פָּשׁוֹשָׁה קְטַנָּה, זְעִירָה וַחֲמוּדָה, בַּעֲלַת זָנָב אָרֹךְ, נִצְּבָה עַל אֶחָד מֵעַנְפֵי הַשִּׁטָה, וְהָיְתָה נִרְאֵית דּוֹאֶגֶת וַעֲצוּבָה. הִנֵּה בָּא הָאָבִיב, פְּשׁוֹשִׁים רַבִּים בָּנוּ כְּבָר קֵן לָהֶם, וְהִיא הַמִּסְכֵּנָה עֲדַיִן לֹא בָּנְתָה לָהּ עֲרִיסָה לְגוֹזָלֶיהָ אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ. הָיָה מַעֲשֶׂה, וְהִיא וּבֶן זוּגָהּ הֵחֵלּוּ בּוֹנִים קֵן לָהֶם עַל אֶחָד מֵעַנְפֵי הַשִּׁטָּה. אֲבָל בָּאוּ יְלָדִים אַכְזָרִים וְהוֹרִידוּ אֶת הַקֵּן.
– מַה־לַּעֲשׂוֹת? – הִרְהֲרָה הַקְטַנָּה, – לִבְנוֹת אֶת הַקֵּן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? וְאִם יָבוֹאוּ נְחָשִׁים וְיֹאכְלוּ אֶת הַבֵּיצִים? לֹא! לֹא אֶבְנֶה אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה!
– וְשֶׁמָּא עַל אֶחָד מֵעַנְפֵי הָאִילָנוֹת?
– וּמָה אִם תָּבוֹא חָתוּל אוֹ צִפּוֹר טֶרֶף וְיִגְזְלוּ אֶת אוֹצָרִי? וְעוֹד הַפָּשׁוֹשָׁהּ מְהַרְהֶרֶת וּמִצְטָעֶרֶת, וְהִנֵּה שָׁמְעָה הַקְטַנָּה אֶת הָרַעַשׁ וְהַשָּׁאוֹן אֲשֶׁר הֵקִימָה לַהֲקַת הַיְּלָדִים אֲשֶׁר שָׁבָה מִן הַפַּרְדֵּס.
הַקְטַנָּה דָּחֲקָה עַצְמָהּ, הִתְחַבְּאָה בֵּין הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים וְהָיְתָה צוֹפָה שָׁעָה אֲרֻכָּה לְמַעֲשֵׂיהֶם שֶל הַשּׁוֹבָבִים הַהוֹלְכִים עַל שְׁתָּים. הִיא רָאֲתָה כֵּיצַד הַיְלָדִים בּוֹרְחִים מִבֵּין הַסִּרְפָּדִים וְשׁוּב נִזְהָרִים הֵם לִבְלִי לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם.
רַעֲיוֹן טוֹב נִצְנֵץ בְּמֹחָהּ. – כָּאן! בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַסִּרְפָּד אֶבְנֶה אֶת הַקֵּן שֶׁלִּי! גִּבְעוֹלִים אֵלֶּה חַלָּשִׁים הֵם לְמַדָּי, נָחָשׁ אוֹ לְטָאָה לֹא יָעֵזּוּ לְטַפֵּס עֲלֵיהֶם. שׁוּם צִפּוֹר טֶרֶף לֹא תּוּכַל לְגַלּוֹת מְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ שֶׁל הַקֵּן. גַּם הַיְלָדִים לֹא יָעֵזּוּ לָגֶשֶׁת הֵנָּה. הַסִּרְפָּדִים הַצּוֹרְבִים יָגֵנּוּ עַל גּוֹזָלַי הַקְטַנִּים וְיִשְׁמְרוּ עֲלֵיהֶם.
– צִירִי! צִירִי! – הֵחֵלָּה הַקְטַנָּה פּוֹצַחַת בְּשִׁיר קוֹלָהּ לְאַחַר שֶׁנֶּעֶלְמוּ הַיְלָדִים מִן הַמָּקוֹם.
לְשֵׁמַע קוֹלוֹת הַזִּמְרָה הָעַזִּים שֶׁבָּקְעוּ וְעָלוּ מִגְּרוֹנָהּ שֶׁל הַקְטַנָּה, מִהֵר אָץ־רָץ הַפָּשׁוֹשׁ בֶּן זוּגָהּ וְהִתְיַצֵּב עַל הֶעָנָף מִנֶּגֶד.
– מָה־הַשִּׂמְחָה עָלַיִךְ, זוּגָתִי? – שָׁאַל הַפָּשׁוֹשׁ.
– מָצָאתִי!
– מַה־מָּצָאתָ? הִתְעַנְיֵן הַקָּטָן שֶׁהֵרִים זְנָבוֹ לְמַעְלָה, פָּשַׁט צַוָּארוֹ לְפָנָיו וְחִכָּה לִתְשׁוּבָתָהּ שֶׁל בַּת־זוּגָתוֹ.
– מָצָאתִי מָקוֹם נֶהְדָּר לְבִנְיַן הַקֵּן שֶׁלָּנוּ! – נֶעֶנְתָה הַקְטַנָּה וְסִפְרָהּ לַחֲבֵרָהּ אֶת אֲשֶׁר רָאֲתָה זֶה עַתָּה בֵּין הַסִּרְפָּדִים.
– זֶהוּ בֶּאֱמֶת רַעֲיוֹן! עוֹד הַיּוֹם נִגַּשׂ לַמְלָאכָה!
אוֹתָהּ שָׁעָה אָצָה־רָצָה הַקְטַנָּה וְהֵחֵלָּה מְלַקֶּטֶת גִּבְעוֹלִים דַּקִּים. הַפָּשׁוֹשׁ הִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד, וּבְקוֹלוֹת צְרִיחָה בִּשֵׂר לְכָל חֲבֵרָיו כִּי הִנֵּה מָצָא לוֹ מָקוֹם לִבְנוֹת קֵן לוֹ, וְאוֹי־אוֹי לַזָּר אֲשֶׁר יָעֵז לָבוֹא לִגְבוּלוֹ!
בִּנְיַן הַקֵּן נִמְשַׁךְ יָמִים מִסְפָּר. הוּא הָיָה חָמוּד. בְּצִדּוֹ הָאֶחָד נִסְמַךְ הַקֵּן אֶל גִּבְעוֹל הַסִּרְפָּד בְּגֹבַהּ נָמוּךְ מֵעַל פְּנֵי הַקַּרְקַע. הַקֵּן הָיָה מָאֳרָךְ וּמְחֻדָּד בְּקָצֵהוּ. הַפֶּתַח הָיָה בָּנוּי בְּצוּרַת עִגוּל מִן הַצַּד. – זֶה בִּכְדֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם לֹא יַרְטִיב אֶת הַבֵּיצִים הַחוּמוֹת. – הִסְבִּירָה הַפָּשׁוֹשָׁהּ לְבֶן־זוּגָהּ.
כַּאֲשֶׁר נִגְמְרָה הַמְּלָאכָה, נִכְנְסָה הַפָּשׁוֹשָׁהּ לְתוֹךְ הַקֵּן וְכַעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר נָחוּ חָמֵשׁ בֵּיצִים אֲדַמְדַּמּוֹת וּזְעִירוּת בְּתוֹךְ הַקֵּן.
לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וְקוֹלוֹת צִיּוּץ וּצְוָחָה נִשְׁמְעוּ בֵּין הַסִּרְפָּדִים. הַגּוֹזָלִים שֶׁבָּקְעוּ וְיָצְאוּ מִן הַבֵּיצִים הָיוּ פּוֹעִים וּמְבַקְּשִׁים אֹכֶל.הֵם הָיוּ רְעֵבִים. הָאָב וְהָאֵם הָיוּ עֲסוּקִים בַּהֲבָאַת אֹכֶל לַקְטַנִּים.
לִפְעָמִים, יֵשׁ וְהָיָה עוֹבֵר מִי מִן הַיְלָדִים לְיַד הַקֵּן. שָׁמַע הַיֶּלֶד קוֹלוֹת הַצִּיּוּץ הָעוֹלִים – מִיָּד הָיָה נֶעֱצַר, מְבַקֵּשׁ לָדַעַת מֵהֵיכָן זֶה בּוֹקְעִים קוֹלוֹת הַצִּיּוּץ.
– צְרְרְרְ… – הָיָה נִשְׁמָע לְפֶתַע קוֹל אַזְהָרָה אָרֹךְ. מִיָּד הָיוּ הַקּוֹלוֹת הָאֲחֵרִים מִשְׁתַּתְּקִים. לְעֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַתָּמֵהַּ נִרְאֲתָה לְפֶתַע פְּקַעַת אֲפֹרָה שֶׁל נוֹצוֹת עָפָה בְּסָמוּךְ לוֹ. רָצָה הַיֶּלֶד לִשְׁלֹחַ יָדוֹ לִרְדֹּף אַחַר הַצִּפּוֹר. הָיָה הַיֶּלֶד אָץ־רָץ אַחַר הַצִּפּוֹר הַמִּתְרַחֶקֶת, וְזוֹ נֶעֶלְמָה לְפֶתַע כְּאִלּוּ בָּלְעָה אוֹתָהּ הָאֲדָמָה.
הָיָה זֶה הַפָּשׁוֹשׁ־הָאָב אֲשֶׁר לְמַרְאֵה אוֹיֵב מִתְקָרֵב, מִיָּד הָיָה מוֹצִיא קוֹל אַזְהָרָה מִגְּרוֹנוֹ. קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקְטַנִּים נִשְׁתַּתְּקוּ, וְהוּא, הָאָב הַנֶּאֱמָן, הָיָה מַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, רָץ־עָף אֶל עֵבֶר הַשּׁוֹדֵד וּמְנַסֶּה לְהַרְחִיק אוֹתוֹ מִמְּקוֹם הַקֵּן.
וְהַפָּשׁוֹשׁ הָיָה כִּמְעַט תָּמִיד מַצְלִיחַ בַּתַּחְבּוּלוֹת שֶׁלּוֹ, וְהַקֵּן עַל יוֹשְׁבָיו נִשְׁאֲרוּ שְׁלֵמִים וְאִישׁ לֹא פָּגַע בָּהֶם.
וְכַאֲשֶׁר יָכְלוּ הַגּוֹזָלִים לָעוּף וְלַעֲזֹב אֶת קִנָּם, נִגְּשׁוּ הַמְאֻשָּׁרִים, הַגּוֹזָלִים וְהוֹרֵיהֶם, אֶל צִמְחֵי הַסִּרְפָּד שֶׁהַגָּוֶן הַצָּהֹב הֵחֵל כְּבָר מִשְׁתַּלֵּט בַּעֲלֵיהֶם, וְאָמְרוּ לָהֶם: – תּוֹדָה לָכֶם, עֲלֵי הַסִּרְפָּד הַצּוֹרְבִים, עַל אֲשֶׁר נְתַתֶּם לָנוּ מִשְׁכָּן בְּתוֹכְכֶם. אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם עָלֵינוּ כָּל הַיָּמִים, אֲנַחְנוּ נִשְׁמֹר עֲלֵיכֶם. אָנוּ נִקְטֹף בְּמַקּוֹרֵינוּ אֶת הַזְּרָעִים שֶׁלָּכֶם וְנָפִיץ אוֹתָם לַמֶּרְחַקִּים. נִזְרַע אוֹתָם בְּצִלָם שֶׁל עֲצֵי הַשִּׁטָּה, וְלַשָׁנָה הַבָּאָה נָשׁוּב וְנִבְנֶה קִנֵּינוּ בֵּין גִּבְעוֹלֵיכֶם. שָׁלוֹם, וּלְהִתְרָאוֹת לַשָׁנָה הַבָּאָה.
אָמְרוּ וְנֶעֶלְמוּ הַפָּשׁוֹשִׁים, וְהֵחֵלּוּ עָפִים לָהֶם בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות