לאוסישקין מלאו עתה שבעים שנה – וזה לו חמשים שנה שהוא עובד את עבודת עמו בלא הפסק ומתוך זהירות ועקשנות שאינה יודעת לאות ואינה נרתעת בפני כל מכשול.
נאמנותו זו היתה לסמל בתנועה הציונית; מימיו לא עבד אלוהים אחרים זולתי אלהי־אומתו; רעיון התחיה הלאומית בכל היקפה ומכל בחינותיה נפח בו מראשית־חייו, בעודו נער, תלמיד הגימנסיה, רוח עבודה ויצירה, חשל את אופיו האיתן והישר והעמידו בשורת עסקניה החשובים של התנועה הציונית. השאיפה לציון העמיקה בו את הכרת ההכרח והאפשרות של תקומת עמנו על אדמת מולדתו העתיקה־החדשה.
אוסישקין היה חובב־ציון בנעוריו, הרצלאי בשנות בגרותו, אולם מעולם לא נגרר אחרי הנחות וקריאות ריקות מתוכן. אף בתקופת יסוד הסתדרותנו הלאומית ועבודתו המדינית בין־הלאומית של המנהיג ברוך־עליון, לא הסיח אוסישקין את דעתו מן הצורך בפעולות מעשיות, ברכישת קרקעות ובישוב חקלאים יהודים, בפתיחת בתי־ספר, במנוי מורים ובדאגה לתחית הלשון העברית. הוא יצר את המושג “ציוניות מעשית” – מושג שנשאר נאמן לו כל ימי חייו. אך כשם שמעופו הגאוני של הרצל לא השכיח מלב אוסישקין את העבודה המעשית, כי מעולם לא בז לקטנות – כן לא הביאתו שאיפתו למעשי יום־יום לנקיטת עמדה בלתי־מדינית בתנועה הציונית. הוא הנהו ציוני מדיני וציוני מעשי כאחד. אין, לדעתו, דרך אחרת לתחית עמנו בלתי־אם דרך זו של יצירת מסגרת מדינית, שבה תנתן לעמנו היכולת לחיות את חייו העצמיים מבלי הכפף לתנאי־חיים זרים כבגולה.
הוא ציוני סינתיטי ואין הוא מתעלם מן הצורך בציונות תרבותית ומן ההכרח בפיתוח החנוך העברי; הוא נאמן לציונות, הוא חי בה בכל נימי נשמתו – ומכאן כח השפעתו הכביר על התנועה כולה. הוא הטביע את חותמו על כמה וכמה יצירות ישוביות וציוניות.
בנוהג שבעולם הולך כל רעיון ומטשטש, ברבות השנים, בלבב נושאיה. כל אישיות העובדת עבודה לאומית נבצר ממנה שלא להשתעבד לאותה אבטומאטיות, לאותו הרגל ושגרה, שמלווים אותה בכל מחשבותיה ומעשיה. ברבות השנים ניטלת ממנה הרעננות. כוח האמונה תש. רק יחידי סגולה זוכים לכך, שהרעיון ילך ויתעמק בנפשם, יגביר את אמונתם, ירענן את מחשבתם ויחזק את כח רצונם. אוסישקין ידע לשמור על אמונת־נעוריו. זוהי אחת מתכונותיו המצוינות ביותר.
ואף זאת. אין אוסישקין חריף המוח, דיפלומאט דק־הרגש והנואנסים. ישר דרך הוא; כולו אומר כובד־ראש. אין הוא מחוכם ומפולפל; אין הוא מתאמר לנהל מדיניות לאומית, דוגמת צירי המעצמות הגדולות; הוא מאמין בזכות־עמו על ארץ־אבותיו, והוא אומר ועושה את אשר הוא חושב לנכון, מבלי נטות ימינה ושמאלה. גם בתכונתו זו צפון סוד כוחו והשפעתו.
אוסישקין מביע את רגשותיו, מחשבותיו ושאיפותיו של היהודי הבינוני, של אותו “בעל־הבית היהודי”, במשמעו הטוב, שידע לשמור על קניני האומה אף ברגעים המרים ביותר לחייה ולהענות לכל תביעה לשם הצלתה והצלת תעודתה ועתידה, – אותו בעל הבית האוהב תורה ומעשים טובים.
יש בו אינסטינקט לאומי חזק, מעין שרשיות איתנה ובלתי־שכיחה בתוכנו, שעושים אותו מבורך בהרמוניה נפשית, ללא קרעי־נפש.
אוסישקין מחונן ביכולת ובפאתוס. מתוך הכרה עמוקה בצדקת בני עמו, עולה בידו להלביש את שאיפותיהם דמות של ממש. על כן רב האמון בו: בישרו, בכשרונו ליצור, בנאמנותו. לכן גדולה השפעת נאומיו על הקהל הרחב. הוא יודע לרתק את שומעיו – לא בטהרת הלשון וביפי מבטאה, כי אם בעצמת האמת שבדבריו ובהברה המיוחדת הפורצת ממעמקי לבו בכוח אמונתו הגדולה.
הוא נאמן לרעיון ולמפעל. וכשפרש מן ההנהלה הרשמית, התיצב בראש הקרן הקיימת, והגביר את פעולותיה המעשיות והגדיל את רכושנו הקרקעי עשרת מונים. הוא התמכר לעבודה המעשית ועשה בה גדולות.
בן ע' כבן כ' הריהו פועל ויוצר – בכוח אמונתו הגדולה ובפשטות העממית שבאופיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות