א. 🔗
גם ולדשטיין איננו. הלך מאתנו רצוץ ועיף. כשהתחילה העליה השניה מרוסיה ומרומניה יסד הוא בארצות הברית את ה"פיאַנירען פעריין", ואחרי שדרש במשך 5 שנים עליה ואיש לא זז משם – עלה הוא עצמו, להיות נאה מקיים. 20 שנה היה כאן.
ממנהיגי מפלגת פועלי ציון בארץ ישראל, נסעו אז בן־צבי ובן־גוריון לקושטא להשתלמות בשפת הארץ וחוקיה. בארץ נשארו אז זרובבל בירושלים ובתל־אביב והסביבה – ה"סגול": ולדשטיין ויבדלו לחיים בלומנפלד וקפלנסקי. התגאינו אז בזה שאנו השמאל נתנו שני מורים לגימנסיה את ד"ר ולדשטיין ואת קפלנסקי. למרות התואר ד"ר לא היה אף פעם סלון־סוציאליסט. בכל דבר גדול או קטן ראו החברים בו את האיש שלפניו יכלו לשפוך את מר לבם, אף מצאו אצלו תמיד אוזן שומעת.
ב. 🔗
בהיווסד קבוצת “אחוה” היה כאחד מבני המשפחה. בימי הפנאי היה הוא ומשפחתו באים אלינו ישר למקום הנקודה. תוכן הרצאותיו היה תמיד “אַל יאוּש”. ידע כל דבר הנעשה בקבוצה.
גם בזמן הזעקה “יהודים היו עותומנים” לא היה מן הנאה דורשים בלבד. טען להתעתמנות והיה בין הראשונים לקיים. כשהאניות עגנו בחופי ארץ ישראל לקחת את הנתינים הזרים למצרים ומשם למקום מולדתם, עבר הוא בין הציבור בערים ובכפרים ומנע מעזוב את הארץ. שקד בכל כוחו שלא תקופח זכות הפועל להנות מכספי חוץ לארץ או מצרכי האוכל שבאו מארצות שונות. ציבור הפועלים לא רצה לקבלם בנדבה כי אם בצורת תשלומים בעד עבודה. הוא דאג שלא תקופח זכות זו.
יהא זכרו חרוּת בלבנו כל הימים.
תרצ"ב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות