על פי: ר. פיילמאן

בַּיָּמִים הָהֵם נָהֲגוּ הָרוֹקְחִים לְהַעֲמִיד בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל בָּתֵּי הַמִּרְקַחַת שֶׁלָּהֶם שְׁלֹשָׁה בַּקְבּוּקִים גְּדוֹלִים. בְּאֶחָד הָיוּ מַיִם כְּחֻלִים, בַּשֵּׁנִי צְהֻבִּים וּבַשְּׁלִישִׁי – אֲדֻמִּים. כָּכָה נָהֲגוּ הָרוֹקְחִים בְּכָל הָעוֹלָם שָׁנִים עַל שָׁנִים. “מִנְהָג שֶׁל רוֹקְחִים הוּא – אָמְרוּ – וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים עַל שׁוּם מָה וְלָמָּה”.

אֲבָל אֲנִי חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי וְהֶעֱלֵיתִי אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה הַבָּאָה.

פַּעַם אַחַת הִתְגּוֹרֵר בְּעִיר הַבִּירָה רוֹקֵחַ צָעִיר. הָרוֹקֵחַ הַזֶּה הִתְאַהֵב בְּבִתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהִיא גַּם הֵשִׁיבָה לוֹ אַהֲבָה. הָרוֹקֵחַ והַנְּסִיכָה הָיוּ נִפְגָּשִׁים בַּסֵּתֶר וְהֵם הֶחְלִיטוּ בֵּינֵיהֶם כִּי בְּבוֹא הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר הָרוֹקֵחַ יִצְבֹּר סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל יִבְרְחוּ הַשְׁנַיִם וְִיִנָשְׂאוּ זֶה לָזֶה בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם.

– וְתַסְכִּימִי לְהַחְלִיף אֶת הַמַּלְכוּת וְאֶת חַיֵּי הַפְּאֵר אֲשֶר בַּחֲצַר אָבִיךְ הַמֶּלֶךְ, בְּבִקְתָּה קְטַנָּה וּבְחַיִּים פְּשוּטִים עִם רוֹקֵחַ אַלְמוֹנִי? – שָׁאַל אוֹתָהּ הָרוֹקֵחַ.

– מַה לִי פְּאֵר, מִי לִי מַלְכוּת, אִם אַתָּה לִי, אֲהוּב־לִבִּי?! – קָרְאָה הַנְּסִיכָה.

לְיָמִים נוֹדְעוּ לַמֶּלֶךְ פְּגִישׁוֹתֵיהֶם שֶׁל בִּתּוֹ עִם הָרוֹקֵחַ הַפָּשוּט.

הַמֶּלֶךְ קָצַף מְאֹד וְקָרָא:

– הָיֹה לֹא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה! לְחְֶרְפָּה הוּא לִי לָתֵת אֶת בִּתִּי, נֵצֶר לְמִשְׁפַּחַת מְלָכִים עַתִּיקָה, אִשָּׁה לְרוֹקֵחַ פָּשוּט מִבְּנֵי הָעָם!

וְהוּא אָסַר עַל בִּתּוֹ לְהִתְרָאוֹת עִם הָרוֹקֵחַ. אֲבָל שְׁנֵי הָאוֹהֲבִים וְהַנֶּאֱהָבִים הִתְחַכְּמוּ לִשְׁמור עַל הַקֶּשֶּׁר בֵּינֵיהֶם. כֵּיצַד? הִנֵּה כָּךְ:

בֹּקֶר־בֹּקֶר נָהֲגָה הַנְּסִיכָה לַצֵאת רְכוּבָה עַל סוּס לְטיוּל יוֹמִי קָבוּע בְּחוּצוֹת הָעִיר. חַיָּל וְאָמָה הָיוּ מְלַוִּים אוֹתָהּ, רְכוּבִים עַל סוּסִים אַף הֵם. וְהִנֵּה, הָרוֹקֵחַ הִצִּיב בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל בֵּית־הַמִּרְקַחַת שֶׁלוֹ בַּקְבּוּק גָּדוֹל מָלֵא מַיִם כְּחֻלִים וְהוֹדִיעַ לְאֲהוּבַת־לִבּוֹ:

– כְּשֶׁתִּרְאִי בְּטִיוּל יוֹמֵךְ אֶת בַּקְבּוּק הַמַיִם הִַכְּחֻלִים בְחַלּוֹנִי, יִהְיֶה לָךְ סִימָן, כִּי אֲנִי הוֹגֶה בָּךְ וְאוֹהֵב אוֹתָךְ. כִּי כָּחֹל הוּא צֶבַע הַתִּקְוָה וְהַנֶּאֱמָנוּת. כַּאֲשֶׁר הַמַּיִם הַכְּחֻלִים יִתְחַלְפוּ בִּצְהֻבִּים, יִהְיֶה לָךְ סִימָן, כִּי כְּבָר צָבַרְתִּי אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ וּשְׁעַת בְּרִיחָתֵנוּ קְרוֹבָה. וְכַאֲשֶׁר הַמַּיִם הַצְהֻבִּים יִתְחַלְפוּ בַּאֲדֻמִּים, אוֹ־אָז הִכּוֹנִי, אֲהוּבַת־לִבִּי, לִבְרִיחָה וּתְנִי בִּי אֶת אֱמוּנֵךְ וְכָל אֲשֶׁר אֹמַר לָךְ תַּעֲשִׂי. כִּי הָאָדֹם הוּא צֶבַע אֹמֶץ הַלֵּב וְהַסַּכָּנָה!

