א אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה” (שמות טו, א) – שִׁירָה לְמִי שֶׁמִּתְגָּאֶה עַל הַגֵּאִים, שֶׁאָמַר מָר: מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת – אֲרִי, מֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת – שׁוֹר, מֶלֶךְ שֶׁבָּעוֹפוֹת – נֶשֶׁר, וְאָדָם מִתְגָּאֶה עֲלֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה עַל כֻּלָּם וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (חגיגה יג ע"ב).
מִתְגָּאֶה עַל הַגֵּאִים – מתנשא ומרומם מעל לכל המרוממים.
אֲרִי וגו’ – ומונה את ארבעת פניהן של החיות שעליהן ניצבת מרכבתו של הקב"ה (יחזקאל א, י).
*
ב הַכֹּל מִתְגָּאִים זֶה עַל זֶה: חֹשֶךְ מִתְגָּאֶה עַל הַתְּהוֹם, שֶׁהוּא לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְהָרוּחַ מִתְגָּאֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהֶם, וְהָאֵשׁ מִתְגָּאָה עַל הָרוּחַ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְהַשָּׁמַיִם מִתְגָּאִים עַל הָאֵשׁ שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִמֶּנּה – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה עַל הַכֹּל (שמו"ר כג, יג).
מִתְגָּאִים – מתרוממים, מתנשאים (וראו בקטע הקודם).
*
ג "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, רְאוּ כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בָּרָאתִי זוּגוֹת: שָׁמַיִם וָאָרֶץ – זוּגוֹת, חַמָּה וּלְבָנָה – זוּגוֹת, אָדָם וְחַוָּה – זוּגוֹת, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – זוּגוֹת; אֲבָל כְּבוֹדִי יָחִיד וּמְיֻחָד בָּעוֹלָם (דב"ר ב, לא; ילק"ש לדברים, תתלג).
*
ד אָמַר רַ' חֲנִינָא: חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “אֱמֶת”.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֱמֶת – אָלֶ"ף בְּרֹאשׁ הָאוֹתִיּוֹת, מֵ"ם בְּאֶמְצַע, תָּ"ו בְּסוֹפָן, לוֹמַר: “אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים” (ישעיה מד, ו). “אֲנִי רִאשׁוֹן” – שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מַלְכוּתִי מֵאַחֵר, “וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים” – שֶׁאֵין לִי שֻׁתָּף, “וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא” (שם מא, ד) – שֶׁאֵינִי עָתִיד לְמָסְרָהּ לְאַחֵר (שבת נה ע"א; ירושלמי סנהדרין א, א; שהש"ר א, ט).
מֵאַחֵר – שקדם לי.
*
ה "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם" (דברים לג, כז) – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאִם הָעוֹלָם מְעוֹנוֹ, עַד שֶׁבָּא משֶׁה וּפֵרֵשׁ: “אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ” (תהלים צ, א).
אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָפֵל לְעוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ טָפֵל לוֹ, עַד שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּפֵרֵשׁ: “הֵנָּה מָקוֹם אִתִּי” (שמות לג, כא) – מְקוֹמִי טָפֵל לִי, וְאֵין אֲנִי טָפֵל לִמְקוֹמִי.
אָמַר רַ' אַבָּא בַּר יוּדָן: לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילַךְ וְאֵילַךְ – הַסּוּס טָפֵל לָרוֹכֵב, וְאֵין הָרוֹכֵב טָפֵל לַסּוּס.
אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' אַמִּי: מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “מָקוֹם”? שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ (בר"ר סח, ט; שמו"ר מה, ו; מד"ת צ, א).
“מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם” וגו’ – הפסוק מזכיר הן מעון (=מקום מגורים) והן את הקב"ה, ומאפשר את שאלת היחס שביניהם.
הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – והעולם הוא חלק ממנו.
וְאִם הָעוֹלָם מְעוֹנוֹ – או שמא הקב"ה מצוי בעולם כחלק ממנו.
טָפֵל לְעוֹלָמוֹ – משני ביחס לעולמו וחלק מעולם זה.
לְגִבּוֹר – משל לגיבור.
מְשֻׁפָּעִים וגו’ – תלויים משני צדי הסוס.
הַסּוּס טָפֵל – והנמשל: העולם שעליו מושל הקב"ה הוא משני לו.
הוּא מְקוֹמוֹ וגו’ – העולם הוא חלק מן הקב"ה ואין הקב"ה חלק מן העולם.
*
ו אֵין מָקוֹם בָּאָרֶץ פָּנוּי מִן הַשְּׁכִינָה (במ"ר יב, ד).
*
ז אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ… וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים” (נחמיה ט, ו)? – שְׁלוּחֶיךָ לֹא כִּשְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם: שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים לְשָׁם מַחֲזִירִים שְׁלִיחוּתָם, אֲבָל שְׁלוּחֶיךָ לְמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים שָׁם מַחֲזִירִים שְׁלִיחוּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ” (איוב לח, לה). “יָבֹאוּ וְיֹאמְרוּ” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “יֵלְכוּ וְיֹאמְרוּ” – מְלַמֵּד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם (בבא בתרא כה ע"א).
שְׁלוּחֶיךָ – הם צבא השמים.
מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים וגו’ – על השליחים לחזור אל המקום ששולחם מצוי בו כדי להודיעו על מילוי שליחותם.
לְמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים שָׁם מַחֲזִירִים שְׁלִיחוּתָם – הודעה על מילוי השליחות הם מוסרים במקום שנשלחו אליו.
“יֵלְכוּ וְיֹאמְרוּ” – ילכו למקום שנשלחו אליו ושם גם יודיעו על מילוי שליחותם.
*
ח "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' " (תהלים קג, א) – מָה הַנֶּפֶשׁ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֵי זֶה מְקוֹמָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין שׁוּם בִּרְיָה יוֹדַעַת אֵי זֶה מְקוֹמוֹ: שֶׁאֲפִלּוּ חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁטְּעוּנוֹת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, אֵינָן יוֹדְעוֹת אֵי זֶה מְקוֹמוֹ וּבְאֵיזֶה מָקוֹם הוּא נָתוּן, לְפִיכָךְ הֵן אוֹמְרוֹת: בְּכָל מָקוֹם שֶׁכְּבוֹדוֹ שָׁם – “בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ!” (יחזקאל ג, יב) (מד"ת קג, ה; פדר"א, ד).
טְעוּנוֹת כִּסֵּא הַכָּבוֹד – נושאות את הכיסא שעליו הקב"ה יושב.
“מִמְּקוֹמוֹ” – בכל מקום שהוא.
*
ט מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁאַל לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: בְּאֵיזֶה מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתוּן? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ: זוֹהִי חָכְמַתְכֶם, שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וְאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיזֶה מְקוֹמוֹ? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הֲרֵי שָׁאַלְתָּ דָבָר שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנִּי שְׁלוֹשָׁה אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, הֲרֵינִי שׁוֹאֵל לְךָ דָּבָר שֶׁהוּא נָתוּן אֶצְלְךָ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וֶאֱמֹר לִי אֵיזֶה מְקוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: הַנֶּפֶשׁ הִיא נְתוּנָה אֶצְלְךָ, אֱמֹר לִי, הֵיכָן נְתוּנָה? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, וּמַה דָּבָר שֶׁהוּא נָתוּן אֶצְלְךָ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא נָתוּן, וְאַתָּה שְׁאַלְתַּנִי עַל דָּבָר שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנִּי שְׁלוֹשָׁה אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה! אָמַר לוֹ: יָפֶה אָנוּ עוֹשִׂים, שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ בְּכָל שָׁעָה. אָמַר לוֹ: מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם אַתֶּם רוֹאִים וְהֵם אֵינָם רוֹאִים אֶתְכֶם, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מַעֲשֵׂה יָדָיו, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו אֵינָם רוֹאִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי” (שמות לג, כ) (מד"ת קג, ה; ילק"ש לתהלים, תתנז).
אֶחָד – עובד אלילים.
שְׁלוֹשָׁה אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה – על יסוד המסורת כי הקב"ה שוכן מעבר לשבעה רקיעים ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה.
נָתוּן אֶצְלְךָ – מצוי.
תִּפַּח רוּחוֹ וגו’ – לשון קללה: הלוואי שתצא נשמתך.
“וָחָי” – תיבה זו נדרשת כמדברת על כל בעלי החיים, בצד האדם.
*
י אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בִּסְפִינָה אַחַת שֶׁל גּוֹי שֶׁהָיְתָה פּוֹרֶשֶׁת בַּיָּם הַגָּדוֹל, וְהָיָה בָּהּ תִּינוֹק אֶחָד יְהוּדִי. עָמַד עֲלֵיהֶם סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם, וְעָמַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם וְהִתְחִיל נוֹטֵל יִרְאָתוֹ בְּיָדוֹ וְקוֹרֵא, וְלֹא הוֹעִיל כְּלוּם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁלֹּא הוֹעִילוּ כְּלוּם, אָמְרוּ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי: בְּנִי, קוּם קְרָא אֶל אֱלוֹהֶיךָ, שֶׁשָּׁמַעְנוּ שֶׁהוּא עוֹנֶה אֶתְכֶם כְּשֶׁאַתֶּם צוֹעֲקִים אֵלָיו – וְהוּא גִּבּוֹר. מִיָּד עָמַד הַתִּינוֹק בְּכָל לִבּוֹ וְצָעַק, וְקִבֵּל מִמֶּנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתוֹ, וְשָׁתַק הַיָּם. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ לַיַּבָּשָׁה יָרְדוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִקְנוֹת צְרָכָיו. אָמְרוּ לוֹ לְאוֹתוֹ הַתִּינוֹק: אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת לְךָ כְּלוּם? אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִן אַכְסְנַאי הֶעָלוּב הַלָּז? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה אַכְסְנַאי עָלוּב? הֵם אַכְסְנָאִים עֲלוּבִים, שֶׁאֵלּוּ כָּאן וְגִלּוּלֵיהֶם בְּבָבֶל, וְאֵלּוּ כָּאן וְגִלּוּלֵיהֶם בְּרוֹמִי, וְאֵלּוּ כָּאן וְגִלּוּלֵיהֶם עִמָּם, וְאֵינָם מוֹעִילִים לָהֶם כְּלוּם; אֲבָל אַתָּה כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ אֱלוֹהֶיךָ עִמְּךָ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו” (דברים ד, ז) (ירושלמי ברכות ט, א).
פּוֹרֶשֶׁת – מפליגה.
תִּינוֹק – ילד צעיר.
יִרְאָתוֹ – אלילו.
אַכְסְנַאי – אורח, נודד חסר כול.
הֵם – שאר הנוסעים בספינה.
גִּלּוּלֵיהֶם – אליליהם (לשון גנאי).
*
יא אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲמַרְתֶּם: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה שָׁם – כַּמָּה שְׁכֵינוֹת יֵשׁ? קָרָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְשַׁמָּשׁוֹ וְהִכָּהוּ עַל צַוָּארוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה?
– עַל הַחַמָּה שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר.
אָמַר לוֹ: הַחַמָּה נָחָה עַל כָּל הָעוֹלָם.
– וּמָה הַחַמָּה, שֶׁהִיא אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי רְבָבוֹת שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָחָה עַל כָּל הָעוֹלָם, שְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (סנהדרין לט ע"א).
עֲשָׂרָה – מניין של בני ישראל.
שַׁמָּשׁוֹ – של הקיסר.
עַל הַחַמָּה וגו’ – שלא הצליח העבד למנוע את פלישתה של השמש לארמון הקיסר.
רְבָבוֹת – עשרות אלפים.
*
יב מַטְרוֹנָה אָמְרָה לְרַ' יוֹסֵי: אֱלוֹהַי גָּדוֹל מֵאֱלוֹהֶיךָ. אָמַר לָהּ: לָמָּה? אָמְרָה לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלוֹהֵיכֶם לְמשֶׁה בַּסְּנֶה הִסְתִּיר משֶׁה פָּנָיו, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה אֶת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא אֱלוֹהַי – מִיָּד “וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו” (שמות ד, ג). אָמַר לָהּ: תִּפַּח רוּחָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אֱלוֹהֵינוּ בַסְּנֶה לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם לִבְרֹחַ. אָנָה הָיָה בּוֹרֵחַ? לַשָּׁמַיִם אוֹ לַיָּם אוֹ לַיַּבָּשָׁה? מָה נֶאֱמַר בֵּאלוֹהֵינוּ? "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה' " (ירמיה כג, כד); אֲבָל הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא אֱלוֹהַיִךְ, כֵּיוָן שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ פְּסִיעוֹת יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ (שמו"ר ג, יב).
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית (שהיתה עובדת לאל בדמות נחש).
תִּפַּח רוּחָהּ – לשון קללה: הלוואי שתצא נשמתך.
*
יג אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר אִיסִי: פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלוֹהוּתוֹ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ (בר"ר ד, ד).
מַחֲזִיקִים – יכולים להכיל.
שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ – וביסוד הדברים דרשה על האמור “ויען ה' את איוב מן הסערה” (איוב לח, א).
*
יד מִין אֶחָד שָׁאַל אֶת רַ' מֵאִיר, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ “הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא” (ירמיה כג, כד), הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן?! אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת. הֵבִיא לוֹ. אָמַר לוֹ: רְאֵה בָּבוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֵן. רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת. הֵבִיא לוֹ. אָמַר לוֹ: רְאֵה בָּבוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן. רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה. אָמַר לוֹ: וּמָה אִם אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶׁתִּרְצֶה – מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֱוֵי: כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה – “הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא”, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה – הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן (בר"ר ד, ד).
מִין – כופר.
אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ – הקב"ה.
מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת – המגדילות את המתבונן בהן.
בָּבוּאָה – השתקפות הדמות.
הֱוֵי – לפיכך.
*
טו הָיָה אִישׁ הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר: כְּשֶׁהָיְתָה אַהֲבָתֵנוּ עַזָּה – עַל רֹחַב הַסַּיִף שָׁכַבְנוּ, עַכְשָׁו שֶׁאֵין אַהֲבָתֵנוּ עַזָּה – מִטָּה שֶׁל שִׁשִּׁים אַמּוֹת לֹא דַּיָּה לָנוּ. אָמַר רַב הוּנָא: מִן הַמִּקְרָאוֹת לָמַדְנוּ; בִּתְחִלָּה נֶאֱמַר: “וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת” (שמות כה, כב), וְשָׁנִינוּ: אָרוֹן תִּשְׁעָה וְכַפֹּרֶת טֶפַח – הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה; אַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: “וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה' שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ” (מלכים א ו, ב); וּלְבַסּוֹף נֶאֱמַר: “כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי” (ישעיה סו, א) (סנהדרין ז ע"א).
וְאוֹמֵר – ומצטט פתגם עממי העוסק ביחסיו עם אשתו. עַל רֹחַב הַסַּיִף וגו’ – מיטה צרה ביותר, כרוחב להב החרב, הספיקה לנו.
שִׁשִּׁים אַמּוֹת – כשלושים מטר.
אָמַר רַב הוּנָא – והביא ראיה לכך מיחסי ישראל והקב"ה שהלכו ונעשו מרוחקים יותר ויותר בשל חטאי העם (הארון במשכן, מקדש שלמה, הבית השני).
אָרוֹן תִּשְׁעָה – טפחים.
“אֵי זֶה בַיִת” – שיוכל להכיל את הקב"ה.
*
טז מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא בַּפָּלָטִין שֶׁלּוֹ אֵינוֹ בִּמְדִינָה, וּכְשֶׁהוּא בִּמְדִינָה אֵינוֹ בַּפָּלָטִין, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא יֶשְׁנוֹ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ” (חבקוק ב, כ) (מר"א יא, מד).
מִדַּת – דרכו של.
פָּלָטִין, מְדִינָה – ארמון, עיר.
הֵיכַל קָדְשׁוֹ – בשמים.
*
יז שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵעוֹלָם לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה, וְלֹא עָלוּ מֹשֶה וְאֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם” (תהלים קטו, טז) (סוכה ה ע"א).
*
יח אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי נִשְׁתַּיֵּר בַּמְּעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית – לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד מִפְּנֵי הָאוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי” (שמות לג, כ) (מגילה יט ע"ב).
נִשְׁתַּיֵּר וגו’ – במערה שנגלה בה הקב"ה למשה (שמות לג, כב) ולאליהו (מלכים א יט, ח–ט) נשאר חלק זעיר (כגודל נקב מחט זעירה) שלא נתמלא באור השכינה.
*
יט אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: רְצוֹנִי לִרְאוֹת אֶת אֱלוֹהֵיכֶם. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹתוֹ. הָלַךְ וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד הַחַמָּה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, אָמַר לוֹ: הִסְתַּכֵּל בָּהּ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. אָמַר לוֹ: הַחַמָּה, שֶׁהִיא אֶחָד מִן הַשַּׁמָּשִׁים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אוֹמֵר: אֵינִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ – שְׁכִינָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן (חולין נט ע"ב–ס ע"א).
אִי – אין.
כְּנֶגֶד – מול.
*
כ אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: רוֹצֶה אֲנִי לְהַתְקִין סְעוּדָה לֵאֱלוֹהֵיכֶם. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל. – מִפְּנֵי מָה? – מְרֻבִּים חֵילוֹתָיו. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. אָמַר לוֹ: צֵא וְהַתְקֵן עַל שְׂפַת הַיָּם, שֶׁהוּא מָקוֹם מְרֻוָּח. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת הַחַמָּה – בָּא הָרוּחַ וְכִבֵּד אֶת הַכֹּל לַיָּם. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – בָּאוּ גְּשָׁמִים וְשִׁקְּעוּ אֶת הַכֹּל בַּיָּם. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ הֵם הַכַּבְּדָנִים וְהַזַּלְּפָנִים שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֵינִי יָכוֹל (חולין ס ע"א).
לְהַתְקִין – להכין.
חֵילוֹתָיו – צבאותיו ופמלייתו.
כִּבֵּד – טיאטא.
הַכַּבְּדָנִים וְהַזַּלְּפָנִים – המשרתים המטאטאים והמזליפים מים על האדמה לפני בוא המלך.
*
כא אָמַר אֵלִיָּהוּ: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי הוֹלֵךְ בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבָּעוֹלָם, וְהָיְתָה שָׁם תִּשְׁחֹרֶת. תְּפָסוּנִי וְהִכְנִיסוּנִי לְבֵית הַמֶּלֶךְ. בָּא אֵלַי חַבָּר אֶחָד וְאָמַר לִי: סוֹפֵר אַתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מָה שֶׁהוּא. אָמַר לִי: אִם תֹּאמַר לִי דָּבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ – לֵךְ לְשָׁלוֹם. אָמַרְתִּי לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לִי: אַתֶּם אוֹמְרִים אֵשׁ אֵינוֹ אֱלוֹהַּ, מִפְּנֵי מָה כָּתוּב בַּתּוֹרָה “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד” (ויקרא ו, ו)? אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כְּשֶׁעָמְדוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם תּוֹרָה, לֹא רָאוּ דְּמוּת אָדָם וְלֹא דְּמוּת בִּרְיָה וְלֹא דְּמוּת כָּל נְשָׁמָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה” (דברים ד, טו): אֶלָּא אֱלֹהִים אֶחָד, הוּא אֱלוֹהֵי אֱלוֹהִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, שֶׁמַּלְכוּתוֹ קַיֶּמֶת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וְאַתֶּם אוֹמְרִים אֵשׁ אֱלוֹהַּ הוּא?! אֵינוֹ אֶלָּא שֵׁבֶט שֶׁנִּתַּן לְתַשְׁמִישׁ בְּנֵי אָדָם עַל הָאָרֶץ. מְשָׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל אֶת הָרְצוּעָה וּתְלָאָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָמַר לָהֶם לַעֲבָדָיו וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ: בָּזֶה אֲנִי מַכֶּה אֶתְכֶם, בָּזֶה אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בָּהֶם וְיַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה. וְאִם לֹא חָזְרוּ בָּהֶם, בָּהּ מַכֶּה אוֹתָם וּבָהּ הוֹרֵג אוֹתָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד”, וְאוֹמֵר: “כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט” (ישעיה סו, טז) (סא"ר, א).
אֵלִיָּהוּ – חכם שהחיבור “אליהו רבה” מיוחס לו.
תִּשְׁחֹרֶת – בולשת המחפשת עבריינים ואנשים זרים.
חַבָּר – איש דת בפולחן הפרסי, שהיה עובד לאש.
סוֹפֵר – חכם.
מָה שֶׁהוּא – מעט (ותשובה של ענווה השיב).
“אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד” – ולכאורה מלמד הפסוק על נצחיותה של האש ואלוהותה.
שֵׁבֶט וגו’ – שוט לצורך בני האדם.
נָטַל – לקח.
“נִשְׁפָּט” – שופט.
*
כב "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?" (שמות ג, יג) – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מְבַקֵּשׁ מֹשֶה שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.
“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” (שם שם, יד) – אָמַר רַ' אַבָּא בַּר מַמָּל: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵידַע? לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא: פְּעָמִים שֶׁאֲנִי נִקְרָא בְּאֵל שַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בֶּאֱלוֹהִים, בַּה’ – כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת הַבְּרִיּוֹת אֲנִי נִקְרָא אֱלוֹהִים, וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשָׂה מִלְחָמָה בָּרְשָׁעִים אֲנִי נִקְרָא צְבָאוֹת, וּכְשֶׁאֲנִי תּוֹלֶה עַל חֲטָאָיו שֶׁל אָדָם אֲנִי נִקְרָא אֵל שַׁדַּי, וּכְשֶׁאֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָמִי אֲנִי נִקְרָא ה'. הֱוֵי: “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” – אֲנִי נִקְרָא לְפִי מַעֲשַׂי (שמו"ר ג, ו).
לְפִי מַעֲשַׂי וגו’ – שמו של הקב"ה משתנה על פי אופי הופעותיו בעולם (וראו עוד בקטע הבא).
אֱלוֹהִים – שם המציין את מידת הדין.
צְבָאוֹת – לשון מלחמה.
תּוֹלֶה עַל חֲטָאָיו – דוחה את העונש (עד שיעשה האדם תשובה).
אֵל שַׁדַּי – שם זה נדרש מלשון “די”, מספיק (כלומר: די, זמנית, להעניש את האדם).
ה’ – שם המציין את מידת הרחמים. הֱוֵי – לפיכך.
*
כג בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "ה' " – מִדַּת רַחֲמִים (“ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן” [שמות לד, ו]); בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “אֱלוֹהִים” הוּא מִדַּת הַדִּין (“עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְבַר שְׁנֵיהֶם” [שם כב, ח]) (בר"ר לג, ג).
“עַד הָאֱלֹהִים” – צירוף המתפרש כעוסק בשופט.
*
כד "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" (שמות ג, טו) – חָסֵר וָ"ו, שֶׁלֹּא יֶהְגֶּה אָדָם אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו; “וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר” (שם) – שֶׁאֵין אוֹמֵר אוֹתוֹ אֶלָּא בְּכִנּוּי (שמו"ר ג, ז).
“לְעֹלָם” – והכתיב החסר מאפשר לדרוש את המילה במשמעות של העלמה והסתרה.
בְּאוֹתִיּוֹתָיו – כפי שהוא (השם המפורש בן ארבע האותיות) נכתב.
“וְזֶה זִכְרִי” וגו’ – במקום זאת יש להזכיר את השם המפורש בתחליף (כ"אדוני").
*
כה "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח) – אָמַר משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַרְאֵנִי נָא מִדָּה שֶׁאַתָּה מַנְהִיג בָּהּ אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד עַל מִדּוֹתָי (מד"ת כה, ו).
מִדָּה – דרך.
לַעֲמֹד עַל – להבין.
*
כו "כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ" (קהלת ב, יב) – אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: יָכוֹל אֲנִי לַעֲמֹד עַל מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱמֹר לוֹ: אַחֲרֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, אַחֲרֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, אֶתְמְהָא! (קה"ר ב, יא; בר"ר יב, א).
לַעֲמֹד עַל מַשְׁתִּיתוֹ – להבין את יסודות (התנהלותו של העולם).
*
כז "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל" (תהלים יט, ב) – אָמַר רַ' יַעֲקֹב בֶּן זַבְדִּי: מָשָׁל לְגִבּוֹר שֶׁנִּכְנַס בַּמְּדִינָה וְלֹא יוֹדְעִין גְּבוּרָתוֹ. אָמַר לָהֶם פִּקֵּחַ אֶחָד: מֵאֶבֶן שֶׁהוּא מִתְגּוֹשֵׁשׁ בָּהּ אַתֶּם יוֹדְעִים כּוֹחַ גְּבוּרָתוֹ, כָּךְ מִן הַשָּׁמַיִם אָנוּ לְמֵדִים כּוֹחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מד"ת יט, ו).
מְדִינָה – עיר.
מִתְגּוֹשֵׁשׁ בָּהּ – מרים או דוחף אותה.
*
כח נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל משֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ משֶׁה, מָה הִיא מִדַּת כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה? אָמַר לָהֶם: מִן הַתַּחְתּוֹנִים אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הִיא מִדַּת כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁאָמַר: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹת פָּנָיו שֶׁל מֶלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: הִכָּנֵס לַמְּדִינָה וְאַתָּה רוֹאֵהוּ. נִכְנַס לַמְּדִינָה וְרָאָה וִילוֹן פָּרוּס עַל פֶּתַח מְדִינָה, וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. מִיָּד נָפַל לָאָרֶץ. אָמְרוּ לוֹ: רְאֵה, לֹא יָכֹלְתָּ לָזוּן עֵינֶיךָ מֵהֶם עַד שֶׁנָּפַלְתָּ, אִלּוּ נִכְנַסְתָּ לַמְּדִינָה עַצְמָהּ וְרָאִיתָ פְּנֵי מֶלֶךְ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: “וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים” (דברים לג, כו) (ספרי דברים, שנה).
מִדַּת כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה – עוצמת גדולתו של הקב"ה.
הַתַּחְתּוֹנִים – השמים (שמעליהם מצוי הכבוד האלוהי).
מְדִינָה – עיר.
קְבוּעוֹת – משובצות.
נָפַל לָאָרֶץ – כביטוי של הערצה והתפעמות.
לָזוּן עֵינֶיךָ – להתבונן.
“וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים” – הביטוי נדרש כאומר כי מן השחקים ניתן לעמוד על מקצת מגדולתו של הקב"ה.
*
כט מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּיר אֶת מַעֲשָׂיו: פְּלוֹנִי חָכָם, פְּלוֹנִי גִּבּוֹר. פְּלוֹנִי עָשִׁיר; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר אֶת מַעֲשָׂיו תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ – “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים” (בראשית א, א).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, הַמֶּלֶךְ תּוֹבֵעַ מִבְּנֵי הַמְּדִינָה קִלּוּסוֹ וַעֲדַיִן לֹא בָּנָה גְּשָׁרִים וְלֹא תִקֵּן לָהֶם דְּרָכִים; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא תִקֵּן הַכֹּל תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תָּבַע תְּהִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא בָּרָא אָדָם אֶלָּא בְּסוֹף בְּרִיּוֹתָיו.
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ מְקַלְּסִין עִמּוֹ אֶת גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס בְּעוֹלָמוֹ, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין נוֹשֵׂא עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ” (תהלים פו, י).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי, הוּא לְמַטָּה וּמַשָּׂאוֹ לְמַעְלָה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה, וְנוֹשֵׂא אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ” (איוב לו, כב).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת מַעֲשָׂיו אֵין כָּאן בְּרָכָה; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֶּׁהִבְטִיל אֶת מַעֲשָׂיו הָיְתָה הַבְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי” (בראשית ב, ב–ג) (מר"א יא, ב–ג; שם שם, י–יב).
מִדַּת – דרך, נוהג.
“בְּרֵאשִׁית” וגו’ – ושם הקב"ה נזכר לאחר הזכרת מעשהו.
תּוֹבֵעַ… קִלּוּסוֹ – דורש שיאמרו את שבחו.
מַשּׂאוֹי – משא. כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל וגו’ – כשהוא מסיים את מעשיו אין הברכה ממשיכה להיות שרויה בהם.
*
ל בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם; מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, גָּבוֹהַּ רוֹאֶה אֶת הַגָּבוֹהַּ וְאֵין גָּבוֹהַּ רוֹאֶה אֶת הַשָּׁפָל; אֲבָל מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, הוּא גָּבוֹהַּ וְרוֹאֶה אֶת הַשָּׁפָל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה” (תהלים קלח, ו) (סוטה ה ע"א).
מִדַּת – יכולת.
שָׁפָל – נמוך.
*
לא1 מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַחֲמִיר בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר מִכְּבוֹד שְׁלוּחוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲמִיר בִּכְבוֹד שְׁלוּחוֹ יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ; שֶׁכֵּן אָנוּ מוֹצְאִים בְּיָרָבְעָם, עוֹמֵד וּמַקְטִיר לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא יָבְשָׁה יָדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ עַל הַצַּדִּיק, מִיָּד יָבְשָׁה יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ־הָאֱלֹהִים… וַיִשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ… לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ” (מלכים א יג, ד).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, יֵשׁ לוֹ פַּטְרוֹן, אִם בָּאַת לוֹ עֵת צָרָה, אֵינוֹ נִכְנָס לְבֵית הַפַּטְרוֹן פִּתְאוֹם, אֶלָּא בָּא וְעוֹמֵד לוֹ עַל פִּתְחוֹ וְקוֹרֵא לְעַבְדּוֹ אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: אִישׁ פְּלוֹנִי עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲצֵרְךָ, שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ, שֶׁמָּא מַנִּיחוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן. אִם בָּאַת עַל אָדָם צָרָה, לֹא יִצְוַח לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַבְרִיאֵל, אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ” (ירמיה לג, ג).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם בּוֹדֵק שִׁטְרוֹתָיו, מָצָא שֶׁמִּתְחַיְּבִים לוֹ – מוֹצִיאָם וְגוֹבֶה, מָצָא שֶׁהוּא חַיָּב לְאָדָם – כּוֹבְשָׁם; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, מָצָא עָלֵינוּ חוֹב הוּא כוֹבֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ” (מיכה ז, יט), מָצָא לָנוּ אֶצְלוֹ זְכוּת, הוּא מוֹצִיאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹצִיא ה' אֶת צִדְקֹתֵנוּ” (ירמיה נא, י) (ירושלמי ברכות ט, א; שמו"ר כה, ו; ילק"ש ליואל, תקלז; מר"א יא, כג).
מִדַּת – דרך, נוהג.
שְׁלוּחוֹ – שליחו.
פַּטְרוֹן – המעניק חסות והגנה.
שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ – אולי מכניס אותו לביתו.
יִצְוַח – יקרא (בקול רם).
מִיכָאֵל, גַבְרִיאֵל – מלאכי שמים.
שִׁטְרוֹתָיו – שטרי חוב שבהם רשומות הלוואות שלקח או העניק.
מִתְחַיְּבִים לוֹ – חייבים לו (כסף).
כּוֹבְשָׁם – מסתיר אותם.
*
לא2 רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ קָרוֹב, אִם הָיָה עָשִׁיר הוּא מוֹדֶה בּוֹ וְאִם הָיָה עָנִי – כּוֹפֵר בּוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בַּיְּרִידָה הַתַּחְתּוֹנָה הוּא קוֹרֵא אוֹתָם “אַחַי וְרֵעָי” (תהלים קכב, ח) (ירושלמי ברכות ט, א).
הָיָה עָשִׁיר – קרוב המשפחה.
מוֹדֶה – מכיר בו.
כּוֹפֵר – מתנכר לו.
*
לב אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה” (ישעיה סא, ח)? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל בֵּית הַמֶּכֶס, אָמַר לַעֲבָדָיו: תְּנוּ מֶכֶס לַמּוֹכְסִים. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, וַהֲלֹא כָּל הַמֶּכֶס כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא. אָמַר לָהֶם: מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ כָּל עוֹבְרֵי דְּרָכִים וְלֹא יַבְרִיחוּ עַצְמָם מִן הַמֶּכֶס. וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אָמַר: “כִּי אֲנִי ה'… שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה” – מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ בָּנַי וְיַבְרִיחוּ עַצְמָם מִן הַגֵּזֶל (סוכה ל ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
יַבְרִיחוּ וגו’ – יתחמקו מתשלום המכס.
“שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה” – המילים נדרשות כאוסרות על הבאת קורבן עולה מדבר גזול (אף שהכול שייך לקב"ה).
*
לג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַוְנְתָנוּתוֹ. דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים” (דברים י, יז), וּכָתוּב אַחֲרָיו: “עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה” (שם שם, יח); שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים: “כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא… מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן” (ישעיה נז, טו), וּכָתוּב אַחֲרָיו: “לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים” (שם); מְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים: “סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ” (תהלים סח, ה), וּכָתוּב אַחֲרָיו: “אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת” (שם שם, ו) (מגילה לא ע"א).
כָּל מָקוֹם – בתנ"ך.
עַוְנְתָנוּתוֹ – צניעותו ורחמיו על החלשים שבחברה.
שָׁנוּי – נזכר בשנית.
“סֹלּוּ” – הללו.
*
לד אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר” (תהלים יג, א)? זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ. בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם נוֹצְחִין אוֹתוֹ וְעָצֵב, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם, לוּלֵי מֹשֶה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו” (שם קו, כג) (פסחים קיט ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
נוֹצְחִין – מנצחים (ודורש “למנצח” בניקוד שונה: למנֻצח).
מִדַּת – דרך, נוהג.
מֹשֶה בְחִירוֹ – הנבחר שבנביאים (והקב"ה משבח את משה על אף שזה מנע ממנו לבצע את תוכניתו).
*
לה שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יוֹסֵי: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מַקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ – יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן: קִלֵּל אֶת הַנָּחָשׁ, עוֹלֶה לַגָּג – מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ, יוֹרֵד לְמַטָּה – מְזוֹנוֹתָיו עִמּוֹ; קִלֵּל אֶת כְּנַעַן – אוֹכַל מָה שֶׁרַבּוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מָה שֶׁרַבּוֹ שׁוֹתֶה; קִלֵּל אֶת הָאִשָּׁה – הַכֹּל רָצִין אַחֲרֶיהָ; קִלֵּל אֶת הָאֲדָמָה – הַכֹּל נִזּוֹנִין הֵימֶנָּה (יומא עה ע"א).
מִדַּת – דרך, נוהג.
מַקְנִיט וגו’ – אדם המכעיס את חברו, בא החבר ופוגע בפרנסתו.
קִלֵּל אֶת הַנָּחָשׁ – שיהיה מאכלו עפר (ובכל מקום שהוא הולך מאכלו מצוי לו).
כְּנַעַן – שיהיה עבד (בראשית ט, כה).
רַבּוֹ – אדונו.
הָאִשָּׁה – חוה.
רָצִין אַחֲרֶיהָ – ומכלכלים אותה.
הָאֲדָמָה – בראשית ג, יז.
הֵימֶנָּה – ממנה.
*
לו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת הָרַחֲמִים (פסחים פז ע"ב).
*
לז אָמַר חִזְקִיָּה: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם מֵסִית אֶת חֲבֵרוֹ מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִית אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר” (איוב לו, טז) – מִגֵּיהִנּוֹם שֶׁפִּיהָ צָר (מנחות צט ע"ב).
מִדַּת – דרך, נוהג.
מֵסִית – מזיז, מפנה.
דַּרְכֵי מִיתָה – התנהגות שסופה מוות.
*
לח "אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ" (שמואל א ב, ב) – אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר מְנַסְיָא: אַל תִּקְרָא “בִּלְתֶּךָ” אֶלָּא “בַּלֹּתֶךָ”, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. בָּשָׂר וָדָם מַעֲשָׂיו מְבַלִּין אוֹתוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַלֶּה מַעֲשֵׂה יָדָיו.
“וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ” (שם) – אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ. אָדָם צָר צוּרָה עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָטִיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה, קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה וּמֵטִיל בָּהּ רוּחַ וּנְשָׁמָה, קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם (מגילה יד ע"א).
אַל תִּקְרָא – שיטת מדרש שמציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, בדרך כלל על ידי שינוי ניקודן או כתיבן.
מִדַּת – תכונת, סגולת.
מַעֲשָׂיו מְבַלִּין אוֹתוֹ – יצירותיו מתקיימות אחריו (והוא נובל לפניהן).
צָר צוּרָה – מצייר דמות.
לְהָטִיל – להכניס.
צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה – עוּבָּר ברחם אמו.
*
לט אָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד – כֻּלָּם דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ (סנהדרין לז ע"א).
טוֹבֵעַ – יוצר מטבעות.
חוֹתָם – דגם.
*
מ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות טו, יא) – נָאֶה אַתָּה וְאַדִּיר בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדָּתֶךָ: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר” (שם כ, א); מִדַּת בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִין כְּאֶחָד; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ כָּל בָּאִי הָעוֹלָם בָּאִין וְצוֹעֲקִין לְפָנָיו הוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ” (תהלים סה, ג).
“נוֹרָא תְּהִלֹּת” (שמות טו, יא) – מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרָאוֹ עַל הָרְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהַקְּרוֹבִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא מוֹרָאוֹ עַל קְרוֹבָיו יוֹתֵר מֵרְחוֹקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ” (ויקרא י, ג), וְאוֹמֵר: “וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד” (תהלים נ, ג), וְאוֹמֵר: “וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו” (שם פט, ח).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוּא בָּא לָצוּר צוּרָה מַתְחִיל בְּרֹאשָׁהּ אוֹ בְאֶחָד מֵאֲבָרֶיהָ וְאַחַר כָּךְ גּוֹמְרָהּ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָה כֻּלָּהּ כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא” (ירמיה י, טז), וְאוֹמֵר: “וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ” (שמואל א ב, ב) – אֵין צַיָּר כֵּאלֹהֵינוּ; מִדַּת בָּשָׂר וָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל עוֹשֵׂה צְלָמִים וְאוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה לִי צוּרָתוֹ שֶׁל אַבָּא, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: יָבוֹא אָבִיךָ וְיַעֲמֹד לְפָנַי, אוֹ הָבֵא לִי אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ וְאֶעֱשֶׂה צוּרָתוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, נוֹתֵן לָאָדָם בֵּן מִטִּפָּה שֶׁל מַיִם, וְדוֹמֶה לְצוּרַת אָבִיו (מכילתא דר"י בשלח, ויהי, ח; מכילתא דרשב"י לשמות טו, א).
מִדַּת – סגולת, יכולת, נוהג.
כְּאֶחָד – יחד.
עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּאֶחָד – וכל הדיברות נאמרו בה בעת ולא זה אחר זה.
מוֹרָאוֹ עַל הָרְחוֹקִים וגו’ – היראה שחשים כלפיו הקרובים אליו פחותה מזו של המרוחקים ממנו.
“נִשְׂעֲרָה” – נוראה כרוח סערה.
לָצוּר צוּרָה – ליצור פסל.
אֵין צַיָּר – ראו קטע לח.
צְלָמִים – פסלים.
אִיקוֹנִין – תמונה.
טִפָּה שֶׁל מַיִם – זרע האדם.
*
מא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם צָר צוּרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְצַיְּרָהּ אֶלָּא בָּאוֹר; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת כָּל הַחַיִּים בַּחֹשֶׁךְ וּבְחַדְרֵי חֲדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ” (זכריה יב, א).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, צָר צוּרָה, צוּרָתוֹ אֵינָהּ עוֹשָׂה צוּרוֹת; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָה, וְצוּרָתוֹ עוֹשָׂה צוּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “פְּרוּ וּרְבוּ” (בראשית ט, א).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, נוֹתֵן סַמְמָנִים לְיוֹרָה, וּכְשֶׁהוּא צוֹבֵעַ, כֻּלָּם עוֹלִים לְמִין אֶחָד; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת כָּל הַחַיִּים מִדָּבָר שָׁוֶה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לְמִינוֹ (מר"א יא, כד–לא).
מִדַּת – דרך, יכולת.
צָר צוּרָה – יוצר תמונה או פסל.
צוּרָתוֹ – יצירתו.
סַמְמָנִים לְיוֹרָה – חומרי צבע המושלכים לסיר רותח.
כֻּלָּם וגו’ – כל מה שיוצא מן הסיר צבוע באותו צבע.
דָּבָר שָׁוֶה – חומר זהה (בצבעו).
*
מב אָמַר רַ' חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מֶלֶךְ יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן: עֲבָדָיו יוֹשְׁבִים מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָם מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ” (תהלים קכא, ה) (מנחות לג ע"ב).
מִדַּת – דרך, נוהג.
מְשַׁמְּרָם מִבַּחוּץ – הקשר הדברים עוסק במזוזה.
*
מג "אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם" (איוב ט, יז) – אָמַר רַבָּה: אִיּוֹב בִּסְעָרָה חֵרֵף וּבִסְעָרָה הֱשִׁיבָהוּ. בַּסְּעָרָה חֵרֵף – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ וְנִתְחַלֵּף לְךָ בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב. בִּסְעָרָה הֱשִׁיבָהוּ – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר… אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ” (שם לח, א–ג). אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, הַרְבֵּה נִימִין בָּרָאתִי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וְכָל נִימָא וְנִימָא בָּרָאתִי לָהּ גֻּמָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁתַּיִם יוֹנְקוֹת מִגֻּמָּא אַחַת, שֶׁאִלְמָלֵי שְׁתַּיִם יוֹנְקוֹת מִגֻּמָּא אַחַת מַחֲשִׁיכוֹת מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם; בֵּין גֻּמָּא לְגֻמָּא לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?
“מִי פִלֵּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה” (שם שם, כה) – הַרְבֵּה טִפִּין בָּרָאתִי בֶּעָבִים, וְכָל טִפָּה וְטִפָּה בָּרָאתִי לָהּ דְּפוּס בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁתֵּי טִפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד, שֶׁאִלְמָלֵי שְׁתֵּי טִפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד מְטַשְׁטְשׁוֹת אֶת הָאָרֶץ וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה פֵּרוֹת; בֵּין טִפָּה לְטִפָּה לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?
“וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת” (שם) – הַרְבֵּה קוֹלוֹת בָּרָאתִי בֶּעָבִים, וְכָל קוֹל וְקוֹל בָּרָאתִי לוֹ שְׁבִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנֵי קוֹלוֹת יוֹצְאִים בִּשְׁבִיל אֶחָד, שֶׁאִלְמָלֵי שְׁנֵי קוֹלוֹת יוֹצְאִים בִּשְׁבִיל אֶחָד מַחֲרִיבִים אֶת הָעוֹלָם; בֵּין קוֹל לְקוֹל לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?
“הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר” (איוב לט, א) – יְעֵלָה זוֹ, אַכְזָרִית עַל בָּנֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לָלֶדֶת עוֹלָה לְרֹאשׁ הָהָר, כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל מִמֶּנָּה וְיָמוּת, וַאֲנִי מְזַמֵּן לָהּ נֶשֶׁר, שֶׁמְּקַבְּלוֹ בִּכְנָפָיו וּמַנִּיחוֹ לְפָנֶיהָ, וְאֵינוֹ מַקְדִּים וְאֵינוֹ מְאַחֵר אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד; שֶׁאִלְמָלֵי מַקְדִּים אוֹ מְאַחֵר אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד מִיָּד מֵת; בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי – בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי? (בבא בתרא טז ע"א–ע"ב; ילק"ש לאיוב תתקד).
חֵרֵף – אמר דברים קשים כלפי הקב"ה.
נִתְחַלֵּף לְךָ וגו’ – בהשפעת הסערה חשבת אותי (את איוב) לאויב.
נִימִין – שערות.
גֻּמָּא – התעלה שממנה צומחת השערה.
אִלְמָלֵי – לו.
מַחֲשִׁיכוֹת – גורמות לעיוורון.
עָבִים – עננים. דְּפוּס בִּפְנֵי עַצְמָהּ – תבנית משלה.
מְטַשְׁטְשׁוֹת – הופכות את האדמה לטיט.
קוֹלוֹת – רעמים.
יְעֵלָה – יעל.
כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל – הוולד.
מְזַמֵּן – מכין.
מִיָּד מֵת – הוולד.
*
מד "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְּמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם" (ישעיה כט, טו) – מָשָׁל לְאַרְכִיטֶקְטוֹס, שֶׁבָּנָה אֶת הַמְּדִינָה חֲדָרִים וּבִיבִים וּמְעָרוֹת; לְאַחַר יָמִים נַעֲשָׂה גַּבַּאי טִמְיוֹן. הָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה מַטְמִינִים עַצְמָם מִפָּנָיו בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים וּבְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת. אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוּא שֶׁבָּנִיתִי אֶת הַמְּעָרוֹת – וּמִפְּנֵי מָה אַתֶּם מַטְמִינִים עַצְמְכֶם בָּהֶן? כָּךְ “הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה” (בר"ר כד, א; ילק"ש לישעיה, תלו).
אַרְכִיטֶקְטוֹס – ארכיטקט.
מְדִינָה – עיר.
בִּיבִים – תעלות.
גַּבַּאי טִמְיוֹן – גובה מסים למען אוצר המלך.
מַטְמִינִים – מתחבאים.
*
מה "כִּי אַתָּה נֵירִי ה' " (שמואל ב כב, כט) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָעַיִן הַזּוֹ לְבָנָה, וְהַשָּׁחוֹר בְּאֶמְצַע. מֵהֵיכָן הָיָה צָרִיךְ לִרְאוֹת – לֹא מִתּוֹךְ הַלָּבָן? וְאֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַשָּׁחֹר. עַל אוֹר עֵינֶיךָ אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד – וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
אַתָּה מוֹצֵא, מִי שֶׁנָּתוּן בַּחשֶׁךְ רוֹאֶה מַה שֶּׁבָּאוֹר, וּמִי שֶׁנָּתוּן בָּאוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה מָה שֶׁבַּחשֶׁךְ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מָה שֶׁבַּחשֶׁךְ (תנחומא תצווה, ו; ילק"ש למלכים, קפב).
הַשָּׁחֹר – האישון שבמרכז קשתית העין.
אִי אַתָּה יָכוֹל וגו’ – אינך מסוגל להבין.
מוֹצֵא – מברר ומגלה.
נָתוּן – מצוי.
*
מו רַ' בֶּרֶכְיָה אָמַר: הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל עַיִן אֵין אָדָם רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחֹר; אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה, מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה בָּרָאתִי לְךָ אוֹרָה – וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ? (ויק"ר לא, ח).
הַגַּלְגַּל וגו’ – ראו בקטע הקודם.
לְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ – שלא יחשוב האדם שהמנורה במשכן (ובמקדש) באה להאיר לקב"ה.
*
מז "וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין" (דברי הימים א כח, ט) – עַד שֶׁאֵין אָדָם צָר אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִין (מד"ת מה, ד).
עַד שֶׁאֵין וגו’ – לפני שהאדם מגבש את מחשבתו.
מֵבִין – את מה שהאדם יחשוב עליו.
*
מח ר' חַגַּי בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק אָמַר: “כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין” (דברי הימים א כח, ט) – קֹדֶם עַד שֶׁלֹּא נוֹצְרָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּבָר הִיא גְלוּיָה לְפָנָיו; רַ' יוּדָן בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק אָמַר: קֹדֶם עַד שֶׁלֹּא נוֹצַר יְצוּר כְּבָר מַחֲשַׁבְתּוֹ גְלוּיָה לְפָנָיו. רַ' יוּדָן עַצְמוֹ אָמַר: “כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ” (תהלים קלט, ד) – קֹדֶם עַד שֶׁלֹּא יֶאֱרשׁ לְשׁוֹנוֹ דִּבּוּר, כְּבָר “הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ” (בר"ר ט, ג; ילק"ש לדברי הימים, תתרפ).
קֹדֶם וגו’ – ראו בקטע הקודם.
לְפָנָיו – לפני הקב"ה.
עַצְמוֹ – ולא בשם אחרים.
יֶאֱרשׁ לְשׁוֹנוֹ – ידבר (מלשון “ארשת שפתיים”).
*
מט "וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ" (עמוס ד, יג) – אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁאָדָם מֵשִׂיחַ עִם אִשְׁתּוֹ, הֵם נִכְתָּבִין עַל פִּנְקָסוֹ שֶׁל אָדָם, וְקוֹרְאִין לְפָנָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ (ויק"ר כו, ז).
“וּמַגִּיד לְאָדָם” – הנביא מדבר על הקב"ה.
פִּנְקָסוֹ שֶׁל אָדָם – פנקס שמֵימי שבו נרשמים כל מעללי האדם ודבריו.
*
נ אָמַר קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: יוֹדֵעַ אֲנִי בַּמָּה אֱלוֹהֵיכֶם עוֹסֵק. נִתְאַנַּח רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לוֹ: מָה זֶה? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בֵּן אֶחָד יֶשׁ לִי בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְיֵשׁ לִי גַּעְגּוּעִים עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁתַּרְאֵהוּ לִי. אָמַר לוֹ: וְכִי יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: מָה שֶׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ לֹא יָדַעְתָּ – מָה שֶׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם יָדָעְתָּ? (סנהדרין לט ע"א).
בִּכְרַכֵּי הַיָּם – בערים מרוחקות שמעבר לים.
*
נא אָמַר קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: נֶאֱמַר: “מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים” (תהלים קמז, ד). מַה גְּדֻלָּתוֹ? אַף אֲנִי יָכוֹל לִמְנוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים. הֵבִיא חֲבוּשִׁים וּנְתָנָם בִּכְבָרָה וְהִתְחִיל מְגַלְגְּלָם. אָמַר לוֹ: מְנָאֵם. אָמַר לוֹ: הַעֲמִידֵם. אָמַר לוֹ: אַף הָרָקִיעַ כָּךְ חוֹזֵר. יֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: יוֹדֵעַ אֲנִי הַכּוֹכָבִים כַּמָּה הֵם. אָמַר לוֹ: אֱמֹר לִי, שִׁנֶּיךָ כַּמָּה הֵן? נָתַן יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהִתְחִיל מוֹנֶה אוֹתָן. אָמַר לוֹ: מָה שֶׁיֵּשׁ בְּפִיךָ לֹא יָדַעְתָּ – מָה שֶׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם יָדָעְתָּ? (סנהדרין לט ע"א).
כְּבָרָה – נפה.
מְגַלְגְּלָם – מנערם (בנפה).
מְנָאֵם – ספור אותם.
הַעֲמִידֵם – עצור את ניעור החבושים.
אַף הָרָקִיעַ וגו’ – גם כוכבי הרקיע מצויים בתנועה מתמדת.
*
נב אַדְרְיָנוֹס מֶלֶךְ רוֹמִי, כֵּיוָן שֶׁכָּבַשׁ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הָלַךְ לוֹ לְרוֹמִי. אָמַר לִבְנֵי פְּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ: מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִכֶּם שֶׁתַּעֲשׂוּ אוֹתִי אֱלוֹהַּ, שֶׁהֲרֵי כָּבַשְׁתִּי אֶת כָּל הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: עֲדַיִן לֹא שָׁלַטְתָּ בְּעִירוֹ וּבְבֵיתוֹ. הָלַךְ וְהֶחֱרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל וְחָזַר לְרוֹמִי. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הֶחֱרַבְתִּי עִירוֹ וְשָׂרַפְתִּי הֵיכָלוֹ וְהִגְלֵיתִי עַמּוֹ, עֲשׂוּ אוֹתִי אֱלוֹהַּ.
אָמַר ר' בֶּרֶכְיָה: שְׁלוֹשָׁה פִילוֹסוֹפִין הָיוּ לוֹ. הָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ: אֵין אָדָם מוֹרֵד בַּמֶלֶךְ תּוֹךְ פְּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ, אֶלָּא חוּצָה לָהֶן; צֵא מִפְּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ וְתֵעָשֶׂה אֱלוֹהַּ. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הוּא בְּרָאָם, צֵא לְךָ מֵהֶם וְתֵעָשֶׂה אֱלוֹהַּ. וְהַשֵּׁנִי אָמַר: אֵין אַתָּה יָכוֹל, שֶׁכְּבָר אָמַר לִנְבִיאָיו: “כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבֵדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא, אֵלֶּה” (ירמיה י, יא). וְהַשְּׁלִישִׁי אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמֹד לִי בְּשָׁעָה זוֹ. אָמַר לוֹ: מָה? אָמַר לוֹ: סְפִינָה אַחַת יֵשׁ לִי חוּץ מִשְּׁלוֹשָׁה מִילִין וְהִיא מִטָּרֶפֶת בַּיָּם, וְכָל אוֹרְיָא שֶׁלִּי בְּתוֹכָהּ. אָמַר לוֹ אַדְרְיָנוֹס: מְשַׁלֵּחַ אֲנִי לִגְיוֹנוֹתַי וּסְפִינוֹתַי לְשָׁם וְיַצִּילוּהָ. אָמַר לוֹ: מָרִי, לָמָה אַתָּה מַטְרִיחַ לִגְיוֹנוֹתֶיךָ וּסְפִינוֹתֶיךָ לְשָׁם, רוּחַ קִמְעָא שַׁגֵּר לְשָׁם וְאַתָּה מַצִּילָהּ. אָמַר לוֹ: וּמִנַּיִן יֵשׁ לִי רוּחַ לְשַׁגֵּר לְשָׁם? אָמַר לוֹ: רוּחַ אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְהֵיאַךְ תֵּעָשֶׂה אֱלוֹהַּ? וְנֶאֱמַר בּוֹ: “כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ, נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ” (ישעיה מב, ה). נִכְנַס לְבֵיתוֹ כְּשֶׁהוּא זָעוּף. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: הַלָּלוּ הִטְעוּ אוֹתְךָ, שֶׁתּוּכַל לֵעָשׂוֹת אֱלוֹהַּ. אַתָּה מֶלֶךְ גָּדוֹל וְגִבּוֹר וְהַכֹּל בְּיָדְךָ, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ דָּבָר אֶחָד: תֵּן לוֹ פִּקְדוֹנוֹ וְתֵעָשֶׂה אֱלוֹהַּ. אָמַר לָהּ: מַהוּ פִּקְדוֹנוֹ? אָמְרָה לוֹ: הַנֶּפֶשׁ. אָמַר לָהּ: אִם תֵּצֵא נַפְשִׁי מָה אֶעֱשֶׂה? אָמְרָה לוֹ: הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּךָ אִי אַתָּה שׁוֹלֵט בָּהּ – וְנֶאֱמַר: “אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת” (קהלת ח, ח) – וְהֵיאַךְ תֵּעָשֶׂה אֱלוֹהַּ? וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל! (תנחומא בראשית ז).
פְּלָטוֹרִין – ארמונות.
עִירוֹ וּבֵיתוֹ – של הקב"ה.
“כִּדְנָה” וגו’ – ותרגום הדברים: כך תאמרו להם: האלוהים שלא עשו שמים וארץ יאבדו מן הארץ ומתחת השמים האלה.
עֲמֹד לִי – עזור לי.
שְׁלוֹשָׁה מִילִין – כשלושה קילומטרים.
אוֹרְיָא – רכוש.
מָרִי – אדוני.
רוּחַ קִמְעָא – מעט רוח.
הַלָּלוּ וגו’ – אותם פילוסופים הטעו אותך ובאמת תוכל להיעשות אלוה.
תֵּן לוֹ – לקב"ה.
*
נג "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם… וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (בראשית ו, ה–ו). מִין אֶחָד שָׁאַל אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ: אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד? אָמַר לוֹ: הֵן. – וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ”? אָמַר לוֹ: נוֹלַד לְךָ בֵּן זָכָר מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: מָה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ: שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל. אָמַר לוֹ: וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? אָמַר לוֹ: בִּשְׁעַת חֶדְוָה – חֶדְוָה, בִּשְׁעַת אֵבֶל – אֵבֶל. אָמַר לוֹ: כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בר"ר כז, ד).
מִין – כופר.
וַהֲלֹא נֶאֱמַר וגו’ – ומדוע נאמר עם הבריאה כי הקב"ה ראה את הכול “והנה טוב מאוד” (בראשית א, לא)?
*
נד אָמַר רַב פַּפָּא: אֵין עַצְבוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ” (דברי הימים א טז, כז).
– וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “וְיִקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד” (ישעיה כב, יב)?
– שׁוֹנֶה חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן” (שם לג, ז) (חגיגה ה ע"ב).
שׁוֹנֶה – מיוחד ואינו דומה לשום דבר אחר.
*
נה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת יֵשׁ בַּיּוֹם: שָׁלוֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שְׁנִיּוֹת – יוֹשֵׁב וְדָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁנִּתְחַיֵּב הָעוֹלָם כְּלָיָה, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים; שְׁלִישִׁיּוֹת – יוֹשֵׁב וְזָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵּי כִּנִּים; רְבִיעִיּוֹת – יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ” (תהלים קד, כו) (עבודה זרה ג ע"ב).
נִתְחַיֵּב הָעוֹלָם כְּלָיָה – לא ראוי לעולם להתקיים.
מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵּי כִּנִּים – דואג לצורכי כולם, מן הגדולים ועד לקטנים.
*
נו מַטְרוֹנָה אַחַת שָׁאֲלָה אֶת רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ: לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ? אָמַר לָהּ: לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמְרָה לוֹ: וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו מַהוּ עוֹשֶׂה? אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים: בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לוֹ: וְזוֹהִי אֻמָּנוּתוֹ? אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי וּבְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָם. אָמַר לָהּ: אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף. הִנִּיחָהּ רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְהָלַךְ לוֹ. מָה עָשְׂתָה? נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְאָמְרָה: פְּלוֹנִי יִשָּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָם בְּלַיְלָה אֶחָד. לְמָחָר בָּאוּ לְפָנֶיהָ: זֶה רֹאשׁוֹ פָּצוּעַ, זֶה עֵינוֹ שְׁמוּטָה, זֶה זְרוֹעוֹ פְּרוּקָה, זֶה רַגְלוֹ שְׁבוּרָה. אָמְרָה לָהֶם: מָה לָכֶם? זֶה אָמַר: אֵינִי רוֹצֶה בָּזוֹ. וְזוֹ אָמְרָה: אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה לְרַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכֶם, נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא, כָּל מָה שֶׁאָמַרְתָּ יָפֶה אָמַרְתָּ.
ר' בֶּרֶכְיָה אָמַר: בְּלָשׁוֹן זוֹ הֱשִׁיבָה רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת. מַשְׁפִּיל לָזֶה וּמֵרִים לָזֶה, מוֹרִיד לָזֶה וּמַעֲלֶה לָזֶה (פדר"כ ב, ד; בר"ר סח, ד; ויק"ר ח, א).
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית.
לְכַמָּה – בכמה.
אֻמָּנוּתוֹ – יכולתו ומעשיו.
קָשָׁה הִיא – מרשימה ודורשת תשומת לב.
נָטְלָה – לקחה.
שְׁמוּטָה – יוצאת מארובתה.
בְּלָשׁוֹן זוֹ הֱשִׁיבָה – כך (לדעת ר' ברכיה) השיב ר' יוסי על שאלתה של המטרונה שבראש הקטע.
*
נז תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ.שָׁאַל אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי: בְּכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ? אָמְרוּ לוֹ: לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמַר לָהֶם: וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה גֵּיהִנּוֹם נִסּוֹקֶת לָרְשָׁעִים? אוֹי לָעוֹלָם מִדִּינָיו! (בר"ר י, ט).
תַּלְמַי – ממלכי מצרים בתקופה ההלניסטית.
נִסּוֹקֶת – מוסקת (באש).
מִדִּינָיו – ממשפטו (של הקב"ה).
*
נח אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי (מועד קטן יח ע"ב).
בַּת קוֹל – קול מן השמים.
בַּת פְּלוֹנִי – ראו קטע נו.
*
נט "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" (תהלים לז, כג) – אָמַר רַ' חֲנִינָא: אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמָעְלָה. (חולין ז ע"ב).
נוֹקֵף – נפגע, נחבל.
מַכְרִיזִין וגו’ – מחליטים על כך (בשמים).
*
ס בַּכֹּל עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי יַתּוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ.
מַעֲשֶׂה בְּעַקְרָב אֶחָד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְפַרְדֵּעַ אַחַת וְעָבַר עָלֶיהָ, וְהָלַךְ וְעָקַץ אָדָם וּמֵת, וְכֵיוָן שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ הֶחֱזִירַתּוּ הַצְּפַרְדֵּעַ לִמְקוֹמוֹ.
רַ' יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפֶתַח עִירוֹ, רָאָה נָחָשׁ מַרְתִּיעַ וּבָא לָעִיר. הִבְרִיחוּהוּ מִצַּד זֶה, חָזַר וּבָא מִצַּד זֶה; הִבְרִיחוּהוּ מִצַּד זֶה, חָזַר וּבָא מִצַּד זֶה. אָמַר רַ' יַנַּאי: זֶה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָּעִיר: פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נְשָׁכוֹ נָחָשׁ וּמֵת (בר"ר י, ז; תנחומא חוקת, א).
וְעָבַר עָלֶיהָ – את הירדן.
מַרְתִּיעַ – זוחל.
נָפְלָה הֲבָרָה – נשמעה שמועה.
*
סא רַ' יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר הָיָה מְטַיֵּל וְהוֹלֵךְ עַל שׁוּנִית שֶׁל יַם קֵיסָרִין, רָאָה שָׁם קוּלִית אַחַת שֶׁהָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאָה, הָיָה מַצְנִיעָהּ וְהִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת, מַצְנִיעָהּ וְהִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת; אָמַר: זוֹ מוּכֶנֶת לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָהּ. עָבַר בִּלְדָּר אֶחָד, נִתְגַּלְגְּלָה בֵּין רַגְלָיו, נִכְשַׁל בָּהּ וְנָפַל וּמֵת; הָלְכוּ וּפִשְׁפְּשׁוּהוּ וּמְצָאוּהוּ נוֹשֵׂא כְּתָבִים רָעִים עַל הַיְּהוּדִים שֶׁבְּקֵיסָרִין (בר"ר י, ז; ויק"ר כב, ד).
שׁוּנִית – אזור סלעי לאורך שפת הים.
קֵיסָרִין – קיסריה.
קוּלִית – עצם (של שוק האדם).
מַצְנִיעָהּ – מסתיר אותה.
בִּלְדָּר – שליח נושא איגרות (מטעם המלכות).
פִּשְׁפְּשׁוּהוּ – חיפשו בכליו.
*
סב דָּרַשׁ רַב יוֹסֵף: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי” (ישעיה יב, א)? בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּצְאוּ לִסְחוֹרָה, יָשַׁב לוֹ קוֹץ לְאֶחָד מֵהֶם, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. לְיָמִים שָׁמַע שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בַּיָּם, הִתְחִיל מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ. לְכָךְ נֶאֱמַר: “יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי”. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם” (תהלים עב, יח–יט) – אֲפִלּוּ בַעַל הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ (נידה לא ע"א).
“אָנַפְתָּ” – כעסת, זעמת.
יָשַׁב לוֹ קוֹץ – נתקע בבשרו (ומנע ממנו לצאת לסחורה).
אֲפִלּוּ וגו’ – מי שהנס מתרחש לו אינו מודע לנס.
*
סג עַד כַּמָּה אֵין מִי שֶׁרִבּוֹנוֹ מְסַיֵּעַ לוֹ חָשׁ אוֹ מַרְגִּישׁ (יומא כב ע"ב).
רִבּוֹנוֹ – הקב"ה.
*
סד כַּמָּה נִסִּים עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הָאָדָם וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ (שמו"ר כד, א).
*
סה אָמַר רַ' יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי: כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטוֹבָה, אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי, לֹא חָזַר בּוֹ (ברכות ז ע"א).
אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי – גם אם ההבטחה לטובה מותנית בדבר כלשהו.
לֹא חָזַר בּוֹ – לא התחרט ולא שינה את דבריו.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות