עד גיל עשר היה שלמה ככל הילדים, שלם בגופו וברוחו; למד בבית הספר בשקידה ובהתמדה, והתחבב על חבריו לספסל הלימודים. כאשר מלאו לשלמה עשר שנים, חלה במחלה קשה, הוכנס לבית החולים בו שהה חודשים רבים, וכתוצאה ממחלה זו נשאר אילם לכל ימי חייו. בבית הספר לא יכול שלמה להמשיך ללמוד ונותר בודד מבלי חברים, עצוב ונכא רוח. הוריו דאגו לטפל בו ביתר מסירות, הרעיפו עליו אהבה ללא גבול. בגלל מומו והקולות הקטועים שהיה שלמה משמיע בעת שמחה או רוגז התרחקו ממנו חבריו, ואת נחמתו מצא בקריאת ספרים ובחיק הוריו שלא חסכו ממנו דבר להקל על סבלו.
ברם אושרו של שלמה בין הוריו לא נמשך זמן רב. יום אחד חלתה אמו, הוכנסה לבית החולים וממנו לא שבה עוד. נשאר שלמה מיותם ובודד. האב שיצא בשעות הבוקר המוקדמות לעבודתו חזר עם ערב. שלמה התהלך יחידי בבית, עזוב, ללא טיפול והשגחה.
נשא אביו של שלמה אשה שניה וקיווה שהיא תטפל בנער ותהיה לו כאם. ברם, זו לא דאגה לנער ולא טיפלה בו כיאות, ולעת ערב כשחזר האב מעבודתו היה פוגש בבנו כשהוא עצוב, בודד ומוזנח.
הלך אביו של שלמה והתייעץ עם מומחים על עתידו של בנו ומה יהיה עיסוקו, ולפי עצתם הכניס את בנו כשוליא בכריכית ספרים גדולה. שם למד את מלאכת כריכת הספרים ואף צהרים אכל שם. ברם, הנערים האחרים לא התחברו עמו בגלל מומו. ובעוד הם היו עובדים ואוכלים בצוותא, הוא היה בודד בעבודתו.
הוא נשא את סבלו באהבה גם מידי הנערים שלא נתנו לו להשתתף בחברתם וגם מצד אמו החורגת שהזניחה אותו, לא האכילה אותו ולא כיבסה את בגדיו. והוא היה לעצמאי. בעצמו היה מכבס בגדיו ערב ערב עם שובו מהכריכיה, וכן היה משיג כל צרכיו האחרים בכוחות עצמו.
יחסם הרע של שאר השוליות בבית המלאכה היה מרגיזו, והוא היה פונה אל מנהל הכריכיה בהמיות והיה מסביר לו בתנועות את מצבו ושופך לפניו את לבו. המנהל שהיה אדם טוב לב, הרגיעו, דיבר בשקט והביט בפני שלמה כדי שיראה את תנועות השפתיים ויבין את דבריו. ברם, שלמה נרגע רק לשעה קלה, וכאשר הציקו לו השוליות היה משליך עליהם קרטונים, מפריע להם בעבודתם, מתפרע ושובר שמשות מרוב התלהבות. החזקתו של שלמה בבית המלאכה נעשתה בלתי אפשרית. הזמין מנהל בית המלאכה את אביו של שלמה וסח לפניו את מעלליו של בנו. האב התחנן בפני המנהל שיאזור סבלנות אל הנער האומלל והבטיחו לדבר על כך עם בנו. המנהל התרכך והתפייס.
יום אחד לפני ערב יום הכפורים הגדיש שלמה את הסאה. הוא איים שאם השוליות יוסיפו להציק לו ולבודדו יגביר את התמרדותו, ובשעת הצהרים בא שלמה והתיישב ליד כל הנערים האחרים. ברם, אלה כשראוהו בחברתם התקלסו בו ועזבו בצחוק את החדר. שלמה התרגז ונעל את החדר ונשאר בו יחידי. קרא לו המנהל מבחוץ וביקש להיכנס ולדבר עמו, אך שלמה ענה לו על כך בהקשות חזקות על קירות החדר ובפזרו את הכסאות בקול שאון. כשראה המנהל שאין שלמה פותח, ציווה לפרוץ את הדלת, פגש בשלמה ורצה לדבר עמו, ברם שלמה התרחק ממנו בהמית רוגז. המנהל הקשיח לבו וציווה על שלמה לעזוב את בית המלאכה ולא לשוב עוד אליו. יצא שלמה משערי בית המלאכה עצוב ומדוכא, בא הביתה, ואמו החורגת התעלמה ממנו ולא שאלתהו לפשר צערו. נדד שלמה ברחובות העיר ובערב שב לביתו. כששב אביו מעבודתו רשם שלמה את כל סבלו בבית המלאכה ובבית על פיסת נייר. אביו קרא את הכתוב בקול לפני אשתו וגער בה על התנהגותה הרעה אל הילד. האם לא יכלה להחזיק מעמד ופרצה בבכי חרטה והבטיחה לטפל בשלמה ולדאוג לו.
הגיע ליל כל נדרי. בית הכנסת היה מלא מפה לפה. גם מנהל בית המלאכה עמד מעוטף בטליתו והתפלל. ברם, אל כל אשר נשא עיניו, ראה לפניו את דמות הנער שלמה. ביקש להתרכז בתפילה בתוך המחזור, אך ראה זה פלא: בכל עמוד שפתח נראתה לו דמות הנער האומלל. המנהל לא ידע מנוחה. מצפונו הציק לו. הוא שמע כאילו קול מסתורי לוחש לו: “למה גרשת מעל פניך נער אומלל, מדוע הקשחת לבך אליו? הראית לצערו, השמת לבך אל ארשת פניו העגומה? משום מה לא היתה לך סבלנות יתירה אל נער שהגורל המר לו ובידך היה נתון עתידו?”
אותו לילה לא יכול המנהל לישון, שנתו נדדה ומחשבתו כולה נסבה על אודות הנער שלמה האומלל. בבוקר מיהר המנהל לביתו של שלמה, נכנס וראה את שלמה היושב עגום ליד השולחן, משתאה למראה המנהל שבא לבקרו ביום כפור. הוא חיבק את הנער, ביקש את סליחתו והזמינו לחזור לבית המלאכה. ועוד הבטיח לנער לעזור לו, להדריכו ולקרבו אל שאר הנערים בבית המלאכה. לאושרו של שלמה לא היה גבול והוא הודה למנהל והבטיחו שלא ישתובב ולא יפריע בבית המלאכה.
ואמנם, מנהל הכריכיה קיים את הבטחתו, הוא כינס את הנערים מבלי ידיעת שלמה, סח להם אודות שלמה וסבלו, וביקשם להתחבר עמו ולהוציאו מבדידותו, ואף הזהיר שהנער שיפגע בשלמה יגורש מבית המלאכה.
ימיו הבאים של שלמה בבית המלאכה היו נעימים ומאושרים. המנהל והנערים הסבירו לו פנים והתחברו עמו, הוא חש עצמו עליז מתמיד. ביום היה עובד ובערב השיג לו המנהל מורה שלימדו בסבלנות את אשר לא יכול ללמוד בבית הספר מחמת מומו.
המנהל מינה את שלמה לעובד קבוע, ושלמה הצטיין במלאכת ידיו והשביע רצון כולם. את משכורתו הפקיד אביו בבנק על שמו ושלמה חסך לו לעתיד. אולם מפעם לפעם היה קונה לו ספרי לימוד ומדע שונים להרחבת השכלתו, ואף מקלט רדיו רכש לו והיה מקשיב לו מדי ערב.
וכשהאב חזר מדי ערב מעבודתו והיה רואה את בנו רחוץ ולבוש בגדים נאים ונקיים היה לבו מתרחב משמחה.
והיה דובב לעצמו ומודה לה' על חסדו.
כל זה בזכות יום הכפורים!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות