א    🔗

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בְּטֶרֶם עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ, נֵעוֹר יוֹרָם מִשְּׁנָתוֹ הַמְּתוּקָה לְקוֹלוֹ שֶׁל תִּרְתּוּר מְיֻחָד בְּמִינוֹ.

וְהַקּוֹל: תּוּר! תּוּר! תּוּר! הוֹלֵךְ וְנִשְׁנֶה מִפַּעַם לְפַעַם וְאֵינוֹ פּוֹסֵק.

– מָה־הַקּוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי? – הִרְהֵר הַיֶּלֶד בְּלִבּוֹ. הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו, הִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן וְהֶחְלִיט לְמַהֵר קוּם. הוּא רָצָה לְהִתְלַבֵּשׁ וְלָלֶכֶת כְּדַרְכּוֹ לְבֵית־הַסֵּפֶר.

– מָה־הַחִפָּזוֹן אֲשֶׁר נֶחְפַּזְתָּ? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמּוֹ, – הֲשָׁכַחְתָּ, יוֹרָמִי הֶחָמוּד, כִּי מֵהַיּוֹם הֵחֵל הַחֹפֶשׁ וְכִי פָּטוּר אַתָּה מִלָּקוּם וְלָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר?

– פָּטוּר מִלֶּכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר? – חָזַר יוֹרָמִי אַחַר דִּבְרֵי הוֹרָתוֹ, וּבְטֶרֶם הֵסִיר אֶת קוּרֵי־הַשֵּׁנָה אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו שֵׁנִית, שָׁאַל: – וּמַה־קּוֹל הַתּוֹר אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹמֵעַ?

– מָה? כְּלוּם לֹא יָדַעְתָּ כִּי הַתּוֹרִים חָזְרוּ זֶה יָמִים מִסְפָּר מִגָּלוּתָם וְהֵם כְּבָר עֲסוּקִים בְּבִנְיַן קִנָּם?

– הַתּוֹרִים חָזְרוּ? – הִמְהֵם יוֹרָם. הוּא לֹא הוֹסִיף לִשְׁאֹל, כִּי רֹאשׁוֹ צָנַח בִּכְבֵדוּת עַל הַכֵּר וַיֵּרָדֵם.

– שֵׁנָה מְתוּקָה, חֲבִיבִי! – גָּחֲנָה הַאֵם עַל מִטַּת בְּנָהּ וְנָשְׁקָה לוֹ בְּחִבָּה עַל מִצְחוֹ, – עָיֵף הִנְּךָ! כָּל הַחֹרֶף הָיִיתָ נֶאֱלָץ לָקוּם בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר, עַכְשָׁו תָּנוּם, תִּישַׁן, בְּנִי, כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ. בְּדַבְּרָהּ זֹאת כִּסְּתָה הָאֵם בַּשְׂמִיכָה אֶת הַקָּטָן וְאַחַר יָצְאָה אֶת הַחֶדֶר בִּצְעָדִים קַלִּילִים.

וְיוֹרָם! הוּא לֹא שָׁמַע, לֹא רָאָה, הוּא הָלַךְ שֶׁבִי אַחַר מַלְאַךְ הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר קָסַם לוֹ בְּמַרְאוֹת פֶּלֶא וּתְמוּנוֹת הוֹד.

ב    🔗

בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה יוֹרָם וְהִנֵּה זוּג תּוֹרִים חֲמוּדִים יָרַד מִמְּרוֹמֵי צַמֶּרֶת עֵץ הָאֱקָלִפְּטוּס רָם־הַקּוֹמָה וְנִכְנְסוּ אֶל חַדְרוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַשְּׁנַיִם קָרְבוּ אַט אֶל מִטָּתוֹ וּבִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם קִדְּמוּ פָּנָיו בִּבְרָכָה וְיֹאמְרוּ לוֹ: – בֹּקֶר טוֹב, יוֹרָם הֶחָמוּד! עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ מִמֶּרְחַקִּים וְעִמְּךָ נָגוּר כָּל יְמוֹת הַקָּיִץ. הַשָּׂמֵחַ הִנְּךָ לְבוֹאֵנוּ אֵלֶיךָ?

וְיוֹרָמִי! הוּא לֹא תָּמַהּ כְּלָל עַל הַתּוֹרִים הַמְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. הֵם נִדְמוּ לוֹ כַּחֲבֵרָיו הוֹלְכֵי עַל שְׁתַּיִם אֲשֶׁר הִכִּיר וְעִמָּהֶם הִתְרוֹעֵעַ יוֹם יוֹם.

וְיוֹרָם הֵשִׁיב:

– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם וּבְרָכָה לָכֶם, תּוֹרִים חֲבִיבִים! מַדּוּעַ זֶה לֹא רְאִיתִיכֶם כָּל יְמוֹת־הַחֹרֶף? לְאָן נֶעְלַמְתֶּם, אַתֶּם הַחֲמוּדִים?

וְהַתּוֹר הַזָּכָר הֵשִׁיב: – כֵּן, יוֹרָם הַטּוֹב! מִמֶּרְחַקִּים שַׁבְנוּ. כָּל יְמוֹת־הַחֹרֶף הָיִינוּ רְחוֹקִים־רְחוֹקִים. גַּרְנוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁם הָיָה חַם וְנָעִים כָּל יְמוֹת־הַחֹרֶף. בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה וַחֲבֵרֶיךָ רְעַדְתֶּם מִקֹּר, הָיִינוּ אָנוּ מִתְעַנְּגִים עַל חֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַנָּעִים.

– וְכֵיצַד זֶה הִגַּעְתֶּם אֶל אוֹתָהּ הָאָרֶץ הַחַמָּה? – שָׁאַל יוֹרָם, – הַאִם בְּרֶגֶל עֲבַרְתֶּם אֶת הַדֶּרֶךְ הַאֲרֻכָּה? אוֹ אוּלַי בַּאֲוִירוֹן טַסְתֶּם? וְאוּלַי בָּאֳנִיָּה חֲצִיתֶם אֶת הַיָּם?

– בַּאֲוִירוֹן? בָּאֳנִיָּה? לֹא וָלֹא, חֲבִיבִי! – הֵשִׁיב הַתּוֹר, – רְצוֹנְךָ לָדַעַת הַכֹּל, הַקְשֵׁב לְסִפּוּרִי, אַךְ אַל־נָא תַּפְרַע אוֹתִי בִּשְׁאֵלוֹתֶיךָ הָרַבּוֹת.

וְהַתּוֹר הֵחֵל לְסַפֵּר: – אָמְנָם טוֹב הָיָה בְּאֶרֶץ הַזֹּאת. שֶׁמֶשׁ נְעִימָה זָרְחָה, גַּרְעִינִים וּשְׁאָר מְזוֹנוֹת מָצָאנוּ לְרֹב בַּגְרָנוֹת, אַף הַגּוֹזָלִים שֶׁלָּנוּ הִתְפַּתְּחוּ וְגָדְלוּ יָפֶה. אַךְ הִנֵּה בָּאוּ יָמִים קָשִׁים. רוּחוֹת סָעֲרוּ וְהֶעֱלוּ אָבָק רַב עַד הַשָּׁמַיִם. עֵצִים הִתְנוֹעֲעוּ וַעֲנָפִים נִשְׁבָּרוּ. לַיְלָה אֶחָד וְהָרוּחַ כִּמְעַט וְהִפִּיל אוֹתָנוּ מֵעַל הָעֵץ אֲשֶׁר עָלָיו שָׁכַנּוּ. כֵּן! רַע מְאֹד הָיָה בַּיָּמִים הַהֵם.

וּפַעַם בְּצֵאתִי לַשָּׂדֶה לֶאֱסֹף מָזוֹן – נִכְנְסָה הַתּוֹרָה לְדִבְרֵי חֲבֵרָהּ, – וְהִנֵּה רָאִיתִי כִּי אֵין גַּרְעִינִים וְאֵין לִמְצֹא תְּבוּאָה, לֹא בַּגֹרֶן וְאַף לֹא בַּשָּׂדֶה. אוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה בִּטְנִי רֵיקָה לְגַמְרֵי. בָּנַי הַחֲמוּדִים אֲשֶׁר בֵּינְתַיִם גָּדְלוּ וְיָכְלוּ לִמְצֹא לָהֶם בְּעַצְמָם אֶת מְזוֹנָם, בָּאוּ אֵלַי וְהֵם מִתְחַנְּנִים:

– אִמָּא! אֹכֶל!

וַאֲנִי! אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲזֹר לָהֶם בִּמְאוּמָה.

– וְלַיְלָה אֶחָד – הִמְשִׁיךְ הַתּוֹר דְּבָרָיו, – הִרְגַּשְׁתִּי קֹר חוֹדֵר בְּעַצְמוֹתַי. כֻּלִּי רוֹעֵד הָיִיתִי כָּל הַלָּיְלָה. לַשָּׁוְא סִמַּרְתִּי נוֹצוֹתַי. הַדָּבָר הָיָה לְלֹא הוֹעִיל. אָז גָּמְלָה הַחְלָטָה בְּלִבֵּנוּ: הָבָה נָקוּם וְנַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה! כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁתִּי לְמָּחֳרָת עִם חַבֵרַי הַתּוֹרִים, שָׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם, כִּי גַּם הֵם הֶחְלִיטוּ לַעֲזֹב אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.

יָדַעְנוּ כִּי בָּאָרֶץ הַשְּׁכֵנָה, שָׁם מֵעֵבֶר לַמִּדְבָּר, נִמְצֵאת מִצְרַיִם, הָאָרֶץ הַחַמָּה. זָכַרְתִּי פִּנָה זוֹ מִבִּקּוּרִי בָּהּ בַּשָּׁנָה הַחוֹלֶפֶת. אֵלֶיהָ אָמַרְנוּ לִנְדֹד. יָדַעְנוּ כִּי שָׁם נִמְצָא מָזוֹן לָרֹב. הֵן שָׁם נָהָר גָּדוֹל זוֹרֵם וְשָׁם אֵין גְּשָׁמִים וְאֵין קֹר. שָׁם שֶׁמֶשׁ פָּז יוֹקֶדֶת כָּל הַיָּמִים.

וְיוֹם אֶחָד נִקְהֲלוּ הַבָּנִים וְהָאַחִים, הַקְּרוֹבִים וְהַמַּכָּרִים מִן הַתּוֹרִים וְכֻלָּם נְכוֹנִים הָיוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. עִם מַשַּׁב רוּחַ הַיָּם יָצָאנוּ כֻּלָּנוּ. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת הָיִינוּ מְטַפְּחִים בְּחָזְקָה בִּכְנָפֵינוּ הָאַמִּיצוֹת. לְרַגְלֵינוּ לְמַטָּה נִרְאוּ כְּפָרִים רוֹבְצִים וְהֵם עֲיֵפִים וִיגֵעִים מִלַּהַט הַשֶּׁמֶשׁ. אַךְ אָנוּ לֹא שַׂמְנוּ לֵב לָהֶם. לִפְרָקִים הָיָה עָנָן לְמַעְלָה מְכַסֶּה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאָז הִרְגַּשְׁנוּ קְרִירוּת נְעִימָה.

הִגִּיעַ הָעֶרֶב! עֲיֵפִים הָיִינוּ וִיגֵעֵי כֹּחַ. הַכְּנָפַיִם עוֹד טִפְּחוּ בָּאֲוִיר, אַךְ הִרְגַּשְׁנוּ כִּי עוֹד מְעַט וְאָנוּ נִהְיֶה נֶאֱלָצִים לִצְנֹחַ לְמַטָּה, כִּי אָפֵס כֹּחֵנוּ.

– חֶבְרַיָּה! – הִצִּיעַ זְקַן הַתּוֹרִים הַמַּדְרִיךְ אֶת הַלַּהֲקָה, – עָלֵינוּ לָרֶדֶת אָרְצָה. בְּטֶרֶם נֵרֵד עָלֵינוּ לָתוּר אַחַר מָקוֹם, בּוֹ נִמְצָא מַיִם לְרַוּוֹת אֶת צִמְאוֹנֵנוּ.

בִּכְבֵדוּת יָרַדְנוּ מַטָּה וְהִתְחַלְנוּ מְבַקְּשִׁים אַחַר אַמַּת מַיִם, שְׁלוּלִית אוֹ בֶּרֶז – אַךְ לַשָּׁוְא! שְׁמָמָה שָׁלְטָה מִסָּבִיב לָנוּ, אֶל כָּל אֲשֶׁר הִפְנִינוּ עֵינֵינוּ. עֵץ לֹא נִרְאֶה עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר, מַיִם לֹא הִזְהִירוּ בְּכָל הַשֶּׁטַח רְחַב־הַיָּדַיִם. אֲשֶׁר מֵעָלָיו הָיִינוּ עָפִים וְחָגִים שָׁעָה אֲרֻכָּה.

– כַּנִּרְאֶה הָיָה זֶה הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל. – הֵעִיר יוֹרָם וְרַחֲמָנוּת שָׁפְעָה מִדְּבָרָיו אֵלֶּה, כִּי הִצְטַעֵר צַעַר רַב בְּצַעֲרָם שֶׁל הַתּוֹרִים הַחֲמוּדִים.

– כֵּן, חֲבִיבִי! הָיָה זֶה הַמִּדְבָּר הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר מַיִם אֵין בּוֹ. – הֵשִׁיב הַתּוֹר וְהִפְסִיק לְרֶגַע קָט אֶת סִפּוּרוֹ

– לְפֶתַע וְהִנֵּה נִתְחוֹלְלָה רוּחַ סְעָרָה אֲיֻמָּה. רוּחַ זוֹ טִלְטְלָה אוֹתָנוּ הֵנָּה וָהֵנָּה. מֵעָצְמַת הָרוּחַ הִתְפַּזְּרָה הַלַּהֲקָה אֶל כָּל עֵבֶר אֲנִי עַצְמִי הוּטַלְתִּי כְּמֵת עַל הָאָרֶץ כִּי נֶחְבַּטְתִּי קָשׁוֹת בְּרֹאשִׁי. כַּמָּה זְמַן שָׁכַבְתִּי מִתְעַלֵּף, לֹא אֵדָע! אֶזְכֹּר רַק כִּי בְּעוֹד חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תֵּבֵל, הִרְגַּשְׁתִּי קֹר אָיֹם הַחוֹדֵר לְעַצְמוֹתַי. קֹר זֶה הוּא אֲשֶׁר הֵעִיר אוֹתִי לְחַיִּים. הִסְתַּכַּלְתִּי מִסָּבִיב לִי. מִכָּל עֵבֶר נִרְאוּ לְפָנַי סְלָעִים מַלְבִּינִים וְחִוְּרִים. אוֹתָהּ הַשָּׁעָה הֵחֵלּוּ עוֹלוֹת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהֵן חִמְּמוּ בְּמִקְצָת אֶת גּוּפִי הַקָּפוּא. נִסִּיתִי לִפְרֹשׁ כְּנָפַי וּלְשִׂמְחָתִי נוֹכַחְתִּי, כִּי לְאַחַר הִתְאַמְּצוּת רַבָּה עָלָה בְּיָדִי לְהִתְרוֹמֵם וְלָשׁוּט בַּאֲוִיר הַבֹּקֶּר הָרַעֲנָן.

מָה־שָּׂמַחְתִּי, כְּשֶׁרָאִיתִי עוֹד כַּמָּה תּוֹרִים מִתְרוֹמְמִים מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְאַף הֵם הֵחֵלּוּ מִתְקָרְבִים אֵלַי. בֵּין הָעוֹלִים הִבְחַנְתִּי, לְשִׂמְחָתִי, אַף בַּחֲבֶרְתִּי הַתּוֹרָה, הָעוֹמֶדֶת עַתָּה עַל יָדְךָ.

– כַּמָּה אָיֹם הָיָה לַיְלָה זֶה! כָּל יְמֵי חַיֵּי אֶזְכְּרֶנוּ. – נֶאֶנְחָה הַתּוֹרָה, – גַּלְמוּדָה רָבַצְתִּי בֵּין סַלְעֵי הַמִּדְבָּר. הָיִיתִי בְּטוּחָה כִּי כָּאן אֶמְצָא אֶת מוֹתִי וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לִרְאוֹת אֶת בַּעֲלִי וִילָדַי…

וְשׁוּב הִמְשִׁיךְ הַתּוֹר: – לְאָשְׁרֵנוּ, רָאִינוּ לֹא הַרְחֵק מֵעִמָּנוּ וְהִנֵּה לְמַטָּה מִתַּמְּרִים וְעוֹלִים עֵצִים גְּבוֹהֵי קוֹמָה – כָּאן וַדַּאי שֶׁנִמְצָא מָיִם! – אָמַר אַחַד הַחֲבֵרִים־הַתּוֹרִים, – עָלֵינוּ לָרֶדֶת לְמַָטָּה.

בְּאֵין בְּרֵרָה אָסַפְנוּ כְּנָפֵינוּ וַעֲיֵפִים נָפַלְנוּ לְמָטָּה. הַפַּעַם לֹא חָשַׁשְׁנוּ לָהֶם, לִבְנֵי הָאָדָם. פַּחְדָּם סָר מֵאִתָּנוּ, כִּי אָמַרְנוּ: נִפֹּל־נָא בִּידֵי אָדָם, וְאַל נָמוּת בַּצָמָא.

– וְאָמְנָם מָצָאנוּ מַיִם! – נֶאֱנַח הַתּוֹר לְאַחַר רִגְעֵי שְׁתִיקָה מֻעָטִים, – בְּנֵי אָדָם אֲחָדִים עָמְדוּ לְיַד בּוֹרוֹת מַיִם וְהָיוּ מְעָרִים מִכְּלֵיהֶם מִן הַנּוֹזֵל הַיָּקָר הַזֶּה. בַּתְּעָלוֹת זָרְמוּ מַיִם וְהָיוּ מַשְׁקִים אֶת הַיְּרָקוֹת בַּגִּנָּהּ. מַיִם אֵלֶּה הָיוּ רַעֲנַנִּים וְיָפִים. נָפַלְנוּ לְיַד אַמּוֹת־הַמַּיִם וְשִׁקַּעְנוּ בָּהֶם אֶת רָאשֵׁינוּ. שָׁתִינוּ וּשָׁתִינוּ בְּתַאֲוָה עַזָּה עַד שֶׁרָוִינוּ.

וְעוֹד אָנוּ גּוֹמְעִים לַהֲנָאָתֵנוּ וְהִנֵּה קָרְבוּ אֵלֵינוּ יְלָדִים אֲחָדִים, הֵם נִגְּשׁוּ אַט־אַט וְתָפְסוּ בִּידֵיהֶם אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ אֲשֶׁר לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּבוֹא עֲלֵיהֶם הָרָעָה.

הַמִּסְכֵּנִים! הֵם נִסּוּ לְהֵחָלֵץ מִידֵי תּוֹפְסֵיהֶם, אַךְ לֹא יָכֹלוּ. שְׁאוֹן מַשַּׁק כַּנְפֵיהֶם הֵעִיר אֶת הָאֲחֵרִים וְאֵלֶּה פָּרְשׁוּ כַּנְפֵיהֶם וְיָּנוּסוּ מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה.

אוֹתוֹ הַיּוֹם בּוֹ רָאִינוּ אֶת מֵימֵי הַנָּהָר הַגָּדוֹל הָיָה יוֹם חַג לָנוּ. לְרַגְלֵינוּ לְמַטָּה גִּלְגֵּל יְאוֹר אַדִּיר אֶת מֵימָיו וְיָרָק רַב נִרְאֶה מִסָּבִיב לוֹ.

– כָּאן נַחֲנֶה כָּל יְמוֹת־הַחֹרֶף. – הוֹדִיעַ הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרַת הַתּוֹרִים. מִיָּד יָרַדְנוּ לְמַטָּה וְשָׁם חָנִינוּ עֵת רַבָּה.

– יוֹדֵעַ אֲנִי – נִכְנַס יוֹרָם לְדִבְרֵי הַמְסַפֶּרֶת, – נָהָר זֶה הוּא הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר הַנִּילוּס, הָעוֹבֵר בְּלִבָּהּ שֶׁל מִצְרָיִם. נָהָר זֶה יוֹצֵא מִמֶּרְכָּזָהּ שֶׁל אַפְרִיקָה הָעֲשִׁירָה בְּמַיִם. אַחַר הוּא עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה עַד נָפְלוֹ אֶל הַיָּם הַתִּיכוֹן.

– טוֹב! טוֹב הָיָה לָנוּ בְּמִצְרַיִם. – הִמְשִׁיךְ הַתּוֹר סִפּוּרוֹ, – מָצָאנוּ כָּאן מַיִם בְּשֶׁפַע, מָזוֹן מִכָּל טוּב: גַּרְעִינִים וָיֶרֶק. דָּבָר לֹא חָסַר לָנוּ. אוּלָם אָנוּ הִתְגַּעְגַּעְנוּ תָּמִיד עַל מוֹלַדְתֵּנוּ, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הִרְגַּשְׁנוּ כִּי גֵרִים אָנוּ בְּאֶרֶץ זוֹ, וְתָמִיד הִפְצַרְתִּי בְּזוּגָתִי כִּי נָשׁוּב הַבָּיְתָה. וְאָמְנָם, לֹא בָּנִינוּ קֵן לָנוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

ג    🔗

לְאַחַר חֳדָשִׁים רַבִּים – הִמְשִׁיךְ הַתּוֹר, – חָלוּ שִׁנּוּיִים מָרְגָּשִׁים בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר. רוּחוֹת חַמּוֹת הֵחֵלּוּ נוֹשְׁבוֹת מִן הַמִּדְבָּר וְגַל שֶׁל חֹם הִשְׁתַּלֵּט עַל הָאָרֶץ. אוֹתָם יָמִים גָּמְלָה בָּנוּ הַהַחְלָטָה לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ־מוֹלַדְתֵּנוּ.

בְּאַחַד הַיָּמִים נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל תְּכֵלֶת הָרָקִיעַ וְהִנֵּה רָאִיתִי לְהָקוֹת לְהָקוֹת שֶׁל עוֹפוֹת גְּדוֹלִים, בַּעֲלֵי רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת וּמַקּוֹרִים אֲדֻמִּים, חוֹלְפוֹת וְעוֹבְרוֹת עַל פָּנֵינוּ.

– אֵלּוּ הָיוּ בְּוַדַּאי הַחֲסִידוֹת? – שָׁאַל יוֹרָם.

– נָכוֹן מְאֹד! – הֵשִׁיב הַתּוֹר, – חֲסִידוֹת הָיוּ אֵלּו. פָּרַשְׂתִּי כְּנָפַי וְטַסְתִּי בְּעִקְבוֹתֵיהֶן. מִפִּיהֶן נוֹדַע לִי כִּי הֵן חוֹזְרוֹת עַתָּה אֶל מוֹלַדְתָּן הָרְחוֹקָה. מְאֹד קִנֵּאתִי בְּאֵלֶּה הָאַמִּיצוֹת. מִיָּד חָזַרְתִּי אֶל אִשְׁתִּי וְאֶל מַכָּרַי וְסִפַּרְתִּי לָהֶם אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי וְשָׁמָעְתִּי.

– הָבָה נִפְרֹשׂ גַּם אָנוּ כְּנָפֵינוּ וְנָשׁוּבָה הַבָּיְתָה! – קָרְאָה אַחַת הַתּוֹרוֹת, – שָׁמַעְתִּי כִּי שָׁם, בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, טוֹב וְנָעִים בְּיָמִים אֵלֶּה. הַקֹּר חָלַף־הָלַךְ לו, הָעֵצִים פּוֹרְחִים וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה מָזוֹן נִמְצָא עַתָּה שָׁם, בָּאָרֶץ הַחַמָּה הַטּוֹבָה.

– בְּנֵי אָדָם קוֹרְאִים לִתְקוּפָה חֲמוּדָה זוֹ בְּשֵׁם אָבִיב. – הֵעִיר יוֹרָם.

– לְמָחֳרָת הַיּוֹם – הִמְשִׁיךְ הַתּוֹר דְּבָרָיו, – גָּמַרְנוּ אֹמֶר וְיָצָאנוּ אֶת אֶרֶץ־מִצְרַיִם. אוֹתָם הַיָּמִים הָיִינוּ שְׂבֵעִים מְאֹד וּמַרְאֵנוּ הָיָה נָאֶה. הֶחֱלַפְנוּ נוֹצוֹתֵינוּ, וַחֲמוּדִים הָיִינוּ בְּתִלְבָּשְׁתֵּנוּ הַחֲדָשָׁה. הַפַּעַם קַלָּה וְנָאָה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ. הִגַּעְנוּ הֵנָּה בְּשָׁלוֹם, וְזֶה לָנוּ יָמִים מִסְפָּר בְּאַרְצְכֶם הַחֲמוּדָה. – סִיֵם הַתּוֹר דְּבָרָיו.

– בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, תּוֹרִים חֲבִיבִים! – קִדֵּם יוֹרָם בַּחֲבִיבוּת אֶת זוּג הַתּוֹרִים, – וּמָה אוֹמְרִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ?

– זֶה עַתָּה הִתְחַלְנוּ בְּבִנְיַן קִנֵּנוּ. – הֵשִׁיבוּ הַתּוֹרִים, – אָסַפְנוּ גִּבְעוֹלִים לָרֹב, וּבְקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר יִשְׁלַם הַבִּנְיַן, תְּמַהֵר זוּגָתִי וְתַטִּיל בּוֹ אֶת בֵּיצֶיהָ הַלְּבָנוֹת. עַל הַבֵּיצִים הַלָּלוּ נִדְגֹּר חֲלִיפוֹת עַד אֲשֶׁר יִבָּקְעוּ וְיֵצְאוּ מֵהֶן גּוֹזְלִים חֲמוּדִים.

– בִּרְכָתִי לָכֶם! וּלְוַאי וְתְגַדְּלוֹ דּוֹר נָאֶה שֶׁל תּוֹרִים בָּאָרֶץ! – קָרָא יוֹרָם בַּעֲלִיצוּת לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה.

– אֲבָל יוֹרָמִי! הִזָּהֵר וְהַזְהֵר אֶת חֲבֵרֶיךָ כִּי לֹא יִגְּעוּ לְרָעָה בַּקֵּן שֶׁלָּנוּ. יֵשׁ וִילָדִים רְשָׁעִים מִתְנַפְּלִים עַל הַקֵּן וּמַשְׁמִידִים אוֹתוֹ.

– אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם! – הִתְעוֹרֵר יוֹרָם, – מִי אֲשֶׁר יָעֵז לִנְגֹע בָּכֶם, הוּא יֵדַע אֶת יָדִי הַחֲזָקָה!…

ד    🔗

– מָה־הַצְּעָקוֹת שֶׁהִנְּךָ מַשְׁמִיעַ? מָה־הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר מִתּוֹךְ שֵׁנָה? – שָׁאֲלָה הָאֵם שֶׁנִּכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר לְשֵׁמַע דְּבָרָיו שֶׁל בְּנָהּ הַיָּשֵׁן.

– הוֹי אִמָּא! – הֵשִׁיב יוֹרָם כְּשֶׁהוּא חוֹכֵךְ אֶת עֵינָיו הָאֲחוּזּוֹת עֲדַיִן בְּחַבְלֵי הַתְּנוּמָה, – בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי זוּג תּוֹרִים, אֲשֶׁר סִפְּרוּ לִי בַּאֲרִיכוּת אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם בְּדַרְכָּם מִצְרָיְמָה וַחֲזָרָה אֵלֵינוּ. הֵם סִפְּרוֹ לִי כִּי הֵחֵלּוּ בְּבִנְיַן קִנָּם כָּאן וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנִּי כִּי אָגֵּן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הַיְלָדִים הָרָעִים. הֲלֹּא רַחְמָנוּת עֲלֵיהֶם, עַל הַיָּפִים הַלָּלוּ.

– צָדַקְתָּ, בְּנִי. – עָנְתָה הָאֵם, – וּבֶאֱמֶת עָלֶיךָ לְהַזְהִיר אֶת חֲבֵרֶיךָ לְבַל יִגְּעוּ לְרָעָה בַּתּוֹרִים הַמִּסְכֵּנִים, עֲלֵיכֶם לְקַדֵּשׁ מִלְחָמָה בָּרְשָׁעִים גּוֹזְלֵי־הַקִּנִים הָאַכְזָרִים.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע בַּחוּץ קוֹלוֹ הַמִּתְרוֹנֵן שֶׁל הַתּוֹר, וְהוּא קוֹרֵא: תּוּר! תּוּר! תּוּר! תּוּר! וְיוֹרָם נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ אֵיךְ הַתּוֹר מוֹדֶה לוֹ עַל דְּבָרָיו הַטּוֹבִים וְעַל הַחְלָטָתוֹ לַעֲזֹר לָהֶם, לִידִידָיו הַתּוֹרִים, אֲשֶׁר שָׁבוּ לִפְקֹד אֶת מוֹלַדְתָּם וְלִבְנוֹת בָּהּ אֶת קִנָּם.