קָשֶׁה, קָשֶׁה מְאֹד לָקַחַת צִפֳּרִים לְמוּדוֹת חֹפֶשׂ מִשַּׁחַר יַלְדוּתָן וּלְהַרְגִּילָן לְחַיֵּי כְּלוּב כַּאֲסִירוֹת. בְּדָבָר זֶּה נוֹכְחוּ אֵלִיָּהוּ וְיוֹרָם מִנִּסְיוֹנָם בַּבֻּלְבּוּלִים. עַתָּה עָמְדָה לִפְנֵיהֶם הַשְּׁאֵלָה: כֵּיצַד לִמְצֹא חוֹחִיּוֹת צְעִירוֹת, אֲשֶׁר מִיּוֹם גִּיחָן מִן הַבֵּיצָה לֹא יָדְעוּ עוֹלָם אַחֵר מִלְּבַד עוֹלַם הַבַּיִת וְהַכְּלוּב.
אַחֲרֵי מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת הֶחֱלִיטוּ לַעֲקֹב אַחַר זוּג חוֹחִיּוֹת מִיּוֹם הַתְחִילָן לִבְנוֹת לָהֶן קֵן, וּבְהִתְפַּתֵּחַ הַגּוֹזָלִים יִקְּחוּ זוּג אֶחָד, אֲשֶׁר לְאַחַר יָמִים מִסְפָּר יִהְיֶה מַנְעִים זֶמֶר בַּכְּלוּב. הַלָּלוּ – הֶחֱלִיטוּ הַשְּׁנַיִם – וַדַּאי שֶׁיֹּאבוּ לִשְּׁכֹּן בְּחֶבְרַת בְּנֵי־אָדָם.
וְהַהִזְדַּמְּנוּת בָּאָה.
יוֹם אֶחָד בָּא אֵלִיָּהוּ אֶל חֲבֵרוֹ בִּמְרוּצָה רַבָּה: – יוֹרָם! – קָרָא, גִּלִיתִי זֶה עַתָּה זוּג חוֹחִיּוֹת, אֲשֶׁר אַךְ זֶה הִתְחִילוּ בְּבִנְיַן קֵן לָהֶם!
– הַאֻמְנָם? – אָחֲזָה הַהִתְרַגְּשׁוּת אַף בְּיוֹרָם, – הֵיכָן זֶה? אֵיפֹה? הֲבִיאֵנִי חִישׁ מַהֵר אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה!
רָצוּ אָצוּ הַשְׁנַיִם, וּבַדֶּרֶךְ נִלְווּ אֲלֵיהֶם עוֹד חֲבֵרִים מִסְפָּר, וּפְנֵי כֻּלָּם מוּעָדוֹת אֶל הַפַּרְדֵּס הֶעָזוּב. לְבַסּוֹף עָצַר אֵלִיָּהוּ בְּעַד דַּהֲרָתוֹ, שָׂם אֶצְבָּעוֹ עַל פִּיו וּבְקוֹל שְׁ… שְׁ… רַב מַשְׁמָעוּת צִוָּה עַל הַחֲבֵרִים לַעֲמֹד עַל עָמְדָם, לְהִזְדַּיֵּן בְּסַבְלָנוּת וּלְחַכּוֹת לַבָּאוֹת.
עוֹד מְעַט וּבָא זוּג חוֹחִיּוֹת נֶהְדָּרוֹת. בְּרֹאשׁ טָסָה הַנְּקֵבָה, כְּשֶׁהִיא מַחֲזִיקָה גִּבְעֹל קַשׁ בְּפִיהָ, וְהִיא נִשֵּׂאת אֶל עֵבֶר עֲצֵי הֶהָדָר הַסְּבוּכִים. אַחֲרֶיהָ אָץ הַזָּכָר, וְהוּא גָּדוֹל בְּמִקְצָת מִבַּת זוּגוֹ וְצִבְעֵי הָאֹדֶם הָעוֹטְרִים אֶת מַקּוֹרוֹ עַזִּים יוֹתֵר וּבוֹלְטִים. הַנְּקֵבָה נֶעֶלְמָה לְרֶגַע קָט בֵּין הָעֳפָאִים, וְאִלּוּ הַזָּכָר הִתְרוֹמֵם וַיַּעֲמֹד עַל אַחַד הַבַּדִּים שֶׁל עֵץ בְּרוֹשׁ סָמוּךְ, וְהוּא כֻּלּוֹ הִסְתַּכְּלוּת וְקֶשֶׁב עַל פְּנֵי הַסְּבִיבָה כֻּלָּה.
כַּעֲבֹר רֶגַע קָט יָצְאָה הַנְקֵבָה מֵחֶבְיוֹן הָעֵצִים וְשָׁבָה בִּמְעוּף לְעֵבֶר הַשָּׂדֶה, וְהַזָּכָר הִתְחִיל מְדַדֶּה אַחֲרֶיהָ. מִיָּד שָׁבָה הַחוֹחִית וּבְפִיהָ גִּבְעֹל קַשׁ כְּבָרִאשׁוֹנָה. כָּכָה נִמְשְׁכָה הַמְלָאכָה זְמַן־מָה וְתָמִיד הָיְתָה הַנְקֵבָה עוֹשָׂה בַּמְּלָאכָה, וְאִלּוּ הַזָּכָר הָיָה רַק מְלַוֶּה אוֹתָהּ.
– אֵיזֶה עָצֵל! – קָרְאָה גְּאֻלָּה לְמַרְאֵה הַזָּכָר, שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד וְאֵינוֹ עוֹזֵר לְבַת־זוּגוֹ.
– לֹא עָצֵל הוּא! – הִתְמַרְמֵר אֵלִיָּהוּ, – תַּפְקִיד נִכְבָּד לוֹ לַזָּכָר. הַבִּיטִי וּרְאִי כֵּיצַד צוֹפֶה הוּא עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב. שׁוֹמֵר הוּא עַל הַנְקֵבָה לְבַל יְאֻנֶּה לָהּ כָּל רָע. חֲלֻקַּת עֲבוֹדָה צוֹדֶקֶת קַיֶּמֶת אֵפוֹא בֵּין שְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג. זוֹ, חַסְרַת הַמָּגֵן, עָלֶיהָ לַעֲבֹד, וְאִלּוּ זֶה, הֶחָסֹן וְהַלּוֹחֵם – הוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהָגֵן עַל בַּת־זוּגוֹ הָעַמְלָנִית.
קָרְבָה שְׁעַת הָעֶרֶב. זוּג הַחוֹחִיּוֹת הִפְסִיק מְלַאכְתּוֹ. אַט אַט וּבִזְהִירוּת קָרְבוּ הַקְטַנִּים אֶל הַקֵּן. בֵּין הָעֲנָפִים, בִּמְקוֹם הִסְתָּעֲפוּתָם, הָיוּ מֻנָּחִים בְּלִי סֵדֶר פֹּה וָשָׁם גִּבְעוֹלִים מִסְפָּר. מֵהֶם הָיוּ קְלוּעִים וּשְׁלוּבִים בְּעַנְפֵי הָעֵץ, וּמֵהֶם שֶׁהוּנְחוּ בְּתַחְתִּית הַקֵּן וַעֲלֵיהֶם הָיָה לְשַׁמֵּשׁ מַצָּע.
– חֲבֵרִים! – הִצִּיעַ אֵלִיָּהוּ, – הָבָה נָסוּר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, ומֵעַתָּה וָהָלְאָה נָבוֹא הֵנָּה יוֹם יוֹם וּנַעֲקֹב בְּהֵחָבֵא אַחַר בִּנְיַן הַקֵּן. הַדָּבָר יִהְיֶה לָנוּ לְתוֹעֶלֶת רַבָּה! – מַסְכִּימִים! – קָרְאוּ הַיְּלָדִים, שֶׁאַף בְּלִבָּם בָּעֲרָה הַתְּשׁוּקָה לָדַעַת, כֵּיצַד נִבְנֶה וְהוֹלֵךְ קֵן שֶׁל חוֹחִית.
מֵאָז הָיוּ סָרִים הַקְטַנִּים מִפַּעַם לְפַעַם אֶל הַמָּקוֹם לַחֲזוֹת בַּבּוֹנִים וּבִנְיָנָם.
הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת יוֹרָם. הוּא הָיָה יוֹשֵׁב שָׁעוֹת רְצוּפוֹת בִּמְקוֹם סִתְרוֹ, רָבוּץ עַל גָּחוֹן בֵּין עֲצֵי הַבְּרוֹשִׁים וְכֻלּוֹ הִסְתַּכְּלוּת וְצִפִּיָּה לְכָל זִיעַ וּתְנוּעָה.
לֹא קַלָּה הָיְתָה עֲבוֹדַת הַבִּנְיָן. יוֹם יוֹם רָאָה אֵיךְ הַנְקֵבָה מְבִיאָה דְבָר־מָה חָדָשׁ אֶל הַקֵּן, וּפַעַם הִשְׁתָּאָה יוֹרָם לִרְאוֹת וְהִנֵּה אֲנִיצֵי צֶמֶר־גֶּפֶן בְּפִי הַנְקֵבָה.
“צֶמֶר־גֶּפֶן זֶה מִנַּיִן הִשִּׂיגָה אוֹתוֹ זוֹ הַחוֹחִית?” תָּמַה יוֹרָם בְּלִבּוֹ. מִיָּד הֶחֱלִיט לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת הַזּוּג, לְמַעַן גַּלוֹת אֶת הַתַּעֲלֻמָה.
בְּחִפָּזוֹן דָּלַק יוֹרָם אַחַר הַזּוּג הַמִּתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ. עֵינוֹ הַחַדָּה עָמְדָה לוֹ וְהַלָּלוּ לֹא אָבְדוּ מִתְּחוּם רְאִיָּתוֹ. לְיַד קֻפַּת־חוֹלִים, בְּקִרְבַת מְקוֹם שֶׁפֶךְ הַדֹּמֶן שֶׁל הַמִּרְפָּאָה, הִתְעַכְּבוּ הַשְׁנַיִם, הַנְקֵבָה חָדְרָה וְהִגִּיעָה אֶל תּוֹךְ תֵּבַת הָאַשְׁפָּה, וְאַחַר יָצְאָה כְּשֶׁבְּפִיהָ צְרוֹר צֶמֶר־גֶּפֶן גָּדוֹל לְמַדָּי.
גַּל שֶׁל רַחֲמִים הֵצִיף אֶת לִבּוֹ שֶׁל זֶה הַקָּטָן. “מָה־גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי הַבְּרִיאָה!” הִרְהֵר זֶה בְּלִבּוֹ, “צִפּוֹר זוֹ, אֵם רַחֲמָנִיָּה! כֵּיצַד גִּלְּתָה אֶת סוֹד הָרַכּוּת וְהַנְּעִימוּת אֲשֶׁר בְּרִפּוּד צֶמֶר־הַגֶּפֶן לַגּוֹזָלִים?”
בְּסַבְלָנוּת רַבָּה חִכָּה יוֹרָם לְעֵת עֶרֶב. מִשֶּׁסִּיְּמוֹ הַצִּפֳּרִים מְלַאכְתָּן וְהִסְתַּלְּקוּ לִמְקוֹם לִינָתָן, נִגַּשׁ אֶל הַקֵּן וְרָאָה וְהִנֵּה מוּכָן הוּא כִּמְעַט כֻּלּוֹ לְתַפְקִידוֹ. שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל צֶמֶר־גֶּפֶן רִפְּדָה אֶת הַקֵּן. נִכַּר כִּי הַחוֹחִית עָבְדָה עֲבוֹדָה קָשָׁה, בְּלָחֳצָהּ בְּגוּפָהּ הַזָּעִיר עַל צֶמֶר־הַגֶּפֶן בְּעָמָל רַב עַד אֲשֶׁר זֶה קִבֵּל צוּרַת מִשְׁקָע, שֶׁיּוּכַל לִקְלֹט אֶת הַבֵּיצִים, וְאַחַר אֶת הַגּוֹזָלִים שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ.
לְאַחַר שָׁבוּעַ שֶׁל עֲבוֹדָה קָשָׁה, שָׁלְמָה מְלֶאכֶת הַבִּנְיָן. עַתָּה רָאוּ הַיְלָדִים וְהִנֵּה הַנְקֵבָה רוֹבֶצֶת דְּמוּמָה בְּתוֹךְ מִשְׁקַע הַקֵּן, לְלֹא קוֹל וּלְלֹא הֶגֶה. נִרְאֶה, שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה מְאֹד אַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי עֲבוֹדָה, וְהַזָּכָר לֹא נִלְאָה מֵהַנְעִים שִׁיר, לְמַעַן עוֹדֵד אֶת בַּת זוּגוֹ הָעֲיֵפָה. לְפֶתַע הִבְחִין יוֹרָם מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאוֹ וְהִנֵּה חָדַל הַזָּכָר מֵרַנֵּן. “מָה־קָּרָה?” חָשַׁב הַיֶּלֶד בְּלִבּוֹ וְהֵרִים עֵינָיו אֶל עֵבֶר הָעֵץ, שֶׁמֵּעָלָיו הִתְגַּלְגְּלָה וּבָאָה שִׁירָתוֹ שֶׁל הַזָּכָר.
לְמַעְלָה, בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, רָאָה יוֹרָם וְהִנֵּה בַּז טוֹרֵף חָג וּמְתָאֵר בַּשָּׂמַיִם עִגוּלִים, עִגוּלִים. נִרְאֶה, שֶׁאַף הוּא הִתְאַוָּה תַּאֲוָה לִשְׁמֹעַ אֶת רִנְנַת הַחוֹחִיּוֹת… הֵבִין הַחוֹחִי, כִּי רָעָה נֶגֶד פָּנָיו וְכִי קוֹל הַזִּמְרָה יְגַלֶּה אֶת סוֹד מִשְׁפַּחְתּוֹ, וַיִּדֹּם. הוּא הִתְחַבֵּא בֵּין עֳפָאֵי הָעֵץ וּמִשָּׁם הָיָה שׁוֹלֵחַ מִפַּעַם לְפַעַם אוֹתוֹת אַזְהָרָה רָפִים אֶל עֵבֶר הַקֵּן וּבְמַבַּט עֵינוֹ הוּא מַרְגִּיעַ אֶת בַּת־זוּגוֹ וּמְעוֹדְדָהּ.
דַּקּוֹת מִסְפַּר אָרְכָה חֲרָדָה זוֹ. הַבַּז, מִשֶּׁאָבְדוּ לוֹ עִקְּבוֹת הַצִּפֳּרִים, עוֹד חַג וְנָע כַּמָּה פְּעָמִים, אַךְ לְבַסּוֹף נוֹאָשׁ לִמְצֹא אֶת הַטֶּרֶף וְיָּעָף לוֹ לְדַרְכּוֹ. עַתָּה בָּקְעָה שִׁירַת עֹז וְנִצָּחוֹן מִפִּי הַזָּכָר – הָיְתָה זוֹ שִׁירַת הוֹדָיָה וְהוֹדָעָה לְבַת זוּגוֹ, כִּי חָלְפָה עָבְרָה הַסַּכָּנָה כָּלִיל.
לְמָחֳרַת הַיּוֹם בָּאָה יְהוֹשַׁבְעַת וּבְשּׂוֹרָה בְּפִיהָ: – כְּבָר בֵּיצָה בַּקֵּן! אָצוּ רָצוּ הַיְּלָדִים וְיִּתְיַצְּבוּ בִּזְהִירוּת לְיַד הַקֵּן. לְעֵינֵיהֶם נִתְגַּלְּתָה בֵּיצָה קְטַנָּה וּלְבָנָה וְהִיא זְרוּעָהּ הֲמוֹן נְקֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת וְצִבְעָן חוּם־אֲדַמְדָּם. בְּצִדָּהּ הַכַּד שֶׁל הַבֵּיצָה הָיָה מִסְפַּר נְקֻדּוֹת וּפְסִיפָסִים רַב מְאֹד, וְנִרְאָה כְּאִלּוּ נוֹצְרָה טַבַּעַת רְחָבָה שֶׁל נְקֻדּוֹת כֵּהוֹת עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח.
חָמֵשׁ בֵּיצִים הִטִּילָה הַנְּקֵבָה. מֵעַתָּה הִתְחִילָה מְלֶאכֶת הַדְּגִירָה. עַתָּה יָשְׁבָה הַנְּקֵבָה רֻבּוֹ שֶׁל יוֹם עַל הַבֵּיצִים לְחַמְּמָן, וְהַזָּכָר הָיָה בָּהוּל וְטָרוּד מְאֹד: הוּא מַאֲכִיל אֶת בַּת זוּגוֹ וּמֵבִיא לָהּ מִמִּבְחַר הַגַּרְעִינִים וְהַמַּאֲכָלִים.
– עַתָּה רְאוּ כַּמָּה נֶאֱמָן וּמָסוּר הוּא הַזָּכָר לְבַת זוּגוֹ! שִׂימוּ לֵב כַּמָּה טוֹרֵחַ הוּא וְעָמֵל לְמַעֲנָהּ! דּוֹמֶה, שֶׁמְּנוּחָה אֵין לוֹ כָּל הַיּוֹם! – אָמַר יוֹרָם וְקוֹלוֹ הֶעָמֹק הִבִּיעַ אֶת רִגְשֵׁי הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְּחַיָּיו הַקָּשִׁים שֶׁל זֶה הַגֶּבֶר.
עָבְרוּ כְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יְמֵי הִסְתַּכְּלוּת וְאֵלִיָּהוּ בָּא וּבְשוֹרָה בְּפִיו: נִבְקְעָה בֵּיצָה אַחַת וּמִמֶּנָּהּ יָצָא גוֹזָל חַי וְרוֹטֵט הָרוֹבֵץ בַּקֵּן. לֹא יָצָא זְמַן רַב וּמִן הַבֵּיצִים בָּקְעוּ וַיֵּצְאוּ יֶתֶר הָאֶפְרֹחִים. עַתָּה הָיְתָה הַמִּשְׁפָּחָה גְדוֹלָה. הַגּוֹזָלִים הָעֵירֻמִּים הָיוּ רַעַבְתָּנִים גְּדוֹלִים וּפִיהֶם הָיָה תָּמִיד פָּעוּר לִרְוָחָה וְתוֹבֵעַ: הָבוּ אֹכֶל! הָבוּ מָזוֹן! וְהַהוֹרִים כִּמְעַט כָּשְׁלוּ בַּעֲמָלָם. בְּלִי הֶרֶף הָיוּ מְשׁוֹטְטִים, רָצִים הֵנָּה וָהֵנָּה וּמְבִיאִים מָזוֹן לָרַעַבְתָּנִים.
שְׁבוּעַיִם יָמִים טָרְחוּ וְעָמְלוּ הַהוֹרִים. בֵּינְתַיִם הָלְכוּ הַקְטַנִּים וְהִתְכַּסּוּ פְּלוּמָה רַכָּה. נוֹצוֹת כַּנְפֵיהֶם גָּדְלוּ, וְעוֹד מְעַט וְהַקְּטַנִּים הָיוּ נְכוֹנִים לַעֲזֹב אֶת הַקֵּן וְלִפְרֹח אִישׁ לְעֶבְרוֹ.
– עַתָּה – אָמַר אֵלִיָּהוּ, – הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהַעֲבִיר זוּג צִפֳּרִים אֶל הַכְּלוּב. אוֹתוֹ יוֹם טָרְחוּ הַקְטַנִּים בְּרִפּוּד הַכְּלוּב יָפֶה יָפֶה וּבְהַמְצָאַת גַּרְעִינֵי קַנְבּוּס שְׁרוּיִים בְּמַיִם, לְמַעַן יֶעֶרְבוּ לְחִכָּם שֶׁל הָאוֹרְחִים. לְעֵת עֶרֶב נִגְּשׁוּ יוֹרָם וְאֵלִיָּהוּ אֶל הַקֵּן. הֵם בָּחֲרוּ בִּתְשׂוּמֶת לֵב שְׁתֵּי צִפֳּרִים, שֶׁנִּרְאוּ בְּרִיאוֹת וּמְגֻדָּלוֹת, וּבְרַחֲמִים רַבִּים לְקָחוּן אֶל הַכְּלוּב הַבַּיְתָה. כָּאן הָיוּ הַיְלָדִים מַאֲכִילִים יוֹם יוֹם אֶת הַגּוֹזָלִים בְּמַלְקֶטֶת קְטַנָּה גַּרְעִינִים רַכִּים, פֵּרוֹת אִילָן וַעֲנָבִים רַכִּים וַעֲסִיסִיִּים.
הַגּוֹזָלִים גָּדְלוּ וְהִתְפַּתָּחוּ. צֶבַע נוֹצוֹתֵיהֶם, וּבְעִקָּר נוֹצוֹת הַכְּנָפַיִם, הָפַךְ שָׁחוֹר וְצָהֹב. הֵם הָיוּ מְצַיְּצִים וּמִפַּעַם לְפַעַם הָיוּ גַּם מְנַסִּים לָתֵת בְּשִׁיר קוֹלָם – שִׁיר תּוֹדָה לַיְלָדִים עַל טִפּוּלָם וַעֲמָלָם. – לְפֶלֶא בְּעֵינַי – אָמַר יוֹרָם יוֹם אֶחָד לַחֲבֵרָיו, – מַדּוּעַ זֶה אֵין הַנּוֹצוֹת לְיַד הַמַּקּוֹר מַאְדִּימוֹת מַמָּשׁ כְּמוֹ אֵצֶל הַצִּפֳּרִים הַמְּבֻגָּרוֹת?
– לֹא, חֲבִיבִי! – הֵשִׁיב אֵלִיָּהוּ לַחֲבֵרוֹ, – נוֹצוֹת הָרֹאשׁ לְיַד הַמַּקּוֹר מַאְדִּימוֹת אֵצֶל הַחוֹחִיּוֹת רַק לְאַחַר שֶׁמָּלְאָה לָהֶן שָׁנָה אַחַת. בָּזֶה נָקֵל לְהַבְדִּיל בֵּין גּוֹזָל לְבֵין בּוֹגֵר בֶּן שְׁנָתוֹ.
וְהַצִּפֳּרִים הִתְפַּתְּחוּ וְגָדָלוּ. הֵן הִתְחִילוּ נוֹתְנוֹת בְּשִׁיר קוֹלָן לַהֲנָאָתָם שֶׁל הַיְלָדִים וְהוֹרֵיהֶם. צִפֳּרִים אֵלֶּוּ הִתְקַשְּׁרוּ כָּל כָּךְ לַבַּיִת וּלְיוֹשְׁבָיו, עַד כִּי הַיְלָדִים יָכְלוּ לְהוֹצִיאָן מִן הַכְּלוּב, וּבְכָל זֹאת שָׁבוּ הַצִּפֳּרִים הַבַּיְתָה – אֶל מְעוֹנָן. לְעֵת הַצָּהֳרַיִם וְהָעֶרֶב הָיוּ יוֹצְאוֹת וְנֶהֱנוֹת, בְּתוֹךְ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, מִן הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ בִּידֵי בַּעֲלַת הַבַּיִת.
עַתָּה הִתְקַנֵּא יוֹרָם בַּחֲבֵרוֹ. הוּא הִכִּיר, כִּי צָדַק אֵלִיָּהוּ: הַחוֹחִיּוֹת נוֹחוֹת יוֹתֵר לְהִתְרַגֵּל לְחַיֵּי בַּיִת מִן הַבֻּלְבּוּלִים.
בָּא הַחֹרֶף. רוּחוֹת קָרוֹת הִתְחִילוּ נוֹשְׁבוֹת. הַחוֹחִיּוֹת נַעֲשׂוּ עֲצוּבוֹת, וְשִׁירָתָן לֹא הָיְתָה מְפַכָּה כְּמִקֹּדֶם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וָעֹז.
– רוֹצוֹת הֵן לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכִּלְאָן! – אָמְרָה אֲרִיאֵלָה לְאֵלִיָּהוּ אָחִיהָ.
– אֱמֶת דִּבָּרְתְּ! – הֵשִׁיב אֵלִיָּהוּ לַאֲחוֹתוֹ נוּגוֹת. וּבִגְבֹר עֲלֵיהֶן עָצְבָּן פָּנָה אֵלִיָּהוּ יוֹם אֶחָד אֶל הַחוֹחִיּוֹת יְדִידוֹתָיו וַיֹּאמֶר לָהֶן: – עֹפְנָה, צִפֳּרִים וּצְאֶינָה לַחָפְשִׁי! וּבְדַבְּרוֹ פָּתַח דַּלְתוֹת כִּלְאָן וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ לְאִטָּן, וּמִשֶּׁהִרְגִּישׁוּ כִּי נִתַּן מֶרְחָב לְכַנְפֵיהֶן, הֵרִימוּ רֹאשָׁן, וּבְקוֹל צִיּוּץ עַלִּיז מַבִּיעַ תּוֹדָה פָּרְחוּ לָהֶן אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַנִּיר, וּמֵאָז לֹא שָׁבוּ הַבַּיְתָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות