עָבְרוּ חָלְפוּ שָׁנִים וְאַבְרָם גָּדַל בְּבֵית שֵׁם וּמִפִּיו לָמַד אֶת חֻקֵּי ה' וְתוֹרָתוֹ וְנַפְשׁוֹ דָּבְקָה לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. עַתָּה שָׁב לְבֵית־אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַשִּׂמְחָה רָבְתָה בִּמְעוֹנָם.

וְתֶרַח לֹא הָיָה עוֹד שַׂר־צָבָא, כִּי מֵאָז סָר חִנּוֹ בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ הָיָה לְכֹהֵן־אֱלִילִים. מִקְדָּשׁ בָּנָה בַּחֲצֵרוֹ, וּבוֹ אֱלֹהוּת קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, דַּלֵּי־מַרְאֶה וַהֲדוּרֵי־תֹּאַר, אֱלִילֵי עֵץ וֶאֱלִילֵי אֶבֶן. וְהָאֲנָשִׁים מְבִיאִים לָהֶם מְנָחוֹת וְתֶרַח מְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם וְחָרָשֵׁי עֵץ וָאֶבֶן עוֹשִׂים בִּמְלֶאכֶת הָאֱלִילִים בַּחֲצֵרוֹ וְתֶרַח מוֹכֵר אוֹתָם בַּשּׁוּק.

כִּרְאוֹת אַבְרָם אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּבֵית אָבִיו, אָמַר בְּלִבּוֹ: “לֹא יַעַבְרוּ יָמִים מְעַטִּים וְשָׁבֹר אֶשְׁבֹּר אֶת כָּל הַצְּלָמִים הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹתִיר מֵהֶם שָׂרִיד”. בָּא לֶחָצֵר וְרָאָה אֶת הֶחָרָשִׁים עוֹשִׂים אֱלִיל גָּדוֹל וְאָבִיו מְנַצֵּחַ עַל הַמְּלָאכָה. נִגַּשׁ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: – הֲלֹא תַּגִּיד לִי, אָבִי, מִי בָּרָא אֶת בְּנֵי הָאָדָם, אוֹתְךָ וְאוֹתִי וְאֶת כָּל הָעוֹמְדִים פֹּה?

– אֵלֶּה בָּרְאוּ אוֹתָנוּ – עָנָה תֶרַח בְּהַצְבִּיעוֹ עַל הַצְּלָמִים וְהוֹסִיף – הִשְׁתַּחֲוֵה לָהֶם, בְּנִי, וְקַח שְׁנַיִם מֵהֶם וְלֵךְ וּמְכֹר אוֹתָם בַּשּׁוּק.

נָטַל אַבְרָם שְׁנֵי צְלָמִים וְיָצָא, מָצָא חֶבֶל וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְצַוָּארָם, הֲפָכָם רֹאשׁ לְמַטָּה וְהֵחֵל גּוֹרֵר אוֹתָם בָּרְחוֹב, גָּרוֹר וְסָחוֹב וְקָרֹא: “מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אֶחָד כָּזֶה, אֲשֶׁר פֶּה לוֹ וְלֹא יְדַבֵּר, עֵינַיִם לוֹ וְלֹא יִרְאֶה, אָזְנַיִם לוֹ וְלֹא יִשְׁמַע, רַגְלַיִם לוֹ וְלָלֶכֶת לֹא יוּכַל!”…

שָׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דְּבָרָיו וְתָמְהוּ מְאֹד וְרַבִּים מְהַרְהֲרִים בְּלִבָּם וְאוֹמְרִים: “אָכֵן צָדְקוּ דְבָרָיו שֶׁל זֶה”…

נִגַּשׁ אֵלָיו זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לוֹ:

– תֵּן לִי אֱלֹהִים גִּבּוֹר, כִּי גַם אֲנִי גִבּוֹר.

נָתַן לוֹ אַבְרָם צֶלֶם אֶחָד וְלָקַח אֶת כֶּסֶף מְחִירוֹ וְאַחַר שָׁאַל אוֹתוֹ: – בֶּן כַּמָּה אַתָּה?

– בֶּן שִׁבְעִים – עָנָה הַזָּקֵן.

– אִי־אִי! זָקֵן שׁוֹטֶה, – צָחַק אַבְרָהָם וְקָרָא – בֶּן שִׁבְעִים וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָזֶה שֶׁהוּא בֶּן יוֹם אֶחָד!

הִשְׁלִיךְ הַזָּקֵן אֶת הַצֶּלֶם מִיָּדָיו, לָקַח אֶת כַּסְפּוֹ וְקָרָא: – מֵעַתָּה לֹא אוֹסִיף עוֹד לַעֲבֹד לֵאלֹהֵי עֵץ וָאֶבֶן…

וְאַבְרָם סוֹחֵב אֶת הָאֱלֹהוֹת וְקוֹרֵא: “פֶּה לוֹ וְלֹא יְדַבֵּר, עֵינַיִם לוֹ וְלֹא יִרְאֶה…”

נִגְּשָׁה אֵלָיו אִשָּׁה אַלְמָנָה וְאָמְרָה לוֹ:

– מְכֹר לִי אֱלֹהִים עָנִי, כִּי גַם אֲנִי עֲנִיָּה.

– הִנֵּה זֶה – הִצְבִּיעַ אַבְרָם עַל הַקָּטָן שֶׁבִּשְׁנֵי הַצְּלָמִים – אֱלֹהִים עָנִי הוּא, אַךְ אֵין הוּא רוֹצֶה לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ כָּל עוֹד לֹא תְּשַׁלְּמִי אֶת כֶּסֶף מְחִירוֹ.

שִׁלְּמָה לוֹ, נָטְלָה אֶת הַצֶּלֶם וּפָנְתָה לָלֶכֶת. הִכִּיר אוֹתָהּ אַבְרָם, כִּי זוֹ הָאִשָּׁה, שֶׁקָּנְתָה בַּבֹּקֶר אֱלִיל מִידֵי אָחִיו, שָׁאַל אוֹתָהּ: – וְאֵיפֹה הָאֱלֹהִים שֶׁקָּנִית הַיּוֹם?

– גָּנֹב נִגְנַב מִמֶּנִּי – אָמְרָה הָאַלְמָנָה בְּעֶצֶב.

– אִי־אִי! אִשָּׁה שׁוֹטָה – צָחַק אַבְרָם – הִנֵּה לֹא הִצִּיל הָאֱלֹהִים שֶׁלָּךְ אֶת עַצְמוֹ וְעוֹדָךְ מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיַּעֲזֹר לָךְ בְּעָנְיֵךְ!

– וּלְמִי אֶעֱבֹד? – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

– לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, הוּא יַצִּילֵךְ וְהוּא יַעֲזֹר לָךְ.

הִשְׁלִיכָה הָאִשָּׁה אֶת הַצֶּלֶם וּמֵעַתָּה דָבְקָה נַפְשָׁהּ בַּה'. הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בָּרְחוֹבוֹת וְקוֹרְאָה וּמַכְרִיזָה: “כָּל הָרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יַעֲבֹד לֵאלֹהֵי אַבְרָם”. עַד שֶׁנִּתְפְּשָׂה וְהוּבְאָה לִפְנֵי נִמְרוֹד. וּכְשֶׁגָּעַר בָּהּ עַל שֶׁעָזְבָה אֶת הָאֱלֹהוֹת וְגַם אוֹתוֹ לֹא תַעֲבֹד עוֹד, אָמְרָה לוֹ: “לֹא אֵל אַתָּה כִּי אֶעֱבָדְךָ, כִּי אִם אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אוֹתוֹ בִּלְבַד אֶעֱבֹד”. צִוָּה נִמְרוֹד לַהֲמִיתָהּ וְהִיא הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמֵּתָה עַל כְּבוֹד ה'.

*

יוֹם אֶחָד קָרָא תֶרַח לְאַבְרָם בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ:

– מָחָר אֲנִי יוֹצֵא לְדֶרֶךְ מַסָּעַי וְאַתָּה תְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאֱלֹהוֹת. כֹּהֵן תִּהְיֶה לָהֶם בִּמְקוֹמִי.

– וּמַה מְּלַאכְתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן? – שָׁאַל אַבְרָם.

– עוֹמֵד הוּא וּמַקְרִיב לִפְנֵיהֶם מְנָחוֹת, מַשְׁקֶה וּמַאֲכִיל אוֹתָם.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בָּא אַבְרָם אֶל אִמּוֹ וְאָמַר לָהּ, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַאֲכִיל אֶת הָאֱלֹהוֹת, כִּדְבַר אָבִיו, וְהוּא מְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ לְהָכִין בִּשְׁבִילָם מַטְעַמִּים טוֹבִים. הֵבִיא אַבְרָם אֶת הַמַּטְעַמִּים, הִגִּישׁ מְנָה־מָנָה לְצֶלֶם, קָרָא לֶחָרָשִׁים הָעוֹבְדִים בֶּחָצֵר וְאָמַר לָהֶם: – הִנֵּה נָתַתִּי לָהֶם אֹכֶל, וְהֵם לֹא יָמוּשׁוּ מִמְּקוֹמָם. אֵין זֹאת, כִּי לֹא יֶעֶרְבוּ מַטְעַמִּים אֵלֶּה לְחִכָּם. מָחָר אָבִיא לָהֶם מַטְעַמִּים טוֹבִים מֵאֵלֶּה, וְאַתֶּם בּוֹאוּ כֻּלְּכֶם וְתִרְאוּ אֵיךְ יִשְׂמְחוּ הָאֱלֹהוֹת בָּהֶם.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נָטְלָה הָאֵם שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְעָשְׂתָה מֵהֶם מַטְעַמִּים טוֹבִים וּטְעִימִים עַד מְאֹד. הִגִּישׁ אַבְרָם, לְעֵינֵי הֶחָרָשִׁים, מָנָה לְצֶלֶם, מָנָה לְצֶלֶם וְאַחַר קָרָא: – הִנֵּה קִבְּלוּ הָאֱלֹהוֹת מַטְעַמִּים אֲשֶׁר כְּמוֹתָם לֹא אָכְלוּ מֵעוֹדָם, אֶלָּא שֶׁהֵם מִתְבַּיְּשִׁים לְאָכְלָם, שׁוּבוּ לְעֵת מָחָר וְתִרְאוּ אֵיךְ הֵרִיקוּ אֶת הַכֹּל. וְעַכְשָׁו לְכוּ לְבֵיתְכֶם.

אַךְ יָצְאוּ הָעֲבָדִים, נָטַל אַבְרָם מַפֵּץ גָּדוֹל, נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְהִתְחִיל מְנַפֵּץ בּוֹ אֶת הַצְּלָמִּים, נַפֵּץ וְנַתֵּץ אוֹתָם בָּזֶה אַחַר זֶה לִשְׁבָבִים וְלִמְכִתּוֹת. לְבַסּוֹף שָׂם אֶת הַמַּפֵּץ בִּידֵי הַגָּדוֹל שֶׁבַּצְּלָמִים, אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא שָׁבַר, וְהָלַךְ לוֹ.

בְּבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת בָּאוּ אָבִיו וְהֶחָרָשִׁים אֶל הַמִּקְדָּשׁ – וְהִנֵּה חָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם לְמַרְאֵה הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן שֶׁנַּעֲשָׂה בָּאֱלִילִים. מִּיָּד קָרָא תֶּרַח לְאַבְרָם וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

– מָה זֶּה?

– עֵדִים עֲבָדֶיךָ – עָנָה אַבְרָם בְּנַחַת – כִּי מְאֹד הֱטִיבוֹתִי עִם הָאֱלֹהוֹת הָאֵלֶּה: מִמֵּיטַב הַמַּטְעַמִּים, אֲשֶׁר עָשְׂתָה אִמִּי בְּעֶצֶם יָדֶיהָ, נָתַתִּי לָהֶם גַּם שִׁלְשׁוֹם וְגַם אֶתְמוֹל, מָנָה לְצֶלֶם כִּכְבוֹדוֹ וּכְעֶרְכּוֹ.

– אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר! – עָנוּ הֶחָרָשִׁים פֶּה אֶחָד.

– וּמַה פֵּשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? – הִרְעִים עָלָיו תֶּרַח.

– אֵין זֹאת – הֵשִׁיב אַבְרָם בְּשַׁלְוַת־נֶפֶשׁ – כִּי טוֹבִים מִדַּי הָיוּ הַמַּטְעַמִּים וּמִלְחָמָה פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם. כָּל אֶחָד בִּקֵּשׁ אֶת מְנַת חֲבֵרוֹ, קָמוּ זֶה עַל זֶה וַיַּךְ צֶלֶם בְּצֶלֶם מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת עַד שֶׁהָאֱלִיל הַגָּדוֹל הַזֶּה אָחַז בַּמַּפֵּץ וְנִפֵּץ אֶת כֻּלָּם, אַף הִנֵּה הַמַּפֵּץ בְּיָדוֹ…

רָאָה תֶרַח שֶׁאַבְרָם מְהַתֵּל בּוֹ וְקָרָא:

– אֵיךְ תֹּאמַר כַּדָּבָר הַזֶּה, וַהֲלֹא לֹא יֹאכְלוּ וְלֹא יִשְׁתּוּ אֵלֶּה? כְּלוּם רוּחַ חַיִּים בָּהֶם? אַתָּה עָשִׂיתָ זֹאת!

נָשָׂא אַבְרָם רֹאשׁוֹ, בְּעֵינָיו הֻצַּת זִיק נִצָּחוֹן וּפָנָיו קָרְנוּ אוֹר, וּבְקוֹל רָם אָמַר:

– וְאַתָּה, אָבִי, אֵיךְ תִּשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְרוּחַ חַיִּים אֵין בָּהֶם, וְאֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר, כִּדְבָרֶיךָ. וְאִם אֶת עַצְמָם לֹא יוּכְלוּ לְהַצִּיל מִמַּכַּת־קַרְדֹּם, אֵיךְ תֹּאמַר, כִּי הַצֵּל יַצִּילוּ אוֹתְךָ וְאֶת כָּל אֵלֶּה הַמְּבִיאִים לָהֶם מְנָחוֹת? הֲלֹא גְלָמִים הֵמָּה. הוֹי, אָבִי, אָבִי! חֲדַל לְךָ מִזֶּה, עֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, פֶּן תָּבִיא רָעָה עַל בֵּיתְךָ.

וְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְהָאֶבֶן בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֶת מַקַּבְתּוֹ וְאִישׁ אֶת מִפְסַלְתּוֹ וְהָלְכוּ לָהֶם, כִּי לֹא אָבוּ לַעֲבֹד עוֹד בִּמְלֶאכֶת־הָאֱלִילִים.

אוּלָם לֹא כֵן עָשָׂה תֶרַח. בַּחֲרוֹנוֹ וְכַעְסוֹ הָרַב, מִהֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וְאָמַר:

– סְלַח וּמְחַל לִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי הִתְעֵיתִיךָ וְנִתְעֵיתִי אַף אֲנִי. הַבֵּן אֲשֶׁר רָצִיתָ לְהָרְגוֹ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי כִּי מֵת הוּא, לֹא מֵת, כִּי אִשְׁתִּי נָתְנָה לִי תַחְתָּיו אֶת בֶּן־הַשִּׁפְחָה הַמֵּת וְאֶת בְּנֵנוּ הַחַי הִצְפִּינָה לְכָל הַשָּׁנִים בִּמְעָרָה, וְעַתָּה שָׁב אֵלַי בְּנִי וְנִפֵּץ אֶת כָּל הָאֱלֹהוֹת אֲשֶׁר בְּמִקְדָּשִׁי, וְגַם אֶת לֵב חָרָשֵׁי הָעֵץ וְהָאֶבֶן הִטָּה אַחֲרָיו.

מִיָּד צִוָּה נִמְרוֹד לְהָבִיא אֶת אַבְרָם. וּכְשֶׁהִתְיַצֵּב אַבְרָם לִפְנֵי כִּסְאוֹ הָרָם וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיּו, גָּדְלָה חֲמָתוֹ מְאֹד, וְהוּא קָרָא אֵלָיו:

– מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְאָבִיךָ וּלְכָל הָאֱלֹהוֹת?

וְאַבְרָם לֹא נִבְהַל כְּלָל וְהֵשִׁיב בְּשַׁלְוַת־נֶפֶשׁ:

– מַטְעַמִּים טוֹבִים נָתַתִּי לָהֶם וְהֵם רְעֵבִים הָיוּ מְאֹד, כִּי עַל כֵּן צָרָה עֵין הָאֶחָד בַּחֲבֵרוֹ עַד שֶׁקָּמוּ זֶה עַל זֶה וְנִפְּצוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם זֶה בָּזֶה. וְהִגְדִּיל מִכֻּלָּם לַעֲשׂוֹת הַצֶּלֶם הַגָּדוֹל…

לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת נִתְקַצֵּף הַמֶּלֶךְ עַד שֶׁכָּל כִּסְאוֹ הָרָם הִתְנוֹדֵד תַּחְתָּיו וְקָרָא:

– כְּלוּם יְכוֹלִים אֵלֶּה לֶאֱכֹל? כְּלוּם רָעָב יָחוּשׁוּ? כְּלוּם רֶגֶשׁ קִנְאָה בָּהֶם?

– אָמְנָם צָדַקְתָּ – קָרָא אַבְרָם בְּלִגְלוּג – אַךְ לָמָּה תַּאֲמִין אַתָּה בָּהֶם, הוֹי, מֶלֶךְ כְּסִיל שֶׁכְּמוֹתְךָ! שׁוּבָה לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי נֹחַ פֶּן מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ.

– מוֹת תָּמוּת! – קָרָא הַמֶּלֶךְ וְצִוָּה לְהוֹשִׁיב אֶת אַבְרָם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים.