מתי תתקיים סוף סוף טיסת הבכורה של ‘מעבורת החלל’? לפני כשלושה חודשים דיווחנו לכם במדור זה על ההערכה האופטימית בדבר שיגור נסיוני ראשון בסביבות פברואר–מרץ 1980. ובכן, כיום אין אנשי סוכנות התעופה והחלל האמריקנית מוכנים להתחייב על תאריך מדוייק, ומסתפקים בהערכה זהירה: ככל הנראה תשוגר המעבורת הראשונה בין מרץ ויולי 1980. השיגור עלול היה להידחות הרבה יותר, אלמלא הוחלט סופית שלא לכלול בטיסה הנסיונית הראשונה ביקורת ותיקון של רעפי ההגנה התרמית של המָקפת תוך כדי ההקפה המסלולית. (גוף המקפת מוגן באמצעות עשרות אלפי ‘רעפים’ העמידים בפני החום העצום הנוצר בעת החדירה לאטמוספירה, המגיע עד 1700 מעלות צלסיוס!)

*

אל תקליטי המד"ב השונים שהוזכרו מדי פעם במדור זה (ושמשום מה אינם מגיעים לארץ), מצטרף תקליט נוסף – והפעם לא מדובר בחומר ‘בדיוני’ כלל ועיקר. הכוונה לאלבום מיוחד במינו שהופק בארה"ב ובו הקלטות אוטֶנטיות מהטיסה ההיסטורית של ‘אפולו 11’ – החל מהשיגור עצמו (במיטב עוצמת הסטריאו) וכלה בנחיתת רכב הנחיתה ‘נשר’ על פני הלבנה, וצעדו הקטן של ניל ארמסטרונג. כל זה מלווה ברקע מוסיקלי מיוחד ומרשים אשר עובד במיוחד, וברור שלתקליט מצורף אלבום תמונות צבעוני מהודר, ובו מיטב הצילומים מהארוע ההיסטורי.

*

במסגרת סקירת הספרים המובחרים שיצאו לאור בארץ והותירו את רישומם העז על הקורא הישראלי במהלך שנות השבעים, מייחד דן עומר (במדורו הספרותי בשבועון ‘העולם הזה’) מקום בולט לטרילוגיה ‘המוסד’ מאת איזאק אסימוב, בין יצירות נודעות של הספרות הכללית כגון ‘מילכוד 22’ מאת ג’וזף הלר, ‘גן השבילים המתפצלים’ של חורחה ל. בורחס, ספריו של היינריך בל, ועוד. אנחנו מסכימים, כמובן, עם הערכתו זו של דן עומר, אך מה חבל שיצירה שהותירה את רישומה על הקורא האמריקני והאירופאי בשנות ה־40, תורגמה לעברית רק למעלה משלושים שנה מאוחר יותר…

*

האם השמות אנסון מקדונלד, הריסון דנמרק, קלבין מ. נוקס אומרים לכם משהו? לא? אולי השם פול פרנץ' מוכר יותר? ובכן, מי שהספיק כבר לקרוא את מאמרו של אסימוב ‘רק שלושים שנה’ המופיע בגליון זה, גילה בוודאי שפול פרנץ' היה כינוי העט שמאחוריו הסתתר אסימוב במהדורה הראשונה של סדרת ‘לאקי סטאר’ שלו. אסימוב לא היה מוכן ששמו האמיתי יופיע על ספרי הסדרה, מחשש שמא רשת הטלוויזיה, שרכשה את זכויות ההסרטה של הספרים, ‘תהרוס’ אותם ותפגע בשמו הטוב של אסימוב. (מה שלא מנע אחר כך את הוצאתם לאור של מהדורות חוזרות ונשנות, שעל כריכותיהן מופיע באותיות קידוש לבנה: ‘איזאק אסימוב כותב בתור פול פרנץ’…). ובאשר ליתר השמות:

הריסון דנמרק שימש ככינויו הספרותי של רוז’ר זילזני. אנסון מקדונלד הוא השם שמאחוריו הסתתר רוברט היינליין בשורת סיפורים שהופיעו בשנות ה־40, ואילו קלבין מ. נוקס היה הפסאודונים של רוברט סילברברג בתחילת דרכו. השמועה מספרת שסוכנו הספרותי של סילברברג טען שאין לו סיכוי להצליח עם שם יהודי שכזה, ואילו סילברברג, שהסכים בלית ברירה, עמד על כך שתופיע האות מ. לפני נוקס, בתרוץ שה־מ' באה מהשם משה…

כינויי העט הינם תופעה רווחת בקרב סופרי המד"ב, ואפשר למנות ביניהם שמות כמו סיריל ג’וד (שם העט המשותף של סיריל קורנבלוט וג’ודית מריל), פין או’דנבאן (רוברט שקלי) בסיפוריו בשנות החמישים שפורסמו בירחון ‘גלקסי’), ולא פחות משלושה כינויי עט של מייקל מורקוק: ביל ברקלי, אדווארד ברדבורי וג’יימס קולבין.

*

רוברט היינליין, שנחשב על־ידי אסימוב לאחד מסופרי המד"ב שהצליחו, יותר מאחרים, לקלוע למטרה בתחזיותיהם, מתנגד בחריפות להגדרתו כ’נביא'. וכך כתב היינליין באחד ממאמריו:

“אני מכחיש כל כוונה לנבא; כתבתי את אותו סיפור (שנחשב לנבואה מוצלחת) במטרה אחת ויחידה – להרוויח כסף כדי לשלם את שכר הדירה, וכוונתי האחת היתה לשעשע את הקורא… יש לי מוניטין עסקי שעלי להגן עליו, ורצוני להמשיך ולעשות כסף. ואינני מתבייש במוטיבציה זו… ה.ג'. וולס הוא אולי גדול סופרי המד”ב בכל הזמנים – וסיפוריו הגדולים נכתבו לפני כ־80 שנה… וזאת תחת לחץ של עול כלכלי קשה. חסר עבודה, חייב לשלם מזונות – הוא היה מוכרח להרוויח כסף בדרך כלשהי, והכתיבה היתה העבודה הקשה ביותר שיכול היה לעמוד בה. הוא היה מודע בברור לעובדה (ומעידה האוטוביוגרפיה שלו), שכדי להישאר בחיים הוא חייב לשעשע. התוצאה היתה שיטפון של סיפורים ספקולטיביים מהמזהירים ביותר שנכתבו אי פעם".

*

ייתכן ותשדורות מעולמות אחרים לא ייקלטו על־ידי הרדיו־טלסקופים רבי העוצמה והיקרים, המוצעים בפרוייקט ‘קיקלופ’ ודומיו. ייתכן ומסר מאינטליגנציות חוץ־ארציות מצוי כבר אצלנו, בצורת… ווירוסים מהחלל החיצון.

שני מדענים יפניים, הירומיטסו יוקו וטאירו אושימה, סבורים שייתכן שבחומר התורשתי ד.נ.א. שממנו מורכבים ווירוסים מסויימים הקרויים ‘פי־אקס־174’ טמון צופן גנטי שמקורו מלאכותי – מעשה ידי ציווליזציה מתקדמת שניצלה את הצופן הגנטי כאמצעי תקשורת איתנו. את הצופן שבווירוסים האמורים ניתן לפענח, לדעת שני היפנים, בשלש דרכים שונות. שתי הדרכים הראשונות לא הצביעו, למרבה הצער, על מסר בעל מובן כלשהו. כעת עובדים על השלישית…

לשיטת המסר באמצעות ווירוסים יש יתרונות רציניים, טוענים שני החוקרים. אין צורך במקלט ובאנטנה המכוונים בזמן הנכון בכיוון הנכון. אין אפילו צורך שמישהו ימתין לקבלת התשדורת. די להנחית את הווירוסים בסביבה מתאימה, והם יתרבו להם עד שיצורים בעלי בינה יתפתחו עד כדי יכולת לפענח את הצופן המוצפן בהם…

*

המושג הפיסקלי המוזר ‘אנטי־חומר’ הלהיב את דמיונם של מדענים וסופרי מד"ב כאחד. לאחרונה נתגלו מימצאים העשויים לעודד את המאמינים בהימצאותו של ‘אנטי־עולם’ או של ‘אנטי־יקום’. מדענים מניו־מקסיקו גילו אנטיפרוטונים אנרגטיים בקרינה הקוסמית, באמצעות מכשיר שהוטס בכדור פורח לגובה של 37,300 מטר, מעל לאטמוספירה.

כידוע, האנטי חומר זהה לחומר רגיל במרבית המובנים, אך נבדל ממנו במטענו החשמלי. כך לפרוטונים (המצויים באטומי החומר הרגיל) יש מטען חיובי, ולאנטיפרוטונים – שלילי. לכל חלקיק תת־אטומי קיים מקביל של אנטי חומר, כך שהלכה אפשרי קיומם של חלקיקי אנטי־אטומים, אנטי־מולקולות, ומכאן ל’אנטי־עולם' קצרה הדרך. המדענים מתחבטים בבעיה מדוע אין מוצאים אנטי־חומר באזור זה של היקום, בעוד שרוב התיאוריות הקוסמולוגיות מניחות שחומר ואנטי חומר נוצרו בכמות שווה ב’מפץ הגדול'. עד כה גילו רק אנטי־אלקטרונים (פוזיטרונים) בקרינה הקוסמית המגיעה אלינו מהחלל. אנטי־פרוטונים ואנטי־חלקיקים אחרים נוצרו רק בתנאי מעבדה, ולא האריכו ימים – הם נוהגים להגיב עם חומר ולהישמד תוך כדי יצירת אנרגיה. והנה, המדען רוברט גולדן ועמיתיו מאוניברסיטת ניו מקסיקו הצליחו לגלות אנטי־פרוטונים ‘טבעיים’, הנעים קרוב למהירות האור בחלל שמעלינו. החוקרים סבורים שגילם של חלקיקים מוזרים אלו מגיע למיליוני שנים.

*

אחד מספריו הנודעים של ה.ג'. וולס ‘מכונת הזמן’ זוכה בימים אלה לגירסה קולנועית מעודכנת ומקורית, באולפני חברת ‘האחים וורנר’. ‘מכונת הזמן’ הוסרט כבר פעם בשנת 1960, בבימויו של הבמאי ג’ורג' פאל, אשר הרבה ליצור סרטי מדע בדיוני בשנות ה־50 (ביניהם ‘מלחמת העולמות’ ו’עולמות מתנגשים'). כיום נראית גירסתו של פאל ל’מכונת הזמן' מיושנת ונאיבית, מה שהניע את הבמאי־תסריטאי ניקולאס מאייר לעדכן את היצירה הגדולה, בטכניקה של שנות ה־80 אך ברוחו של וולס. מכיוון שעלילת הסרט תהיה שונה למדי מהסיפור המקורי, גם שמו שונה והוא ייקרא ‘זמן אחר זמן’.

*

‘המוּדעוּת לעתיד’, שעליה מדובר רבות במדור ‘עתידעת’ בגליון זה, נותנת את אותותיה גם בקרב חברות מסחריות שונות. דוגמה בולטת היא חברת ‘צ’מפיון’ האמריקנית, העוסקת בתעשיות עץ, שפתחה במסע פרסום נרחב במגמה להבהיר את הסכנה בהעלמות העצים מן העולם. בתור גוף הפועל למען נטיעתם של יערות שתוצאותיה יורגשו, כמובן, בעוד שנים רבות, מגדירה צ’מפיון את עצמה כ’חברה ששורשיה נעוצים עמוק בתוך העתיד', והמגלה עניין מתמיד בדורות הבאים של עצים, וכמובן גם בדורות הבאים של יצורי־אנוש. “מכיוון שאנו מתקיימים מהיערות”, מסבירים פרסומי החברה, “הצלחתנו תלויה, בדרך זו או אחרת, בעתיד.” בחברה פועלים גופי מחקר מיוחדים לחקר העתיד, והיא תומכת בכל פעילות הקשורה בנושא.

אגב, מעיני קוראי ‘פנטסיה 2000’ לא נעלמו בוודאי לאחרונה מודעות גדולות בעיתונות של חברה מסחרית גדולה בארץ, המנוסחות ברוח עתידנית והמדגישות את פעילותה של אותה חברה בתכנון ארוך־טווח לקראת חברת העתיד.