א    🔗

מכת־עכברים פקדה את שכונתנו. אנחנו, ילדי השכונה, גילינו זאת הרבה ימים לפני שהדוור החל לשלשל הוראות ואתראות מן העירייה לתיבות־הדואר הפרוצות שלנו. חוץ מזה ידענו מניסיון שנים קודמות, שמכה זו או האחרת, מכת הג’וקים, תנחת עלינו אחרי ל"ג בעומר באשמתנו, או ליתר דיוק באשמת המכסים, שלפני ל"ג בעומר היינו נאלצים להסירם מפחי־האשפה לצורך המאבקים עם ילדי השכונה הסמוכה. ובוודאות שיערנו שגם גורל המכסים החדשים, שניקנו בכסף מלא בלחץ אתראותיה של העירייה, לא יהיה שונה מגורל קודמיהם. הן לנו, היושבים תחת האיקליפטוס בחצר ביתו של יוֹני, היה ברור, שהתנכלותם של ילדי השכונה הסמוכה לערימות העצים שאספנו למדורת ל"ג בעומר עושה את המלחמה איתם לבלתי־נמנעת, וללא הגנת המכסים אין מנצחים במלחמה זו.

“אני דווקא אוהב חתולות”, אמר יוני לפתע, בלא שום קשר אל תוכניות הנקם שבהן עסקנו. תקענו בו מבט. איש לא זכר, שיוני, או כל אחד אחר מאיתנו, גילה אי־פעם חיבה מרובה לחתולי השכונה. מלבד אבנים, המזדמנות ליד בשעת הצורך, גם גידלנו פרק־זמן ידוע שני כלבים, לאחר שהתבררה לנו שנאתם של אלה לחתולים.

“קראתי שהן נקיות”, השלים יוני את דבריו, ולאחר שהות־מה, בה העמיק בעקב רגלו גומה בחול החם, הוסיף: “וטורפות עכברים”.

בֶּני לא היה, כמדומה, היחיד שניסה להתנגד, אך הוא היה היחיד שהספיק לטעון, שחתולים זה עניין מובהק לבנות, כי הוויכוח שהתעורר על יחסן של בנות לחתולים גווע כבר בתחילתו למראהו של אברוּם, שנראה בקצה הרחוב של השכונה הולך ומתקרב עם אשה ועם כל צעד מניף בידו, קדימה ואחורה, מזוודה חדשה.

נעליו המסומרות של אברום נקשו על אספלט הכביש ונקישתן בלעה את הקול הקלוש של נעליה של האשה אשר נגררה צעד או שניים אחריו, גופה ופניה מוסתרים על־ידי כתפיו הרחבות. משקרבו, נגלו פניה, אך גופה נשאר חבוי מאחורי תיק לבן שידיה הצמידוהו בכוח אל לוח־ליבה. בזריזות פתח אברום את הדלת, והיא נבלעה בדירתו בעקבותיו. כאשר נטרקה הדלת בדירתו של אברום, נסגרו בנקישה גם חריצי התריס בדירתה של האלמנה כהן.

אמנם שמועות שקלטנו מפי מבוגרי השכונה על עסקיו של אברום עם נשים פרנסו את דמיוננו הפרוע כבר קודם לכן, אך המראה שראינו במו־עינינו אישרו את אמיתותן מעבר לכל ספק.

ב    🔗

עניינו של אברום העסיק אותנו הרבה באותה שנה. ממקומנו תחת עץ האיקליפטוס צפינו מדי ערב באלמנתו של כהן, שהיתה יוצאת אל המרפסת בחלוק פרחוני קליל להשקות את הקקטוסים, בדיוק כאשר אברום היה מתייצב בחלון חדרו, שערותיו עדיין לחות וסיגריה דולקת בפיו. באיטיות היתה האלמנה בוחנת כל עציץ, שערה השחור והארוך אסוף בסרט אדום, וגלאי החלוק נפער לו קמעה עם כל כפיפה וכפיפה.

אך באחרונה הפסיק אברום להתייצב בחלון, כמנהגו שעה קלה לאחר שובו מן המסגרייה שלו, אלא החל חומק לעבר תחנת־האוטובוס בפינת הרחוב שלנו. שערו הצהבהב מקוצץ וסמור על פדחתו, ושכבה עבה של אבקה לבנה מפוזרת על עורפו, האדום תמיד. מבטה של האלמנה היה מלווה אותו עד הפינה מבעד לחריצים שבתריס, שהיו נסגרים מיד עם היעלמו.

כשבוע לפני הערב שבו ראינו את אברום צועד מפינת הרחוב עם האשה הזו אל דירתו בחצר של אברמסקי הזקן, עקבנו מתחת לעץ שלנו אחרי המעשה שבישר את בואה של האשה הזו. אחרי שהתייצב בחלון דירתו וסיים לעשן את הסיגריה שלו, יצא אברום מהדירה, עקר בעזרת מברג את השלט “אברהם גליקסמן”, שהיה קבוע במשך שנים על הדלת, והצמיד אליה במסמרים שלט חדש.

כל מכה של פטיש השירה מעל הדלת ענן של פתיתי־צבע מתקלפים. עד שהמרצפות השבורות שלפני הכניסה לדירתו של אברום כוסו בתכריך לבן. על ציבָּלֶה הוטלה המשימה לעבור לתומו על פני השלט. ובשובו סיפר, שעל השלט היה כתוב באותיות לבנות על רקע שחור ומבריק: “משפחת גליקסמן”.

עוד באותו יום הביא יוני – שהיה, כזכור, בעל ההצעה – גורת חתולים מנומרת משכונת יריבינו בל"ג בעומר בעבור עשרים גולות בלי שריטות וחמישים גלעיני־מישמש גדולים וחדשים. בימים הראשונים כמעט שלא זזנו מאצל החתולה. הלעטנו אותה בכל מיני מאכלים, ואם נותרה בחיים, אות הוא שקיבתם של חתולים חזקה מזו של בני־אדם. אך במה שנכשל המזון כמעט והצליח בידי החבל. כדי להכשיר את החתולה למלחמה בעכברים, העלה מי שהעלה את הרעיון לקשור את החתולה אל גזע העץ עד שתתרגל למקום. כך לא תברח, טען הוגה הרעיון, וכמו אצל הכלבים, שחבל כרוך על צווארם הופך אותם לעזי־נפש, תהפוך גם היא לטורפת עכברים נועזת אחרי שתשוחרר.

ג    🔗

תולדותיו של החבל הם סיפור בפני עצמו. פעם קשר חבל זה את חמורו של אברמסקי הזקן אל עמוד בפרדסו. השבועה שנשבענו אז מונעת ממני כיום לגלות מידיו של מי זכה החמור לחירותו. בכל אופן, העזרה שהגשנו אז לאברמסקי בלכידת חמורו, סייעה בידינו לקבל מידיו את החבל. מכאן ואילך היה החבל מקופל יפה במחסן ביתו של בֶּנְצי, והוצא משם למשחקי עצים בחופשת הקיץ.

למזלה של החתולה הקדים יוֹני להתיר אותה קודם שעלה בידי הכריכה של החבל סביב צווארה לבטל את כל התקוות שתלינו בה. אין מקום לסברה שהעלה ציבָּלֶה, בוויכוח שהתעורר לאחר מעשה, שלא מהסתבכות בחבל כמעט התפגרה, אלא מריחו של החמור של אברמסקי שדבק בחבל, ריח שאין חתול יכול לעמוד במחיצתו.

מאחר שסמוך לאותה פרשה עם החבל נתעלמה החתולה מעינינו, הבהיל אותנו יוֹני בשריקה המוסכמת שלנו להתכנס אל מתחת לאיקליפטוס. משם התפזרנו לחפש את המנומרת שלנו בכל החצרות וליד כל פחי־האשפה, ולבסוף נאספנו מיוזעים ומיואשים ליד העץ, וידינו ריקות.

כבר עמדנו להטיל את האשם זה על זה, כאשר לפתע נפרצה בכוח דלת ביתו של אברום, וכעין חבילה מצווחת נתגלגלה מבעיטת־רגלו, לכל אורך המרפסת ועל־פני המדרגות, נתקלה בגדר, ומשם זינקה דרך הפירצה בגדר אל מעבר לכביש. נכון הייתי להישבע, שמלבד צווחת החתולה, שמעתי גם קול בכי דק, כקול נפש מעונה, שנקטע ברגע שהדלת נטרקה ואברום נעלם מאחוריה.

בו־במקום רקמנו נקם. מצאנו זיקית והנחנו אותה על הגדר קרוב לדירה של אברום, אך זו, במקום לקלל, החליפה את צבעה ונעלמה עוד קודם שאברום התייצב בחלון הפתוח, שיער חזהו נוטף וסיגריה דולקת בזווית פיו. וגם אלמנת כהן יצאה כהרגלה אל המרפסת, החלוק הפרחוני חושף את בשרה. באוויר עמד ריחם החונק של הברושים.

ד    🔗

אל מכת העכברים של אותה שנה, נוספה צרת הביוב של הברקוביצים. הביוב גאה וזרם לו בקילוחים דלוחים ומצחינים מן החצר לאורכו של מורד הרחוב, עד לפינה. אלמלא המחלוקת על מקור התקלה בין הברקוביצים ובין אברמסקי הזקן, שאחדים מבתי השכונה היו שייכים לו, היה ודאי הביוב מתוקן מהר יותר ומונע מאיתנו את מראה האנשים המקפצים על־פני זרמי־הביוב המצחינים, שגם החתולה המנומרת שלנו נזהרה מלחצות אותם.

היחיד שהתעלם מקילוחי־הביוב היה אברום. בשובו מן המסגרייה, חולצתו דבוקה אל בשרו, היה חוצה בנעליו המסומרות אל נחיל הזרם העכור ומותיר על המרצפות השבורות בכניסה לדירתו טביעות לחות של סוליות נעליו הענקיות. לאחר שהות־מה יצאה מהדירה האשה של אברום, שהצמיחה בינתיים בטן מתעגלת, עם סמרטוט ודלי בידיה. טביעות החול הלח נעלמו אחת לאחת. הגניחות של האשה, שהיו חלשות וקטועות, נבלעו בצליליו של שיר, אשר התנגן בקול מן המקלט בביתה של האלמנה.

השליש הראשון של שנת הלימודים החדשה התקרב לסיומו. בגלל השינוי במזג האוויר דחינו מדי יום את הקומזיץ בפרדסו של אברמסקי הזקן. הערבים התמשכו באפס־מעשה. ענף אחד של האיקליפטוס רוצץ את עליו היבשים על קיר הדירה של האלמנה. אנקורים הצטופפו בדממה על כרכוב הקיר הזה מתחת לגג, כמו האזינו יחד איתנו לקול חלש של שירה, מנגינה עצובה בלשון זרה, שבקע דרך תריסי דירתו של אברום. אי־שם מעל שורת הברושים המקיפה את הפרדס האדימה פיסת שמים קטנה.

החתולה גדלה והתחילה ככל המשוער למלא בנאמנות את התפקיד שהועדנו לה, אך האתראות מהעירייה המשיכו להגיע. בעטיים של הלימודים היו ימים שבהם לא ראינו את החתולה וגם את אשתו של אברום שנהגה להאכיל אותה ראינו רק לעיתים רחוקות.

ציבָּלֶה הבחין ראשון שתנועותיה של החתולה נעשו מתונות. היא טפחה והלכה כמשפט החתולות. והוא גם זה שהיה בחצר כאשר הועברה האשה של אברום במונית לבית החולים בשעה שאברום היה במסגרייה. אברמסקי הזקן הוא שהזמין את המונית. למחרת כבר ידעה כל השכונה שהוולד יצא אל אוויר העולם בלא רוח־חיים.

ה    🔗

כעבור יומיים נוספים הוחזרה האשה של אברום מבית־החולים. בסיום הלימודים נתכנסנו תחת האיקליפטוס שלנו. שתקנו. אחותו של יוֹני יצאה אל המרפסת שלהם וגם המבט שלה היה נעוץ בדלת דירתו של אברום. יוֹני הרחיב באצבעו את הקרע בחולצתו. אלמנת כהן לא יצאה כמנהגה אל המרפסת.

כעבור שבוע נדרסה החתולה המנומרת שלנו. כאשר חזרנו מבית־הספר, מצאנו את גופה המעוך בשולי הכביש ליד הכניסה לחצר בתיו של אברמסקי הזקן ומול פתח דירתו של אברום. העברנו על קרש את הגוויה והנחנו אותה סמוך לגזע איקליפטוס שלנו. ואחרי שכיסינו אותה בשק ישבנו מולה ושתקנו.

בעודנו יושבים, שמענו את קול שירתה של האשה של אברום בוקע מבעד לתריסים המוגפים. לא הבנו את המילים כי היא שרה בלשון זרה. אברמסקי הזקן נראה מהלך הלוך ושוב לפני התריסים כבודק את שלמות הגדר, ובעודו פוסע ומתעכב הניע מדי פעם את ראשו מצד לצד.

לפנות ערב התאספנו לקבור את החתולה בפינת החצר של יוני, לא רחוק מן האיקליפטוס. השירה בביתו של אברום לא פסקה. עתה נשמעה צרודה וקצובה. הנחנו את החתולה בתוך הבור. תלולית העפר לא היתה גדולה. קינחתי את אפי בחולצת הטריקו. “ככה”, פלט מישהו וכולנו הסכמנו בנענוע ראש.

ישבנו מסביב לתלולית בדומייה. השירה בשפה הזרה נפסקה לפעמים. לפתע נפתח החלון בדירתו של אברום. ולרגע ניצבה בו האשה של אברום וידיה מאומצות אל לוח־ליבה. סדקים נפערו להרף־עין בתריס של האלמנה. אברום הגיף מיד בכוח את התריס. לאחר מכן התחדשה השירה והגיע לאוזנינו עמומה כמתוך מעמקי מרתף או בור. פוררתי עלים יבשים מענף שנשר מהעץ.

השירה של האשה נמשכה ברציפות יומיים. ביום השלישי נעצרה מכונית אפורה ליד ביתו של אברום. המכונית היתה אטומה מכל צדדיה, ורק שני חלונות מרושתים לה מאחור. נהג גבוה ורזה יצא מתוכה בזריזות.

אברום פתח לנהג את הדלת של דירתו. דרך הפתח בקע קול שירה חלש ומחרחר. כעבור מספר דקות הוציאו את האשה. הנהג ואברום אחזו במרפקי ידיה, שנצמדו בכוח אל לוח־ליבה, ותמכו בה מכל צד. רזה ונמוכה נגררה בין השניים ופניה לא נראו. יבבתה נבלעה בטריקת הדלת של המכונית. אינני יודע איך התגלגלה כף ידי אל תוך כף היד של ציבָּלֶה, אך הוא לחץ אותה עד כאב וריפה רק אחרי שהמכונית בעלת החלונות המרושתות נעלמה בפינת הרחוב.

לא זכורה לי עוד שנה בה סבלה השכונה כל־כך ממכת־העכברים כבאותה שנה.