סו אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם, וְאֵלּוּ הֵם: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן – אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית וּמְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית; רָקִיעַ – שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִים; שְׁחָקִים – שֶׁבּוֹ רֵחַיִם עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים; זְבוּל – שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן בְּכָל יוֹם; מָעוֹן – שֶׁבּוֹ כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בַּלַּיְלָה וְחָשׁוֹת בַּיּוֹם, מִפְּנֵי כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל; מָכוֹן – שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וַעֲלִיַּת טְלָלִים רָעִים וַעֲלִיַּת אֲגָלִים וְחַדְרָהּ שֶׁל סוּפָה וּסְעָרָה וּמְעָרָה שֶׁל קִיטוֹר. וְכֻלָּם דַּלְתוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵשׁ; עֲרָבוֹת – שֶׁבּוֹ צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה, גִּנְזֵי חַיִּים, גִּנְזֵי שָׁלוֹם וְגִנְזֵי בְּרָכָה, וּנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת, וְטַל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, וְשָׁם אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם וְחשֶׁךְ וְעָנָן וַעֲרָפֶל מַקִּיפִין אוֹתוֹ. – וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוֹד רָקִיעַ אֶחָד יֵשׁ לְמַעְלָה מֵרָאשֵׁי הַחַיּוֹת.
עַד כָּאן יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, מִכָּאן וְאֵילַךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא:
"בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרשׁ
וּבִמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחֲקֹר,
בְּמַה שֶׁהֻרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן
וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת" (חגיגה יב ע"ב–יג ע"א).
שִׁבְעָה רְקִיעִים – זה מעל זה.
אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם וגו’ – אין דבר המצוי בווילון, ותפקידו רק להסתיר את הרקיע שמעליו בלילה ולגלותו ביום.
מַזָּלוֹת – שאר גרמי השמים.
שְׁחָקִים וגו’ – ושם טוחנים (שוחקים) מן לצדיקים לעתיד לבוא.
יְרוּשָׁלַיִם – של מעלה.
מִיכָאֵל – המלאך.
חָשׁוֹת – שותקות. מִפְּנֵי כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל – האומרים שירה ביום.
אוֹצְרוֹת – מחסנֵי.
עֲלִיַּת טְלָלִים וגו’ – טיפות גשם וטל מזיקות.
קִיטוֹר – עשן. נְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת – וטרם הגיע תורן לרדת לעולם.
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – שעליו יושב הקב"ה.
מִכָּאן וְאֵילַךְ – מן הרקיע השביעי ולמעלה ממנו.
בֶּן סִירָא – כוהן ירושלמי בן ראשית המאה השנייה לפני הספירה, שהותיר אחריו ספר ובו דברי חוכמה.
*
סז שָׁנִינוּ, אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מַה תְּשׁוּבָה הֱשִׁיבַתּוּ בַּת קוֹל לִנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר: “אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן” (ישעיה יד, יד)? יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רָשָׁע בֶּן רָשָׁע, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל נִמְרוֹד הָרָשָׁע, שֶׁהִמְרִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עָלַי בְּמַלְכוּתוֹ! כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם? “שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת – שְׁמוֹנִים שָׁנָה” (תהלים צ, י). וַהֲלֹא מִן הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ; לְמַעְלָה מֵהֶם חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְרַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְקַרְסֻלֵּי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְשׁוֹקֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּרְכוּבֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְיַרְכֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְגוּפֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְצַוְּארֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְרָאשֵׁי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְקַרְנֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּלְמַעְלָה מֵהֶם כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְרַגְלֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּלְמַעְלָה מֵהֶם אֵל חַי וְקַיָּם רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ: “אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן”? “אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר” (ישעיה יד, טו)! (חגיגה יג ע"א; פסחים צד ע"א–ע"ב).
יָצְתָה בַּת קוֹל – קול יצא מן השמים.
“בָּמֳתֵי עָב” – כינוי פיוטי לשמים.
נִמְרוֹד – ראו בראשית י, ח–ט, ועל פי המסורת מלך רשע היה.
בֵּין כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ – ראו בקטע הקודם.
לְמַעְלָה מֵהֶם – מעל שבעת הרקיעים.
רַגְלֵי – כפות רגלי.
כְּנֶגֶד כֻּלָּם – שווים בגודלם לכל המרחקים שנמנו עד כאן.
רְכוּבֵי – בִּרכי.
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – ראו בקטע הקודם.
*
סח "כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט) – כָּרְסָוָן לָמָּה? שָׁנִינוּ, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חֹל? אֶלָּא אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה. – האם קִבֵּל רַ' עֲקִיבָא אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי אִם לָאו? – בּוֹא וּשְׁמַע מָה שֶׁשָּׁנִינוּ: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה – דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת! אֶלָּא אֶחָד לְכִסֵּא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף: כִּסֵּא לֵישֵׁב עָלָיו, שְׁרַפְרַף לַהֲדוֹם רַגְלָיו. (סנהדרין לח ע"ב).
“כָרְסָוָן” וגו’ – ותרגום הפסוק (מחזונו של דניאל): “שני כיסאות הוטלו ועתיק יומין (=הקב"ה) ישב”.
כָּרְסָוָן לָמָּה? – מדוע שני כיסאות.
עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חֹל – בהענקת מעמד שווה לשכינה ולבשר ודם.
מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה? – מה אתה מחפש בתחום האגדה?
כַּלֵּךְ אֵצֶל וגו’ – פנה לעסוק בענייני הלכה מסובכים, דיני נגעים ואוהלות (הם שתי מסכתות במשנה העוסקות בענייני טומאה וטוהרה), שבהם היה כוחו של ר' עקיבא יפה.
הֲדוֹם – ראו תהלים צט, ח.
*
סט אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַחֲנֶה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מִיכָאֵל מִיְּמִינוֹ, מַחֲנֶה שְׁנִיָּה שֶׁל גַּבְרִיאֵל מִשְּׂמֹאלוֹ, מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית שֶׁל אוּרִיאֵל מִלְּפָנָיו, מַחֲנֶה רְבִיעִית שֶׁל רְפָאֵל מִלְּאַחֲרָיו – וּשְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶמְצַע. וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, גָּבוֹהַּ וְתָלוּי לְמַעְלָה בָּאֲוִיר; מַרְאֵה כְּבוֹדוֹ כְּעֵין הַחַשְׁמַל, וַעֲטָרָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ, וְכֶתֶר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ עַל מִצְחוֹ, וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, חֶצְיָהּ אֵשׁ וְחֶצְיָהּ בָּרָד. מִיְּמִינוֹ חַיִּים וּמִשְּׂמֹאלוֹ מָוֶת. וְשֵׁבֶט שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ, וּפָרֹכֶת פְּרוּשָׂה לְפָנָיו, וְשִׁבְעָה מַלְאָכִים מְשָׁרְתִים לְפָנָיו לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת, וְהוּא הַנִּקְרָא פַּרְגּוֹד, וַהֲדוֹם רַגְלָיו כְּאֵשׁ וּבָרָד, וְתַחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ כְּאֶבֶן סַפִּיר, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת סְבִיבוֹת לְכִסְּאוֹ, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְּאוֹ, שִׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד סוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְאוֹפַן הַגַּלְגַּל וּכְרוּב וְחַיָּה נוֹתְנִים לְפָנָיו שֶׁבַח (פדר"א ד).
כִּתּוֹת – קבוצות.
מְקַלְּסִים – משבחים.
הַחַשְׁמַל – יחזקאל א, כז.
חֶצְיָהּ – של ההתגלות האלוהית.
שֵׁבֶט – שוט.
מְכוֹן – ביסוד.
אוֹפַן הַגַּלְגַּל וּכְרוּב – יצורים שמימיים שונים.
*
ע "וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת" (יחזקאל א, טו) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ אֵצֶל הַחַיּוֹת. בְּמִשְׁנָה שָׁנִינוּ: סַנְדַּלְפוֹן שְׁמוֹ.
אָמְרוּ עָלָיו עַל סַנְדַּלְפוֹן, שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרָיו חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַמֶּרְכָּבָה וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְקוֹנוֹ וּמַשְׁבִּיעַ אֶת הַכֶּתֶר וְעוֹלֶה וְיוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ אֲדוֹנוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא הַכֶּתֶר כָּל חֵילֵי מָרוֹם נִרְתָּחִים וּמִזְדַּעַזְעִים וְחַיּוֹת דּוֹמְמוֹת וּמְנַהֲמוֹת כָּאֲרִי.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹנִין וְאוֹמְרִין: “קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” (ישעיה ו, ג). וּבְשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ לַכִּסֵּא מִתְגַּלְגְּלִים גַּלְגַּלֵּי הַכִּסֵּא וּמִתְרַעֲשִׁים אַדְנֵי שְׁרַפְרָף, וְכָל רְקִיעִים אוֹחַזְתָּם חַלְחָלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל כִּסְּאוֹ כָּל חֵילֵי מָרוֹם וְכֶתֶר הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ פּוֹתְחִים פִּיהֶם וְאוֹמְרִים: “בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ” (יחזקאל ג, יב). בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גְדֻלָּתוֹ וְשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ הַכֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ מַחֲזִיק עַצְמוֹ לְקַבֵּל הַכֶּתֶר מֵעֲבָדָיו, וְכָל חַיּוֹת וּשְׂרָפִים וְגַלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה וְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאֵילֵי מַעְלָה וּמַטָּה מִתְגַּדְּלִים וּמִתְגַּבְּרִים וּמִתְגָּאִים וְנוֹתְנִים הוֹד וְהָדָר, וּמַמְלִיכִים כֻּלָּם בְּפֶה אֶחָד וְאוֹמְרִים: “ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” (שמות טו, יח) (חגיגה יג ע"ב; פס"ר, כ; ספר מעין חכמה, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 307).
הַחַיּוֹת – נושאות המרכבה האלוהית.
בְּמִשְׁנָה – במסורת מימי התנאים.
חֲבֵרָיו – שאר המלאכים.
קוֹשֵׁר כְּתָרִים – מכין כתרים (מתפילותיהם של צדיקים).
מַשְׁבִּיעַ אֶת הַכֶּתֶר – כדי שיעלה בעצמו וישב על ראש הקב"ה.
נִרְתָּחִים – בוערים.
כִּסֵּא – הוא כיסא הכבוד שעליו יושב הקב"ה.
אַדְנֵי – יסודות.
מַחֲזִיק עַצְמוֹ – מסכים.
אֵילֵי – גיבורי.
מִתְגָּאִים – מתרוממים ומתנשאים.
*
עא אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: סָח לִי מְטַטְרוֹן שַׂר הַפָּנִים: כֵּיוָן שֶׁלְּקָחַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁמֵּשׁ תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְגַלְגַּל הַמֶּרְכָּבָה וְכָל מַעַרְכֵי הַשְּׁכִינָה, נַעֲשָׂה בְּשָׂרִי שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, וְגִידַי אֵשׁ לוֹהֶטֶת, וְעַצְמוֹתַי גַּחֲלֵי רְתָמִים, וְעַפְעַפַּי כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגַלְגַּלֵּי עֵינַי לַפִּידֵי אֵשׁ, וּשְׂעַר רֹאשִׁי לַהֲטֵי לֶהָבָה, וְכָל אֵיבָרַי לְכַנְפֵי אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, וְגוּף קוֹמָתִי לְאֵשׁ יוֹקֶדֶת, מִיְּמִינִי חוֹצְבֵי לַהֲבֵי אֵשׁ, וּמִשְּׂמֹאלִי בּוֹעֲרִים לַפִּידִים, מִסְּבִיבוֹתַי נִפְרָחִים רוּחוֹת סְעָרָה (חנוך הוא מטטרון, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 287).
סָח – אמר.
מְטַטְרוֹן שַׂר הַפָּנִים – מן החשובים שבמלאכים, הניצב בסמוך לקב"ה.
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – ראו בקטע הקודם.
מַעַרְכֵי – העולם הסובב.
רְתָמִים – צמחים הבוערים זמן ארוך.
חוֹצְבֵי לַהֲבֵי אֵשׁ – להבות אש צורבות.
נִפְרָחִים – מתעופפים.
*
עב אָמַר רַ' עֲקִיבָא: בְּכָל יוֹם, שַׁחֲרִית, מַלְאָךְ אֶחָד פּוֹתֵחַ פִּיו וְאוֹמֵר: “ה' מֶלֶךְ, ה' מָלָךְ, ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְ"בָרְכוּ", וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְ"בָרְכוּ" – חַיָּה אַחַת עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ, וּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל. וְחָקוּק עַל מִצְחָה “יִשְׂרָאֵל”, עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ וְאוֹמֶרֶת: “בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ”, וְכָל גְּדוּדֵי מַעְלָה עוֹנִים וְאוֹמְרִים: “בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד”.
חַיָּה אַחַת יֵשׁ בָּרָקִיעַ, כְּשֶׁהוּא יוֹם – אוֹת “אֱמֶת” בְּמִצְחָהּ וְיוֹדְעִים הַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא יוֹם; וְלָעֶרֶב – “אֱמוּנָה” בְּמִצְחָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁהוּא לַיְלָה. וּבְכָל פַּעַם אוֹמֶרֶת: “בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ”, וְכָל גְּדוּדֵי מַעְלָה עוֹנִים: “בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד” (קדושת ברכו ליחיד, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 501).
“בָּרְכוּ” – נוסחת הפתיחה לתפילה בציבור (והמענה עליה: “ברוך ה' המבורך” וגו').
חַיָּה – מן היצורים השמימיים.
“אֱמוּנָה” – שנאמר “להגיד… אמונתך בלילות” (תהלים צב, ג).
גְּדוּדֵי מַעְלָה – המלאכים.
אוֹת – סימן, סמל.
*
עג אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְחִיָּא בַּר רַב: בֶּן אֲרִי, בּוֹא וְאֹמַר לְךָ מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁהָיָה אוֹמֵר אָבִיךָ: כָּל יוֹם וָיוֹם נִבְרָאִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִנְּהַר דִּינוּר וְאוֹמְרִים שִׁירָה – וּבְטֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ” (איכה ג, כג) (חגיגה יד ע"א).
בֶּן אֲרִי – כינוי של כבוד (לאב).
נְהַר דִּינוּר – נהר של אש שיוצא מלפני כיסא הכבוד (ראו דניאל ז, י).
בְּטֵלִים – מתפוגגים.
“חֲדָשִׁים” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי בכל בוקר נבראים (מלאכים) חדשים, הנותנים ביטוי לאמונתם בקב"ה על ידי זמרתם.
*
עד אַדְרְיָנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ: אַתֶּם אוֹמְרִים אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה, אֶלָּא בְּכָל יוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְהֵם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו וְהוֹלְכִים לָהֶם? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּלְאָן הֵם הוֹלְכִים? אָמַר לוֹ: לְהֵיכָן שֶׁנִבְרָאוּ. אָמַר לוֹ: וּמֵהֵיכָן נִבְרָאוּ? אָמַר לוֹ: מִנְּהַר דִּינוּר. אָמַר לוֹ: מָה טִיבוֹ שֶׁל נְהַר דִּינוּר? אָמַר לוֹ: כְּיַרְדֵּן זֶה שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. אָמַר לוֹ: וּמֵהֵיכָן הוּא בָּא? אָמַר לוֹ: מִזֵּעָתָן שֶׁל הַחַיּוֹת, שֶׁהֵן מְזִיעוֹת מִטְּעֻנַּת כִּסְּאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בר"ר ע"ח, א).
שְׁחִיק עֲצָמוֹת – ישתחקו עצמותיו (לשון קללה).
כַּת שֶׁל מַעְלָה – המלאכים.
מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה – משבחת וחוזרת ומשבחת.
בְּכָל יוֹם וגו’ – ראו בקטע הקודם.
הַחַיּוֹת – הנושאות את מרכבת הקב"ה.
מִטְּעֻנַּת כִּסְּאוֹ – בגלל המשא הכבד של טעינת כיסא הכבוד.
*
עה אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים? רַ' יוֹחָנָן אָמַר: בַּשֵּׁנִי. רַ' חֲנִינָא אָמַר: בַּחֲמִישִׁי.
אָמַר רַ' לוּלְיָנָא בַּר טַבְרִין בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹּא נִבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַדֵּד בְּאֶמְצָעוֹ, אֶלָּא “אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל, נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי” (ישעיה מד, כד), “מִי אִתִּי” כָּתוּב – מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם? (בר"ר א, ג).
אֵימָתַי – באיזה יום (מימי הבריאה).
כְּלוּם – שום מלאך.
מוֹתֵחַ – את השמים (ושותף בבריאה).
מְמַדֵּד – קובע את מידתם של השמים.
“מִי אִתִּי” – זה הכתיב (והקרי: “מאתי”).
*
עו "ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" (ירמיה ה, יד [ועוד]) – שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִבְיוֹנוֹ בְּמַלְאָכָיו, כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם יוֹשְׁבִים, וּפְעָמִים עוֹשֶׂה אוֹתָם עוֹמְדִים, וּפְעָמִים עוֹשֶׂה אוֹתָם בִּדְמוּת נָשִׁים, וּפְעָמִים בִּדְמוּת אֲנָשִׁים, וּפְעָמִים רוּחוֹת וּפְעָמִים אֵשׁ; כְּשֶׁהֵם נִשְׁלָחִים בִּדְבָרוֹ – נַעֲשִׂים רוּחוֹת, וּכְשֶׁהֵם מְשָׁרְתִים לְפָנָיו – נַעֲשִׂים שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט” (תהלים קד, ד) (שמו"ר כה, ב; פדר"א, ד).
צִבְיוֹנוֹ – רצונו (והוא משחק מילים על “צבאות”).
מְבַקֵּשׁ – רוצה.
*
עז "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כב, ב) – מִיכָאֵל שַׂר שֶׁל שֶׁלֶג וְגַבְרִיאֵל שַׂר שֶׁל אֵשׁ, וְלֹא זֶה מְכַבֶּה זֶה וְלֹא זֶה שׂוֹרֵף זֶה. וַאֲפִלּוּ מַלְאָךְ אֶחָד חֶצְיוֹ אֵשׁ וְחֶצְיוֹ שֶׁלֶג – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם (שהש"ר ג, יא; תנחומא ויגש, ו).
“בִּמְרוֹמָיו” – בין שוכני מרום.
בֵּינֵיהֶם – בין שני חלקי המלאך.
*
עח אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזּוֹנִים אֶלָּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים” (נחמיה ט, ו) (שמו"ר לב, ד).
*
עט שָׁנִינוּ: מִיכָאֵל בְּאַחַת, גַּבְרִיאֵל בִּשְׁתַּיִם, אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע, וּמַלְאָךְ הַמָּוֶת בִּשְׁמוֹנֶה, וּבִשְׁעַת הַמַּגֵּפָה בְּאַחַת (ברכות ד ע"ב).
מִיכָאֵל בְּאַחַת – די לו בתנועת כנף אחת כדי להגיע ליעדו.
*
פ אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוֹת וְלֹא שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת אַחַת (בר"ר ג, ב).
*
פא אֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט בְּמַלְאָכִים (בר"ר מח, יא).
*
פב מְקֻבָּלִים אָנוּ: אֵין לְמַעְלָה לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא תַחֲרוּת וְלֹא עֹרֶף וְלֹא עִפּוּי (חגיגה טו ע"א).
מְקֻבָּלִים אָנוּ – קיבלנו במסורת.
לְמַעְלָה – בעולם המלאכים.
עֹרֶף – שלמלאכים עיניים בכל צדי ראשיהם.
עִפּוּי – עייפות.
*
פג אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עָלוּ בְּיָדָם מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה: “שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ” (ישעיה ו, ב), “וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים” (שם שם, ו), מִכָּאן וְהֵילָךְ – “וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל” (דניאל ט, כא), “כִּי אִם מִיכָאֵל שַׂרְכֶם” (שם י, כא) (ירושלמי ראש השנה א, ב).
עָלוּ בְּיָדָם – הובאו עם השבים (מבבל לארץ).
בָּרִאשׁוֹנָה – לפני גלות בבל.
מִכָּאן וְהֵילָךְ – מאז שיבת ציון (ובנבואת דניאל).
*
פד כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד” (ישעיה ו, ב), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם” (יחזקאל א, ו)? לֹא קָשֶׁה: כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁנִּתְמַעֲטוּ כַּנְפֵי הַחַיּוֹת. – אֵי מֵהֶן נִתְמַעֲטוּ? אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: אוֹתָן שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בָּהֶן.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשׁוּנֵהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן” (דניאל ז, י), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו” (איוב כה, ג)? לֹא קָשֶׁה, כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כִּבְיָכוֹל, שֶׁנִּתְמַעֲטָה פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה (חגיגה יג ע"ב).
“לְאֶחָד” – לכל מלאך.
לֹא קָשֶׁה – אין סתירה של ממש בין שני הפסוקים (בשאלת מספר הכנפיים).
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל המביע הסתייגות מאמירה חריפה).
נִתְמַעֲטוּ – קטן מספרם.
“אֶלֶף אַלְפִין” וגו’ – ותרגום הדברים: אלף אלפים ישמשו אותו וריבוא רבבות עומדים לפניו.
“הֲיֵשׁ מִסְפָּר” – האם אפשר למנות?
פָּמַלְיָא – בני לוויה (כינוי ליצורי השמים).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות