמְנָם אֵין עֵינֶיךָ רוֹאוֹת, כִּי אָבִיךָ הַזָּקֵן נִשְׁתַּטָּה פִּתְאֹם וְהוּא הוֹלֵךְ לְשָׁחְטְךָ?” פָּנָה יִצְחָק אֶל אָבִיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “אָבִי, הֲשָׁמַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר אָמַר לִי הָעֶלֶם הַזֶּה?” – מִיָּד יָדַע אַבְרָהָם, כִּי הַפַּעַם בְָּא הַשָּׂטָן לְהַדִּיחוֹ, וּלְיִצְחָק עָנָה: “אַל תִּשְׁמַע בְּקוֹל הַשָּׂטָן הַזֶּה”. וְגֵרֵשׁ אֶת הָעֶלֶם מֵעַל פָּנָיו.

רָאָה הַשָּׂטָן כִּי לֹא יוּכַל לִמְנֹעַ בְּדִבְרֵי פִּתּוּיָיו מֵאֵת אַבְרָהָם מֵעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת ה', רָץ לִפְנֵיהֶם כִּבְרַת דֶרֶךְ וְהָיָה לְנַחַל גָדוֹל וְעָמֹק. הִגִּיעַ אַבְרָהָם עַד הַנַּחַל, רָאָה וְהִנֵּה מֵימָיו גוֹאִים בְּעֹז – אַךְ לֹא נִרְתַּע, כִּי אִם הָלְכוּ בּוֹ הָלוֹךְ וְטָבוֹעַ וְהַמַּיִם מַגִּיעִים עַד צַוָּארָם. הֵבִין אַבְרָהָם כִּי גַם הַפַּעַם הַזֹּאת מַעֲשֵׂה הַשָּׂטָן הוּא, גָּעַר בּוֹ וְהַנַּחַל נֶעְלַם וְלֹא הָיָה עוֹד.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי רָאָה אַבְרָהָם מֵרָחוֹק אֶת הָהָר אַשֶׁר אוֹתוֹ הֶרְאָהוּ אֱלֹהִים וְהִנֵּה עָנָן כָּבֵד מְכַסֶּה אֶת רֹאשׁ הָהָר וְעַמּוּד אֵשׁ נִשָּׂא מֵעָלָיו עַד הַשָּׁמַיִם. אָז יָדַע אַבְרָהָם כִּי בְּנוֹ נִרְצָה לְעוֹלָה לִפְנֵי ה'. וְהַנְּעָרִים הַהוֹלְכִים אַחֲרָיו לֹא רָאוּ אֶת כָּל הַמַּרְאֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה. אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם כִּי יְחַכּוּ לוֹ פֹּה. לָקַח אֶת הָעֵצִים וְשָׂם אוֹתָם עַל שְׁכֶם יִצְחָק וְאֶת הָאֵשׁ וְהַמַּאֲכֶלֶת לָקַח בְּיָדוֹ וּשְׁנֵיהֶם פָּנוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר. עוֹד הֵם הוֹלְכִים וּפַחַד גָּדוֹל נָפַל על יִצְחָק וְהוּא קָרָא: “אָבִי, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה?” גָּחַן אֵלָיו אַבְרָהָם וּנְשָׁקוֹ עַל מִצְחוֹ וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, בְּךָ בְָחַר ה' לִהְיוֹת לְעוֹלָה לוֹ”. הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמַר: “הֲיֵשׁ בְּלִבְּךָ מַחֲשָבָה רָעָה עָלַי?” – וְיִצְחָק בְּשָׁמְעוֹ אֶת זֹאת נִתְחַמֵּץ לִבּוֹ בְּקִּרְבּוֹ מֵרֹב צַעַר עַל אִמּוֹ, וְלְאָבִיו אָמַר: “לֹא, אָבִי, כִּי בְּשִׂמְחָה אַקְרִיב אֶת נַפְשִׁי עוֹלָה לַה'” וְעַל דְּבַר אִמּוֹ לֹא אָמַר וְלֹא כְלוּם, כִּי לֹא רָצָה לְהוֹסִיף לְאָבִיו צַעַר עַל צַעֲרוֹ.

עָלוּ שְׁנֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָהָר וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֲבָנִים וְעוֹרְכִים אוֹתָן לְמִזְבֵּחַ וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֵשׁ וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָעֵצִים. וְאַבְרָהָם פָּנָיו קוֹרְנִים אוֹר כִּפְנֵי אָב הַמּוֹלִיךְ אֶת בְּנוֹ לַחֻפָּה. וְיִצְחָק – גַּם עַל פָּנָיו נָסוּךְ אוֹר גָּדוֹל כִּפְנֵי חָתָן בְּיוֹם שִׂמְחָתוֹ. כִּלּוּ אֶת מְלַאכְתָּם וְעוֹד אַבְרָהָם מִשְׁתָּהֶה, פָּנָה אֵלָיו יִצְחָק וְאָמַר לוֹ: “מַהֵר, אָבִי, עָקְדֵנִי־נָא וְשִׂימֵנִי עַל הַמִּזְבֵּחַ. בְּחָזְקָה עָקְדֵנִי פֶּן אֶבָּהֵל לְמַרְאֵה הַמַּאֲכֶלֶת”. וכַאֲשֶׁר כְּבָר נֶעֱקַד קָרָא אֶל אָבִיו: “אָבִי, אַחֲרֵי הִשָּׂרְפִי קַח־נָא מְעַט מֵאֶפְרִי וַהֲבִיאֵהוּ לְאִמִּי וֶאֱמֹר לָהּ, כִּי מַזְכֶּרֶת הִיא הַשְּׁלוּחָה לָהּ מִיִּצְחָק בְּנָהּ, וְהִיא תִרְאֵהוּ וְרֵיחַ נִיחוֹחַ יַעֲלֶה בְּאַפָּהּ וְתִזְכְּרֵנִי. וְאַתָּה, אָבִי, בַּמֶּה תִנָּחֵם בְּזִקְנוּתְךָ?”

נִתְמַלְּאוּ עֵינֵי אַבְרָהָם דִּמְעָה וְאָמָר: “קְרוֹבָה שְׁעַת מִיתָתִי וּמִיתַת אִמְּךָ וֵאלֹהִים שֶׁנִּחֲמָנוּ עַד הַיּוֹם יְנַחֲמֵנוּ עַד יוֹם מוֹתֵנוּ”… הוֹשִׁיט אַבְרָהָם אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְהִנֵּה נָפְלָה דִמְעָה גְדוֹלָה עַל לַהֲבָהּ וְהִתְנוֹצְצָה כִּפְנִינָה בְּאוֹר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְסִנְוְרָה לְרֶגַע אֶת עֵינֵי אַבְרָהָם, אַךְ יִצְחָק קָרָא אֵלָיו: “הִנֵּה צַוָּארִי, אָבִי!…” עוֹד נָשָׂא אַבְרָהָם לְרֶגַע אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּשְׂפָתָיו לָחֲשׁוּ לַחַשׁ תְּפִלָּה… אוֹתוֹ רֶגַע נִתְמַלֵּא הָאֲוִיר רֵיחַ בְּשָׂמִים וְקוֹל שִׁירָה נִשְׁמַע מִסָּבִיב. וַיּוֹשֶׁט אַבְרָהָם אֶת הַמַּאֲכֶלֶת אֶל צַוַּאר בְּנוֹ. נָגַע בּוֹ לַהַב המַּאֲכֶלֶת וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא מִמָּרוֹם: “אַבְרָהָם־אַבְרָהָם, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר…” הָפַךְ אַבְרָהָם אֶת פָּנָיו וְרָאָה, כִּי הִנֵּה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת מְרַחֲפִים סָבִיב. רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר קָרָא אֵלָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַר לוֹ: “אֱלֹהִים אָמַר לִי לִשְׁחֹט אֶת בְּנִי וְאִם הוּא מְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו שֶׁלֹּא אֶשְׁלַח יָדִי בּוֹ – יֹאמַר לִי הוּא עַצְמוֹ”. וְאָז נִרְאָה בָּרָקִיעַ אוֹר גָּדוֹל עוֹלֶה מִן הָעֲרָפֶל וְקוֹל קוֹרֵא אֵלָיו: “בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֵֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, בָּרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְאַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִירַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אוֹיְבָיו”.

מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם אֶת אֲסוּרֵי בְּנוֹ הַנֶּעֱקָד, רָאָה אַיִל נֶאֱחָז בַּסְּבַךְ וְהִקְרִיב אֶת הָאַיִל עַל הַמִּזְבֵּחַ קָרְבַּן עוֹלָה לַה' תַּחַת יִצְחָק בְּנוֹ.

רָאָה הַשָּׂטָן כִּי לֹא עָמְדָה לוֹ כָּל עָרְמָתוֹ לְהַטּוֹת אֶת לֵב אַבְרָהָם מֵאֱמוּנָתוֹ בַּה', הִתְחַפֵּשׂ לְאִישׁ זָקֵן וּבָא אֶל שָׂרָה וְאָמַר לָהּ, כִּי לָקַח אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְעָקַד אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ וּמְבַקֵּשׁ לְשָׁחֳטוֹ וְיִצְחָק בּוֹכֶה וְצוֹעֵק, אַךְ אֵין אָבִיו רוֹצֶה לָחוּס וּלְרַחֵם עָלָיו. לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי וְצָעֲקָה צְעָקָה קוֹרַעַת לֵב: “בְּנִי, בְּנִי, יִצְחָק בְּנִי מַחֲמַדִּי, מִי יִתֵּן מוּתִי תַחְתֶּיךָ”. וְאַחַר קָמָה וְהָלְכָה לַדֶּרֶךְ בּוֹאֲךָ חֶבְרוֹנָה וְהִיא הוֹלֶכֶת וּבוֹכָה, הוֹלֶכֶת וְשׁוֹאֶלֶת לַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלַךְ אַבְרָהָם לְהַקְרִיב אֶת בְּנָהּ. וְהִנִֵּה בָּא הַשָּׂטָן אֵלֶיהָ שֵׁנִית וְאָמַר לָהּ: "חַי בְּנֵךְ, כִּי לֹא שָׁחַט אוֹתוֹ אַבְרָהָם בְּמִצְוַת ה' ". – וְשָׂרָה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׂמַּחַת הַזֹאת לֹא עָמְדָה רוּחָהּ בָּהּ וְנָפְלָה תַחְתֶּיהָ מֵתָה. וּכְשֶׁשָּׁבוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק לִבְאֵר־שֶׁבַע וְלֹא מְצָאוּהָ, הָלְכוּ לְבַקְשָׁהּ, מְצָאוּהָ עַל הַדֶּרֶךְ מֵתָה, בָּכוּ עָלֶיהָ בְּכִי גָדוֹל וְיִצְחָק נָשַׁק אֶת פְָנֶיהָ הַקָּרוֹת וְקָרָא: “אִמִּי, אִמִּי, אֵיכָה עֲזַבְתִּנִי!…”

וְאַחַר קָבַר אוֹתָהּ אַבְרָהָם בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.