חָלְפוּ יָמִים. בֹּקֶר־בֹּקֶר הָיְתָה הַנְסִיכָה מְעִיפָה עַיִּן בַּבַּקְבּוּק הַגָּדוֹל וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה בּוֹ אֶת הַמַּיִם הַכְּחֻלִים, יָדְעָה כִּי הָרוֹקֵחַ הוֹגֶה בָּהּ וְאוֹהֵב אוֹתָהּ, וְלִבָּהּ נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה רַבָּה.

מִשֶׁנִּתְחַלְפוּ הַמַּיִם הַכְּחֻלִים בַּצְהֻבִּים – הֵחֵל לִבָּהּ לְפַעֵם בָּהּ בְּחָזְקָה. שֶׁיָּדְעָה, כִּי שְׁעַת בְִּרִיחָתָם קְרוֹבָה.

אוּלָם מִשֶּׁנִתְחַלְפוּ הַמַּיִם הַצְהֻבִּים בַּאֲדֻמִּים – לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָהּ מֵרֹב הַהִתְרַגְשׁוּת וְאַךְ בְּקֹשִׁי כָּבְשָׁה אֶת סַעֲרַת־רוּחָהּ.

– לְמָחֳרָת הַיוֹם יָצְאָה הַנְּסִיכָה לְטִיּוּל הַבֹּקֶר הַקָּבוּעַ שֶׁלָהּ, כְּמִשְׁפָּטָה יוֹם־יוֹם. הַחַיָּל וְהָאָמָה לִוּוּ אוֹתָהּ מִזֶּה וּמִזֶּה. לְפֶתַע הֵגִיח מְסִּמְטָה צְדָדִית הָרוֹקֵחַ הַצָּעִיר, רָכוּב עַל סוּס אַף הוּא וּבַקְבּוּק יָרֹק בִּזְרוֹעוֹתָיו.

בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל הַנְּסִיכָה וּמְלַוֶּיהָ, הִזָּה כִּבְדֶּרֶך־אַגַּב טִפּוֹת אֲחָדוֹת מְהַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר בְּיָדוֹ עַל הַחַיָּל וְעַל הָאָמָה. הָיוּ אֵלֶּה טִפּוֹת חֲרִיפוֹת מְאֹד וְהַשְׁנַיִם, הַחַיָּל וְהָאָמָה, הַחַלּוּ לְהְתְעַטֵּשׁ וְהָיוּ מִתְעַטְּשִים וְהוֹלְכִים וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְסִיק.

כְּהֶרֶף־עַיִן תָּפַס הָרוֹקֵחַ אֶת רְצוּעַת הַמֶּתָג שֶׁל סוּס הַנְּסִיכָה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת אַחֲרָיו.

מִשֶּׁהִתְאוֹשְׁשׁוּ הַחַיָּל וְהָאָמָה מֵהָרֵיחַ הֶחֶָריף, כְּבָר הִרְחִיקוּ הָרוֹקֵחַ וְהַנְּסִיכָה מְאֹד. לֹא נוֹתַר לָהֶם אֶלָא לָשׁוּב לָאַרְמוֹן וּלְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ הַנִּפְעָם אֶת אֲשֶׁר קָרָה.

בֵּינָתַיִם עָלוּ הַנְּסִיכָה וְהָרוֹקֵחַ עַל אֳנִיָּה וְהִפְלִיגוּ וְהִגִּיעוּ אֶל הָאָרֶץ הָרְחוֹקָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם. הָרוֹקֵחַ פָּתַח בֵּית־מִרְקַחַת חָדָש וְהַנְּסִיכָה סִיְּעָה לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ וּשְנֵיהֶם הוֹסִיפוּ לֶאֱהֹב זֶה אֶת זוֹ וְרָאוּ הַרְבֵּה נַחַת בְּחַיֵּיהֶם.

אֲבָל גַּם בָּעִיר הַחֲדָשָׁה הֵם לֹא שָׁכְחוּ לְהַצִיב בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה בַּקְבּוּק גָּדוֹל מָלֵא מַיִם צִבְעוֹנִיִּים, זֵכֶר לִיְמֵי אַהֲבַת עֲלוּמֵיהֶם.

לְיָמִים הִתְפַּשֵּׁט מִנְהָג זֶה וְהָרוֹקְחִים בְּכָל הָעוֹלָם הָיוּ מַצִּיבִים בְּחַלּוֹנוֹתֵיהֶם בַּקְבּוּקִים גְּדוֹלִים מְלֵאִים מַיִם כְּחֻלִים, צְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים.

וְאַתָּה, יְדִידִי הַצָּעִיר, אִם יִזְדַמֵּן לְךָ לִרְאוֹת בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל בֵּית־מִרְקַחַת בַּקְבּוּק מָלֵא מַיִם צִבְעוֹנִיִּים – כְּחֻלִים אוֹ צְהֻבִּים אוֹ אֲדֻמִּים – שְׁאַל אֶת הָרוֹקֵחַ לְסִבַּת הַדָּבָר. אֶל־נָכוֹן לֹא יֵדַע לְהָשִיב לְךָ. אוֹ־אָז פְּתַח פִּיךָ וְסַפֵּר לוֹ אַתָּה, אִם אַךְ תִּזְכֹּר – אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה הַיָּפָה הַזֹּאת עַל אוֹדוֹת אַהֲבָתָם הַנֶּאֱמָנָה שֶׁל הָרוֹקֵחַ וְהַנְּסִיכָה.