וְהַמֶּלֶךְ נִמְרוֹד קָרָא לְכָל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמֵשֶׁת שָׂרֵי מְדִינוֹתָיו, כֻּלָּם נוֹשְׂאֵי כְּתָרִים, וּלְכָל יוֹעֲצָיו וַחֲכָמָיו לְמַעַן יִשְׁפְּטוּ אֶת אַבְרָם.
אַבְרָם הוּבָא לִפְנֵי כָּל אֵלֶּה וְהַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ:
– מָה הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה וְגוֹנֵב אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים לְהַטּוֹתָם אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא נִרְאֵהוּ וְלֹא נֵדָעֵהוּ, וְהַלֹא אֲנִי הוּא הָאֱלֹהִים, מַהֵר וְהִשְׁתַּחֲוֵה לְפָנַי!
זָקַף אַבְרָם אֶת רֹאשׁוֹ, בְּעֵינָיו נִתְהַבְהֵב זִיק נִצָּחוֹן וּפָנָיו קָרְנוּ אוֹר גָּדוֹל וּבְקוֹל רָם אָמַר:
– אֵיךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ, הַלֹא דַי בְּנִיצוֹץ אֵשׁ אֶחָד כִּי יִשְׂרֹף אוֹתְךָ וְאֶת מִגְדָּלֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם.
– אִם כֵּן הִשְׁתַּחֲוֵה לָאֵשׁ וּתְהִי הָאֵשׁ אֱלֹהֶיךָ – קָרָא הַמֶּלֶךְ.
– אֵיךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לָאֵשׁ, הִנֵּה יָבוֹאוּ הַמַּיִם וִיכַבּוּ אוֹתָהּ.
– אִם כֵּן הִשְׁתַּחֲוֵה לַמַּיִם וְיִהְיוּ הַמַּיִם אֱלֹהֶיךָ.
– אֵיךְ אֶעֱבֹד אֶת הַמַּיִם, הִנֵּה תָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּיִם יִהְיוּ לְאֵדִים וְלַעֲנָנִים וְאַחַר תָּבוֹא הָרוּחַ וּתְפִיצֵם.
– אִם כֵּן הִשְׁתַּחֲוֵה לַשֶּׁמֶשׁ, הִשְׁתַּחֲוֵה לָרוּחַ!
– אֵיךְ אֶשְׁתַּחֲוֶה לַשֶּׁמֶשׁ וּבַבֹּקֶר הִיא עוֹלָה וּבָעֶרֶב אֵינֶנָּה, וְאֵיךְ אֹמַר לָרוּחַ כִּי אֱלֹהִים הוּא, וְכָל אָדָם בִּרְצוֹתוֹ יוֹצִיאָהּ מִפִּיו וּבִרְצוֹתוֹ יַעַצְרֶנָּה…
הִתְרַגֵּז הַמֶּלֶךְ מְאֹד, כִּי לֹא מָצָא כָּל מַעֲנֶה עוֹד, וּבַחֲמַת אַפּוֹ פָּנָה אֶל הַשָּׂרִים וְאָמַר:
– הַרְאִיתֶם, כִּי מָרֹד מָרַד בִּי אַבְרָם? וְעַתָּה אִמְרוּ אַתֶּם, מַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ.
עָנוּ לוֹ הַחֲכָמִים, כִּי אִישׁ הַמּוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ אַחַת דָּתוֹ – לְהִתָּלוֹת. אַךְ אַבְרָם זֶה לֹא רַק בַּמֶּלֶךְ מָרַד כִּי אִם גַּם בְּכָל הָאֱלֹהוֹת, עַל כֵּן שָׂרֹף יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ.
מִיָּד קִבֵּל נִמְרוֹד אֶת עֲצָתָם וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כִּבְשָׁן גָּדוֹל. שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בָּעֲרָה הָאֵשׁ בַּכִּבְשָׁן עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּקִרְבָתוֹ אֲפִלּוּ כְּדֵי חֲמִשִּׁים צַעַד. וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִתְאַסֵּף עַם רַב לַחֲזוֹת בְּהִשָּׂרֵף אַבְרָם בְּאֵשׁ הַכִּבְשָׁן.
וּבֵינְתַיִם נוֹדַע לַמֶּלֶךְ כִּי גַם הָרָן, אֲחִי אַבְרָם, נוֹטֶה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַבִּלְתִּי נִרְאֶה וְהוּא צִוָּה לִשְׂרֹף גַּם אוֹתוֹ יַחַד עִם אַבְרָם. אָסְרוּ הָעֲבָדִים אֶת שְׁנֵיהֶם לְקוֹרַת עֵץ אֲרֻכָּה. אוֹתוֹ רֶגַע הִתְחָרֵט הָרָן וְרָצָה לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי נִמְרוֹד, אַךְ אִישׁ לֹא שָׁמַע אֶת צַעֲקָתוֹ. לֹא כֵן אַבְרָם. הִנֵּה נִגַּשׁ אֵלָיו זָקֵן אֶחָד, כֻּלּוֹ לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְאָמַר לוֹ: “הִשְׁתַּחֲוֵה לִפְנֵי נִמְרוֹד וְהַצֵּל אֶת חַיֶּיךָ מִמָּוֶת”. אַךְ אַבְרָם יָדַע כִּי הוּא הַשָּׂטָן וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו. נִגְּשָׁה אֵלָיו אִמּוֹ, נָשְׁקָה עַל רֹאשׁוֹ וְהִתְחַנְּנָה לְפָנָיו שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה לְנִמְרוֹד וְלוּ גַם לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבַד. אַךְ אַבְרָם דָּחָה גַם אוֹתָהּ בְּאָמְרוֹ: “אֵשׁ נִמְרוֹד תִּכְבֶּה וְאֵשׁ אֱלֹהִים לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם”. וְאַחַר קָרָא: “בְּךָ, ה', בָּטַחְתִּי!”…
וְהָעֲבָדִים שֶׁהֵטִילוּ אֶת קוֹרַת הָעֵץ מֵרָחוֹק לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן, נִשְׂרְפוּ בַּנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְּזוּ עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, הַחֲבָלִים נִשְׂרְפוּ כְּרֶגַע אַף הֵם וְגַם הָרָן הָיָה מִיָּד לְגַל פֶּחָם, אַךְ מָה קָּרָה לְאַבְרָם – לֹא רָאוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי מִפַּחַד הָאֵשׁ עָמְדוּ מֵרָחוֹק.
מִקֵּץ שְׁלֹשָׁה יָמִים נִתְאַסְּפוּ הָאֲנָשִׁים שֵׁנִית מִסָּבִיב לַכִּבְשָׁן לִרְאוֹת מֶה עָלָה לוֹ לְאַבְרָם. עַתָּה כְּבָר יָכְלוּ לְהָצִיץ לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן מִמֶּרְחָק צְעָדִים מִסְפָּר. וּמַה הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְכָל הֲמוֹן הָעָם הָרַב הַזֶּה, בִּרְאוֹתָם כִּי הִנֵּה מִתְהַלֵּךְ לוֹ אַבְרָהָם בְּתוֹךְ הַכִּבְשָׁן וּמַלְאָךְ אֶחָד לִימִינוֹ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלוֹ מְלַוִּים אוֹתוֹ, וּבִפְנִים הַכִּבְשָׁן נִתְלַבְלְבוּ כָּל הָעֵצִים שֶׁהוּטְלוּ בּוֹ וְנָתְנוּ אֶת פִּרְיָם וְרֵיחַ בֹּשֶׂם עוֹלֶה מִשָּׁם – דָּמָה הַכִּבְשָׁן לְגַן עֵדֶן.
אָז צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו לְהוֹצִיא אֶת אַבְרָם מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן, אַךְ הָעֲבָדִים נִסּוּ לָגֶשֶׁת אֶל פֶּתַח הַתַּנּוּר וְלֹא יָכְלוּ, כִּי רַב הָיָה הַחֹם. גָּעַר בָּהֶם וְהֵם קָרְבוּ אֶל הַכִּבְשָׁן וּבוֹ בָּרֶגַע נִשְׂרְפוּ כֻּלָּם.
כִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרָא בְּקוֹל אֶל עֵבֶר אַבְרָם: – צֵא, צֵא מִן הָאֵשׁ, לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ כָּל רָעָה.
יָצָא אַבְרָם מִן הַכִּבְשָׁן בָּרִיא וְשָׁלֵם וּפָנָיו זוֹהֲרִים כִּפְנֵי הַחַמָּה.
– אֵיךְ לֹא נִשְׂרַפְתָּ? – שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ.
וְאַבְרָם עוֹנֶה לוֹ:
– אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר בּוֹ בָּטַחְתִּי, הוּא הִצִּילַנִי.
– לֹא – קָרָא הַמֶּלֶךְ – כִּי בִּכְשָׁפֶיךָ עָשִׂיתָ זֹאת.
אוּלָם הַחֲכָמִים קָרְאוּ לְעֻמָּתוֹ:
– לֹא, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֵין בְּכֹחַ הַכְּשָׁפִים לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. מֵעַתָּה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, כִּי אֵין אֱלֹהִים מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵי אַבְרָם.
רָאָה נִמְרוֹד כִּי נִצְּחוֹ אַבְרָם וְעוֹד עָלוּל הוּא לְהוֹרִידוֹ מִכֵּס מַלְכוּתוֹ – נָתַן לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת וְשִׁלַּח אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית־ אָבִיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות