על פי: מעשיה עממית 

פַּעַם אַחַת יָצְאוּ שְׁנֵי סוֹחֲרִים לַדֶּרֶך. הָאֶחָד הָיָה נוֹכֵל עַרמוּמִי וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי אִיש תָּם, פֶּתִי מַאֲמִין לְכָל דָּבָר. עוֹדָם הוֹלְכִים, מָצְאוּ נַרְתִּיק וּבוֹ אֶלֶף שְׁקָלִים. שָׂמְחוּ שְׁנֵיהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְהָאִיש הַתָּמִים אָמַר:

– הָבָה נְחַלֵּק אֶת הַכֶּסֶף בֵּינֵינוּ חֵלֶק כְִּחֵלֶק!

– לָמָּה לָנוּ? – הֵשִיב לוֹ הַנוֹכֵל – מוּטָב שֶׁנִּקַּח כָּל אֶחָד שְׁקָלִים אֲחָדִים לִצְרָכֵינו וְאֶת הַשְּׁאָר נַטְמִין בָּאֲדָמָה וְנָשוּב וְִנִקַּח לָנוּ שׁוּב שִׁקְלֵי כֶּסֶף כָּל אֵימַת שֶׁנִּזְדַּקֵּק לָהֶם.

– יְהִי כִּדְבָרֶיךָ – הִסְכִּים הַפֶּתִי הַתָּמִים.

טָמְנוּ הַשְׁנַיִם אֶת נַרְתִּיק הַכֶּסֶף בְּבוֹר אֲשֶׁר מִתַּחַת לְעֵץ גָּדוֹל, וְהִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם הָעִירָה. מִשֶּׁהִגִּיעוּ לָעִיר, מִהֵר הַנוֹכֵל וְנִפְרַד מִן הַפֶּתִי, חָזַר אֶל מְקוֹם הַמְַּטמוֹן אֲשֶׁר מִתַּחַת לְעֵץ הָאֵלָה, לָקַח אֶת הַנַּרְתִּיק וְחָזַר לְבֵיתוֹ.

חָלְפוּ יָמִים אֲחָדִים וְהַפֶּתִי בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל הַנוֹכֵל וְאָמַר לוֹ:

– הָבָה נֵלֵךְ אֶל מְקוֹם הַמַּטְמוֹן, נִקַּח אֶת הַכֶּסֶף וּנְחַלְקוֹ בֵּינֵינוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק, כִּי זָקוּק אֲנִי לְכֶסֶף.

– הָבָה נֵלֵךְ – הִסְכִּים עִמּוֹ הַפַּעַם הַנוֹכֵל.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם, הִגּיעוּ לָאֵלָה. חָפְרוּ וְחָפְרוּ אַךְ לֹא מָצְאוּ דָּבָר.

– אַתָּה גָּזַלְתָּ אֶת כַּסְפִּי! אַתָּה רִמִּיתָנִי! – צָעַק הַנוֹכֵל, בְּקוֹל גָּדוֹל,

– נִשְׁבָּע אֲנִי, כִּי לֹא לָקַחְתִּי אַף פְּרוּטָה אַחַת! – נִבְהַל הָאִיש הַתָּמִים וְקָרָא.

– לֹא, כִּי גָּזַלְתָּ אֶת הַכֶּסֶף! – צָרַח הַנוֹכֵל.

– נֵלְכָה־נָא אֶל הַשּׁוֹפֵט, וְיִשְׁפֹּט הוּא בֵּינֵינוּ – אָמַר הַפֶּתִי בִּכְאֵב וּבְעֶלְבּוֹן.

הָלְכוּ אֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר בְּעִירָם וְהִתְיַצְּבוּ לְפָנָיו.

אָדָם זֶה גָזַל אֶת כַּסְפִּי! – צָעַק הנוֹכֵל.

לֹא לָקַחְתִּי אַף פְּרוּטָה אַחַת! – נִשָׁבַּע הַפֶּתִי.

עַל אֵיזֶה כֶּסֶף אַתֶּם רָבִים? – שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט.

סִפֵּר לוֹ הַנוֹכֵל עַל דְּבַר נַרְתִּיק הַכֶּסֶף שֶׁמָּצְאוּ וְהֶחְבִּיאוּ מִתַּחַת לָאֵלָה וְסִיֵּם בִּצְעָקוֹת:

– בָּטַחְתִּי בִּיְדִידִי, אֲבָל הוּא מַָעַל בָּאֵמוּן שֶׁלִי, גָזַל אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְלֹא הִשְׁאִיר לִי אַף לֹא פְּרוּטָה אַחַת!

– כְּלוּם יֵשׁ לְךָ עֵדִים, הַיְכוֹלִים לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקַת טַעֲנָתְךָ? – שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט.

– עֵץ הָאֵלָה הוּא עֵדִי, כִּי הַפֶּתִי הַזֶּה לָקַח אֶת הַכֶּסֶף! – קָרָא הַנוֹכֵל.

– יָפֶה – הֵשִׁיב הַשּׁוֹפֵט – מָחָר נִתְאַסֵּף לְיַד עֵץ הָאֵלָה וְשָׁם אֶשְׁפֹּט בֵּינֵיכֶם.

הָלַךְ הַנוֹכֵל אֶל אָבִיו וְאָמַר לוֹ:

– אָמַרְתִּי לַשּׁוֹפֵט כִּי עֵץ הָאֵלָה יָעִיד מָחָר כִּי הַפֶּתִי לָקַח אֶת הַכֶּסֶף.

– כֵּיצַד יְכוֹלָה אֵלָה לְהָעִיד? – הִתְפַּלֵא הָאָב.

– לֹא הָאֵלָה, אַתָּה תָּעִיד, אָבִי – אָמַר הַנוֹכֵל הָעַרְמוּמִי – הַגֶּזַע שֶׁל הָאֵלָה חָלוּל, אַתָּה תִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁאַל הַשּׁוֹפֵט אֶת הָאֵלָה מִי לָקַח אֶת הַכֶּסֶף, תַּעֲנֶה מִתּוֹךְ הָעֵץ: “הַפֶּתִי”.

– הוֹי בְּנִי בְּנִי, – נֶאֱנַח הָאָב הַזָּקֵן וְאָמַר. – לַשֶּׁקֶר אֵין רַגְלַיִם וְהַכּוֹרֶה שׁוּחָה לַחֲבֵרוֹ, הוּא עַצְמוֹ יִפֹּל בָּהּ.

– אַל דְּאָגָה, אָבִי – הֵשִׁיב לוֹ הַנוֹכֵל.

– לֹא, כִּי דוֹאֵג אֲנִי לְךָ מְאֹד מְאֹד – אָמַר הָאָב – הִנֵּה אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל: הָיֹה הָיָה בַּרְוָז אֶחָד וְלוֹ קֵן מְרֻוָּח. אַךְ רַע וָמַר הָיָה גוֹרָלוֹ שֶׁל הַבַּרְוָז, כִּי קִנּוֹ שָכַן סָמוּךְ לִמְאוּרַת צִפְעוֹנִי וְהַצִּפְעוֹנִי אָכַל אֶת בַּרְוְזוֹנָיו. וְלֹא יָדַע הַבַּרְוָז מַה לַעֲשׂוֹת וְהָיָה עָצוּב מְאֹד. יוֹם אֶחָד פָּגַש בּוֹ הַסַּרְטָן וְרָאָה כִּי פָּנָיו רָעוֹת.

– מַדּוּעַ זֶה נָפְלוּ פָּנֶיךָ? – שְׁאָלוֹ.

סִפֵּר לוֹ הַבַּרְוָז עַל הַצִפְעוֹנִי וּפָרַץ בִּבְכִי מַר עַל גּוֹזָלָיו שֶנִטְרְפוּ.

– אָכֵן, גָּדוֹל אֲסוֹנְךָ – הֵשִׁיב לוֹ הַסַּרְטָן – אַךְ שְׁמַע נָא לַעֲצָתִי וְיִיטַב לְךָ. דַע לְךָ, כִּי הָאַיָה הִיא אוֹיֶבֶת הַצִפְעוֹנִי וְטוֹרֶפֶת אוֹתוֹ. לָכֵן לֵךְ וְדוּג דִָּגִים רַבִּים, וּפַזֵּר אוֹתָם לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶך, מִקֵּן הָאַיָה עַד מְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי. כְּשֶׁתִּרְאֶה הָאַיָה אֶת הַדָּגִים, הִיא תֵּלֵךְ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם, תֹּאכְלֵם אֶחָד־אֶחָד עַד שֶׁתַּגִיעַ לִמְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי וְתִטְרֹף אוֹתוֹ וְאֶת צֶאֱצָאָיו.

הוֹדָה הַבַּרְוָז לַסַּרְטָן וּמִהֵר לַעֲשׂוֹת כַּעֲצָתוֹ. דָּג דָּגִים וּפִזְּרָם לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶך מִקֵּן הָאַיָה עַד מְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי.

מִשֶּׁרָאֲתָה הָאַיָה אֶת הַדָּגִים, הֵחֵלָּה לִטְרֹף אֶת הַדָּגִים אֶחָד אֶחָד עַד שֶׁהִגִּיעָה לִמְאוּרַת הַצִפְעוֹנִי. בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַצִפְעוֹנִי, מִהֲרָה לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וְטָרְפָה אוֹתוֹ וְאֶת כָּל בָּנָיו. אוּלָם בְּצֵאתָה מִמְאוּרַת הַצִּפְעוֹנִי, רָאַתָה אֶת הַבַּרְוָז בְּקִנּוֹ. מִהֲרָה הָאַיָה וְהִתְנַפְּלָה עָלָיו וְטָרְפָה אַף אוֹתוֹ.

– מָשָׁל יָפֶה – הוֹדָה הַנּוֹכֵל – אֲבָל מַהוּ הַנִּמְשָׁל?

– תַּחְבּוּלוֹת עָרְמָה, סוֹפָן שֶׁהֵן מְחַבְּלוֹת בְּבַעֲלֵיהֶן – הֵשִׁיב הָאָב – מְשֹׁךְ יָדְךָ מִמְּזִמָּתְךָ וְהָשֵב לִידִידְךָ אֶת כַּסְפּוֹ.

– יְדִידִי הוּא פֶּתִי מַאֲמִין לְכָל דָּבָר – קָרָא הנוֹכֵל – לֹא אָשִׁיב לוֹ אֶת הַכֶּסֶף.

וְהוּא הִפְצִיר בְּאָבִיו וְהִפְצִיר בּוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה, עַד כִּי נַעֲנָה הָאָב וְקָם בַּלַּיְלָה וְהָלַךְ אֶל עֵץ הָאֵלָה וְהִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הַגֶּזַע הֶחָלוּל.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בָּאוּ אֶל הָאֵלָה ‏הַנּוֹכֵל וְהַפֶּתִי, ‏ הַשּׁוֹפֵט וְהַדַּיָּנִים, וְעִמָּם קָהָל רַב. פָּנָה הַשּׁוֹפֵט אֶל הָאֵלָה וְשָׁאַל:

– אֵלָה, אֵלָה, הַגִּידִי־נָא לָנוּ מִי לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וּמִי גְּנָבוֹ.

– הַפֶּתִי – יָצָא קוֹל מִתּוֹךְ הָאֵלָה וְקָרָא.

כִּשֹׁמֹעַ זֹאת הַשּׁוֹפֵט וְהַדַּיָּנִים, תָּמְהוּ מְאֹד. הֵם הִקִּיפו אֶת הָאֵלָה וְהִנֵּה אֵין אִיש מִסָבִיב. אוֹ־אָז קָרָא הַשּׁוֹפֵט אֶל עוֹזְרָיו:

– חִטְבוּ עֵצִים וְהַעֲלוּ בָּאֵש אֶת הָאֵלָה!

מִהֲרוּ הָעוֹזְרִים לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה עֲלֵיהֶם הַשּׁוֹפֵט.

כְּשֶׁהִגִּיעַ עֲשַן הַבְּעֵרָה אֶל הָאָב הַזָּקֵן, זָעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה. מִהֲרוּ וְהוֹצִיאוּהוּ וְהִכּוּהוּ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת.

מִיָּד צִוָּה הַשּׁוֹפֵט לֶאֱסוֹר אֶת הַנּוֹכֵל וּלְהַכְנִיסוֹ לְבוֹר כֶּלֶא, וְאֶת הַכֶּסֶף פָּקַד עָלָיו לְהַחֲזִיר לָאִיש הַיָשָׁר.

מִשֶּׁאָסְרוּ אֶת יְדֵי הַנוֹכֵל וְהוֹבִילוּהוּ לַכֶּלֶא, הָלַךְ אַחֲרָיו הָאָב הַמֻּכֶּה כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה וּמְמַלְמֵל:

– הִזְהַרְתִּיךָ, בְּנִי, לַשֶּׁקֶר אֵין רַגְלַיִם! – – –