בַּיָּמִים הָרְחוֹקִים־הָרְחוֹקִים הַהֵם, חָיָה בָּאָרֶץ מֶלֶךְ גָּדוֹל, נִמְרוֹד שְׁמוֹ. וְהוּא נֶכְדּוֹ שֶׁל חָם בֶּן נֹחַ. בִּהְיוֹת נִמְרוֹד עֶלֶם צָעִיר נָתַן לוֹ כּוּשׁ אָבִיו כְּתֹנֶת־עוֹר, אַחַת מִשְׁתֵּי הַכֻּתֳּנוֹת, בָּהֶן הִלְבִּישׁ אֱלֹהִים אֶת אָדָם וְאֶת חַוָּה לְעֵת גֵּרֵשׁ אוֹתָם מִגַּן־הָעֵדֶן. מֵאָב לְבֵן נִמְסְרָה הַכֻּתֹּנֶת עַד שֶׁחָם גָּנַב אוֹתָהּ מִידֵי נֹחַ וּמְסָרָהּ לְכוּשׁ וְזֶה הִלְבִּישׁ בָּהּ אֶת נִמְרוֹד. וְהַכֻּתֹּנֶת – כְּתֹנֶת־פְּלָאִים, כָּל הַלּוֹבֵשׁ אוֹתָהּ – מַפִּיל פַּחְדּוֹ עַל כָּל חַיּוֹת־הַיַּעַר, וְאָכֵן הָיָה נִמְרוֹד אִישׁ גִּבּוֹר צַיִד וְלֹא הָיָה שֵׁנִי לוֹ. רָאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת גְּבוּרָתוֹ וְגַם הֵם פָּחֲדוּ מִפָּנָיו, וְכַאֲשֶׁר גָּדַל הָיָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, אַף כָּבַשׁ אֶת כָּל הָעַמִּים הַיּוֹשְׁבִים מִסָּבִיב.

וְהָאֲנָשִׁים עוֹבְדִים לֵאלֹהֵי עֵץ וָאֶבֶן, כִּי אֶת ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, לֹא יָדְעוּ וְלֹא הִכִּירוּ. וְגַם נִמְרוֹד בָּנָה מִקְדָּשִׁים רַבִּים לֶאֱלִילִים, הֵקִים מִזְבְּחוֹת וְהִקְרִיב לָהֶם מְנָחוֹת וּבִרְאוֹתוֹ עַד־מָה מְפַחֲדִים הַכֹּל מִפָּנָיו גָּבַהּ לִבּוֹ וְהוּא עַצְמוֹ בִּקֵּשׁ לִהְיוֹת לֵאלֹהִים לְמַעַן יַעַבְדוּהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים. גַּם כִּסֵּא עָשָׂה לוֹ, אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאֲתָה כְּמוֹתוֹ. בָּנֹה בָּנָה אֶת כִּסְאוֹ בְּתַבְנִית מִגְדַּל אֶבֶן וְעָלָיו מִגְדַּל־אֲרָזִים וְעָלָיו מִגְדַּל נְחֹשֶׁת וּמִגְדַּל בַּרְזֶל עָלָיו, וּמִגְדָּל חֲמִישִׁי בָּנָה עָלָיו – כֻּלּוֹ עָשׂוּי כֶּסֶף, וְשִׁשִּׁי – זָהָב, וְלָאַחֲרוֹנָה – מִגְדָּל עָשׂוּי אֲבָנִים יְקָרוֹת. וּבַמִּגְדָּל הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יָשַׁב וְהַכֹּל בָּאִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ.

הָיָה נִמְרוֹד יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ הָרָם וְרוֹאֶה בַּכּוֹכָבִים, כִּי עַל פִּיהֶם הֵיטִיב לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה בְּיָמִים יָבוֹאוּ. לַיְלָה אֶחָד, בְּהִסְתַּכְּלוֹ בַּכּוֹכָבִים, רָאָה כִּי עָתִיד לְהִוָּלֵד יֶלֶד, אֲשֶׁר אִם יִגְדַּל – הוֹרִיד יוֹרִיד אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ וְיָסִיר אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים מֵהַאֲמֵן בּוֹ. נֶחֱרַד לֵב נִמְרוֹד לַדָּבָר הַזֶּה וּבַעֲצַת חֲכָמָיו וְיוֹעֲצָיו צִוָּה לְהָקִים אַרְמוֹן גָּדוֹל, אֲשֶׁר כָּל אִשָּׁה יוֹלֶדֶת תּוּבָא אֵלָיו, וְהָיָה אִם בֵּן יִוָּלֵד לָהּ – שָׁחֹט יִשָּׁחֵט בִּידֵי עֲבָדָיו לְעֵינֵי אִמּוֹ, אַךְ אִם בַּת תֵּלֵד – יַלְבִּישׁוּ אֶת אִמָּהּ בִּגְדֵי מַלְכוּת וּמַתָּנוֹת יְקָרוֹת תִּנָּתֵנָּה לָהּ. עַד מְהֵרָה קָם וְהָיָה דְבָר הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָבְרָה שָׁנָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף יְלָדִים נִשְׁחֲטוּ לְעֵינֵי אִמּוֹתֵיהֶם.

בַּשָּׁנָה הַהִיא עָמְדָה גַּם אֲמַתְלָה בַּת כַּרְנוֹב, אֵשֶׁת תֶּרַח שַׂר־צְבָא נִמְרוֹד, לָלֶדֶת. וְהִיא בְּחָשְׁשָׁהּ פֶּן תִּלָּקַח אֶל בֵּית־הַיּוֹלְדוֹת, בָּרְחָה מִבֵּיתָהּ, וְאַחֲרֵי שֶׁנָּדְדָה כָּל הַלַּיְלָה בִּדְרָכִים לֹא דְרָכִים מָצְאָה עַל שְׂפַת נָהָר גָּדוֹל מְעָרָה וְהִתְחַבְּאָה בָּהּ. לֹא עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים וְהִיא יָלְדָה שָׁם בֵּן – אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלְּאָה הַמְּעָרָה אוֹר גָּדוֹל וַיְהִי לָהּ הַדָּבָר כְּאוֹת לְטוֹבָה, כִּי לֹא תְּאֻנֶּה לִבְנָהּ כָּל רָעָה, נָטְלָה אוֹתוֹ וְשָׁבָה לְבֵיתָהּ.

וְתֶרַח בֶּן־שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה אָז, וְלוֹ שְׁנֵי בָּנִים, הָרָן וְנָחוֹר, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד בֵּן נוֹלַד לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ, שָׂמַח בּוֹ מְאֹד וְגַם מִשְׁתֶּה עָשָׂה לִידִידָיו הַטּוֹבִים, שֶׁגַּם הֵם הָיוּ שָׂרִים וְרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה קָרָא אֶת שֵׁם בְּנוֹ אַבְרָם, כִּי אָמַר: הֵרִים הַמֶּלֶךְ אֶת אָבִיו מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים וְאֶת בְּנוֹ לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. וְהַקְּרוּאִים אָכְלוּ וְשָׁתוּ וְשָׂמְחוּ מְאֹד, וּבְלִבָּם אָמְרוּ לְבִלְתִּי סַפֵּר דָּבָר לַמֶּלֶךְ.

אוּלָם בְּצֵאתָם מִן הַמִּשְׁתֶּה רָאוּ וְהִנֵּה כּוֹכָב גָּדוֹל אֶחָד עָלָה בַּשָּׁמַיִם, עָף אֶל אַרְבָּעָה כּוֹכָבִים אֲחֵרִים וּבָלַע אוֹתָם בָּזֶה אַחַר זֶה. תָּמְהוּ הַשָּׂרִים לַמַּרְאֶה הַזֶּה וְאָמְרוּ: “אֵין זֶה, כִּי אִם הַיֶּלֶד שֶׁנּוֹלַד לְתֶרַח, אֲשֶׁר אִם יִגְדַּל יִירַשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ…” וּפַחַד הַמֶּלֶךְ נָפַל עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁלֹּא מָצְאוּ אֶת נַפְשָׁם עוֹד.

וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת בָּאוּ וְסִפְּרוּ לַמֶּלֶךְ, כִּי הִנֵּה נוֹלַד לְתֶרַח בֵּן, וְגַם אֶת אֲשֶׁר רָאוּ בַּכּוֹכָבִים אָמְרוּ לוֹ. עַתָּה זָכְרוּ, כִּי בַּמִּשְׁתֶּה הִתְפָּאֵר תֶּרַח בְּאָמְרוֹ: “הֱרִימַנִי הַמֶּלֶךְ מִכָּל שָׂרָיו”, וּבִרְצוֹתָם לְהַשְׁפִּילוֹ יָעֲצוּ לְנִמְרוֹד, שֶׁיִּקְנֶה מִמֶּנּוּ אֶת בְּנוֹ בְּכֶסֶף וְאַחַר יַהַרְגֶנּוּ.

מָצְאָה עֲצָתָם חֵן בְּעֵינֵי נִמְרוֹד וְהוּא צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת תֶּרַח. תֶּרַח בָּא וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ:

– הֻגֵּד הֻגַּד לִי, כִּי בֵּן נוֹלַד לְךָ וְאַתָּה בִּקַּשְׁתָּ לְהַעְלִים אֶת הַדָּבָר מֵעֵינַי, אַף יָדַעְתִּי אֶל נָכוֹן, כִּי רָעָה גְּדוֹלָה נִשְׁקֶפֶת מִבִּנְךָ לְמַלְכוּתִי, עַל כֵּן מְכֹר אוֹתוֹ לִי לְמַעַן נַהַרְגֶנּוּ.

לֹא רָצָה תֶרַח לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַשָּׁפָל הַזֶּה, לִמְכֹּר אֶת בְּנוֹ לַהוֹרֵג, וְהוּא אָמַר:

– דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶמֶשׁ בָּא אֵלַי שְׁכֵנִי וְאָמַר לִי: "תֵּן לִי אֶת הַסּוּס הַטּוֹב הַזֶּה, שֶׁהַמֶּלֶךְ נָתַן לְךָ בְּמַתָּנָה, וְאֶתֵּן לְךָ בַּעֲדוֹ מְלֹא בֵּיתְךָ זָהָב וָכֶסֶף וּלְסוּסֶיךָ – מְלֹא אֲסָמֶיךָ תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא. וְעַתָּה אֱמֹר לִי, מַלְכִּי, מַה תְּשׁוּבָה אָשִׁיב לוֹ?

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתְרַגֵּז הַמֶּלֶךְ מְאֹד וְקָרָא:

– הַאִם כֶּסֶף וְזָהָב חָסֵר לְךָ, תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לְסוּסֶיךָ, כִּי תֹּאמַר לִמְכֹּר אֶת סוּסִי הַטּוֹב?

עָנָה לוֹ תֶרַח:

– וַהֲלֹא גַם אַתָּה דוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי כַּדָּבָר הַזֶּה בְּאָמְרְךָ לִי, כִּי אֶמְכֹּר אֶת בְּנִי בְּכֶסֶף, וְכִי מָה אֶעֱשֶׂה בְּכַסְפִּי וּלְמִי אוֹרִישֶׁנּוּ אַחֲרֵי מוֹת בְּנִי? הֲלֹא כָּל אֲשֶׁר לִי בְּיָדְךָ הוּא וְאִם יָצָא מִשְׁפָּטְךָ לַהֲרֹג אֶת בְּנִי, עֲשֵׂה בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, אַךְ אַל תְּצַו עָלַי לִמְכֹּר אוֹתוֹ לַהוֹרֵג.

אוּלָם הַמֶּלֶךְ רָצָה לְהַשְׁפִּילוֹ בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים וְאָמַר:

– לֹא, כִּי בְּכֶסֶף תִּמְכְּרֶנּוּ לִי וַאֲנִי אֶהֶרְגֶנּוּ.

רָאָה תֶרַח, כִּי עוֹד עָלוּל הַמֶּלֶךְ לַהֲרֹג גַּם אֶת שְׁנֵי בָּנָיו הָאֲחֵרִים, הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ, שֶׁיְּחַכֶּה שְׁלוֹשָׁה יָמִים עַד יַסְכִּין לֵב הָאֵם לַגְּזֵרָה הַזֹּאת. הִסְכִּים נִמְרוֹד לְבַקָּשָׁתוֹ וְתֶרַח יָצָא מֵעִמּוֹ עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ.

לֹא עָבְרוּ יוֹמַיִם וְהִנֵּה יָלְדָה אַחַת מִשִּׁפְחוֹתָיו בֵּן אַף הִיא, וְגַם הִיא לֹא בָּאָה אֶל בֵּית־הַיּוֹלְדוֹת. וְאוּלָם יֶלֶד מֵת יָלְדָה. לָקַח תֶּרַח אֶת בֶּן־הַשִּׁפְחָה הַמֵּת וֶהֱבִיאוֹ אֶל נִמְרוֹד וְאָמַר לוֹ:

– הִנֵּה, אֲדוֹנִי, אֶמְכֹּר לְךָ אֶת בְּנִי, כִּי מֵת.

וַאֲמַתְלָה בָּרְחָה עִם בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמְּעָרָה הַפִּלְאִית, בָּהּ יָלְדָה אוֹתוֹ, יָשְׁבָה עִמּוֹ יָמִים מְעַטִּים וְהִנֵּה נִקְרְעוּ שְׁנֵי אֶשְׁנַבִּים קְטַנִּים בְּקִיר הַמְּעָרָה, מִן הָאֶחָד נָטַף שֶׁמֶן וּמִן הַשֵּׁנִי יָצָא קֶמַח. אָפְתָה לָהּ עוּגוֹת־לֶחֶם וְאָכְלָה וְגַם אֶת בְּנָהּ הֶאֱכִילָה לְשָׂבְעָה. אַחַר נָשְׁקָה אוֹתוֹ וְהִשְׁאִירַתּוּ בַּמְּעָרָה וְשָׂבָה לְבֵיתָהּ לְבַל יִוָּדַע הַדָּבָר לְזָר.

וְאַבְרָם גָּדַל בַּמְּעָרָה וְדָבָר לֹא חָסֵר לוֹ בָּהּ, כִּי הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל מַשְׁקֶה אוֹתוֹ חָלָב, מַאֲכִילוֹ מַטְעַמִּים טוֹבִים, מַלְבִּישׁוֹ וּמְשַׂחֵק עִמּוֹ וְדוֹאֵג לוֹ בַּכֹּל.

וַיְהִי בִּמְלֹאת לְאַבְרָם שָׁלֹשׁ שָׁנִים הֵחֵל לַהְגּוֹת בְּדַרְכֵי הַבְּרִיאָה, בָּעוֹלָם וּבְכָל הַנִּמְצָא בּוֹ, כִּי בִּקֵּשׁ לָדַעַת, מִי בָּרָא אֶת כָּל אֵלֶּה. בְּשִׁבְתּוֹ בַּמְּעָרָה רָאָה אֶת חֲלִיפוֹת־הַטֶּבַע וּמַרְאוֹתָיו הַנִּפְלָאִים, זְרִיחַת יוֹם וּשְׁקִיעָתוֹ, חֹרֶף וָקַיִץ, יְמֵי שָׁרָב וִימֵי מָטָר, רָאָה אֶת הָעֵצִים בְּלִבְלוּבָם וּבִפְרִיחָתָם וְגַם בְּשַׁלַּכְתָּם לְעֵת יַעַמְדוּ עֲרֻמִּים מֵעָלִים, רָאָה אֶת מֵי הַנָּהָר הַגּוֹאִים בִּשְׁעַת סְעָרָה וְאֶת אֲפִיקֵי הַנְּחָלִים הַחֲרֵבִים בְּתַלְאוּבוֹת הַחֹם. וְהוּא תָמֵהַּ וּמִשְׁתָּאֶה לְכָל אֵלֶּה וְשׁוֹאֵל: מִי בָּרָא אֶת הָעוֹלָם?

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת נֵעוֹר אַבְרָם הַקָּטָן מִשְׁנָתוֹ, כִּי לֹא יָכֹל לַעֲצֹם עַיִן עוֹד, וּבְלִבּוֹ אָמַר: אֶחְקְרָה־נָא אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה וְיַעֲבֹר עָלַי מָה! יָשַׁב בְּפֶתַח הַמְּעָרָה וְהֵחֵל לְהִסְתַּכֵּל עַל סְבִיבוֹתָיו. הָיְתָה שְׁעַת הַזְּרִיחָה. אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר כְּבָר אָסְפָה נָגְהָהּ וּפַאֲתֵי הַמִּזְרָח הֶאְדִּימוּ, עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם לָבְשׁוּ אַרְגָּמָן, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה כַּדּוּר אֵשׁ גָּדוֹל עוֹלֶה שָׁם. עָלֹה וְזָרֹחַ וְהָפִיץ קַרְנֵי אוֹר וָחֹם. הִנֵּה נֵעוֹרָה צִפּוֹר מִקִּנָּהּ וְנָתְנָה בְּשִׁיר קוֹלָהּ, חַיּוֹת הַיַּעַר מְמַהֲרוֹת אֶל הַנָּהָר לִשְׁבֹּר צְמָאָן וּפִרְחֵי הַשָּׂדֶה וְגִבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב אַף הֵם יָסֵבּוּ רָאשֵׁיהֶם אֶל עֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לָהּ. בִּרְאוֹתוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין זֹאת, כִּי אִם הַשֶּׁמֶשׁ הִיא הָאֱלֹהִים”. וְכָל אוֹתוֹ יוֹם יָשַׁב וְהִבִּיט אַחֲרֵי הַשֶּׁמֶשׁ. וְהִנֵּה עָמְדָה הַחַמָּה בִּמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ, גְּדוֹלָה וְזוֹהֶרֶת וּמְסַנְוֶרֶת עֵינַיִם, וְלֹא יָכֹל אַבְרָם לְהִסְתַּכֵּל בְּזִיוָה עוֹד וְעַל כֵּן בָּטַח לִבּוֹ, כִּי אָמְנָם אֱלֹהִים הִיא.

וְאוּלָם מִקֵּץ שָׁעוֹת מְעַטּוֹת רָאָה, וְהִנֵּה נוֹטָה הַשֶּׁמֶשׁ מַעֲרָבָה, נָטֹה וְאָסֹף אֶת קַרְנֶיהָ, חֻמָּהּ יָפוּג, אוֹרָה יִדַּל מֵרֶגַע לְרֶגַע וְעַד מְהֵרָה לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנָּה אֶלָּא שָׁבִיב אֶחָד וְאַף הוּא נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ. – לֹא! – חָלַף הִרְהוּר בְּלִבּוֹ – לֹא אֱלֹהִים הִיא הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם יֵשׁ מִי הָאוֹמֵר לָהּ “עֲלִי וְזִרְחִי” וּמְצַוֶּה עָלֶיהָ “רְדִי וְשִׁקְעִי”.

עוֹד הוּא מְהַרְהֵר כָּךְ וְהִנֵּה יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה וּבַשָּׁמַיִם צָצוּ כּוֹכָבִים זוֹהֲרִים וְיָרֵחַ גָּדוֹל עָלָה בְּכָל הֲדָרוֹ. קוֹל הַצִּפֳּרִים נָדַם וְחַיּוֹת־הַיַּעַר שָׁאֲגוּ אֶת שַׁאֲגוֹתֵיהֶן הָאַחֲרוֹנוֹת וְנָדַמּוּ אַף הֵן וּדְמָמָה עֲמֻקָּה נִשְׂתָּרְרָה סָבִיב. וְאַבְרָם הַקָּטָן יוֹשֵׁב בְּפֶתַח הַמְּעָרָה, רוֹאֶה אֶת הַיָּרֵחַ בְּשַׂלְמַת־הַלַּיְלָה הַנִּפְלָאָה, הַזְּרוּעָה כֻּלָּהּ כּוֹכָבִים, מַאֲזִין לַדּוּמִיָּה הַגְּדוֹלָה, הָעֲמֻקָּה וּבְלִבּוֹ הוּא אוֹמֵר: “אֵין זֹאת, כִּי אִם הַיָּרֵחַ הוּא הָאֱלֹהִים וְהַכּוֹכָבִים מְשָׁרְתָיו הֵם, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מְפַחֵד מִפְּנֵי הַדְרַת כְּבוֹדוֹ וְהוּא מִתְעַטֵּף חֲשֵׁכָה וְיַחֲרִישׁ דֹּם”. וּכְבָר בִּקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הַזֶּה, אַךְ בְּטֶרֶם יִמְצָא בְּלִבּוֹ דִּבְרֵי־תְּפִלָּה, רָאָה וְהִנֵּה חָוְרָה הַחֲשֵׁכָה, קְצוֹת הָעֲנָנִים הִכְסִיפוּ וּפַאֲתֵי הַמִּזְרָח שׁוּב לָבְשׁוּ אַרְגָּמָן וְהַכּוֹכָבִים כָּבִים בָּזֶה אַחַר זֶה וְהַיָּרֵחַ יֵעָלֵם, חִוֵּר וַעֲלוּב־מַרְאֶה…

אָז יָדַע אַבְרָם, כִּי יֵשׁ גָּדוֹל מִן הַיָּרֵחַ וְיֵשׁ רָם מִן הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא הַנּוֹהֵג בָּהֶם וְהוּא בְּרָאָם; גָּדוֹל הוּא וְרָם הוּא כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין לִרְאוֹתוֹ כְּלָל, כִּי אִם בִּגְדֻלָּתוֹ וּבַהֲדַר־גְּאוֹנוֹ יָחוּשׁ הַלֵּב וְאֶת מַעֲשָׂיו יִרְאֶה הָאָדָם. וּלְמַחֲשָׁבָה נִשְׂגָּבָה וְשַׂגִּיאָה זוֹ נִתְמַלְּאָה נַפְשׁוֹ שִׂמְחָה אֵין קֵץ וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה בָּאָה אֶל לִבּוֹ. פָּרַשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וְשִׁיר־תְּפִלָּה מֵאֵלָיו עָלָה מִפִּיו עַד שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו בְּרִגְשַׁת־לִבּוֹ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וְהַנֶּעְלָם. אוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַע קוֹל קוֹרֵא אֵלָיו: “אַשְׁרֶיךָ, אַבְרָם, כִּי הִנֵּה מָצָאתָ אֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ”. וְהַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל נָשָׂא אוֹתוֹ עַל כְּנָפָיו וֶהֱבִיאוֹ אֶל אֹהֶל שֵׁם לְמַעַן יִלְמַד הַיֶּלֶד מִפִּיו דַּעַת ה'.

עָבְרוּ חָלְפוּ שָׁנִים וְאַבְרָם גָּדַל בְּבֵית שֵׁם וּמִפִּיו לָמַד אֶת חֻקֵּי ה' וְתוֹרָתוֹ וְנַפְשׁוֹ דָּבְקָה לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. עַתָּה שָׁב לְבֵית־אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַשִּׂמְחָה רָבְתָה בִּמְעוֹנָם.

וְתֶרַח לֹא הָיָה עוֹד שַׂר־צָבָא, כִּי מֵאָז סָר חִנּוֹ בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ הָיָה לְכֹהֵן־אֱלִילִים. מִקְדָּשׁ בָּנָה בַּחֲצֵרוֹ, וּבוֹ אֱלֹהוּת קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, דַּלֵּי־מַרְאֶה וַהֲדוּרֵי־תֹּאַר, אֱלִילֵי עֵץ וֶאֱלִילֵי אֶבֶן. וְהָאֲנָשִׁים מְבִיאִים לָהֶם מְנָחוֹת וְתֶרַח מְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם וְחָרָשֵׁי עֵץ וָאֶבֶן עוֹשִׂים בִּמְלֶאכֶת הָאֱלִילִים בַּחֲצֵרוֹ וְתֶרַח מוֹכֵר אוֹתָם בַּשּׁוּק.

כִּרְאוֹת אַבְרָם אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּבֵית אָבִיו, אָמַר בְּלִבּוֹ: “לֹא יַעַבְרוּ יָמִים מְעַטִּים וְשָׁבֹר אֶשְׁבֹּר אֶת כָּל הַצְּלָמִים הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹתִיר מֵהֶם שָׂרִיד”. בָּא לֶחָצֵר וְרָאָה אֶת הֶחָרָשִׁים עוֹשִׂים אֱלִיל גָּדוֹל וְאָבִיו מְנַצֵּחַ עַל הַמְּלָאכָה. נִגַּשׁ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: – הֲלֹא תַּגִּיד לִי, אָבִי, מִי בָּרָא אֶת בְּנֵי הָאָדָם, אוֹתְךָ וְאוֹתִי וְאֶת כָּל הָעוֹמְדִים פֹּה?

– אֵלֶּה בָּרְאוּ אוֹתָנוּ – עָנָה תֶרַח בְּהַצְבִּיעוֹ עַל הַצְּלָמִים וְהוֹסִיף – הִשְׁתַּחֲוֵה לָהֶם, בְּנִי, וְקַח שְׁנַיִם מֵהֶם וְלֵךְ וּמְכֹר אוֹתָם בַּשּׁוּק.

נָטַל אַבְרָם שְׁנֵי צְלָמִים וְיָצָא, מָצָא חֶבֶל וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְצַוָּארָם, הֲפָכָם רֹאשׁ לְמַטָּה וְהֵחֵל גּוֹרֵר אוֹתָם בָּרְחוֹב, גָּרוֹר וְסָחוֹב וְקָרֹא: “מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אֶחָד כָּזֶה, אֲשֶׁר פֶּה לוֹ וְלֹא יְדַבֵּר, עֵינַיִם לוֹ וְלֹא יִרְאֶה, אָזְנַיִם לוֹ וְלֹא יִשְׁמַע, רַגְלַיִם לוֹ וְלָלֶכֶת לֹא יוּכַל!”…

שָׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דְּבָרָיו וְתָמְהוּ מְאֹד וְרַבִּים מְהַרְהֲרִים בְּלִבָּם וְאוֹמְרִים: “אָכֵן צָדְקוּ דְבָרָיו שֶׁל זֶה”…

נִגַּשׁ אֵלָיו זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לוֹ:

– תֵּן לִי אֱלֹהִים גִּבּוֹר, כִּי גַם אֲנִי גִבּוֹר.

נָתַן לוֹ אַבְרָם צֶלֶם אֶחָד וְלָקַח אֶת כֶּסֶף מְחִירוֹ וְאַחַר שָׁאַל אוֹתוֹ: – בֶּן כַּמָּה אַתָּה?

– בֶּן שִׁבְעִים – עָנָה הַזָּקֵן.

– אִי־אִי! זָקֵן שׁוֹטֶה, – צָחַק אַבְרָהָם וְקָרָא – בֶּן שִׁבְעִים וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָזֶה שֶׁהוּא בֶּן יוֹם אֶחָד!

הִשְׁלִיךְ הַזָּקֵן אֶת הַצֶּלֶם מִיָּדָיו, לָקַח אֶת כַּסְפּוֹ וְקָרָא: – מֵעַתָּה לֹא אוֹסִיף עוֹד לַעֲבֹד לֵאלֹהֵי עֵץ וָאֶבֶן…

וְאַבְרָם סוֹחֵב אֶת הָאֱלֹהוֹת וְקוֹרֵא: “פֶּה לוֹ וְלֹא יְדַבֵּר, עֵינַיִם לוֹ וְלֹא יִרְאֶה…”

נִגְּשָׁה אֵלָיו אִשָּׁה אַלְמָנָה וְאָמְרָה לוֹ:

– מְכֹר לִי אֱלֹהִים עָנִי, כִּי גַם אֲנִי עֲנִיָּה.

– הִנֵּה זֶה – הִצְבִּיעַ אַבְרָם עַל הַקָּטָן שֶׁבִּשְׁנֵי הַצְּלָמִים – אֱלֹהִים עָנִי הוּא, אַךְ אֵין הוּא רוֹצֶה לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ כָּל עוֹד לֹא תְּשַׁלְּמִי אֶת כֶּסֶף מְחִירוֹ.

שִׁלְּמָה לוֹ, נָטְלָה אֶת הַצֶּלֶם וּפָנְתָה לָלֶכֶת. הִכִּיר אוֹתָהּ אַבְרָם, כִּי זוֹ הָאִשָּׁה, שֶׁקָּנְתָה בַּבֹּקֶר אֱלִיל מִידֵי אָחִיו, שָׁאַל אוֹתָהּ: – וְאֵיפֹה הָאֱלֹהִים שֶׁקָּנִית הַיּוֹם?

– גָּנֹב נִגְנַב מִמֶּנִּי – אָמְרָה הָאַלְמָנָה בְּעֶצֶב.

– אִי־אִי! אִשָּׁה שׁוֹטָה – צָחַק אַבְרָם – הִנֵּה לֹא הִצִּיל הָאֱלֹהִים שֶׁלָּךְ אֶת עַצְמוֹ וְעוֹדָךְ מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיַּעֲזֹר לָךְ בְּעָנְיֵךְ!

– וּלְמִי אֶעֱבֹד? – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

– לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, הוּא יַצִּילֵךְ וְהוּא יַעֲזֹר לָךְ.

הִשְׁלִיכָה הָאִשָּׁה אֶת הַצֶּלֶם וּמֵעַתָּה דָבְקָה נַפְשָׁהּ בַּה'. הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בָּרְחוֹבוֹת וְקוֹרְאָה וּמַכְרִיזָה: “כָּל הָרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יַעֲבֹד לֵאלֹהֵי אַבְרָם”. עַד שֶׁנִּתְפְּשָׂה וְהוּבְאָה לִפְנֵי נִמְרוֹד. וּכְשֶׁגָּעַר בָּהּ עַל שֶׁעָזְבָה אֶת הָאֱלֹהוֹת וְגַם אוֹתוֹ לֹא תַעֲבֹד עוֹד, אָמְרָה לוֹ: “לֹא אֵל אַתָּה כִּי אֶעֱבָדְךָ, כִּי אִם אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אוֹתוֹ בִּלְבַד אֶעֱבֹד”. צִוָּה נִמְרוֹד לַהֲמִיתָהּ וְהִיא הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמֵּתָה עַל כְּבוֹד ה'.

*

יוֹם אֶחָד קָרָא תֶרַח לְאַבְרָם בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ:

– מָחָר אֲנִי יוֹצֵא לְדֶרֶךְ מַסָּעַי וְאַתָּה תְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאֱלֹהוֹת. כֹּהֵן תִּהְיֶה לָהֶם בִּמְקוֹמִי.

– וּמַה מְּלַאכְתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן? – שָׁאַל אַבְרָם.

– עוֹמֵד הוּא וּמַקְרִיב לִפְנֵיהֶם מְנָחוֹת, מַשְׁקֶה וּמַאֲכִיל אוֹתָם.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בָּא אַבְרָם אֶל אִמּוֹ וְאָמַר לָהּ, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַאֲכִיל אֶת הָאֱלֹהוֹת, כִּדְבַר אָבִיו, וְהוּא מְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ לְהָכִין בִּשְׁבִילָם מַטְעַמִּים טוֹבִים. הֵבִיא אַבְרָם אֶת הַמַּטְעַמִּים, הִגִּישׁ מְנָה־מָנָה לְצֶלֶם, קָרָא לֶחָרָשִׁים הָעוֹבְדִים בֶּחָצֵר וְאָמַר לָהֶם: – הִנֵּה נָתַתִּי לָהֶם אֹכֶל, וְהֵם לֹא יָמוּשׁוּ מִמְּקוֹמָם. אֵין זֹאת, כִּי לֹא יֶעֶרְבוּ מַטְעַמִּים אֵלֶּה לְחִכָּם. מָחָר אָבִיא לָהֶם מַטְעַמִּים טוֹבִים מֵאֵלֶּה, וְאַתֶּם בּוֹאוּ כֻּלְּכֶם וְתִרְאוּ אֵיךְ יִשְׂמְחוּ הָאֱלֹהוֹת בָּהֶם.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נָטְלָה הָאֵם שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְעָשְׂתָה מֵהֶם מַטְעַמִּים טוֹבִים וּטְעִימִים עַד מְאֹד. הִגִּישׁ אַבְרָם, לְעֵינֵי הֶחָרָשִׁים, מָנָה לְצֶלֶם, מָנָה לְצֶלֶם וְאַחַר קָרָא: – הִנֵּה קִבְּלוּ הָאֱלֹהוֹת מַטְעַמִּים אֲשֶׁר כְּמוֹתָם לֹא אָכְלוּ מֵעוֹדָם, אֶלָּא שֶׁהֵם מִתְבַּיְּשִׁים לְאָכְלָם, שׁוּבוּ לְעֵת מָחָר וְתִרְאוּ אֵיךְ הֵרִיקוּ אֶת הַכֹּל. וְעַכְשָׁו לְכוּ לְבֵיתְכֶם.

אַךְ יָצְאוּ הָעֲבָדִים, נָטַל אַבְרָם מַפֵּץ גָּדוֹל, נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְהִתְחִיל מְנַפֵּץ בּוֹ אֶת הַצְּלָמִּים, נַפֵּץ וְנַתֵּץ אוֹתָם בָּזֶה אַחַר זֶה לִשְׁבָבִים וְלִמְכִתּוֹת. לְבַסּוֹף שָׂם אֶת הַמַּפֵּץ בִּידֵי הַגָּדוֹל שֶׁבַּצְּלָמִים, אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא שָׁבַר, וְהָלַךְ לוֹ.

בְּבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת בָּאוּ אָבִיו וְהֶחָרָשִׁים אֶל הַמִּקְדָּשׁ – וְהִנֵּה חָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם לְמַרְאֵה הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן שֶׁנַּעֲשָׂה בָּאֱלִילִים. מִּיָּד קָרָא תֶּרַח לְאַבְרָם וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

– מָה זֶּה?

– עֵדִים עֲבָדֶיךָ – עָנָה אַבְרָם בְּנַחַת – כִּי מְאֹד הֱטִיבוֹתִי עִם הָאֱלֹהוֹת הָאֵלֶּה: מִמֵּיטַב הַמַּטְעַמִּים, אֲשֶׁר עָשְׂתָה אִמִּי בְּעֶצֶם יָדֶיהָ, נָתַתִּי לָהֶם גַּם שִׁלְשׁוֹם וְגַם אֶתְמוֹל, מָנָה לְצֶלֶם כִּכְבוֹדוֹ וּכְעֶרְכּוֹ.

– אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר! – עָנוּ הֶחָרָשִׁים פֶּה אֶחָד.

– וּמַה פֵּשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? – הִרְעִים עָלָיו תֶּרַח.

– אֵין זֹאת – הֵשִׁיב אַבְרָם בְּשַׁלְוַת־נֶפֶשׁ – כִּי טוֹבִים מִדַּי הָיוּ הַמַּטְעַמִּים וּמִלְחָמָה פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם. כָּל אֶחָד בִּקֵּשׁ אֶת מְנַת חֲבֵרוֹ, קָמוּ זֶה עַל זֶה וַיַּךְ צֶלֶם בְּצֶלֶם מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת עַד שֶׁהָאֱלִיל הַגָּדוֹל הַזֶּה אָחַז בַּמַּפֵּץ וְנִפֵּץ אֶת כֻּלָּם, אַף הִנֵּה הַמַּפֵּץ בְּיָדוֹ…

רָאָה תֶרַח שֶׁאַבְרָם מְהַתֵּל בּוֹ וְקָרָא:

– אֵיךְ תֹּאמַר כַּדָּבָר הַזֶּה, וַהֲלֹא לֹא יֹאכְלוּ וְלֹא יִשְׁתּוּ אֵלֶּה? כְּלוּם רוּחַ חַיִּים בָּהֶם? אַתָּה עָשִׂיתָ זֹאת!

נָשָׂא אַבְרָם רֹאשׁוֹ, בְּעֵינָיו הֻצַּת זִיק נִצָּחוֹן וּפָנָיו קָרְנוּ אוֹר, וּבְקוֹל רָם אָמַר:

– וְאַתָּה, אָבִי, אֵיךְ תִּשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְרוּחַ חַיִּים אֵין בָּהֶם, וְאֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר, כִּדְבָרֶיךָ. וְאִם אֶת עַצְמָם לֹא יוּכְלוּ לְהַצִּיל מִמַּכַּת־קַרְדֹּם, אֵיךְ תֹּאמַר, כִּי הַצֵּל יַצִּילוּ אוֹתְךָ וְאֶת כָּל אֵלֶּה הַמְּבִיאִים לָהֶם מְנָחוֹת? הֲלֹא גְלָמִים הֵמָּה. הוֹי, אָבִי, אָבִי! חֲדַל לְךָ מִזֶּה, עֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, פֶּן תָּבִיא רָעָה עַל בֵּיתְךָ.

וְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְהָאֶבֶן בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֶת מַקַּבְתּוֹ וְאִישׁ אֶת מִפְסַלְתּוֹ וְהָלְכוּ לָהֶם, כִּי לֹא אָבוּ לַעֲבֹד עוֹד בִּמְלֶאכֶת־הָאֱלִילִים.

אוּלָם לֹא כֵן עָשָׂה תֶרַח. בַּחֲרוֹנוֹ וְכַעְסוֹ הָרַב, מִהֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וְאָמַר:

– סְלַח וּמְחַל לִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי הִתְעֵיתִיךָ וְנִתְעֵיתִי אַף אֲנִי. הַבֵּן אֲשֶׁר רָצִיתָ לְהָרְגוֹ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי כִּי מֵת הוּא, לֹא מֵת, כִּי אִשְׁתִּי נָתְנָה לִי תַחְתָּיו אֶת בֶּן־הַשִּׁפְחָה הַמֵּת וְאֶת בְּנֵנוּ הַחַי הִצְפִּינָה לְכָל הַשָּׁנִים בִּמְעָרָה, וְעַתָּה שָׁב אֵלַי בְּנִי וְנִפֵּץ אֶת כָּל הָאֱלֹהוֹת אֲשֶׁר בְּמִקְדָּשִׁי, וְגַם אֶת לֵב חָרָשֵׁי הָעֵץ וְהָאֶבֶן הִטָּה אַחֲרָיו.

מִיָּד צִוָּה נִמְרוֹד לְהָבִיא אֶת אַבְרָם. וּכְשֶׁהִתְיַצֵּב אַבְרָם לִפְנֵי כִּסְאוֹ הָרָם וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיּו, גָּדְלָה חֲמָתוֹ מְאֹד, וְהוּא קָרָא אֵלָיו:

– מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְאָבִיךָ וּלְכָל הָאֱלֹהוֹת?

וְאַבְרָם לֹא נִבְהַל כְּלָל וְהֵשִׁיב בְּשַׁלְוַת־נֶפֶשׁ:

– מַטְעַמִּים טוֹבִים נָתַתִּי לָהֶם וְהֵם רְעֵבִים הָיוּ מְאֹד, כִּי עַל כֵּן צָרָה עֵין הָאֶחָד בַּחֲבֵרוֹ עַד שֶׁקָּמוּ זֶה עַל זֶה וְנִפְּצוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם זֶה בָּזֶה. וְהִגְדִּיל מִכֻּלָּם לַעֲשׂוֹת הַצֶּלֶם הַגָּדוֹל…

לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת נִתְקַצֵּף הַמֶּלֶךְ עַד שֶׁכָּל כִּסְאוֹ הָרָם הִתְנוֹדֵד תַּחְתָּיו וְקָרָא:

– כְּלוּם יְכוֹלִים אֵלֶּה לֶאֱכֹל? כְּלוּם רָעָב יָחוּשׁוּ? כְּלוּם רֶגֶשׁ קִנְאָה בָּהֶם?

– אָמְנָם צָדַקְתָּ – קָרָא אַבְרָם בְּלִגְלוּג – אַךְ לָמָּה תַּאֲמִין אַתָּה בָּהֶם, הוֹי, מֶלֶךְ כְּסִיל שֶׁכְּמוֹתְךָ! שׁוּבָה לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי נֹחַ פֶּן מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ.

– מוֹת תָּמוּת! – קָרָא הַמֶּלֶךְ וְצִוָּה לְהוֹשִׁיב אֶת אַבְרָם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים.

וְהַמֶּלֶךְ נִמְרוֹד קָרָא לְכָל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמֵשֶׁת שָׂרֵי מְדִינוֹתָיו, כֻּלָּם נוֹשְׂאֵי כְּתָרִים, וּלְכָל יוֹעֲצָיו וַחֲכָמָיו לְמַעַן יִשְׁפְּטוּ אֶת אַבְרָם.

אַבְרָם הוּבָא לִפְנֵי כָּל אֵלֶּה וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ:

– מָה הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה וְגוֹנֵב אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים לְהַטּוֹתָם אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא נִרְאֵהוּ וְלֹא נֵדָעֵהוּ, וְהַלֹא אֲנִי הוּא הָאֱלֹהִים, מַהֵר וְהִשְׁתַּחֲוֵה לְפָנַי!

זָקַף אַבְרָם אֶת רֹאשׁוֹ, בְּעֵינָיו נִתְהַבְהֵב זִיק נִצָּחוֹן וּפָנָיו קָרְנוּ אוֹר גָּדוֹל וּבְקוֹל רָם אָמַר:

– אֵיךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ, הַלֹא דַי בְּנִיצוֹץ אֵשׁ אֶחָד כִּי יִשְׂרֹף אוֹתְךָ וְאֶת מִגְדָּלֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם.

– אִם כֵּן הִשְׁתַּחֲוֵה לָאֵשׁ וּתְהִי הָאֵשׁ אֱלֹהֶיךָ – קָרָא הַמֶּלֶךְ.

– אֵיךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לָאֵשׁ, הִנֵּה יָבוֹאוּ הַמַּיִם וִיכַבּוּ אוֹתָהּ.

– אִם כֵּן הִשְׁתַּחֲוֵה לַמַּיִם וְיִהְיוּ הַמַּיִם אֱלֹהֶיךָ.

– אֵיךְ אֶעֱבֹד אֶת הַמַּיִם, הִנֵּה תָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּיִם יִהְיוּ לְאֵדִים וְלַעֲנָנִים וְאַחַר תָּבוֹא הָרוּחַ וּתְפִיצֵם.

– אִם כֵּן הִשְׁתַּחֲוֵה לַשֶּׁמֶשׁ, הִשְׁתַּחֲוֵה לָרוּחַ!

– אֵיךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לַשֶּׁמֶשׁ וּבַבֹּקֶר הִיא עוֹלָה וּבָעֶרֶב אֵינֶנָּה, וְאֵיךְ אֹמַר לָרוּחַ כִּי אֱלֹהִים הוּא, וְכָל אָדָם בִּרְצוֹתוֹ יוֹצִיאָהּ מִפִּיו וּבִרְצוֹתוֹ יַעַצְרֶנָּה…

הִתְרַגֵּז הַמֶּלֶךְ מְאֹד, כִּי לֹא מָצָא כָּל מַעֲנֶה עוֹד, וּבַחֲמַת אַפּוֹ פָּנָה אֶל הַשָּׂרִים וְאָמַר:

– הַרְאִיתֶם, כִּי מָרֹד מָרַד בִּי אַבְרָם? וְעַתָּה אִמְרוּ אַתֶּם, מַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ.

עָנוּ לוֹ הַחֲכָמִים, כִּי אִישׁ הַמּוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ אַחַת דָּתוֹ – לְהִתָּלוֹת. אַךְ אַבְרָם זֶה לֹא רַק בַּמֶּלֶךְ מָרַד כִּי אִם גַּם בְּכָל הָאֱלֹהוֹת, עַל כֵּן שָׂרֹף יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ.

מִיָּד קִבֵּל נִמְרוֹד אֶת עֲצָתָם וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כִּבְשָׁן גָּדוֹל. שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בָּעֲרָה הָאֵשׁ בַּכִּבְשָׁן עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּקִרְבָתוֹ אֲפִלּוּ כְּדֵי חֲמִשִּׁים צַעַד. וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִתְאַסֵּף עַם רַב לַחֲזוֹת בְּהִשָּׂרֵף אַבְרָם בְּאֵשׁ הַכִּבְשָׁן.

וּבֵינְתַיִם נוֹדַע לַמֶּלֶךְ כִּי גַם הָרָן, אֲחִי אַבְרָם, נוֹטֶה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַבִּלְתִּי נִרְאֶה וְהוּא צִוָּה לִשְׂרֹף גַּם אוֹתוֹ יַחַד עִם אַבְרָם. אָסְרוּ הָעֲבָדִים אֶת שְׁנֵיהֶם לְקוֹרַת עֵץ אֲרֻכָּה. אוֹתוֹ רֶגַע הִתְחָרֵט הָרָן וְרָצָה לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי נִמְרוֹד, אַךְ אִישׁ לֹא שָׁמַע אֶת צַעֲקָתוֹ. לֹא כֵן אַבְרָם. הִנֵּה נִגַּשׁ אֵלָיו זָקֵן אֶחָד, כֻּלּוֹ לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְאָמַר לוֹ: “הִשְׁתַּחֲוֵה לִפְנֵי נִמְרוֹד וְהַצֵּל אֶת חַיֶּיךָ מִמָּוֶת”. אַךְ אַבְרָם יָדַע כִּי הוּא הַשָּׂטָן וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו. נִגְּשָׁה אֵלָיו אִמּוֹ, נָשְׁקָה עַל רֹאשׁוֹ וְהִתְחַנְּנָה לְפָנָיו שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה לְנִמְרוֹד וְלוּ גַם לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבַד. אַךְ אַבְרָם דָּחָה גַם אוֹתָהּ בְּאָמְרוֹ: “אֵשׁ נִמְרוֹד תִּכְבֶּה וְאֵשׁ אֱלֹהִים לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם”. וְאַחַר קָרָא: “בְּךָ, ה', בָּטַחְתִּי!”…

וְהָעֲבָדִים שֶׁהֵטִילוּ אֶת קוֹרַת הָעֵץ מֵרָחוֹק לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן, נִשְׂרְפוּ בַּנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְּזוּ עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, הַחֲבָלִים נִשְׂרְפוּ כְּרֶגַע אַף הֵם וְגַם הָרָן הָיָה מִיָּד לְגַל פֶּחָם, אַךְ מָה קָּרָה לְאַבְרָם – לֹא רָאוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי מִפַּחַד הָאֵשׁ עָמְדוּ מֵרָחוֹק.

מִקֵּץ שְׁלֹשָׁה יָמִים נִתְאַסְּפוּ הָאֲנָשִׁים שֵׁנִית מִסָּבִיב לַכִּבְשָׁן לִרְאוֹת מֶה עָלָה לוֹ לְאַבְרָם. עַתָּה כְּבָר יָכְלוּ לְהָצִיץ לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן מִמֶּרְחָק צְעָדִים מִסְפָּר. וּמַה הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְכָל הֲמוֹן הָעָם הָרַב הַזֶּה, בִּרְאוֹתָם כִּי הִנֵּה מִתְהַלֵּךְ לוֹ אַבְרָהָם בְּתוֹךְ הַכִּבְשָׁן וּמַלְאָךְ אֶחָד לִימִינוֹ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ מְלַוִּים אוֹתוֹ, וּבִפְנִים הַכִּבְשָׁן נִתְלַבְלְבוּ כָּל הָעֵצִים שֶׁהוּטְלוּ בּוֹ וְנָתְנוּ אֶת פִּרְיָם וְרֵיחַ בֹּשֶׂם עוֹלֶה מִשָּׁם – דָּמָה הַכִּבְשָׁן לְגַן עֵדֶן.

אָז צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו לְהוֹצִיא אֶת אַבְרָם מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן, אַךְ הָעֲבָדִים נִסּוּ לָגֶשֶׁת אֶל פֶּתַח הַתַּנּוּר וְלֹא יָכְלוּ, כִּי רַב הָיָה הַחֹם. גָּעַר בָּהֶם וְהֵם קָרְבוּ אֶל הַכִּבְשָׁן וּבוֹ בָּרֶגַע נִשְׂרְפוּ כֻּלָּם.

כִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרָא בְּקוֹל אֶל עֵבֶר אַבְרָם: – צֵא, צֵא מִן הָאֵשׁ, לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ כָּל רָעָה.

יָצָא אַבְרָם מִן הַכִּבְשָׁן בָּרִיא וְשָׁלֵם וּפָנָיו זוֹהֲרִים כִּפְנֵי הַחַמָּה.

– אֵיךְ לֹא נִשְׂרַפְתָּ? – שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ.

וְאַבְרָם עוֹנֶה לוֹ:

– אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר בּוֹ בָּטַחְתִּי, הוּא הִצִּילַנִי.

– לֹא – קָרָא הַמֶּלֶךְ – כִּי בִּכְשָׁפֶיךָ עָשִׂיתָ זֹאת.

אוּלָם הַחֲכָמִים קָרְאוּ לְעֻמָּתוֹ:

– לֹא, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֵין בְּכֹחַ הַכְּשָׁפִים לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. מֵעַתָּה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, כִּי אֵין אֱלֹהִים מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵי אַבְרָם.

רָאָה נִמְרוֹד כִּי נִצְּחוֹ אַבְרָם וְעוֹד עָלוּל הוּא לְהוֹרִידוֹ מִכֵּס מַלְכוּתוֹ – נָתַן לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת וְשִׁלַּח אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית־ אָבִיו.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים מֵאָז יָצָא אַבְרָם מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְהִנֵּה חָלַם הַמֶּלֶךְ נִמְרוֹד חֲלוֹם, אֲשֶׁר שׁוּב עוֹרֵר בּוֹ אֶת כַּעְסוֹ עַל אַבְרָם. וּבַחֲלוֹמוֹ רָאָה הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה הוּא וַעֲבָדָיו הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה הַכִּבְשָׁן. וְהִנֵּה יָצָא לִקְרָאתָם אִישׁ גִּבּוֹר־מִלְחָמָה וּבְיָדוֹ חֶרֶב שְׁלוּפָה. נִבְהַל נִמְרוֹד וְהִתְחִיל בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו וְהָעֲבָדִים נָסִים אַחֲרָיו. פִּתְאֹם זָרַק הָאִישׁ אַחֲרֵיהֶם בֵּיצָה. נָפְלָה הַבֵּיצָה וְהָיְתָה לְמַעְיַן עַז־זֶרֶם וּכְהֶרֶף עַיִן הָיָה הַזֶּרֶם לְנָהָר גָּדוֹל וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ טָבְעוּ בְּמֵימָיו, וְלֹא נוֹתְרוּ עִמּוֹ, כִּי אִם שְׁנֵי שָׁלִישָׁיו בִּלְבַד. עוֹד הֵם נִמְלָטִים עַל נַפְשָׁם וְהִנֵּה שָׁב הַנָּהָר וְהָיָה לְבֵיצָה בִּידֵי הָאִישׁ הָרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם. וְהָאִישׁ רָץ אַחֲרֵיהֶם. עוֹד רֶגַע וְיַשִּׂיגֵם. אַךְ הִנֵּה הֵטִיל עֲלֵיהֶם שׁוּב אֶת הַבֵּיצָה וְיָצָא מִמֶּנָּה אֶפְרוֹחַ קָטָן. לֹא הִסְפִּיק נִמְרוֹד לְהָלִיט אֶת פָּנָיו וְהָאֶפְרוֹחַ קָפַץ עָלָיו וְנִקֵּר אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו – – –

נִרְעָשׁ וְנִבְעָת הֵקִיץ נִמְרוֹד מִשְּׁנָתוֹ וְעַד אוֹר הַבֹּקֶר לֹא יָכֹל לַעֲצֹם עֵינָיו עוֹד, כִּי הִכָּהוּ לִבּוֹ כְּהַלְמוּת הַמַּקֶּבֶת.

אַךְ הֵאִיר הַיּוֹם מִהֵר הַמֶּלֶךְ וְאָסַף אֶת כָּל חֲכָמָיו, פּוֹתְרֵי כָּל חִידָה וְכָל חֲלוֹם, וּבְחֶרְדָתוֹ הָרַבָּה סִפֵּר לָהֶם אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם אֲשֶׁר הִבְעִיתוֹ.

הָיָה בֵּינֵיהֶם חָכָם גָּדוֹל, אָנוּקִי שְׁמוֹ, וְהוּא בְּשָׁמְעוֹ אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם הַזֶּה קָם וְאָמַר:

– חֲלוֹם מִנַּבֵּא רָעוֹת חָלַמְתָּ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הָאִישׁ אֲשֶׁר רָדַף אַחֲרֶיךָ – הֲלֹא הִיא הָאֱמוּנָה בָּאֵל הַבִּלְתִּי־נִרְאֶה, אֲשֶׁר תִּתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם כַּנָּהָר הַזֶּה אֲשֶׁר אוֹתוֹ רָאִיתָ בַּחֲלוֹמְךָ וְהָאֶפְרוֹחַ – הוּא אַבְרָם, אֲשֶׁר יוֹרִידְךָ מִכְּבוֹדְךָ עַד שֶׁכָּל הָעוֹלָם יֶחֱשַׁךְ עָלֶיךָ, וְעַתָּה מוּטָב לְךָ לַהֲמִיתוֹ, פֶּן יָקִיץ הַקֵּץ עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ.

וְהַמֶּלֶךְ לֹא הִשְׁתָּהָה הַרְבֵּה, קָרָא לַעֲבָדָיו וְאָמַר לָהֶם לְחַפֵּשׂ אֶת אַבְרָם וְלַהֲבִיאוֹ לְפָנָיו לַהֲמִיתוֹ.

אוּלָם דַּעַת ה' אֱלֹהֵי אַבְרָם כְּבָר קָנְתָה לָהּ לְבָבוֹת גַּם בְּקֶרֶב עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעֶבֶד אֶחָד סִפֵּר לֶאֱלִיעֶזֶר, נֶאֱמַן בֵּית אַבְרָם, אֶת אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ זוֹמֵם לַעֲשׂוֹת בּוֹ. בְּהִוָּדַע הַדָּבָר לְאַבְרָם מִהֵר וְהִסְתַּתֵּר בְּבֵית שֵׁם. לַשָּׁוְא הִקִּיפוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶת בֵּית־תֶּרַח וְחִפְּשׂוּ בְּכָל פִּנּוֹתָיו – אֶת אַבְרָם לֹא מָצְאוּ שָׁם. לְיָמִים נִשְׁכַּח דְּבַר הַחֲלוֹם מִלֵּב הַמֶּלֶךְ, אַךְ אַבְרָם עוֹד הוֹסִיף לְהִסְתַּתֵּר, וְהִנֵּה בָּא אֵלָיו תֶּרַח אָבִיו וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה מִתְנַכֵּל נִמְרוֹד לְהָרְגְךָ, הֲלֹא טוֹב נַעֲשֶׂה אִם נַעֲזֹב כֻּלָּנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְךָ לְמוֹרֶשֶׁת עוֹלָם”.

וְאָכֵן מֵאָז נִצַּל אַבְרָם מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ דָּבַק תֶּרַח בַּה' לְעָבְדוֹ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּבִזְכוּת זוֹ הָיָה הוּא הַמְבַשֵּׂר הָרִאשׁוֹן, כִּי עָתִיד ה' לְהַנְחִיל אֶרֶץ לְאַבְרָם, לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

וְאַבְרָם שָׁמַע בְּקוֹל אָבִיו וְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת תֶּרַח, הוּא וְשָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְלוֹט בֶּן הָרָן אָחִיו וְנַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ יָצְאוּ מֵעִיר מוֹלַדְתָּם אוּר־כַּשְׂדִּים.

בָּאוּ לְאֶרֶץ חָרָן וְשָׁם יָשְׁבוּ כְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים. בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים קֵרְבוּ שָׁם אַבְרָם וְשָׂרַי אֶת יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם אֶל ה' וּשְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָם יָצָא לִתְהִלָּה בְּכָל הָאָרֶץ.

וְהִנֵּה נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי תֶרַח וַה' נִרְאָה לְאַבְרָם וְאָמַר לוֹ: “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”.

“וּמַה יִהְיֶה עַל אָבִי הַזָּקֵן? אֵיךְ אֶעֶזְבֶנּוּ לְבַדּוֹ?” – חָלַף הִרְהוּר בְּלִבּוֹ שֶׁל אַבְרָם, וַה' הִבְטִיחַ לוֹ, כִּי הַאֲרֵךְ יַאֲרִיךְ אֶת יְמֵי תֶּרַח אָבִיו. וְאַבְרָם אָסַף אֶת כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ וְאֶת כָּל עֲבָדָיו וְגַם אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְיָצָא לְדַרְכּוֹ, כּוֹכַב הַצֶּדֶק מֵאִיר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ וַה' שׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ. וּלְאַבְרָם אֶבֶן טוֹבָה הַתְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ וְכָל אִישׁ חוֹלֶה, כָּל אִשָּׁה עֲקָרָה, כָּל יוֹרֵד יָם הַיּוֹצֵא לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, – כִּי יִסְתַּכֵּל בְּאֶבֶן זוֹ תִּנָּתֵן לוֹ בַּקָּשָׁתוֹ וְנַפְשׁוֹ תִּדְבַּק בֵּאלֹהֵי אַבְרָם.

בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים עָבַר אַבְרָם בְּדַרְכּוֹ זוֹ, אַךְ אַף בְּאֶחָד מֵהֶם לֹא רָצָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ, כִּי רָאָה אֶת יוֹשְׁבֵיהֶם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְחוֹגְגִים וּמְבַלִּים אֶת יְמֵיהֶם לָרִיק. וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְמָקוֹם אֶחָד שֶׁכָּל יוֹשְׁבָיו לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם עוֹבְדִים אֶת אַדְמָתָם, חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים וְקוֹצְרִים וְאוֹכְלִים אֶת לַחְמָם בְּזֵעַת אַפַּיִם בֵּרֵךְ אוֹתָם אַבְרָם וּבְלִבּוֹ אָמַר: “מִי יִתֵּן וְהָיָה גַם חֶלְקִי כְּחֶלְקָם” – וְאָכֵן הָיְתָה זוֹ אֶרֶץ צוֹר הַיּוֹשֶׁבֶת עַל גְּבוּל אֶרֶץ כְּנַעַן – הִיא הָאָרֶץ שֶׁה' אָמַר לְהַנְחִילָהּ לוֹ.

וּבָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת הִשְׁתַּקַּע אַבְרָם וְשָׁם גָּדַל שְׁמוֹ כִּדְבַר הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם נִמְרוֹד וְכִדְבַר פִּתְרוֹנוֹ.

וּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָם פָּתוּחַ לְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וְהָיָה כִּי יֵרָאֶה הֵלֶךְ עוֹבֵר עַל יָדוֹ, מִיָּד יֵצֵא אַבְרָם לִקְרָאתוֹ וְיַזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ וִיצַו לַעֲבָדָיו לִרְחֹץ אֶת רַגְלֵי הָאוֹרֵחַ. וְהָאוֹרֵחַ אוֹכֵל, שׁוֹתֶה וְלָן בְּבֵיתוֹ וְאַבְרָם מְלַמְּדוֹ דַעַת ה'. עַל כֵּן אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים, שֶׁבֵּית אַבְרָהָם אֵשֶׁ"ל הוּא – כִּי כָּל עָיֵף וְרָעֵב מוֹצֵא בּוֹ אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לִינָה.

וּבְאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁבֶת אַבְרָם בְּפֶתַח בֵּיתוֹ, רָאָה וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמִּדְבָּר, זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, שְׂעַר רֹאשׁוֹ לָבָן כַּצֶּמֶר וְאָרֹךְ עַד לְמָתְנָיו וְהוּא נִשְׁעָן עַל מַטֵּהוּ מֵרֹב זִקְנָה. קָם אַבְרָם לִקְרָאתוֹ וְאָמַר לוֹ: “אָנָּא, זְקֵנִי, סוּר־נָא אֶל בֵּיתִי, רְחַץ רַגְלֶיךָ וּסְעַד לִבְּךָ וְלִין פֹּה הַלַּיְלָה וּמָחָר תֵּלֵךְ לְדַרְכְּךָ”.

בַּתְּחִלָּה לֹא אָבָה הַזָּקֵן לְהִכָּנֵס, אַךְ מִשֶּׁהִפְצִיר בּוֹ אַבְרָם נֵאוֹת לוֹ וּבָא אֶל בֵּיתוֹ. יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַשֻּׁלְחָן, אָכְלוּ חֶמְאָה וְעוּגוֹת־ לֶחֶם. שָׁתוּ חָלָב וְשָׂבְעוּ. כְּכַלּוֹתָם לֶאֱכֹל בֵּרֵךְ אַבְרָם אֶת ה' וְהַזָּקֵן יוֹשֵׁב שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ.

– וּמַדּוּעַ לֹא תְבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ עַל הַמָּזוֹן שֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ יוֹם יוֹם? – שָׁאַל אוֹתוֹ אַבְרָם.

– לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וּבִשְׁמוֹ לֹא אֶקְרָא. אֲנִי עַצְמִי עָשִׂיתִי לִי אֱלֹהִים וְעַתָּה הוּא בְּבֵיתִי וְאֵלָיו אֶתְפַּלֵּל וְאוֹתוֹ אֲבָרֵךְ.

הִתְחִיל אַבְרָהָם לְהוֹכִיחוֹ, כִּי אֵין מַמָּשׁ בֵּאלֹהָיו מַעֲשֵׂה יָדָיו. אוּלָם הַזָּקֵן נִתְרַגֵּז עָלָיו, עַל שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַטּוֹתוֹ מֵעִם אֱלֹהָיו וְקָרָא שֵׁנִית: – לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' כִּי אִם לָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לִי – לוֹ אֶשְׁתַּחֲוֶה.

רָאָה אַבְרָם כִּי אִישׁ עִקֵּשׁ הוּא הַזָּקֵן הַזֶּה. קָם עָלָיו וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ. אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה נָחָה עָלָיו דַּעְתּוֹ וְהוּא הִתְחִיל מְהַרְהֵר בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה וְנִחַם עָלָיו. “הִנֵּה – חָשַׁב אַבְרָם בְּלִבּוֹ – נוֹשֵׂא ה' אֶת פְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה זֶה מֵאָה וְתִשְׁעִים שָׁעָה כִּימֵי שְׁנוֹת חַיָּיו עַל הָאָרֶץ וְלֹא הִכְרִיתוֹ גַּם אִם בִּשְׁמוֹ לֹא קָרָא וְאֵיךְ מְלָאַנִי לִבִּי לְגָרֵשׁ אִישׁ זָקֵן מִבֵּיתִי לְעֵת לַיְלָה? כְּלוּם יִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי ה'?” וּבְחֶרְדַּת נַפְשׁוֹ לִשְׁלוֹם הַזָּקֵן קָם וְהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה הַמִּדְבָּרָה, קָרָא בְּקוֹל הָלֹךְ וְקָרֹא וְחִפֵּשׂ אוֹתוֹ – עַד שֶׁמְּצָאָהוּ וֶהֱשִׁיבוֹ בְּתַחֲנוּנִים לְבֵיתוֹ, וּבַבֹּקֶר הִלְבִּישָׁהוּ בְּגָדִים טוֹבִים, נָתַן לוֹ צֵידָה וּשְׁלָחָהוּ לְדַרְכּוֹ בְּשָׁלוֹם.

רַק אָז שָׁקְטָה רוּחוֹ וְיָדַע כִּי סָלֹחַ סָלַח לוֹ ה'.

בָּעֵת הַהִיא נִפְרַד אַבְרָם מֵעַל לוֹט בֶּן אָחִיו. לוֹט הָלַךְ סְדוֹמָה, וְאַבְרָם יָשַׁב בְּחֶבְרוֹן.

וּבַיָּמִים הָהֵם הָיְתָה אֶרֶץ סְדוֹם אֶרֶץ טוֹבָה וּפוֹרִיָּה עַד כִּי לֹא יֶחְסַר דָּבָר בָּהּ, כִּי גַם זָהָב נִמְצָא בְּאַדְמָתָהּ. אַךְ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ אֲנָשִׁים רָעִים הָיוּ, רָעִים וּמֻרְשָּׁעִים אֲשֶׁר כְּמוֹתָם לֹא הָיוּ עוֹד. וְהָיָה כִּי בָּא אֲלֵיהֶם אִישׁ נָכְרִי לִמְכֹּר לָהֶם אֶת סְחוֹרָתוֹ, הָיוּ מִתְקַבְּצִים סְבִיבוֹ וְכָל אֶחָד וְאֶחָד סוֹחֵב מֵעַל דּוּכָנוֹ דְּבַר־מָה עַד תֹּם כָּל סְחוֹרָתוֹ. הָיָה הָרוֹכֵל עוֹמֵד וּמְצַעֵק: “רְאוּ מָה עֲשִׂיתֶם לִי!” אַךְ הֵם מוֹסִיפִים לְלַגְלֵג עָלָיו וְכָל אֶחָד מַרְאֶה לוֹ אֶת הַמְּעַט שֶׁהוּא לָקַח וְאוֹמֵר לוֹ: “הֲלֹא כִּמְשֻׁגָּע תְּדַבֵּר, הֲבִגְלַל הַמְּעַט הַזֶּה שֶׁלָּקַחְתִּי מִמְּךָ תָּקִים צְעָקָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ?!”… וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ מִתְנַפְּלִים הֵם עָלָיו וּמְגָרְשִׁים אוֹסוֹ¹ אֶל מִחוּץ לָעִיר…

פַּעַם אַחַת בָּא לְשָׁם אִישׁ מֵאֶרֶץ עֵילָם וְעַל חֲמוֹרוֹ שְׂמִיכָה יְקָרָה יְפַת־צְבָעִים קְשׁוּרָה אֶל גַּבּוֹ בְּחֶבֶל וְכִרְאוֹתוֹ כִּי נָטָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, בִּקֵּשׁ לָלוּן שָׁם. עָבַר סְדוֹמִי אֶחָד וּלְקָחוֹ לְבֵיתוֹ, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְגַם מִטָּה נָתַן לוֹ. וְאֶת הַחֲמוֹר הֵבִיא לְאֻרְוָתוֹ, נָתַן לְפָנָיו תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא וְאַחַר לָקַח מֵעָלָיו אֶת הַשְּׂמִיכָה יְפַת הַצְּבָעִים וְהֶחְבִּיאָהּ בִּמְקוֹם סֵתֶר. בְּבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת קָם הָאִישׁ וּבִקֵּשׁ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, אַךְ הַסְּדוֹמִי אוֹמֵר לוֹ: “שֵׁב וּסְעַד לִבְּךָ וְאַחַר תֵּלֵךְ”. שָׁעָה אֲרֻכָּה חִכָּה הָעֵילָמִי עַד שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הָאֲרוּחָה וְגַם הִיא אָרְכָה שָׁעוֹת רַבּוֹת, כִּי יָשַׁב הַסְּדוֹמִי לֶאֱכֹל עִמּוֹ וְהִרְבָּה לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ עַד כִּי בְּקוּמוֹ לָלֶכֶת כְּבָר הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם. וְהַסְּדוֹמִי אוֹמֵר לוֹ: “לָמָּה תֵּלֵךְ וְהַלַּיְלָה רַד, לִינָה פֹּה גַם הַלַּיְלָה הַזֶּה”. גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הָיָה כֵּן. הַסְּדוֹמִי הִפְצִיר בּוֹ לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ וְעַד שֶׁאֲרוּחָתוֹ נִתְּנָה לוֹ, וְעַד שֶׁכִּלָּה לְאָכְלָהּ כְּבָר בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא נֶאֱלַץ לָלוּן שָׁם לַיְלָה נוֹסָף. אוּלָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא נַעֲנָה עוֹד הָעֵילָמִי לְהַפְצָרוֹת מְאָרְחוֹ, כִּי אִם קָם וְחָבַשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וּבִקֵּשׁ מֵאֵת הַסְּדוֹמִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַחֶבֶל. הֶעֱמִיד הַסְּדוֹמִי פְּנֵי תַם וְשָׁאַל: מַה בַּקָּשָׁתְךָ? מַה חֶפְצְךָ?

– שְׂמִיכָה יְפַת־צְבָעִים הֵבֵאתִי עִמִּי וְגַם חֶבֶל לִקְשֹׁר אוֹתָהּ אֶל חֲמוֹרִי וְעַתָּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּתֵּן אוֹתָהּ לִי, כִּי אַתָּה הֶחְבֵּאתָ אוֹתָהּ לְשָׁמְּרָהּ.

וְהַסְּדוֹמִי מִתַּמֵּם וְאוֹמֵר:

– רוֹאֶה אֲנִי, כִּי חֲלוֹם חָלַמְתָּ וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ – הַחֶבֶל שֶׁנִּרְאָה לְךָ בַּחֲלוֹם אוֹת הוּא, כִּי חַיֶּיךָ יַאַרְכוּ כְּחֶבֶל וְהַשְּׂמִיכָה יְפַת־הַצְּבָעִים אֵינָהּ אֶלָּא כֶּרֶם, כֶּרֶם יָפֶה יִהְיֶה לְךָ וּבוֹ עֵץ כָּל פְּרִי.

וְהָעֵילָמִי עוֹמֵד וְטוֹעֵן כְּנֶגְדּוֹ:

– לֹא חֲלוֹם חָלַמְתִּי, כִּי בְּהָקִיץ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשְּׂמִיכָה יְפַת־הַצְּבָעִים וְאֶת הַחֶבֶל.

אוּלָם הַסְּדוֹמִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ:

– פּוֹתֵר־חֲלוֹמוֹת אָנֹכִי, וְאַרְבָּעָה שְׁקָלִים לוֹקֵחַ אֲנִי עַל פָּתְרִי חֲלוֹם אֶחָד וּמִמְּךָ, אוֹרְחִי הַנִּכְבָּד, לֹא אֶדְרֹשׁ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, אַף לֹא תֵצֵא מִבֵּיתִי עַד שֶׁתְּשַׁלֵּם לִי שְׂכָרִי – הֲכָזֶה גְמוּל תִּגְמֹל לִי עַל הַאֲכִילִי אוֹתְךָ וְעַל הַשְׁקוֹתִי וַהֲלִינִי אוֹתְךָ בְּבֵיתִי זֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים?

רָאָה הָעֵילָמִי כִּי כְּאַחַד הַנּוֹכְלִים יְדַבֵּר מְאָרְחוֹ, צָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה: חָמָס, חָמָס!

בָּאוּ הַשְּׁנַיִם אֶל שׁוֹפֵט הָעִיר. שִׁטַּח לְפָנָיו הָעֵילָמִי אֶת טַעֲנוֹתָיו, וְאוּלָם הַסְּדוֹמִי אוֹמֵר, כִּי חֲלוֹם חָלַם הָאִישׁ וּלְאַחַר שֶׁהוּא פָּתַר אוֹתוֹ לוֹ, הוּא מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַמֵּק מִלְּשַׁלֵּם לוֹ אֶת שְׂכָרוֹ, וְאַף דָּרַשׁ לְעֵינֵי הַשּׁוֹפֵט שְׂכַר פִּתְרוֹן־חֲלוֹמוֹת. טָעֲנוּ וְרָבוּ הַשְּׁנַיִם, עַד שֶׁהַשּׁוֹפֵט, תַּחַת לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטָם, גֵּרֵשׁ אוֹתָם מֵעָלָיו, כִּי הִכִּיר אֶת הַמְאָרֵחַ וְיָדַע, כִּי גַם לוֹ יִנָּתֵן חֵלֶק מִן הַגָּזֵל. וְאַנְשֵׁי סְדוֹם נִקְבְּצוּ אַף הֵם וְגֵרְשׁוּ אֶת הָעֵילָמִי מֵעִירָם.

וְאֶרֶץ סְדוֹם אַרְבַּע עָרִים בָּהּ: סְדוֹם, עֲמוֹרָה, אַדְמָה וּצְבוֹיִים. וְכָל עִיר וָעִיר הָאַחַת רָעָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. וּבְכָל עִיר וָעִיר מִטָּה בְּכִכַּר הַשּׁוּק, וְאִישׁ כִּי יָבוֹא לָלוּן שָׁם יַשְׁכִּיבוּהוּ בַּמִּטָּה הַזֹּאת וּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים יַעַמְדוּ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וּשְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים לְמַרְגְּלוֹתָיו. אִם קָצְרָה מִדַּת קוֹמָתוֹ מִמִּדַּת הַמִּטָּה, מָשֹׁךְ יִמְשְׁכוּהוּ מִזֶּה וּמִזֶּה עַד פֵּרוּק אֵבָרָיו וְאֶל צַעֲקוֹתָיו לֹא יִשְׁעוּ. וְאִם אָרְכָה קוֹמָתוֹ מֵאֹרֶךְ הַמִּטָּה, יֹאחֲזוּ בְּצַלְעוֹתָיו מִזֶּה וּמִזֶּה וְיִלְחָצוּהוּ בְּלִי רַחֵם עַד צֵאת נִשְׁמָתוֹ… אַף יֵשׁ וְהָיוּ מְקַצְּצִים אֶת רַגְלָיו…

וְאִישׁ עָנִי כִּי יָבוֹא אֶל עִירָם נָתֹן יִתְּנוּ לוֹ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב, אַךְ פַּת לֶחֶם לְהָשִׁיב בָּהּ אֶת נַפְשׁוֹ יִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ, עַד כִּי יָמוּת בְּרָעָב. אָז יָעוּטוּ עָלָיו כֻּלָּם, וְכָל אִישׁ יִקַּח אֶת כַּסְפּוֹ אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וְאַחַר יַפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת בְּגָדָיו וְיַשְׁלִיכוּהוּ אֶל אַחַד הַשִּׂיחִים וְהָיָה מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ.

פַּעַם אַחַת יָצְאָה נַעֲרָה אֶל הַמַּעְיָן לִשְׁאֹב מַיִם בְּכַדָּהּ וְהִנֵּה בָּאָה לִקְרָאתָהּ נַעֲרָה עֲנִיָּה לִשְׁאֹב מַיִם אַף הִיא, שָׁאֲלָה אוֹתָהּ הַנַּעֲרָה הַסְּדוֹמִית: “הֲלֹא תַגִּידִי לִי, נַעֲרָה, לָמָּה רָעִים פָּנַיִךְ?” אָמְרָה לוֹ²: “זֶה יָמִים שְׁנַיִם לֹא בָּא כָּל אֹכֶל לְפִי”. נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַסְּדוֹמִיָּה עַל הַנַּעֲרָה הָרְעֵבָה, מִהֲרָה לְבֵיתָהּ וּמִלְאָה אֶת כַּדָּהּ סֹלֶת, נָתְנָה אוֹתוֹ לָהּ וְשָׁבָה הַבַּיְתָה. נוֹדַע לִבְנֵי הַבַּיִת כִּי אֲחוֹתָם נָתְנָה לֶחֶם לְעָנִי, וְקָמוּ לְהַכּוֹתָהּ. נִתְקַבְּצוּ לְקוֹל צַעֲקוֹתֶיהָ הַשְּׁכֵנִים וְהֵם בְּשָׁמְעָם אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַנַּעֲרָה, הִבְעִירוּ מְדוּרָה גְדוֹלָה בְּשׁוּק הָעִיר וְאֶת הַנַּעֲרָה שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ.

שֵׁמַע הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה הֵטִיל פַּחַד וְאֵימָה עַל כָּל עוֹבְרֵי הַדְּרָכִים וְהֵם נִמְנְעוּ מִלָּבוֹא לְאֶרֶץ סְדוֹם הָרְשָׁעָה, אוּלָם אַנְשֵׁי סְדוֹם הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְגַם הַסּוּפוֹת וְהָרוּחוֹת שֶׁשָּׁלַח אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם לְהַזְהִירָם לֹא הֵשִׁיבוּ אוֹתָם מִדַּרְכָּם הָרָעָה.

וְחֹק יָצָא מִלִּפְנֵי שׁוֹפְטֵי סְדוֹם, כִּי כָל מִי אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ שׁוֹר חַיָּב לִרְעוֹת אֶת בַּהֲמוֹת כָּל יוֹשְׁבֵי הָעִיר בִּשְׂדֵה הַמִּרְעֶה הַמְשֻׁתָּף יוֹם אֶחָד וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹר אוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת – יוֹמַיִם. וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל בֶּן־אַלְמָנָה דַל וַחֲסַר־כֹּל לָצֵאת לְיוֹמַיִם לַמִּרְעֶה וּכְשֶׁהוּא סֵרֵב לַעֲשׂוֹת זֹאת, אָחֲזוּ בּוֹ שׁוֹטְרֵי הָעִיר וְשִׁלְּחוּהוּ בְּכֹחַ אַחֲרֵי הָעֵדֶר. רָאָה הָעֶלֶם כִּי לְבַדּוֹ הוּא בַּמִּרְעֶה, קָם וְשָׁחַט אֶת כָּל הַשְּׁוָרִים. נוֹדַע הַדָּבָר בִּסְדוֹם וְכָל בַּעֲלֵי הַשְּׁוָרִים נִזְעֲקוּ וּבָאוּ אֵלָיו, אַךְ הוּא בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם בָּאִים עָלָיו בְּמַקְלוֹת וּבְקִלְשׁוֹנוֹת, עָלָה עַל גִּבְעָה אַחַת וְקָרָא לְעֻמָּתָם: “כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שׁוֹר אֶחָד – יִקַּח עוֹר אֶחָד וַאֲשֶׁר אִישׁ עָנִי הוּא וְשׁוֹר אֵין לוֹ – יִקַּח שְׁנֵי עוֹרוֹת, כִּי כָּאֵלֶּה הֵם חֻקֶּיהָ שֶׁל סְדוֹם!”

וּפְלוֹטִית בַּת לוֹט, הַיּוֹשֵׁב בִּסְדוֹם, נִשְּׂאָה לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמָּקוֹם, וְהִיא אִשָּׁה טוֹבַת־לֵב וְכָל הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים הָאֵלֶּה הֶעֱכִירוּ אֶת רוּחָהּ. יוֹם אֶחָד נִזְדַּמֵּן הֵלֶךְ עָנִי לִסְדוֹם, יָשַׁב בִּרְחוֹב הָעִיר יוֹם אֶחָד וְעוֹד יוֹם וְיוֹם נוֹסָף, וְאַנְשֵׁי סְדוֹם נוֹהֲגִים בּוֹ כְּמִשְׁפָּטָם, נוֹתְנִים לוֹ נִדְבוֹת כֶּסֶף וְזָהָב – וּמְחַכִּים עַד יָמוּת בְּרָעָב. וְהֶעָנִי – תַּשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת עוֹד וְאַנְשֵׁי סְדוֹם כְּבָר אוֹרְבִים בְּפִתְחֵי־בָתֵּיהֶם, כִּי כָל רֶגַע עָלוּל הוּא לְהוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ. אַךְ מַה תָּמְהוּ וּמַה הִשְׁתּוֹמְמוּ בִּרְאוֹתָם אֶת הֶעָנִי יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם גַּם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וְגַם בַיָּמִים שֶׁלְאַחֲרָיו וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין הוּא נוֹטֶה לָמוּת אֶלָּא עוֹדוֹ מִתְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו וּמְקַבֵּץ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב לָרֹב. “אֵין זֹאת, כִּי נוֹתֵן לוֹ מִישֶׁהוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת” – אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה וְהֶחְלִיטוּ לְגַלּוֹת אֶת הָאִישׁ הַמֵּעֵז לַעֲבֹר עַל חֻקֵּיהֶם. הִתְחַבְּאוּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים בְּקִרְבַת מָקוֹם וְחִכּוּ שָׁם כָּל הָעֶרֶב. וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה רָאוּ וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת מִתְקָרֶבֶת בַּלָּאט אֶל הֶעָנִי וּמַגִּישָׁה לוֹ כַּד מַיִם וּפְרוּסַת לֶחֶם – קָפְצוּ הָאֲנָשִׁים מִמַּאֲרָבָם וְאָחֲזוּ בָּאִשָּׁה וְהִנֵּה פְּלוֹטִית בַּת־לוֹט הִיא. הֱבִיאוּהָ אֶל הַשּׁוֹפֵט וְזֶה דָן אוֹתָהּ לִשְׂרֵפָה. וּבְבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת נִשְׂרְפָה פְּלוֹטִית בְּשׁוּק הָעִיר לְעֵינֵי כָּל הָאֲנָשִׁים.

בְּהִוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָם וּלְשָׂרָה מִהֲרוּ וְשָׁלְחוּ אֶת אֱלִיעֶזֶר, נֶאֱמָן מֶשֶׁק בֵּיתָם, סְדוֹמָה לְהִוָּכַח אִם אָמְנָם אֱמֶת הַדָּבָר. וֶאֱלִיעֶזֶר אִישׁ אַמִּיץ־לֵב הוּא וְנָבוֹן וְאֶת אַנְשֵׁי סְדוֹם הָרְשָׁעִים לֹא יִירָא. בְּבוֹאוֹ לִסְדוֹם רָאָה סְדוֹמִי אֶחָד מַכֶּה עוֹבֵר־דְּרָכִים עָנִי וּפוֹשְטוֹ מִכָּל בְּגָדָיו. רָץ אֱלִיעֶזֶר לְהַצִּיל אֶת הֶעָנִי מִידֵי עוֹשְקוֹ, אַךְ הַסְּדוֹמִי הֵרִים אֶבֶן וְהִכָּה בּוֹ מַכָּה חֲזָקָה בְּמֵצַח אֱלִיעֶזֶר, וְהִנֵּה דָם זָב מִן הַפֶּצַע. כִּרְאוֹת הַסְּדוֹמִי אֶת הַדָּם הֵחֵל קוֹרֵא וְצוֹעֵק: “תֵּן אֶת שְׂכָרִי עַל הַדָּם הָרַע הַזֶּה שֶׁהִקַּזְתִּי מִמִּצְחֲךָ, כִּי חֹק הוּא בְּאַרְצֵנוּ”. אָחַז הָאִישׁ בֶּאֱלִיעֶזֶר וֶהֱבִיאוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט, וְגַם הַשּׁוֹפֵט מְצַוֶּה עָלָיו, כִּי יְשַׁלֵּם לְמַכֵּהוּ אֶת שְׂכָרוֹ עַל הַדָּם שֶׁהִגִּיר מִמִּצְחוֹ. כִּשְׁמֹעַ אֱלִיעֶזֶר אֶת פְּסַק־הַדִּין הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה, נָטַל אֶבֶן וּפָצַע בָּהּ אֶת מֵצַח הַשּׁוֹפֵט וְקָרָא: “אִם כָּזֶה מִשְׁפַּטְכֶם, תֵּן שָׂכָר גַּם לִי…”

אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָלַךְ אֱלִיעֶזֶר לִפְקֹד אֶת בֵּית־לוֹט וְשָׁם נוֹדַע לוֹ עַל מוֹת פְּלוֹטִית וְהוּא מִהֵר לָשׁוּב לְבֵית אַבְרָם אֲדוֹנָיו.

בְּדַרְכּוֹ שָׁמַע מִפִּי הֵלֶךְ אֶחָד מַעֲשֶׂה נוֹרָא וְאָיֹם שֶׁאֵרַע לִפְנֵי יָמִים מְעַטִּים בְּאַדְמָה, הַסְּמוּכָה לִסְדוֹם. וְהָאִישׁ מֻכֶּה וּפָצוּעַ וּבְקוֹל רוֹעֵד יְסַפֵּר: הִנֵּה בָּרַחְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי מֵאַדְמָה, עִיר הָרְשָׁעִים. הֵלֶךְ עָנִי אֲנִי וָאָבוֹא אֶל אַדְמָה וְהִנֵּה נָטָה הַיּוֹם לַעֲרֹב. אָמַרְתִּי, אָלוּן בְּאַחַד הַבָּתִּים וּמָחָר אֵלֵךְ לְדַרְכִּי… שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁבְתִּי בָּרְחוֹב וְאִישׁ לֹא נִגַּשׁ אֲפִלּוּ לְשָׁאֳלֵנִי דָבָר… כְּאִלּוּ כֶּלֶב הָיִיתִי וְלֹא אָדָם… הֵחֵל הָרָעָב לַהֲצִיקֵנִי וְגַם צָמֵא הָיִיתִי מְאֹד… נִגַּשְׁתִּי אֶל בַּיִת אֶחָד וְיָשַׁבְתִּי לְיַד פִּתְחוֹ, בְּאָמְרִי אוּלַי יָבוֹא מִי וְיַאַסְפֵנִי… וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְנַעֲרָה עֲדִינַת־פָּנִים יָצְאָה אֵלַי בַּלָּאט וְשָׁאֲלָה אוֹתִי לְחֶפְצִי. אָמַרְתִּי לָהּ, וְהִיא מִהֲרָה וְהֵבִיאָה לִי פַּת לֶחֶם וּמְעַט מַיִם. וְאָמְרָה לִי: “לֹא אוּכַל לַהֲלִינְךָ בְּבֵיתֵנוּ, פֶּן יִוָּדַע הַדָּבָר וְשָׂרֹף יִשְׂרְפוּנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם… טוֹב תַּעֲשֶׂה, אִם אַחֲרֵי אָכְלְךָ וּשְׁתוֹתְךָ תַּעֲזֹב אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי דְבַר שִׁבְתְּךָ פֹּה עוֹד עָלוּל לְהָמִיט עָלַי רָעָה גְדוֹלָה…” שָׁתִיתִי מְעַט מַיִם, לָקַחְתִּי אֶת הַלֶּחֶם וְהָלַכְתִּי לִי וְדָבָר לֹא אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי אִם “תּוֹדָתִי לָךְ, הָעַלְמָה”… אַךְ הִיא אֶת דְּבָרִי לֹא שָׁמְעָה,

כִּי חָמְקָה־הָלְכָה לָהּ… פָּנִיתִי מִשָּׁם וְהִנֵּה חָלְפָה דְמוּת אָדָם עַל פָּנַי וְקָרְאָה כִּמְחַקָּה אוֹתִי: “תּוֹדָתִי לָךְ, הָעַלְמָה…” מָצָאתִי לִי מָקוֹם תַּחַת הַגְּדֵרוֹת וְשָׁם שָׁכַבְתִּי כָּל הַלַּיְלָה…

בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי לְקוֹל צְעָקָה וַהֲמֻלָּה רַבָּה. פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי וְהִנֵּה הֲמוֹן אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלַי וְסוֹחֲבִים אוֹתִי אֶל כִּכַּר הַשּׁוּק וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי עַל מַה וְלָמָּה… וּפִתְאֹם שָׁמַעְתִּי אוֹתָם צוֹעֲקִים וְקוֹרְאִים: “הִנֵּה זֶה הָאִישׁ… לָזֶה נָתְנָה לֶחֶם!…” נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וְהִנֵּה הַנַּעֲרָה עוֹמֶדֶת עַל גַּג בֵּית־אָבִיהָ וְהָאֲנָשִׁים פּוֹשְׁטִים מֵעָלֶיהָ אֶת בְּגָדֶיהָ… גַּם מְעַנַּי הִסְתַּכְּלוּ לְשָׁם. נָשָׂאתִי רַגְלַי וּבָרַחְתִּי מֵהֶם… אַךְ מֵרָחוֹק רָאִיתִי, אֵיךְ מָרְחוּ אֶת הַנַּעֲרָה מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ בִּדְבַשׁ, קָשְׁרוּ אוֹתָהּ אֶל הַגַּג וְעַד מְהֵרָה עָטוּ עָלֶיהָ נְחִילֵי דְבוֹרִים וַעֲקָצוּהָ עַד מָוֶת… עוֹד עַתָּה אֶשְׁמַע אֶת קוֹל צַעֲקוֹתֶיהָ… אֲרוּרָה אַדְמָה, וַאֲרוּרָה סְדוֹם, מִי יִתֵּן וְתִמָּחֶינָה מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…

מְאֹד הִתְעַצֵּב אַבְרָם בְּשָׁמְעוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּי יָדַע, שֶׁהַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם רָאָה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים וְאֶת צַעֲקַת הַנַּעֲרָה שָׁמַע וְעַתָּה לֹא יְאַחֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶם כְּלָיָה. נָפַל עַל פָּנָיו וְהֵחֵל לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם לַה', כִּי יִטַּע בָּהֶם לֵב חָדָשׁ וְאִם אִישׁ יָשָׁר אֶחָד נִמְצָא בְּתוֹכָם – סָלֹחַ יִסְלַח לָהֶם בִּזְכוּתוֹ.

אוּלָם רִשְׁעַת סְדוֹם עָבְרָה כָּל גְּבוּל וְלֹא נִמְצָא בָּהּ אַף אִישׁ יָשָׁר אֶחָד. וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת כְּשֶׁבֶת אַבְרָם בְּחֹם הַיּוֹם לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתוֹ לִרְאוֹת אִם אֵין הֵלֶךְ עָיֵף עוֹבֵר בַּדֶּרֶךְ לְמַעַן יַכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ, רָאָה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים בָּאִים. בִּקְשָׁם לְהִנָּפֵשׁ בְּבֵיתוֹ, הֶאֱכִילָם וְהִשְׁקָה אוֹתָם וְהִנֵּה הִכִּיר בָּם, כִּי מַלְאָכִים הֵמָּה. וְאָמְנָם בָּא הָאֶחָד לְבַשֵּׂר לוֹ וּלְשָׂרָה כִּי בֵּן יִוָּלֵד לָהֶם וְכִי יִקְרְאוּ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק, וּשְׁנַיִם הָאֲחֵרִים הָלְכוּ לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה. עַד מְהֵרָה נִתְּכָה עַל סְדוֹם אֵשׁ וְגָפְרִית וַתְּהִי לְמִדְבַּר מְלֵחָה וְלֹא נִצַּל מִתּוֹכָהּ אִישׁ, כִּי אִם לוֹט וּבְנוֹתָיו, כִּי גַם אִשְׁתּוֹ, עַל כִּי בְּבָרְחָהּ הִסְתַּכְּלָה לְאָחוֹר, הָיְתָה לִנְצִיב מֶלַח. וְכָךְ הָיְתָה לִשְׁמָמָה הָעִיר סְדוֹם, מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרוֹת זָהָב לָהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר כָּל הַשָּׂם יָדוֹ בְּמֵי פֶּלֶג, מוֹצֵא בּוֹ עַפְרוֹת זָהָב…

וְאַבְרָהָם אָהַב אֶת ה' בְּכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, גַם אִלּוּ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת עֵינָיו הָיָה נוֹתְנָן לוֹ.

אַך הִנֵּה הִתְיַצֵּב הַשָּׂטָן לִפְנֵי ה' וְאָמַר לוֹ:

– זָקֵן זֶה, שֶׁאַתָּה מִתְגָּאֶה בּוֹ וְאוֹמֵר עָלָיו כִּי עַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן הוּא, מַדּוּעַ לֹא יַעֲבָדְךָ וְלֹא יֶאֱהָבְךָ בִּמְאֹד־מְאֹד, אִם נָתַתָּ לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְגַם בֵּן נָתַתָּ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ אֲשֶׁר יִירַשׁ אוֹתוֹ וְגַם אֶרֶץ גְּדוֹלָה וּבְרוּכָה הִבְטַחְתָּ לוֹ בַּבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתָּ עִמּוֹ וְאֶת שְׁמוֹ שִׁנִּיתָ לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר" “אַב הֲמוֹן גּוֹיִים נְתַתִּיךָ”. וְאַתָּה נַסֵּה־נָא לָקַחַת מִמֶּנּוּ יִצְחָק בְּנוֹ וּרָאִיתָ אִם גַם אָז יִשְׁמַע בְּקוֹלְךָ.

רָצָה ה' לְהוֹכִיחַ לַשָּׂטָן, כִּי לֹא צָדְקוּ דְבָרָיו, וְהוּא נִגְלָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ: “אַבְרָהָם, אַבְרָהָם!”

– הִנֵּנִי! – קָרָא אַבְרָהָם וְנָפַל עַל פָּנָיו. וְקוֹל ה' מְדַבֵּר אֵלָיו:

– קַח־נָא אֶת בִּנְךָ…

– שְׁנֵי בָּנִים לִי – עָנָהוּ אַבְרָהָם.

– אֶת יְחִידְךָ…

– שְׁנֵיהֶם יְחִידִים לְאִמוֹתֵיהֶם.

– אֲשֶׁר אָהַבְתָּ…

– אֶת שְׁנֵיהֶם אָהַבְתִּי.

– אֶת יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה…

הִרְהֵר אַבְרָהָם בְּלִבּוֹ: אֵיךְ אַגִּיד לְשָׂרָה אִשְׁתִּי, כִּי עוֹמֵד אֲנִי לְהַקְרִיב אֶת בְּנָה יְחִידָהּ עוֹלָה לַה’ – הֲלֹא מוֹת תָּמוּת בְּצַעֲרָהּ. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ, כִּי הִנֵּה גָדַל יִצְחָק וְעוֹד לֹא לָמַד אֶת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, עַל כֵּן יִקַּח אוֹתוֹ אֶל שֵׁם וּמִפִּיו יִלְמַד דַּעַת אֱלֹהִים. מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי שָׂרָה, נִפְרְדָה מֵעִם יִצְחָק בְּנָהּ, נָשְׁקָה אוֹתוֹ וְחִבְּקָה אוֹתוֹ וּלְאַבְרָהָם אָמְרָה, כִּי יָשִׂים עֵינוֹ עַל הַנַּעַר וְיִשְׁמְרֵהוּ מִכָּל רָעָה, יַאֲכִילֵהוּ לְעֵת יִרְעַב וְיַשְׁקֵהוּ לְעֵת יִצְמָא וְאַל יִתֵּן לוֹ לָלֶכֶת בָּרֶגֶל בִּשְׁרַב הַיּוֹם. כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הִתְרַפְּקָה עַל בְּנָהּ וּבָכְתָה עָלָיו בְּכִי גָדוֹל, בְּכִי אֵם בְּהִפָּרְדָהּ מִבְּנָהּ־יְחִידָהּ… וּבַבֹּקֶר הִשְׁכִּימָה קוּם וְהִלְבִּישָׁה אֶת יִצְחָק בְּגָדִים נָאִים, שָׂמָה עַל רֹאשׁוֹ מִצְנֶפֶת־מֶשִׁי וְנָתְנָה בְָּהּ אֶבֶן יְקָרָה וְגַם צֵידָה נָתְנָה לוֹ וּלְאָבִיו, מַטְעַמִּים טוֹבִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה הִיא עַצְמָהּ וְלֹא בִּידֵי שִׁפְחוֹתֶיהָ. וּכְשֶׁיָּצְאוּ לְדַרְכָּם הָלְכָה לְלַוּותָם הָלוֹךְ וּבָכֹה, עַד שֶׁאָמְרוּ לָהּ עֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ שֶׁהָלְכוּ עִמָּהּ, כִּי תָשׁוּב לְאָהֲלָהּ. נָפְלָה שָׂרָה עַל צַוַּאר בְּנָהּ, חִבְּקָה וְנָשְׁקָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה: “מִי יוֹדֵעַ אִם אֶרְאֲךָ עוֹד, בְּנִי מַחֲמַדִּי!” וּבִבְכִי גָדוֹל שָׁבָה לְבֵיתָהּ. וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים, יִשְׁמָעֵאל בֶּן הָגָר וְאֱלִיעֶזֶר הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן הָלְכוּ לְדַרְכָּם עִם הַחֲמוֹר הַנּוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ חֲבִילַת עֵצִים לְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ.

פָּנָה יִשְׁמָעֵאל אֶל אֶלִיעֶזֶר וְאָמַר: – הִנֵּה הוֹלֵךְ אָבִי לְהַקְרִיב אֶת יִצְחָק לְעוֹלָה כִּדְבַר ה' וַאֲנִי אִירַשׁ אֶת כֶָּל אֲשֶׁר לוֹ.

– לֹא אַתָּה תִירָשֶׁנּוּ – עָנָה לוֹ אֶלִיעֶזֶר – כִּי גֵרֵשׁ אַבְרָהָם אוֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ מִבֵּיתוֹ, אַף נִשְׁבַּע לְבִלְתִּי הוֹרִישְׁךָ דָּבָר, אֲנִי אִירַשׁ אֶת כָּל עָשְׁרוֹ וּרְכוּשׁוֹ, כִּי עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן הָיִיתִי כָּל הַיָּמִים.

– וְהִנֵּה נִקְרָה לִפְנֵי אַבְרָהָם אִישׁ זָקֵן, שְׁפַל־רוּחַ וְעָנָו וְהוּא פּוֹנֶה אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: – “אִי־אִי! כְּסִיל זָקֵן, הִנֵּה נָתַן לְךָ אֱלֹהִים בֵּן לְעֵת זִקְנָתְךָ וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִשָׁחֳטוֹ – כְּלוּם תֹּאמַר כִּי אֱלֹהִים דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כַּדָּבָר הַזֶּה?” מִיָּד יָדַע אַבְרָהָם כִּי דִבְרֵי הַשָּׂטָן הֵם אֵלֶּה וְדָחָה אוֹתוֹ מֵעָלָיו. הָלַךְ כִּבְרַת אֶרֶץ נוֹסֶפֶת וְהִנֵּה עֶלֶם צָעִיר ויִפֵה־תֹאַר בָּא לִקְרָאתוֹ. נִגַּשׁ הַעֶלֶם אֶל יִצְחָק וְאָמַר לוֹ: “הַאֻמְנָם אֵין עֵינֶיךָ רוֹאוֹת, כִּי אָבִיךָ הַזָּקֵן נִשְׁתַּטָּה פִּתְאֹם וְהוּא הוֹלֵךְ לְשָׁחְטְךָ?” פָּנָה יִצְחָק אֶל אָבִיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “אָבִי, הֲשָׁמַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר אָמַר לִי הָעֶלֶם הַזֶּה?” – מִיָּד יָדַע אַבְרָהָם, כִּי הַפַּעַם בְָּא הַשָּׂטָן לְהַדִּיחוֹ, וּלְיִצְחָק עָנָה: “אַל תִּשְׁמַע בְּקוֹל הַשָּׂטָן הַזֶּה”. וְגֵרֵשׁ אֶת הָעֶלֶם מֵעַל פָּנָיו.

רָאָה הַשָּׂטָן כִּי לֹא יוּכַל לִמְנֹעַ בְּדִבְרֵי פִּתּוּיָיו מֵאֵת אַבְרָהָם מֵעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת ה', רָץ לִפְנֵיהֶם כִּבְרַת דֶרֶךְ וְהָיָה לְנַחַל גָדוֹל וְעָמֹק. הִגִּיעַ אַבְרָהָם עַד הַנַּחַל, רָאָה וְהִנֵּה מֵימָיו גוֹאִים בְּעֹז – אַךְ לֹא נִרְתַּע, כִּי אִם הָלְכוּ בּוֹ הָלוֹךְ וְטָבוֹעַ וְהַמַּיִם מַגִּיעִים עַד צַוָּארָם. הֵבִין אַבְרָהָם כִּי גַם הַפַּעַם הַזֹּאת מַעֲשֵׂה הַשָּׂטָן הוּא, גָּעַר בּוֹ וְהַנַּחַל נֶעְלַם וְלֹא הָיָה עוֹד.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי רָאָה אַבְרָהָם מֵרָחוֹק אֶת הָהָר אַשֶׁר אוֹתוֹ הֶרְאָהוּ אֱלֹהִים וְהִנֵּה עָנָן כָּבֵד מְכַסֶּה אֶת רֹאשׁ הָהָר וְעַמּוּד אֵשׁ נִשָּׂא מֵעָלָיו עַד הַשָּׁמַיִם. אָז יָדַע אַבְרָהָם כִּי בְּנוֹ נִרְצָה לְעוֹלָה לִפְנֵי ה'. וְהַנְּעָרִים הַהוֹלְכִים אַחֲרָיו לֹא רָאוּ אֶת כָּל הַמַּרְאֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה. אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם כִּי יְחַכּוּ לוֹ פֹּה. לָקַח אֶת הָעֵצִים וְשָׂם אוֹתָם עַל שְׁכֶם יִצְחָק וְאֶת הָאֵשׁ וְהַמַּאֲכֶלֶת לָקַח בְּיָדוֹ וּשְׁנֵיהֶם פָּנוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר. עוֹד הֵם הוֹלְכִים וּפַחַד גָּדוֹל נָפַל על יִצְחָק וְהוּא קָרָא: “אָבִי, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה?” גָּחַן אֵלָיו אַבְרָהָם וּנְשָׁקוֹ עַל מִצְחוֹ וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, בְּךָ בְָחַר ה' לִהְיוֹת לְעוֹלָה לוֹ”. הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמַר: “הֲיֵשׁ בְּלִבְּךָ מַחֲשָבָה רָעָה עָלַי?” – וְיִצְחָק בְּשָׁמְעוֹ אֶת זֹאת נִתְחַמֵּץ לִבּוֹ בְּקִּרְבּוֹ מֵרֹב צַעַר עַל אִמּוֹ, וְלְאָבִיו אָמַר: “לֹא, אָבִי, כִּי בְּשִׂמְחָה אַקְרִיב אֶת נַפְשִׁי עוֹלָה לַה'” וְעַל דְּבַר אִמּוֹ לֹא אָמַר וְלֹא כְלוּם, כִּי לֹא רָצָה לְהוֹסִיף לְאָבִיו צַעַר עַל צַעֲרוֹ.

עָלוּ שְׁנֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָהָר וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֲבָנִים וְעוֹרְכִים אוֹתָן לְמִזְבֵּחַ וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֵשׁ וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָעֵצִים. וְאַבְרָהָם פָּנָיו קוֹרְנִים אוֹר כִּפְנֵי אָב הַמּוֹלִיךְ אֶת בְּנוֹ לַחֻפָּה. וְיִצְחָק – גַּם עַל פָּנָיו נָסוּךְ אוֹר גָּדוֹל כִּפְנֵי חָתָן בְּיוֹם שִׂמְחָתוֹ. כִּלּוּ אֶת מְלַאכְתָּם וְעוֹד אַבְרָהָם מִשְׁתָּהֶה, פָּנָה אֵלָיו יִצְחָק וְאָמַר לוֹ: “מַהֵר, אָבִי, עָקְדֵנִי־נָא וְשִׂימֵנִי עַל הַמִּזְבֵּחַ. בְּחָזְקָה עָקְדֵנִי פֶּן אֶבָּהֵל לְמַרְאֵה הַמַּאֲכֶלֶת”. וכַאֲשֶׁר כְּבָר נֶעֱקַד קָרָא אֶל אָבִיו: “אָבִי, אַחֲרֵי הִשָּׂרְפִי קַח־נָא מְעַט מֵאֶפְרִי וַהֲבִיאֵהוּ לְאִמִּי וֶאֱמֹר לָהּ, כִּי מַזְכֶּרֶת הִיא הַשְּׁלוּחָה לָהּ מִיִּצְחָק בְּנָהּ, וְהִיא תִרְאֵהוּ וְרֵיחַ נִיחוֹחַ יַעֲלֶה בְּאַפָּהּ וְתִזְכְּרֵנִי. וְאַתָּה, אָבִי, בַּמֶּה תִנָּחֵם בְּזִקְנוּתְךָ?”

נִתְמַלְּאוּ עֵינֵי אַבְרָהָם דִּמְעָה וְאָמָר: “קְרוֹבָה שְׁעַת מִיתָתִי וּמִיתַת אִמְּךָ וֵאלֹהִים שֶׁנִּחֲמָנוּ עַד הַיּוֹם יְנַחֲמֵנוּ עַד יוֹם מוֹתֵנוּ”… הוֹשִׁיט אַבְרָהָם אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְהִנֵּה נָפְלָה דִמְעָה גְדוֹלָה עַל לַהֲבָהּ וְהִתְנוֹצְצָה כִּפְנִינָה בְּאוֹר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְסִנְוְרָה לְרֶגַע אֶת עֵינֵי אַבְרָהָם, אַךְ יִצְחָק קָרָא אֵלָיו: “הִנֵּה צַוָּארִי, אָבִי!…” עוֹד נָשָׂא אַבְרָהָם לְרֶגַע אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּשְׂפָתָיו לָחֲשׁוּ לַחַשׁ תְּפִלָּה… אוֹתוֹ רֶגַע נִתְמַלֵּא הָאֲוִיר רֵיחַ בְּשָׂמִים וְקוֹל שִׁירָה נִשְׁמַע מִסָּבִיב. וַיּוֹשֶׁט אַבְרָהָם אֶת הַמַּאֲכֶלֶת אֶל צַוַּאר בְּנוֹ. נָגַע בּוֹ לַהַב המַּאֲכֶלֶת וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא מִמָּרוֹם: “אַבְרָהָם־אַבְרָהָם, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר…” הָפַךְ אַבְרָהָם אֶת פָּנָיו וְרָאָה, כִּי הִנֵּה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת מְרַחֲפִים סָבִיב. רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר קָרָא אֵלָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַר לוֹ: “אֱלֹהִים אָמַר לִי לִשְׁחֹט אֶת בְּנִי וְאִם הוּא מְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו שֶׁלֹּא אֶשְׁלַח יָדִי בּוֹ – יֹאמַר לִי הוּא עַצְמוֹ”. וְאָז נִרְאָה בָּרָקִיעַ אוֹר גָּדוֹל עוֹלֶה מִן הָעֲרָפֶל וְקוֹל קוֹרֵא אֵלָיו: “בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֵֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, בָּרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְאַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִירַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אוֹיְבָיו”.

מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם אֶת אֲסוּרֵי בְּנוֹ הַנֶּעֱקָד, רָאָה אַיִל נֶאֱחָז בַּסְּבַךְ וְהִקְרִיב אֶת הָאַיִל עַל הַמִּזְבֵּחַ קָרְבַּן עוֹלָה לַה' תַּחַת יִצְחָק בְּנוֹ.

רָאָה הַשָּׂטָן כִּי לֹא עָמְדָה לוֹ כָּל עָרְמָתוֹ לְהַטּוֹת אֶת לֵב אַבְרָהָם מֵאֱמוּנָתוֹ בַּה', הִתְחַפֵּשׂ לְאִישׁ זָקֵן וּבָא אֶל שָׂרָה וְאָמַר לָהּ, כִּי לָקַח אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְעָקַד אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ וּמְבַקֵּשׁ לְשָׁחֳטוֹ וְיִצְחָק בּוֹכֶה וְצוֹעֵק, אַךְ אֵין אָבִיו רוֹצֶה לָחוּס וּלְרַחֵם עָלָיו. לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי וְצָעֲקָה צְעָקָה קוֹרַעַת לֵב: “בְּנִי, בְּנִי, יִצְחָק בְּנִי מַחֲמַדִּי, מִי יִתֵּן מוּתִי תַחְתֶּיךָ”. וְאַחַר קָמָה וְהָלְכָה לַדֶּרֶךְ בּוֹאֲךָ חֶבְרוֹנָה וְהִיא הוֹלֶכֶת וּבוֹכָה, הוֹלֶכֶת וְשׁוֹאֶלֶת לַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלַךְ אַבְרָהָם לְהַקְרִיב אֶת בְּנָהּ. וְהִנִֵּה בָּא הַשָּׂטָן אֵלֶיהָ שֵׁנִית וְאָמַר לָהּ: "חַי בְּנֵךְ, כִּי לֹא שָׁחַט אוֹתוֹ אַבְרָהָם בְּמִצְוַת ה' ". – וְשָׂרָה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׂמַּחַת הַזֹאת לֹא עָמְדָה רוּחָהּ בָּהּ וְנָפְלָה תַחְתֶּיהָ מֵתָה. וּכְשֶׁשָּׁבוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק לִבְאֵר־שֶׁבַע וְלֹא מְצָאוּהָ, הָלְכוּ לְבַקְשָׁהּ, מְצָאוּהָ עַל הַדֶּרֶךְ מֵתָה, בָּכוּ עָלֶיהָ בְּכִי גָדוֹל וְיִצְחָק נָשַׁק אֶת פְָנֶיהָ הַקָּרוֹת וְקָרָא: “אִמִּי, אִמִּי, אֵיכָה עֲזַבְתִּנִי!…”

וְאַחַר קָבַר אוֹתָהּ אַבְרָהָם בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.

וּבַיּוֹם בּוֹ הֶחֱזִיר אַבְרָהָם אֶת נִשְׁמָתוֹ לַבּוֹרֵא, בְּטֶרֶם יָמוּת נִפְתְּחוּ לְפָנָיו הַשְָּׁמַיִם וְרִבְבוֹת מַלְאָכִים עֲרוּכִים בְּשׁוּרוֹת יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ, וְהוּא נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי רוּחַ לְמַעְלָה עָלֹה וְהִנָּשֵׂא עַד הַגִּיעוֹ אֶל שַעֲרֵי הָרָקִיעַ. מִהֲרוּ אֵלָיו הַמַּלְאָכִים. הִפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבִּישׁוּהוּ שְׁמוֹנֶה שַׂלְמוֹת אוֹר כְּנֶגֶד שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה וּשְׁנֵי כְּתָרִים מַזְהִירִים כְּנֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הוּשְׂמוּ עַל רֹאשׁוֹ. וּמִסָּבִיב פָּשְׁטוּ רֵיחוֹת־עֲדָנִים וַעֲצֵי הֲדַס נוֹתְנֵי רֵיחַ בְּשָׂמִים נִתְלַבְלְבוּ עַל מֵי נְחָלִים זַכִּים כַּבְּדֹלַח. וְכָל יוֹם וְיוֹם מֵאַלְפֵי יָמָיו בָּהֶם חַי עֲלֵי אֲדָמוֹת, מְמַהֵר וּבָא לִפְנֵי כֵּס הַכָּבוֹד לְהָעִיד עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְהַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר עָשָׂה.

לַמַּרְאֶה הַזֶּה פָּרַשׂ אַבְרָהָם אֶת כַּפָּיו וּבִקֵּשׁ מֵאֵת ה' שֶׁיְּמַהֵר וְיִקַּח אֶת נַפְשׁוֹ. אַךְ כִּלָּה אֶת לַחַשׁ־שִׂיחוֹ מִיָּד יָרַד אֵלָיו ה' בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְלָקַח אֶת נִשְׁמָתוֹ הַשָּׁמַיְמָה. וְאֶת הָאֶבֶן הַיּקָרָה, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ, אִם חוֹלֶה הוּא – מִתְרַפֵּא, נָטַל מֵעַל צַוַּאר אַבְרָהָם וְקָבַע אוֹתָהּ בְּתוֹךְ גַלְגַּל הַחַמָּה לְמַעַן תָּאִיר עַד סוֹף כָּל הַיָּמִים לְכָל בְּרוּאֵי עוֹלָם בְּאוֹר צִדְקַת־אַבְרָהָם.

וּכְשֶׁנּוֹדַע דְּבַר מוֹת אַבְרָהָם, בָּאוּ כָּל יוֹדְעָיו, כַּקְּרוֹבִים וְכָרְחוֹקִים, וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מִטָּתוֹ לְקָבְרוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וּבִשְׁעַת קְבוּרָתוֹ נִתְיַצְּבוּ כָּל גְּדוֹלֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְכָל מַלְכֵי־הָאֲרָצוֹת בְּשׁוּרָה אַחַת וְאָמְרוּ: “אוֹי לוֹ לָעוֹלָם שְׁאָבַד מַנְהִיגוֹ, וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שְׁאָבַד קְבַרְנִיטָהּ”…