בימים אלה של משבר עולמי ושל תוהו־ובוהו במחשבה האנושית נשואות עיני־העמים אל מעשהו האחרון, אל התפטרותו של נשיא הריפובליקה ומיסדה, איש האשכולות והמוסר, הדימוקראט הנאמן מאסאריק. הכל עושים את חשבון־הנפש של מאורעות־חיינו; הכל חשים בהכרח־החובה לבקר את חזיונות זמננו, לבדוק את הנעשה והולך לנגד עינינו ולבלי הגרר אחרי רגשי־יאוש; הכל רואים עובדא משמחת בחיי האדם הזה: לפעמים יש גם שכר וגמול למעשי־צדיק בעלמא הדין. לא תמיד “צדיק ורע לו”. מאסאריק, על כל הויותיו, מלחמותיו, שאיפותיו, ביצוע תכניות־חייו ותגמול לישרו, למוסרו, הוא הכחשה חיה אם כי יקרת־המציאות ומעודדת להנחה הפסימית והנכונה בדרך כלל דלעיל.
כי כל חייו היו פרי מחשבה ורצון של אישיות, שלא נרתעה מעולם לאחור, בשעה שהיא נתקלה בקשיים, מכשולים, חטאת־רבים והתפרצויות־המונים; אישיות נאמנה, איתנה ומוצקת, אשר ידעה תמיד את אשר לפניה ונתגברה, מתוך כנות־נפשית, אומץ לב ובטחון עצמי, על כל המעצורים שעמדו לו בדרכה. דרכו היתה תמיד ברורה לפניו, ומתוך שאיפה לחופש, לצדק ולאמת, נתמכר להגנה אמיצה על דעותיו ללא פחד וללא היסוס. מאסאריק פעל מאז ומעולם מתוך הכרת אחריותו האנושית והלאומית; מיום עמדו על דעתו ידע והבין, כי סוף הצדק לנצח. והוא נלחם לפעמים יחידי בתוך סערת־יצרים שבתוך עמו, לפעמים יחד עם ידידיו וחברים לדעה לשאיפותיו ולעתים יחד עם בני־עמו לשם מדינתם: טשיכוסלובאקיה.
היה לו אומץ־הלב להתנגד לרצון רבים מבני אומתו, אשר היו להוטים אחרי ההוכחה, כי שתי פואימות, שנמצאו בראשית המאה התשע־עשרה, ושסוּפר בהן על חיי טשיכיה בעבר לפני מאות שנים, הן תעודות אמתיות. בני טשיכיה אלה היו מאושרים, כי בדרך זו נתגלתה לעמם מגילת־יוחסין, ששיותה ערך, משקל והוד לעבר־עמם. מתוך מסירות ואהבה למולדתם נתנו אמון בתגלית נפלאה זו וטענו, כי אין היא מזויפת. הם חשו בעובדא זו מעין תעודה של אצילות, הם לא יכלו להסכים לרעיון, כי אין יסוד לשאיפת רוחם זו. נבצר מהם להתגבר על יצרם הפאטריוטי.
אבל מאסאריק, שהיה איש האמת, לא גרס את עמדתם של הפאטריוטים הנלהבים; הוא לא אהב את מולדתו פחות מכל שאר הפרופיסורים; הוא מצא לנכון לבדוק את התעודות ולהוכח מתוך ראיה של ממש בנכונותן. אבל אחרי שעיין בחומר והשווה את המקורות, בא לכלל מסקנא, כי התעודות מזויפות. הוא לא נרתע לאחור והוא, הפאטריוט, הכריז קבל עם את העובדא המרה הזאת. הכל נלחמו בו, החרימוהו, האשימוהו בחוסר־אהבה למולדתו, אבל מאסאריק עמד על השקפתו – ולבסוף ניצח בכח האמת שבו.
והוא הדין במקרה עלילת־הדם שבארצו. יחידי נתיצב כנגד כולם בשעה שהיה סבור, כי יהודי חף מפשע נאשם ברצח ילד. והוא נלחם את מלחמת־הצדק, נלחם בכחות־המעלילים ללא פחד ומתוך הכרת־אחריות אנושית. מצפונו לא היה שקט והוא הציל את היהודי הילסנר מאשמה כבדה – ואף נתקרב לעולם היהודי והתחיל להבין לרוחו.
כי היו בו – במאסאריק – שני יסודות, שנתמזגו בקרבו מזיגה הארמונית: יסוד הסלאביות ויסוד המערב. לא לשוא נמצאת טשיכיה בין רוסיה ומערב אירופה ולא לשוא היתה שותפת לזו במלחמתו לחופש ולדת. מכאן יחסו המיוחד לטולסטוי. מאסאריק הוא איש המוסר, אבל גם איש התרבות, המשטר והסדר, הוא – אנושי, אבל הוא גם לאומי.
ומתוך היותו נאמן לעצמו ידע ברגע משבר בעולם שלא להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית להחיות את מדינתו, ובזמן המלחמה היה פעיל, נלחם והשיג את מבוקשו. טשיכוסלובאקיה היתה לעובדא מדינית בזכותו ובזכות חברו בנש. עמו קם לתחיה והוא היה לנשיאו הנערץ ולאישיותו הסמלית, שהאנושות כולה מתגאה בה. כי גם בהיותו נשיא לא חדל מהיות פילוסוף, מעין מארקוס אוורליוס של זמננו…
אכן מאסאריק צדיק הוא… וטוב לו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות