עָבַר חֹדֶשׁ שְׁבָט. מִטְרוֹת עֹז חָדְלוּ וְשֶׁמֶשׁ אֲדָר הִתְחִילָה שׁוֹלֶטֶת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
הָיוּ הַקַּרְנַיִם מְלַטְּפוֹת וּמְחַמְמוֹת אֶת הַצְּמָחִים וְאֵלֶּה הִתְחִילוּ מִתְחָרִים זֶה בָּזֶה: מִי יַצְלִיחַ לְגַדֵּל פְּרָחִים נָאִים יוֹתֵר, אֲשֶׁר יְקַשְּׁטוּ וִייַפּוּ אֶת הָאָרֶץ בְּצִבְעֵיהֶם הַנָּאִים.
הֵעִירוּ הַקַּרְנַיִם וְעוֹרְרוּ אַף אֶת הַצִּפֳּרִים – אֵלּוּ, אֲשֶׁר בַּיִת אֵין לָהֶן וַאֲשֶׁר כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הָיוּ רוֹעֲדוֹת מִקֹּר וּרְטֻבּוֹת מִמָּיִם.
שִׁיר וְרֶנֶן מִלְאוּ אֶת חֲלַל הָאֲוִיר. הִגְדִּיל מִכֻּלָם בְשִּׁירָתוֹ הָעֲרֵבָה הָעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ.
עֶפְרוֹנִי זֶה בַּשָּׂדוֹת יְהַלֵּךְ! מָאַס בַּעֲצֵי הַיַּעַר, בָּחַל בְּחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם. אֶת הַמֶּרְחָב הוּא אוֹהֵב וּבֵין גִּבְעֹלֵי הַפְּרָחִים וְהַתְּבוּאָה בָּחַר לוֹ מָקוֹם.
מְהַלְּכִים הַיְלָדִים בַּשָּׂדֶה, מְאַסְּפִים פְּרָחִים וְהֵם שְׁקוּעִים כָּל כָּךְ בִּמְלַאכְתָּם זוֹ, עַד כִּי יִשְׁכְּחוּ תֵבֵל וּמְלֹאָהּ! וּלְפֶתַע – פְּרָח! מַמָּשׁ סָמוּךְ לְרַגְלֵיהֶם נִתֵּר לוֹ עוֹף מוּזָר בִּמְעוּף כָּבֵד.
אַךְ הֲרִימוֹתָ עֵינֶיךָ וּכְבָר הִרְחִיק בִּתְכֵלֶת הָאֲוִיר.
מְבַקֵּשׁ אַתָּה לַעֲקֹב אַחַר מְעוֹפוֹ, אֲבָל לַשָּׁוְא, יָרַד הָעֶפְרוֹנִי בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה וַיֵחָבֵא בֵּין הַקּוֹצִים הַמַּצְהִיבִים, וְאַתָּה לֵךְ וּבַקֵּשׁ צִפּוֹר זוֹ, אֲשֶׁר צֶבַע נוֹצוֹתֶיהָ הָאָפֹר, שָׁחוֹר וְכָתֹם־בָּהִיר מִתְמַזְּגִים כָּל כָּךְ יָפֶה עִם גּוֹן הַקַּרְקַע וְהַצְמָחִים הַגְּדֵלִים עָלֶיהָ.
לֹא פַּעַם תִּתְקֹף בֶּהָלָה אֶת הַיְלָדִים לְשֵׁמַע פְּרִיחָה נֶחְפֶּזֶת זוֹ שֶׁל הַצִּפֳּרִים הָאֵלֶּה.
“עֶפְרוֹנִי מְצֻיָּץ” קוֹרְאִים לָהּ לְצִפּוֹר זוֹ, כִּי עַל כֵּן צִיצָה־כּוֹבַע לָהּ בְּרֹאשָׁהּ, כּוֹבַע מְהֻדָּר, הַמְּשַׁוֶּה לָהּ לִוְיַת חֵן מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר תָּנוּחַ הָרוּחַ עַל הָעֶפְרוֹנִי – זֶה יִהְיֶה בִּימֵי הָאָבִיב וּפָצַח זֶמֶר עַז וּמָלֵא הַשָּׂדֶה כֻּלּוֹ הֵד זִמְרָתוֹ הָעֲנֻגָּה. לֹא פַּעַם יַעַמְדוּ בְּנֵי־אָדָם עוֹבְרֵי־אֹרַח תְּמֵהִים וְנֶהֱנִים לְשֵׁמַע זִמְרָה זוֹ, יִשְּׂאוּ עֵינֵיהֶם וִיבַקְּשׁוּ אֶת הַמְשׁוֹרֵר הַנֶּעְלָם. אַיֵּהוּ? בֵּין הָעֵצִים? לֹא וָלֹא! שָׁם אֵינֶנּוּ! בֵּין הַשִּׂיחִים? אַף שָׁם לֹא תִּמְצָאֶנּוּ. שָׂא עֵינֶיךָ, בֶּן־אָדָם! הַבֵּט לְמַעְלָה, לְמָעְלָה! הִנֵּה מִתְעוֹפֵף לוֹ יְצוּר וְהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו בְּלִי הֶרֶף. רֶגַע יֶאֱסֹף כְּנָפָיו וּפָצַח מִגָּבְהֵי מְרוֹמִים רֶנֶן עַלִּיז. דּוֹמֶה: שָׁקַע הַמְשׁוֹרֵר בְּשִׁירָתוֹ וְאֵין הוּא שָׂם לֵב לַסַּכָּנָה הָאוֹרֶבֶת לוֹ. עוֹד מְעַט וְהוּא יִצְנַח כְּאֶבֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַנֻּקְשָׁה וְקֵץ יִהְיֶה לַזֶּמֶר! – לֹא וָלֹא!
נָפְלָה, אָמְנָם, הַצִּפּוֹר מִגָּבְהֵי מְרוֹמִים, אַךְ בְּהִתְקָרְבָהּ. אֶל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה שׁוּב פָּרְשָׂה כְּנָפֶיהָ וְעָלְתָה שֵׁנִית מַעְלָה מָעְלָה. כָּךְ תַעֲלֶה וְתֵרֵד הַצִּפּוֹר חֲלִיפוֹת בִּמְעוּף גַּלִּי.
בִּימֵי הָאָבִיב תָּקְפָה אֶת הַצִּפֳּרִים תַּאֲוַת הַבִּנְיָן וְהַקִּנּוּן. מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב מָלֵא הָאֲוִיר שִׁירַת צִפֳּרִים וּמַשַּׁק כַּנְפֵיהֶן מִלֵא אֶת הָעוֹלָם שָׁאוֹן וָרָעַשׁ.
מִבְּעוֹד בֹּקֶר יָכְלוּ הַיְּלָדִים לִרְאוֹת, כֵּיצַד גּוֹרְרוֹת עִמָּהֶן הַצִּפֳּרִים גִּבְעֹלֵי קַשׁ, אֲנִיצֵי צֶמֶר, קִרְעֵי בְּגָדִים, שְׁבָטִים רַכִּים, וְאֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל הָיוּ מַשְׁקִיעוֹת בְּבִנְיַן הַקֵּן.
אוֹתָם הַיָּמִים הָיוּ הַיְלָדִים טְרוּדִים מְאֹד אִישׁ אִישׁ בְּהִסְתַּכְּלוּת בְּקִנִּים.
הָיוּ יְלָדִים, אֲשֶׁר יָדְעוּ הֵיכָן בּוֹנֶה הִסִּבְכִי קִנּוֹ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָרְבוּ לָעוֹרְבִים, כִּי רָצוּ לִרְאוֹת, אֵיךְ הֵם בּוֹנִים קִנֵּיהֶם.
אַף הַמּוֹרֶה בְּבֵית־הַסֵּפֶר הָיָה מְזָרֵז אֶת הַיְּלָדִים וּמְעוֹדְדָם כִּי יַרְבּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּחַיֵּי הַצִּפֳּרִים וּקִנֵיהֶן בְּעוֹנָה זוֹ וְכִי יְסַפְּרוּ אֶת אֲשֶׁר רָאוּ גַּם בַּכִּתָּה. וְהַזְהֵר הִזְהִיר הַמּוֹרֶה אֶת תַּלְמִידָיו, כִּי חָלִילָה לָהֶם לַהֲרֹס אֶת הַקִּנִים וְלַהֲרֹג אֶת הַגּוֹזְלִים, כִּי חֵטְא וּפֶשַׁע הוּא לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת.
עַל כֵּן הֶחְלִיטוּ הַיְלָדִים: יִשְמֹר אִישׁ עַל סוֹדוֹ וּלְאַחֵר לֹא יְגַלֵּהוּ. יוֹרָם רָאָה קֵן שֶׁל יַרְגָּזִים וְיִשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ וְלֹא גִלָּהוּ לָאִישׁ. הוּא הָיָה הוֹלֵךְ יוֹם יוֹם אֶל הַקֵּן, מִתְעַנְיֵן לָדַעַת אֶת מַצַּב הַגּוֹזְלִים וְגִדּוּלָם, רָשַׁם אֶת הַכֹּל בַּמַחְבֶּרֶת וְאַחַר סִפֵּר עַל כָּךְ לַכִּתָּה, אַךְ אִישׁ מִלְּבַדּוֹ לֹא יָדַע אֶת מְקוֹם הַקֵּן. כָּזֹאת עָשָׂה גַם אֵלִיָּהוּ, כָּמוֹהוּ בָּדְקָה יְהוֹשַׁבְעַת וְיָדְעָה מָקוֹם קִנוֹ שֶׁל הַבֻּלְבּוּל, וְאַף לְעַלִּיזָה הָיָה יָדוּעַ מְקוֹם קִנֵּיהֶם שֶׁל הַדְּרְוֹרִים וְהַסִּבְכִים.
כָּכָה הָיָה כָּל יֶלֶד וְיֶלֶד לְ"מֶלֶךְ" הַשּׁוֹלֵט עַל כַּמָּה וְכַמָּה קִנִּים. הָיוּ הַיְלָדִים מְהַלְּכִים סְחוֹר סְחוֹר, שׁוֹמְרִים סוֹד וְאֵינָם מְגַלִּים אֶת אוֹצְרוֹתֵיהֶם לְזָרִים.
שִׂחֲקָה הַשָּׁעָה לִמְנַשֶּׁה הַקָּטָן. זֶה יָצָא יוֹם אֶחָד עִם אָבִיו לַשָּׂדֶה. יָשַׁב מְנַשֶּׁה עַל הָעֲגָלָה וְעֵינָיו נְשׂוּאוֹת לִתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם וְהוּא עוֹקֵב אַחַר מְעוּף כָּל צִפּוֹר כָּנָף, הַקּוֹשֶׁטֶת וְחוֹלֶפֶת בָּאֲוִיר הָרַעֲנָן שֶׁל שְׁמֵי הָאָבִיב הַצַּחִים.
פֶּתַע וְהָעֲגָלָה נֶעֱצָרָה. הַסּוּסִים נִתְּרוּ מִמְּקוֹמָם כִּנְשׁוּכֵי נָחָשׁ וְיַהַדְפוּ אֶת הָעֲגָלָה אֲחוֹרַנִּית.
– מָה הַפַּחַד הַזֶּה? – הִרְעִים הָעֶגְלוֹן עַל סוּסָיו. הוּא קָפַץ מִן הָעֲגָלָה וְאַחַר רֶגַע הִפְלִיט קוֹל תַּרְעֹמֶת וְרֹגֶז עַל הַסּוּסִים, אֲשֶׁר נִבְהֲלוּ בְּשֶׁל דָּבָר פָּעוּט כָּזֶה.
– רוֹאֶה אַתָּה – פָּנָה הָאִכָּר אֶל מְנַשֶּׁה בְּנוֹ, – מִפְּנֵי צִפֳּרִים נִבְהֲלוּ הַסּוּסִים. אָכֵן! הַלָּלוּ, הָעֶפְרוֹנִים, עֲלוּלִים לְהַפְחִיד אֲפִילוּ אֶת אֵלֶּה, הוֹלְכֵי עַל אַרְבַּע.
שָׁמַע מְנַשֶּׁה אֶת דְּבַר הָעֶפְרוֹנִים וּמִיָּד הֶחֱלִיק מִן הָעֲגָלָה וְאָץ־רָץ אֶל אָבִיו, כִּי הֵבִין, שֶׁבְּוַּדַּאי נִבְהֲלוּ הַסּוּסִים מִפְּנֵי הָעֶפְרוֹנִים, שֶׁהָחְרְדוּ מִן הַקֵּן עַל יְדֵי הוֹלְכֵי עַל אַרְבַּע הַמּוֹשְׁכִים בָּעֲגָלָה.
וּמַרְאֶה רַב רשֶׁם נִגְלָה לִפְנֵי מְנַשֶּׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָעֲגָלָה. בְּאַחַת הַגּוּמוֹת הַחֲבוּיוֹת בֵּין הַשִּׂיחִים נִזְדַּקְּרוּ אַרְבַּע בֵּיצִים קְטַנּוֹת, שֶׁצִּבְעָן הָיָה לָבָן־צְהַבְהַב וַעֲלֵיהֶן הֲמוֹן נְקֻדּוֹת חוּמוֹת אֲפֹרוֹת. הַבֵּיצִים דָּמוּ כִּמְעַט בַּכֹּל לְצֶבַע הָאֲדָמָה וְהַשִּׂיחִים אֲשֶׁר עָלֶיהָ, וּבְקֹשִׁי יָכְלוּ לְהַבְחִין בָּהֶן. נֵס הוּא, שֶׁהַסּוּסִים בַּעָבְרָם בַּשָּׂדֶה הִבְרִיחוּ אֶת הַהוֹרִים, וְכָכָה נִגְלָה סוֹדוֹ שֶׁל הַקֵּן.
גְּדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה לְמַרְאֵה תַגְלִית זוֹ. עַתָּה, חָשַׁב, יוּכַל גַּם הוּא לְהִתְגָּאוֹת עַל פְּנֵי כָּל יֶתֶר הַיְלָדִים, כִּי גם לוֹ “מַמְלָכָה” מִשֶּׁלּוֹ, קֵן שֶׁל עֶפְרוֹנִי, וְקִנוֹ שֶׁל זֶה עֶרֶךְ גָּדוֹל לוֹ, כִּי קָשֶׁה לְגַלּוֹתוֹ.
הִפְצִיר מְנַשֶּׁה בְּאָבִיו כִּי יִתֵּן־לוֹ לָרֶדֶת מִן הָעֲגָלָה הוֹאִיל וּרְצוֹנוֹ לֶאֱרֹב לָעֶפְרוֹנִים וְלִרְאוֹת, כֵּיצַד הֵם בָּאִים לִפְקֹד אֶת הַקֵּן, אַךְ אַבָּא בְּשֶׁלּוֹ: לֹא וָלֹא! אָסוּר לְךָ לְהִשָּׁאֵר יְחִידִי בַּשָּׂדֶה! אִמָּא תִּדְאַג לְךָ, וּמִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה לְךָ.
בְּאֵין בְּרֵרָה נֶאֱלַץ מְנַשֶּׁה לָשׁוּב וְלַעֲלוֹת אֶל הָעֲגָלָה, אַךְ בְּטֶרֶם יַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם הֵקִים צִיּוּן מְיֻחָד לְמַעַן יוּכַל לִמְצֹא אֶת הַקֵּן בַּפַּעַם הַבָּאָה בְּבוֹאוֹ הֵנָּה. הוּא אָסַף כַּמָּה רְגָבִים גְּדוֹלִים וְהִנִּיחָם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וּלְמַעְלָה הִצִּיב אֶבֶן־סִיד לְבָנָה וְנִכֶּרֶת לְמֵרָחוֹק.
הוּא מָדַד אֶת מֶרְחַק הַמָּקוֹם מִן הַדֶּרֶךְ וְאַחַר עָלָה עַל הָעֲגָלָה – וַיִסָּעוּ.
וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם, אַחַר אֲשֶׁר כִּלָּה מְנַשֶּׁה לֶאֱכֹל אֶת אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם וְהֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו, הִתְחַמֵּק וַיֵּלֶךְ יְחִידִי אֶל הַשָּׂדֶה מְקוֹם שָׁם קִוָּה לִמְצֹא אֶת הָעֶפְרוֹנִים־אֲהוּבָיו.
לְאַחַר חִפּוּשִׂים קְצָרִים גִּלָה מְנַשֶּׁה אֶת הַקֵּן. הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר הִצִּיב הָיְתָה לוֹ לְסִמָּן בּוֹלֵט וְנֶאֱמָן. אַט־אַט קָרַב אֶל הַקֵּן וְהֵזִין עֵינָיו בַּבֵּיצִים הַחֲמוּדוֹת. “וְהֵיכָן הַהוֹרִים?” הִרְהֵר. וּמִיָּד הֶחְלִיט: “וַדַּאי יָשׁוּבוּ עוֹד מְעַט”, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לְהִסְתַּתֵּר בֵּין הַשִּׂיחִים וּלְחַכּוֹת לְבֹאָם.
וְהֵם לֹא אֵחֲרוּ לָבֹא. מַשַּׁק כְּנָפַיִם, קוֹל צִיּוּץ רַב וְהַזּוּג הִגִּיעַ. הַנְּקֵבָה יָרְדָה לְיַד הַדֶּרֶךְ וְאַחַר הִתְחִילָה מִתְקָרֶבֶת לְאַט־לְאַט וּבִזְהִירוּת אֶל הַקֵּן. דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה לְהִוָּכֵחַ, אִם אֵין אוֹיֵב הַמְבַקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת מִסְתְּרֵי הַקֵּן. לְאַחַר סִיּוּרִים אֲרֻכִּים הִגִּיעָה אֶל הַקֵּן וַתֵּשֶׁב עַל הַבֵּיצִים לְחַמְּמָן.
וְהָעֶפְרוֹנִי הִתְיַצֵּב לוֹ מִן הַצַּד וְצָפָה לְמֶרְחַקִּים. רֶגַע וְהִנֵּה הִתְרוֹמֵם, חָג וְנָע בַּשָּׁמַיִם, נוֹעֵץ עֵינָיו בְּבַת־זוּגוֹ וּמִלְּמַעְלָה הוּא מַרְעִיף עָלֶיהָ שִׁירָתוֹ הַצְּלוּלָה.
אַף הָעֶפְרוֹנִית עָנְתָה לְעֻמָּתוֹ בְּשִּׁיר, עַד אֲשֶׁר תְּקָפָהּ הַשִּׁעֲמוּם וְאַף הִיא עָזְבָה אֶת הַקֵּן עַל בֵּיצָיו וְדָלְקָה אַחַר בֶּן זוּגָהּ. כָּכָה עָפָה אַחֲרָיו רִגְעֵי מִסְפָּר, כְּשֶׁהִיא מִתְחָרָה בּוֹ בְּשִׁירָה. אַחַר יָרְדָה אַרְצָה וְשָׂבָה לִדְגֹּר עַל בֵּיצֶיה.
כְּמֻקְסָם יָשַׁב מְנַשֶּׁה בַּסֵתֶר חֶבְיוֹנוֹ וְנֶהֱנֶה לַמַּרְאֶה הַזֶּה.
לְפֶתַע נָדַם קוֹלוֹ שֶׁל הָעֶפְרוֹנִי־הָאָב. כַּנִּרְאֶה, אוֹיֵב נִרְאָה בַּמֶרְחַקִּים. חֲרִיקַת אוֹפַנִּים קָרְבָה אֶל הַמָּקוֹם. מֵרֹב זְהִירוּת נִשְׁתַּתֵּק הָעֶפְרוֹנִי וּמִהֵר לְהוֹדִיעַ עַל הַסַּכָּנָה הַקְרֵבָה גַּם לְבַת־זוּגוֹ. הָעֲגָלָה קָרְבָה וּמִמֶּנָּה קָפַץ וְיָצָא הָעֶגְלוֹן. זֶה הִבְחִין בּו בִּמְנַשֶּׁה, וְעַל כֵּן עָצַר בְּעַד הַסּוּסִים.
– מָה־לְךָ, רוֹבֵץ פֹּה בְּתוֹךְ הַתְּבוּאָה? – קָרָא זֶה בְּקֹצֶר רוּחַ לִמְנַשֶּׁה. – הֲיָדַעְתָּ, שֶׁמְּחַפְּשִׂים אוֹתְךָ בְּכָל הַפִּנּוֹת בַּמּוֹשָׁבָה?
– אֲנִי! אֲנִי, – גִּמְגֵּם מְנַשֶּׁה הַנִּרְעָשׁ – מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּקִנוֹ שֶׁל הָעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ. נֶהֱנֵיתִי לִרְאוֹת אֶת הַבֵּיצִים הַנָּאוֹת וְשָׂמַחְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת זִמְרָתָם שֶׁל הָעֶפְרוֹנִים.
– וְלָכֵן נֶעְלַמְתָּ וְלֹא הוֹדַעְתָּ לְהוֹרֶיךָ הַמְבַקְּשִׁים אוֹתְךָ? הֵן כְּבָר בָּא הָעֶרֶב. עוֹד מְעַט יֵאָסְפוּ הַצֹּאן וְהַחֲשֵׁכָה תִּשְׁתַּלֵּט עַל פְּנֵי תֵבֵל.
בְּלִי רָצוֹן עָלָה מְנַשֶּׁה עַל הָעֲגָלָה. וּבְבֹאָם אֶל רְחוֹבָהּ הָרָאשִׁי שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה עָצַר הָעֶגְלוֹן וְהִגִּישׁ אֶת הַיֶּלֶד לִידֵי הוֹרָיו הַחֲרֵדִים.
לַיְלָדִים וְלַמְבֻגָּרִים אֲשֶׁר הִקִּיפוּהוּ סִפֵר הָאִכָּר, כֵּיצַד מָצָא אֶת מְנַשֶּׁה וְהוּא חָבוּי בֵּין הַשִּׂיחִים כְּשֶׁהוּא שָׁפוּף וְכָפוּף וְאֵינוֹ מוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.
– חֵי נַפְשִׁי! – חִיֵךְ הָאִכָּר – חָשַׁבְתִּי, שֶׁאָסוֹן קָרָה לַיֶּלֶד, וְלֹא פִּלַּלְתִּי, שֶׁבִּגְלַל הִסְתַּכְּלוּת בְּקַן עֶפְרוֹנִי יוּכַל לְשְׁתֹּק שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת. וּמֵאָז נִטְפַּל לִמְנַשֶּׁה שֵׁם־הַלְוַאי: “הָעֶפְרוֹנִי הַמְצֻיָּץ”.
אַךְ מְנַשֶּׁה לֹא שָׁת לִבּוֹ לְכִנּוּי זֶה. גְּדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ, כִּי עָלָה בְּיָדוֹ לְהַכִּיר אֶת אֵלֶּה הַזַּמָּרִים הַמְּסוּרִים וְהַחֲמוּדִים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות