בָּעֵת הַהִיא נִפְרַד אַבְרָם מֵעַל לוֹט בֶּן אָחִיו. לוֹט הָלַךְ סְדוֹמָה, וְאַבְרָם יָשַׁב בְּחֶבְרוֹן.
וּבַיָּמִים הָהֵם הָיְתָה אֶרֶץ סְדוֹם אֶרֶץ טוֹבָה וּפוֹרִיָּה עַד כִּי לֹא יֶחְסַר דָּבָר בָּהּ, כִּי גַם זָהָב נִמְצָא בְּאַדְמָתָהּ. אַךְ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ אֲנָשִׁים רָעִים הָיוּ, רָעִים וּמֻרְשָּׁעִים אֲשֶׁר כְּמוֹתָם לֹא הָיוּ עוֹד. וְהָיָה כִּי בָּא אֲלֵיהֶם אִישׁ נָכְרִי לִמְכֹּר לָהֶם אֶת סְחוֹרָתוֹ, הָיוּ מִתְקַבְּצִים סְבִיבוֹ וְכָל אֶחָד וְאֶחָד סוֹחֵב מֵעַל דּוּכָנוֹ דְּבַר־מָה עַד תֹּם כָּל סְחוֹרָתוֹ. הָיָה הָרוֹכֵל עוֹמֵד וּמְצַעֵק: “רְאוּ מָה עֲשִׂיתֶם לִי!” אַךְ הֵם מוֹסִיפִים לְלַגְלֵג עָלָיו וְכָל אֶחָד מַרְאֶה לוֹ אֶת הַמְּעַט שֶׁהוּא לָקַח וְאוֹמֵר לוֹ: “הֲלֹא כִּמְשֻׁגָּע תְּדַבֵּר, הֲבִגְלַל הַמְּעַט הַזֶּה שֶׁלָּקַחְתִּי מִמְּךָ תָּקִים צְעָקָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ?!”… וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ מִתְנַפְּלִים הֵם עָלָיו וּמְגָרְשִׁים אוֹסוֹ1 אֶל מִחוּץ לָעִיר…
פַּעַם אַחַת בָּא לְשָׁם אִישׁ מֵאֶרֶץ עֵילָם וְעַל חֲמוֹרוֹ שְׂמִיכָה יְקָרָה יְפַת־צְבָעִים קְשׁוּרָה אֶל גַּבּוֹ בְּחֶבֶל וְכִרְאוֹתוֹ כִּי נָטָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, בִּקֵּשׁ לָלוּן שָׁם. עָבַר סְדוֹמִי אֶחָד וּלְקָחוֹ לְבֵיתוֹ, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְגַם מִטָּה נָתַן לוֹ. וְאֶת הַחֲמוֹר הֵבִיא לְאֻרְוָתוֹ, נָתַן לְפָנָיו תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא וְאַחַר לָקַח מֵעָלָיו אֶת הַשְּׂמִיכָה יְפַת הַצְּבָעִים וְהֶחְבִּיאָהּ בִּמְקוֹם סֵתֶר. בְּבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת קָם הָאִישׁ וּבִקֵּשׁ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, אַךְ הַסְּדוֹמִי אוֹמֵר לוֹ: “שֵׁב וּסְעַד לִבְּךָ וְאַחַר תֵּלֵךְ”. שָׁעָה אֲרֻכָּה חִכָּה הָעֵילָמִי עַד שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הָאֲרוּחָה וְגַם הִיא אָרְכָה שָׁעוֹת רַבּוֹת, כִּי יָשַׁב הַסְּדוֹמִי לֶאֱכֹל עִמּוֹ וְהִרְבָּה לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ עַד כִּי בְּקוּמוֹ לָלֶכֶת כְּבָר הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם. וְהַסְּדוֹמִי אוֹמֵר לוֹ: “לָמָּה תֵּלֵךְ וְהַלַּיְלָה רַד, לִינָה פֹּה גַם הַלַּיְלָה הַזֶּה”. גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הָיָה כֵּן. הַסְּדוֹמִי הִפְצִיר בּוֹ לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ וְעַד שֶׁאֲרוּחָתוֹ נִתְּנָה לוֹ, וְעַד שֶׁכִּלָּה לְאָכְלָהּ כְּבָר בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא נֶאֱלַץ לָלוּן שָׁם לַיְלָה נוֹסָף. אוּלָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא נַעֲנָה עוֹד הָעֵילָמִי לְהַפְצָרוֹת מְאָרְחוֹ, כִּי אִם קָם וְחָבַשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וּבִקֵּשׁ מֵאֵת הַסְּדוֹמִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַחֶבֶל. הֶעֱמִיד הַסְּדוֹמִי פְּנֵי תַם וְשָׁאַל: מַה בַּקָּשָׁתְךָ? מַה חֶפְצְךָ?
– שְׂמִיכָה יְפַת־צְבָעִים הֵבֵאתִי עִמִּי וְגַם חֶבֶל לִקְשֹׁר אוֹתָהּ אֶל חֲמוֹרִי וְעַתָּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּתֵּן אוֹתָהּ לִי, כִּי אַתָּה הֶחְבֵּאתָ אוֹתָהּ לְשָׁמְּרָהּ.
וְהַסְּדוֹמִי מִתַּמֵּם וְאוֹמֵר:
– רוֹאֶה אֲנִי, כִּי חֲלוֹם חָלַמְתָּ וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ – הַחֶבֶל שֶׁנִּרְאָה לְךָ בַּחֲלוֹם אוֹת הוּא, כִּי חַיֶּיךָ יַאַרְכוּ כְּחֶבֶל וְהַשְּׂמִיכָה יְפַת־הַצְּבָעִים אֵינָהּ אֶלָּא כֶּרֶם, כֶּרֶם יָפֶה יִהְיֶה לְךָ וּבוֹ עֵץ כָּל פְּרִי.
וְהָעֵילָמִי עוֹמֵד וְטוֹעֵן כְּנֶגְדּוֹ:
– לֹא חֲלוֹם חָלַמְתִּי, כִּי בְּהָקִיץ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשְּׂמִיכָה יְפַת־הַצְּבָעִים וְאֶת הַחֶבֶל.
אוּלָם הַסְּדוֹמִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ:
– פּוֹתֵר־חֲלוֹמוֹת אָנֹכִי, וְאַרְבָּעָה שְׁקָלִים לוֹקֵחַ אֲנִי עַל פָּתְרִי חֲלוֹם אֶחָד וּמִמְּךָ, אוֹרְחִי הַנִּכְבָּד, לֹא אֶדְרֹשׁ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, אַף לֹא תֵצֵא מִבֵּיתִי עַד שֶׁתְּשַׁלֵּם לִי שְׂכָרִי – הֲכָזֶה גְמוּל תִּגְמֹל לִי עַל הַאֲכִילִי אוֹתְךָ וְעַל הַשְׁקוֹתִי וַהֲלִינִי אוֹתְךָ בְּבֵיתִי זֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים?
רָאָה הָעֵילָמִי כִּי כְּאַחַד הַנּוֹכְלִים יְדַבֵּר מְאָרְחוֹ, צָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה: חָמָס, חָמָס!
בָּאוּ הַשְּׁנַיִם אֶל שׁוֹפֵט הָעִיר. שִׁטַּח לְפָנָיו הָעֵילָמִי אֶת טַעֲנוֹתָיו, וְאוּלָם הַסְּדוֹמִי אוֹמֵר, כִּי חֲלוֹם חָלַם הָאִישׁ וּלְאַחַר שֶׁהוּא פָּתַר אוֹתוֹ לוֹ, הוּא מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַמֵּק מִלְּשַׁלֵּם לוֹ אֶת שְׂכָרוֹ, וְאַף דָּרַשׁ לְעֵינֵי הַשּׁוֹפֵט שְׂכַר פִּתְרוֹן־חֲלוֹמוֹת. טָעֲנוּ וְרָבוּ הַשְּׁנַיִם, עַד שֶׁהַשּׁוֹפֵט, תַּחַת לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטָם, גֵּרֵשׁ אוֹתָם מֵעָלָיו, כִּי הִכִּיר אֶת הַמְאָרֵחַ וְיָדַע, כִּי גַם לוֹ יִנָּתֵן חֵלֶק מִן הַגָּזֵל. וְאַנְשֵׁי סְדוֹם נִקְבְּצוּ אַף הֵם וְגֵרְשׁוּ אֶת הָעֵילָמִי מֵעִירָם.
וְאֶרֶץ סְדוֹם אַרְבַּע עָרִים בָּהּ: סְדוֹם, עֲמוֹרָה, אַדְמָה וּצְבוֹיִים. וְכָל עִיר וָעִיר הָאַחַת רָעָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. וּבְכָל עִיר וָעִיר מִטָּה בְּכִכַּר הַשּׁוּק, וְאִישׁ כִּי יָבוֹא לָלוּן שָׁם יַשְׁכִּיבוּהוּ בַּמִּטָּה הַזֹּאת וּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים יַעַמְדוּ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וּשְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים לְמַרְגְּלוֹתָיו. אִם קָצְרָה מִדַּת קוֹמָתוֹ מִמִּדַּת הַמִּטָּה, מָשֹׁךְ יִמְשְׁכוּהוּ מִזֶּה וּמִזֶּה עַד פֵּרוּק אֵבָרָיו וְאֶל צַעֲקוֹתָיו לֹא יִשְׁעוּ. וְאִם אָרְכָה קוֹמָתוֹ מֵאֹרֶךְ הַמִּטָּה, יֹאחֲזוּ בְּצַלְעוֹתָיו מִזֶּה וּמִזֶּה וְיִלְחָצוּהוּ בְּלִי רַחֵם עַד צֵאת נִשְׁמָתוֹ… אַף יֵשׁ וְהָיוּ מְקַצְּצִים אֶת רַגְלָיו…
וְאִישׁ עָנִי כִּי יָבוֹא אֶל עִירָם נָתֹן יִתְּנוּ לוֹ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב, אַךְ פַּת לֶחֶם לְהָשִׁיב בָּהּ אֶת נַפְשׁוֹ יִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ, עַד כִּי יָמוּת בְּרָעָב. אָז יָעוּטוּ עָלָיו כֻּלָּם, וְכָל אִישׁ יִקַּח אֶת כַּסְפּוֹ אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וְאַחַר יַפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת בְּגָדָיו וְיַשְׁלִיכוּהוּ אֶל אַחַד הַשִּׂיחִים וְהָיָה מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ.
פַּעַם אַחַת יָצְאָה נַעֲרָה אֶל הַמַּעְיָן לִשְׁאֹב מַיִם בְּכַדָּהּ וְהִנֵּה בָּאָה לִקְרָאתָהּ נַעֲרָה עֲנִיָּה לִשְׁאֹב מַיִם אַף הִיא, שָׁאֲלָה אוֹתָהּ הַנַּעֲרָה הַסְּדוֹמִית: “הֲלֹא תַגִּידִי לִי, נַעֲרָה, לָמָּה רָעִים פָּנַיִךְ?” אָמְרָה לוֹ2: “זֶה יָמִים שְׁנַיִם לֹא בָּא כָּל אֹכֶל לְפִי”. נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַסְּדוֹמִיָּה עַל הַנַּעֲרָה הָרְעֵבָה, מִהֲרָה לְבֵיתָהּ וּמִלְאָה אֶת כַּדָּהּ סֹלֶת, נָתְנָה אוֹתוֹ לָהּ וְשָׁבָה הַבַּיְתָה. נוֹדַע לִבְנֵי הַבַּיִת כִּי אֲחוֹתָם נָתְנָה לֶחֶם לְעָנִי, וְקָמוּ לְהַכּוֹתָהּ. נִתְקַבְּצוּ לְקוֹל צַעֲקוֹתֶיהָ הַשְּׁכֵנִים וְהֵם בְּשָׁמְעָם אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַנַּעֲרָה, הִבְעִירוּ מְדוּרָה גְדוֹלָה בְּשׁוּק הָעִיר וְאֶת הַנַּעֲרָה שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ.
שֵׁמַע הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה הֵטִיל פַּחַד וְאֵימָה עַל כָּל עוֹבְרֵי הַדְּרָכִים וְהֵם נִמְנְעוּ מִלָּבוֹא לְאֶרֶץ סְדוֹם הָרְשָׁעָה, אוּלָם אַנְשֵׁי סְדוֹם הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְגַם הַסּוּפוֹת וְהָרוּחוֹת שֶׁשָּׁלַח אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם לְהַזְהִירָם לֹא הֵשִׁיבוּ אוֹתָם מִדַּרְכָּם הָרָעָה.
וְחֹק יָצָא מִלִּפְנֵי שׁוֹפְטֵי סְדוֹם, כִּי כָל מִי אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ שׁוֹר חַיָּב לִרְעוֹת אֶת בַּהֲמוֹת כָּל יוֹשְׁבֵי הָעִיר בִּשְׂדֵה הַמִּרְעֶה הַמְשֻׁתָּף יוֹם אֶחָד וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹר אוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת – יוֹמַיִם. וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל בֶּן־אַלְמָנָה דַל וַחֲסַר־כֹּל לָצֵאת לְיוֹמַיִם לַמִּרְעֶה וּכְשֶׁהוּא סֵרֵב לַעֲשׂוֹת זֹאת, אָחֲזוּ בּוֹ שׁוֹטְרֵי הָעִיר וְשִׁלְּחוּהוּ בְּכֹחַ אַחֲרֵי הָעֵדֶר. רָאָה הָעֶלֶם כִּי לְבַדּוֹ הוּא בַּמִּרְעֶה, קָם וְשָׁחַט אֶת כָּל הַשְּׁוָרִים. נוֹדַע הַדָּבָר בִּסְדוֹם וְכָל בַּעֲלֵי הַשְּׁוָרִים נִזְעֲקוּ וּבָאוּ אֵלָיו, אַךְ הוּא בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם בָּאִים עָלָיו בְּמַקְלוֹת וּבְקִלְשׁוֹנוֹת, עָלָה עַל גִּבְעָה אַחַת וְקָרָא לְעֻמָּתָם: “כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שׁוֹר אֶחָד – יִקַּח עוֹר אֶחָד וַאֲשֶׁר אִישׁ עָנִי הוּא וְשׁוֹר אֵין לוֹ – יִקַּח שְׁנֵי עוֹרוֹת, כִּי כָּאֵלֶּה הֵם חֻקֶּיהָ שֶׁל סְדוֹם!”
וּפְלוֹטִית בַּת לוֹט, הַיּוֹשֵׁב בִּסְדוֹם, נִשְּׂאָה לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמָּקוֹם, וְהִיא אִשָּׁה טוֹבַת־לֵב וְכָל הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים הָאֵלֶּה הֶעֱכִירוּ אֶת רוּחָהּ. יוֹם אֶחָד נִזְדַּמֵּן הֵלֶךְ עָנִי לִסְדוֹם, יָשַׁב בִּרְחוֹב הָעִיר יוֹם אֶחָד וְעוֹד יוֹם וְיוֹם נוֹסָף, וְאַנְשֵׁי סְדוֹם נוֹהֲגִים בּוֹ כְּמִשְׁפָּטָם, נוֹתְנִים לוֹ נִדְבוֹת כֶּסֶף וְזָהָב – וּמְחַכִּים עַד יָמוּת בְּרָעָב. וְהֶעָנִי – תַּשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת עוֹד וְאַנְשֵׁי סְדוֹם כְּבָר אוֹרְבִים בְּפִתְחֵי־בָתֵּיהֶם, כִּי כָל רֶגַע עָלוּל הוּא לְהוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ. אַךְ מַה תָּמְהוּ וּמַה הִשְׁתּוֹמְמוּ בִּרְאוֹתָם אֶת הֶעָנִי יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם גַּם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וְגַם בַיָּמִים שֶׁלְאַחֲרָיו וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין הוּא נוֹטֶה לָמוּת אֶלָּא עוֹדוֹ מִתְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו וּמְקַבֵּץ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף וְזָהָב לָרֹב. “אֵין זֹאת, כִּי נוֹתֵן לוֹ מִישֶׁהוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתוֹת” – אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה וְהֶחְלִיטוּ לְגַלּוֹת אֶת הָאִישׁ הַמֵּעֵז לַעֲבֹר עַל חֻקֵּיהֶם. הִתְחַבְּאוּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים בְּקִרְבַת מָקוֹם וְחִכּוּ שָׁם כָּל הָעֶרֶב. וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה רָאוּ וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת מִתְקָרֶבֶת בַּלָּאט אֶל הֶעָנִי וּמַגִּישָׁה לוֹ כַּד מַיִם וּפְרוּסַת לֶחֶם – קָפְצוּ הָאֲנָשִׁים מִמַּאֲרָבָם וְאָחֲזוּ בָּאִשָּׁה וְהִנֵּה פְּלוֹטִית בַּת־לוֹט הִיא. הֱבִיאוּהָ אֶל הַשּׁוֹפֵט וְזֶה דָן אוֹתָהּ לִשְׂרֵפָה. וּבְבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת נִשְׂרְפָה פְּלוֹטִית בְּשׁוּק הָעִיר לְעֵינֵי כָּל הָאֲנָשִׁים.
בְּהִוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָם וּלְשָׂרָה מִהֲרוּ וְשָׁלְחוּ אֶת אֱלִיעֶזֶר, נֶאֱמָן מֶשֶׁק בֵּיתָם, סְדוֹמָה לְהִוָּכַח אִם אָמְנָם אֱמֶת הַדָּבָר. וֶאֱלִיעֶזֶר אִישׁ אַמִּיץ־לֵב הוּא וְנָבוֹן וְאֶת אַנְשֵׁי סְדוֹם הָרְשָׁעִים לֹא יִירָא. בְּבוֹאוֹ לִסְדוֹם רָאָה סְדוֹמִי אֶחָד מַכֶּה עוֹבֵר־דְּרָכִים עָנִי וּפוֹשְטוֹ מִכָּל בְּגָדָיו. רָץ אֱלִיעֶזֶר לְהַצִּיל אֶת הֶעָנִי מִידֵי עוֹשְקוֹ, אַךְ הַסְּדוֹמִי הֵרִים אֶבֶן וְהִכָּה בּוֹ מַכָּה חֲזָקָה בְּמֵצַח אֱלִיעֶזֶר, וְהִנֵּה דָם זָב מִן הַפֶּצַע. כִּרְאוֹת הַסְּדוֹמִי אֶת הַדָּם הֵחֵל קוֹרֵא וְצוֹעֵק: “תֵּן אֶת שְׂכָרִי עַל הַדָּם הָרַע הַזֶּה שֶׁהִקַּזְתִּי מִמִּצְחֲךָ, כִּי חֹק הוּא בְּאַרְצֵנוּ”. אָחַז הָאִישׁ בֶּאֱלִיעֶזֶר וֶהֱבִיאוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט, וְגַם הַשּׁוֹפֵט מְצַוֶּה עָלָיו, כִּי יְשַׁלֵּם לְמַכֵּהוּ אֶת שְׂכָרוֹ עַל הַדָּם שֶׁהִגִּיר מִמִּצְחוֹ. כִּשְׁמֹעַ אֱלִיעֶזֶר אֶת פְּסַק־הַדִּין הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה, נָטַל אֶבֶן וּפָצַע בָּהּ אֶת מֵצַח הַשּׁוֹפֵט וְקָרָא: “אִם כָּזֶה מִשְׁפַּטְכֶם, תֵּן שָׂכָר גַּם לִי…”
אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָלַךְ אֱלִיעֶזֶר לִפְקֹד אֶת בֵּית־לוֹט וְשָׁם נוֹדַע לוֹ עַל מוֹת פְּלוֹטִית וְהוּא מִהֵר לָשׁוּב לְבֵית אַבְרָם אֲדוֹנָיו.
בְּדַרְכּוֹ שָׁמַע מִפִּי הֵלֶךְ אֶחָד מַעֲשֶׂה נוֹרָא וְאָיֹם שֶׁאֵרַע לִפְנֵי יָמִים מְעַטִּים בְּאַדְמָה, הַסְּמוּכָה לִסְדוֹם. וְהָאִישׁ מֻכֶּה וּפָצוּעַ וּבְקוֹל רוֹעֵד יְסַפֵּר: הִנֵּה בָּרַחְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי מֵאַדְמָה, עִיר הָרְשָׁעִים. הֵלֶךְ עָנִי אֲנִי וָאָבוֹא אֶל אַדְמָה וְהִנֵּה נָטָה הַיּוֹם לַעֲרֹב. אָמַרְתִּי, אָלוּן בְּאַחַד הַבָּתִּים וּמָחָר אֵלֵךְ לְדַרְכִּי… שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁבְתִּי בָּרְחוֹב וְאִישׁ לֹא נִגַּשׁ אֲפִלּוּ לְשָׁאֳלֵנִי דָבָר… כְּאִלּוּ כֶּלֶב הָיִיתִי וְלֹא אָדָם… הֵחֵל הָרָעָב לַהֲצִיקֵנִי וְגַם צָמֵא הָיִיתִי מְאֹד… נִגַּשְׁתִּי אֶל בַּיִת אֶחָד וְיָשַׁבְתִּי לְיַד פִּתְחוֹ, בְּאָמְרִי אוּלַי יָבוֹא מִי וְיַאַסְפֵנִי… וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְנַעֲרָה עֲדִינַת־פָּנִים יָצְאָה אֵלַי בַּלָּאט וְשָׁאֲלָה אוֹתִי לְחֶפְצִי. אָמַרְתִּי לָהּ, וְהִיא מִהֲרָה וְהֵבִיאָה לִי פַּת לֶחֶם וּמְעַט מַיִם. וְאָמְרָה לִי: “לֹא אוּכַל לַהֲלִינְךָ בְּבֵיתֵנוּ, פֶּן יִוָּדַע הַדָּבָר וְשָׂרֹף יִשְׂרְפוּנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם… טוֹב תַּעֲשֶׂה, אִם אַחֲרֵי אָכְלְךָ וּשְׁתוֹתְךָ תַּעֲזֹב אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי דְבַר שִׁבְתְּךָ פֹּה עוֹד עָלוּל לְהָמִיט עָלַי רָעָה גְדוֹלָה…” שָׁתִיתִי מְעַט מַיִם, לָקַחְתִּי אֶת הַלֶּחֶם וְהָלַכְתִּי לִי וְדָבָר לֹא אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי אִם “תּוֹדָתִי לָךְ, הָעַלְמָה”… אַךְ הִיא אֶת דְּבָרִי לֹא שָׁמְעָה,
כִּי חָמְקָה־הָלְכָה לָהּ… פָּנִיתִי מִשָּׁם וְהִנֵּה חָלְפָה דְמוּת אָדָם עַל פָּנַי וְקָרְאָה כִּמְחַקָּה אוֹתִי: “תּוֹדָתִי לָךְ, הָעַלְמָה…” מָצָאתִי לִי מָקוֹם תַּחַת הַגְּדֵרוֹת וְשָׁם שָׁכַבְתִּי כָּל הַלַּיְלָה…
בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי לְקוֹל צְעָקָה וַהֲמֻלָּה רַבָּה. פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי וְהִנֵּה הֲמוֹן אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלַי וְסוֹחֲבִים אוֹתִי אֶל כִּכַּר הַשּׁוּק וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי עַל מַה וְלָמָּה… וּפִתְאֹם שָׁמַעְתִּי אוֹתָם צוֹעֲקִים וְקוֹרְאִים: “הִנֵּה זֶה הָאִישׁ… לָזֶה נָתְנָה לֶחֶם!…” נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וְהִנֵּה הַנַּעֲרָה עוֹמֶדֶת עַל גַּג בֵּית־אָבִיהָ וְהָאֲנָשִׁים פּוֹשְׁטִים מֵעָלֶיהָ אֶת בְּגָדֶיהָ… גַּם מְעַנַּי הִסְתַּכְּלוּ לְשָׁם. נָשָׂאתִי רַגְלַי וּבָרַחְתִּי מֵהֶם… אַךְ מֵרָחוֹק רָאִיתִי, אֵיךְ מָרְחוּ אֶת הַנַּעֲרָה מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ בִּדְבַשׁ, קָשְׁרוּ אוֹתָהּ אֶל הַגַּג וְעַד מְהֵרָה עָטוּ עָלֶיהָ נְחִילֵי דְבוֹרִים וַעֲקָצוּהָ עַד מָוֶת… עוֹד עַתָּה אֶשְׁמַע אֶת קוֹל צַעֲקוֹתֶיהָ… אֲרוּרָה אַדְמָה, וַאֲרוּרָה סְדוֹם, מִי יִתֵּן וְתִמָּחֶינָה מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…
מְאֹד הִתְעַצֵּב אַבְרָם בְּשָׁמְעוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּי יָדַע, שֶׁהַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם רָאָה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים וְאֶת צַעֲקַת הַנַּעֲרָה שָׁמַע וְעַתָּה לֹא יְאַחֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶם כְּלָיָה. נָפַל עַל פָּנָיו וְהֵחֵל לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם לַה', כִּי יִטַּע בָּהֶם לֵב חָדָשׁ וְאִם אִישׁ יָשָׁר אֶחָד נִמְצָא בְּתוֹכָם – סָלֹחַ יִסְלַח לָהֶם בִּזְכוּתוֹ.
אוּלָם רִשְׁעַת סְדוֹם עָבְרָה כָּל גְּבוּל וְלֹא נִמְצָא בָּהּ אַף אִישׁ יָשָׁר אֶחָד. וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת כְּשֶׁבֶת אַבְרָם בְּחֹם הַיּוֹם לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתוֹ לִרְאוֹת אִם אֵין הֵלֶךְ עָיֵף עוֹבֵר בַּדֶּרֶךְ לְמַעַן יַכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ, רָאָה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים בָּאִים. בִּקְשָׁם לְהִנָּפֵשׁ בְּבֵיתוֹ, הֶאֱכִילָם וְהִשְׁקָה אוֹתָם וְהִנֵּה הִכִּיר בָּם, כִּי מַלְאָכִים הֵמָּה. וְאָמְנָם בָּא הָאֶחָד לְבַשֵּׂר לוֹ וּלְשָׂרָה כִּי בֵּן יִוָּלֵד לָהֶם וְכִי יִקְרְאוּ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק, וּשְׁנַיִם הָאֲחֵרִים הָלְכוּ לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה. עַד מְהֵרָה נִתְּכָה עַל סְדוֹם אֵשׁ וְגָפְרִית וַתְּהִי לְמִדְבַּר מְלֵחָה וְלֹא נִצַּל מִתּוֹכָהּ אִישׁ, כִּי אִם לוֹט וּבְנוֹתָיו, כִּי גַם אִשְׁתּוֹ, עַל כִּי בְּבָרְחָהּ הִסְתַּכְּלָה לְאָחוֹר, הָיְתָה לִנְצִיב מֶלַח. וְכָךְ הָיְתָה לִשְׁמָמָה הָעִיר סְדוֹם, מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרוֹת זָהָב לָהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר כָּל הַשָּׂם יָדוֹ בְּמֵי פֶּלֶג, מוֹצֵא בּוֹ עַפְרוֹת זָהָב…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות