מוּסוֹלִינִי מזה ולֶנִין מזה הכריזו לא פעם, כי במלחמתם לתפיסת השלטון בארצותיהם לקחו תורה מפיו של ג’ורג' סורל ושאבו כחות־החלטה מהנחותיו החברתיות־המהפכניות. השפעתו של סורל על חיי הצבור ואמצעי מערכותיו הקבוציות חדורה כולה הבנה אינטואיטיבית עמוקה. יודע הוא ומכיר את המניעים הפסיכולוגיים של ההמונים עד היסוד בם. ההלכה הסוציאלית והפילוסופית שלו היא ביסודה מורכבה, בלתי־סינתיטית, אבל עצמית היא ושופעת שפע של הערות מקוריות וחדושים, היא פרי אי־מנוחה חברתית ואידיאות סותרות אלו את אלו, שנתגלו עוד לפני שנת 1914. בסוֹרֵיליזם היו סימנים מבשרים ראשונים לחוסר שווי־המשקל הגדול והעמוק, שעמד לבוא לעולמנו בדמות הפשיזם והבולשביות – המטבע האחת, שצורות שונות לה.
סורל לא ייחס כל חשיבות לאידיאה, שאיננה מתמלאה כחות דינַמיים ודרמתיים. מדת ההסתערות הצפונה ברעיון, הכחות המעשיים העלולים להתפרץ מתוכו – אלה העסיקו את רוחו תמיד. האידיאה המופשטת, הערטילאית, בעלת הניב הלירי, עוררה בו שויון־נפש גמור, וגם מעין רגש של בחילה, האֶפּוֹס והאֶרוֹס – רק אלה נושאים בחֻבָּם את עתיד העולם ואת עברו. חזון הגבורה והרצון המיתי הזין את רוחו, העשיר את דמיונו והחיה בקרבו אידיאות ברורות, עצמיות ומקוטעות כאחת. הוא היה התיאורטיקן של הפעולות המהפכניות, המתגלות בהתפרצות דימונית של קבוצים.
ג’ורג' סורל איננו אמן־הצורה ואף לא אמן־החיים. הוא קודם־כל הוגה־דעות ואיש החברה, החותר לקראת פתרון פרובלימותיה הכלכליות והמיטאפיסיות. אולם תורתו על המיתוס, שבכחו בלבד לעורר תנועת עם או מעמד ולהביאו לידי נצחון – ודאי שצפונים בה יסודות אמנותיים בלתי־משוערים. בקונצפציה זו של סורל מתרוננים ומתפרצים כחות מנגנוניים של תעצומות־עם; הדינמיות והדרמתיות שבסערות קבוצים אנושיים, בעלי שאיפות ואינטרסי־עד.
ובקו זה טמון סוד חיוניותה העצומה של תורת סורל. ביודעים הריהי מתרחקת מכל נטיה אידיאליסטית־ראציונאליסטית, כי בכוון זה של הרוח יש, לדעתו, משום עקרות. שום חיוב ושום חיות אינם כרוכים עמו; אין הוא נושא בחֻבּו בלתי־אם שויון־נפש לכל וחוסר־מרץ, ואם יש אשר יצמחו כנפים לאיש־השכל, בעל הדברות, הרי יתמלא מיד עופרת. בלעדי רוח ההתלהבות אין יצירה. רק בהתלקח האש תתעלה האנושיות עד כדי ליצור מעשה אפוס תרבותי־אנושי, ומצד זה הוא מתיר גם מעשי־אלמות, אותם המעשים המביאים לידי יצירת מצב־רוחות של גבורה ולידי מעללים נשגבים, כי בלעדיהם בלתי־אפשרית היא, לפי דעתו, כל התחדשות של תקופה או תרבות חדשה.
השקפה זו נובעת מראייה פיסימית, שסורל רואה את העולם. אולם הוא בטוח, כי רק בפילוסופיה פיסימית צפונה היכולת של התקדמות האנושיות. “מאז, הוא כותב” היה לי הרגש, שאם הפילוסופיה ההיליניסטית לא נתנה תוצאות מוסריות גדולות, הרי יש לראות את סיבת התופעה הזאת באופטימיותה הרבה. סוֹקרַטֶס היה לפרקים אופטימי במדה שאין לשאתה עוד…" “…והפיסימיות איננה אותה הקאריקטורה שנוהגים לתארה; זוהי מטפיסיקה של ההוי שלנו הרבה יותר מאשר שיטה פילוסופית על־דבר העולם; זוהי קונצפציה, שעל־פיה אנו צועדים לקראת שחרור, הקשור מצד אחד בהכרה נסיונית שרכשנו לנו לאחר שנתקלנו במכשולים המתנגדים לסיפּוּק דמיונותינו, ומצד שני בהכרה פנימית־עמוקה של חולשתנו הטבעית”.
ומכאן גם יחסו לברגסון, למושג זה של “אינטואיציה”, שלאחר שיצאה לאור־עולם הפיחה רוח־חיים בלב המאמינים והאנטי־ראציונליסטים למיניהם והפריחה בפריחה נשגבה ואיתנה את המהלכים על קרקע המסורת, הנוטים אחרי הרגָשות הגזעיים וההוי של העבר. סורל, המחשיב את הפעולה מעשה הגבורה, בשם כח צבורי־מיתי, צלל לתוך ים התורה הזאת ודלה ממעמקיה יסודות חדשים – יסודות מְחַיים.
בכח המיתוס לחולל פלאות, להלהיב המונים וליצור מעללי־גבורה. “מהו המיתוס? כותב מבקר צרפתי, זוהי אידיאה של פעולה, אידיאה מזהירה וגדולה כאחת, יפה ונשגבה במדה כזאת שיש ביכָלתה לעורר אֶנתוזיאסמוס והירואיסמוס בלב הבריות”. אין זה המיתוס במובן העתיק, הנושא בחבו גרעינים שלמעלה מן הטבע, “אלוהיים”; זהו מעין מיתוס חדש, לפי רוח הדור.
האינטֶרֶס, השכל – אין בכל אלה לעורר רגשות, לחולל מאורעות, שיהיה בהם משום מעשה יצירה וחדוש ענקי. המיתוס – בכחו בלבד ליצור גדולות ונצורות, שכן זוהי אידיאה, הרוויה רוח־הקודש וחיי־דמיון מזעזעים ומפרים. במיתוס של סורל יש משהו מן האינטואיציה הברגסונית, אך כאן היא חיונית ומחַיה יותר; קרובה יותר אל החיים.
עיקר השאלה היא: מהו היסוד, שכחו רב לו בכל תקופה לעורר את דמיון האומה ולכוון את מעשיו לקראת יצירה כבירה? מהו המיתוס המבורך בתקופתנו? סורל משיב: מיתוס המעמד העובד – השביתה הכללית. באמצעי קיבוצי זה של שיתוק המכונה המדינית, מאמין סורל, יעלה בידי גבורי התנועה העובדת ליצור את הפעולה הנשגבה של זמננו. עתה אין מתפעלים התפעלות יתירה מאמצעי זה. בימיו עוד נשמע הד קול השביתה הכללית ברוסיה בשנת 1905.
סורל הכשיר גם את הקרקע למעשים אנטי־דימוקרטיים ולהפצת רעיונות מיתיים־מיסטיים כ"מלכות", הלובשים בתנאים ידועים צורה הירואית מוסרית…
שַרל מוררַס, דוֹדֶה ועוד, סופרים־אמנים והוגי־דעות, שהשפעתם על חלק מן הנוער בצרפת עמוקה, שמחו לקראת מציאה בלתי־צפויה זו. שהרי נקל היה למצוא בתורתו של סורל את השפעת ניטשה, הפילוסוף־האריסטוקרט. המרכסיזם במובן הצר לא הספיק לו וגם לא התאים לרוחו. הוא נכבש והוקסם על־ידי כחו הכביר של יוצר צרטוסתרא. ועל־ידי כך נתנה לו, לאנטי־הדימוקרט, היכולת להרצות את דעותיו ביתר בירור. סורל מבזה את אנשי־השכל של חברתנו, אין הוא נרתע מהאשים את סוקרַטֶס, שפגע במסתורין הקדושים של אתונא. אנו רואים כאן לפנינו את יסוד הברבריות החדשה המבצבצת בעולם ומרגישים בהגשת ימי־הבינים המלווה אותנו בתקופתנו המבולבלת והמסוערת…
יש מנסים לתת פירושים מרכסיסטיים לתורת סורל. דומה, כי אין להכנס בפרטי־הפרטים של ההלכה הזאת. אגב, הלכה זו איננה שרשרת עשויה חוליות־חוליות, האחוזות אשה ברעותה. לכל היותר יצר סורל מסגרת לתורת הכח, האלמות־הגבורה. רעיון הצדק והיושר רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב. ערך הסוציאליזם בעיני סורל הוא במלחמה עצמה, בכח ההתחדשות שבמעשה הגבורה הפנימית והחיצונית.
סורל היה לפה למחנה הסינדיקאליסטים, והוא נטה גם למחנה הריאקציה, זו של הוגי־הדעות והאמנים שברויאליסטי צרפת. לכאורה, יש בחזיון זה כדי להתמיה. שעל־כן הוא כאילו רווי סתירות לאין־סוף; אולם סורל הוא בכל מהותו איש הטמפרמנט, יוצר אידיאות ולא יוצר שיטת־חברה. כאיש האינטואיציה והטמפרמנט חשוב הוא לנו להכיר בו את מבוכת דורנו, שגורלו הוא להיות נד ונד בין שתי קצוות רחוקות.
גרעין אחד חשוב לנו מאד בתורת סורל, הגרעין היסודי שבו, זה של המיתוס. מיתוס האומה – בכחו לחיות ולהחיות, להלהיב ולעורר המונים לפעולות. אידיאה של אומה – ממעמקים תעלה ותצוף על־פני הכרתנו, תזעזע אותנו ותקסים גם יחד. על שדה הלאומיות כחו של המיתוס הוא גם ריאלי, ממשי, כי יונק הוא את חיותו מעצם קיומה של האומה, מעברה ועתידה.
תרצ"ד
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות